בואינג 377 סטרטוקרוזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בואינג 377 סטרטוקרוזר
Boeing 377 Stratocruiser
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תובלה
ארץ ייצור ארצות הברית
יצרן בואינג עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שירות 1 באפריל 1949 – 1963 (כ־13 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
יחידות שיוצרו 56 עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמש ראשי
ממדים 
אורך 35.8 מטר
גובה 11.7 מטר
מוטת כנפיים 43.05 מטר
משקל ריק 38,500 ק"ג
משקל טעון 79,000 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות שיוט 480 קמ"ש
מהירות מרבית 595 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 6,900 ק"מ
סייג רום 9,100 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
ארבעה מנועים, "פראט אנד ויטני" R-4360-59V ווספ מייג'ור בעלי הספק של 3,500 כ"ס כ"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בואינג 377 סטרטוקרוזר
הגרסה הצבאית C-97 Stratofreighter
סטרטוקרוזר של טייסת 120 בחיל האוויר הישראלי בעת ביקור בנמל התעופה לונדון גטוויק, 1969

בואינג 377 סטרטוקרוזר הוא מטוס נוסעים דו-קומתי צר-גוף ארבע-מנועי, מתוצרת חברת בואינג. במקור היה הסטרטוקרוזר גרסת נוסעים מסחרית למטוס התובלה הצבאי C-97 סטרטופרייטר (C-97 Stratofreighter), שבעצמו היה גרסת תובלה של המפציץ B-50 סופרפורטרס (B-50 Superfortress) שהוא הוה שדרוג של ה-B-29 סופרפורטרס. הטיסה הראשונה של הסטרטוקרוזר הייתה ב-8 ביולי 1947.

המטוס נקרא בחיל האוויר הישראלי בשם "ענק" או בקיצור "סטרטו". בשימוש חיל האוויר היו שלוש גרסאות של המטוס: ה"סטרטוקרוזר" האזרחי, ה- "C-97 סטרטופרייטר" הצבאי (שנקרא גם בואינג 367), וגרסת כלאיים מתוצרת תעשייה האווירית שבה הותקנה והותאמה מערכת זנב ודלתות אחוריות של ה-C-97 הצבאי במטוסי "סטרטו" בגרסת נוסעים אזרחית.

בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת מטוס הסטרטוקרוזר ביער בן שמן

מטוסי הסטרטוקרוזר נרכשו מעודפי ציוד וחלפים של חיל האוויר האמריקני. המיזם היה משותף לתעשייה האווירית ולחיל האוויר. ב-1964 הוטסו לארץ חמשת מטוסי ה"סטרטו" הראשונים, אשר שמשו קודם לכן כמטוסי נוסעים בחברת פאן אם. בתחילה שירתו המטוסים במסגרת גף טיסה צבאי (כשלוחה של טייסת 103), ונתנו מענה לטיסות ארוכות טווח של חיל האוויר, להטסת נוסעים וציוד מחו"ל. ב-1 ביולי 1964, הפך הגף לטייסת 120 שכללה בתחילה, את חמשת מטוסי ה"סטרטו" וזוג מטוסי דקוטה.

באותה תקופה היה איסור של הקונגרס האמריקאי על מכירת מטוסים לחיל האוויר, ובין השאר נאסרה מכירת הרקולסים למערך מטוסי התובלה של החיל. הסטרטוקרוזר מילא את הצורך של חיל האוויר במטוס תובלה גדול יותר מהנורד והדקוטה. הוא נרכש לאחר שכשל הניסיון לקנות מטוסי הרקולס. בחלק מהמטוסים בוצעו שינויים, על מנת לאפשר הצנחת אפסניה, נגמ"שים קלים ועוד.

בשנים 19641966 השתתפו מטוסי "סטרטו" במבצעי "רוטב" ו"דורבן" - הצנחת כלי נשק וציוד אחר למורדים המלוכניים התימניים, שנלחמו נגד צבא מצרים בתקופת מלחמת האזרחים בתימן[1].

ב-1966 ביצע מטוס "סטרטו" (שכינויו היה "מצדה"), טיסה ארוכה בין מדינות אפריקה, והוביל את פמליית ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, בסיור של מספר שבועות ברחבי היבשת. המטוסים ביקרו ביבשת אפריקה לא אחת, וחזרו ממנה עם חיילים אתיופים שהגיעו לישראל להשתתף בקורס צניחה.

המטוסים נטלו חלק במלחמת ששת הימים, בהצנחת אספקה בחצי האי סיני, ובמלחמת יום הכיפורים. ב-17 בספטמבר 1971 הופל מטוס סטרטוקרוזר באמצעות טיל קרקע-אוויר מצרי בהפעלת צוות סובייטי מדגם SA-2 ששוגר ממארב טק"א ממערב לתעלת סואץ. המטוס היה בגיחת איסוף מודיעין וצילום אוויר אלכסוני מעל לשטח סיני (לצילום מערכי הטילים המצריים[2]), כ-22 ק"מ מתעלת סואץ. רק אחד משמונת אנשי צוות המטוס הצליח להיפלט מהמטוס, להפעיל את מצנחו ולהינצל[3][4]. אנדרטה לזכר צוות המטוס בצורת מנוע מטוס הסטרטוקרוזר, נמצאת ביער בן שמן. יום למחרת, הותקפו סוללות נ"מ במצרים לראשונה בטילי שרייק.[2]

בשנת 1966 לפני מלחמת ששת הימים, יצא משלחת תעש"א בראשות משה מיץ לארצות הברית, על מנת לאתר ולשפץ מטוסי KC-97, ולהביאם לארץ. עקב האמברגו האמריקאי, המבצע היה חשאי, ואף על כן קיבל פורסם בוושינגטון פוסט.[5] מטוסים אלו, שהיו מדגם כמטוסי תדלוק בחיל האוויר האמריקאי. בנובמבר 1970 הושמד אחד המטוסים בתאונה (התנגשות מטוס חיל האוויר סטרטוקרוזר ומטוס טי.וו.אי בואינג 707) על מסלול המראה בנמל התעופה לוד כאשר התנגש בו מטוס מטען בואינג 707 של חברת התעופה TWA.[6]

צוות אוויר של המטוס באותה תקופה כלל: קברניט, נווט, מהנדס טיסה, אלחוטן אוויר, ופקח העמסה.

ב-1978 יצא המטוס רשמית משירות חיל האוויר הישראלי.

ב-2011, במלאת 40 שנה לתקרית ב-17 בספטמבר 1971 שבה הופל אחד המטוסים, הוצב מטוס סטרטוקרוזר מספר 035, כאנדרטה בבסיס נבטים, לאחר שהיה מונח מאז 1978 כגרוטאה בבסיס חצרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי מלמן, נשיא תימני משלנו, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2008
  2. ^ 1 2 "השמיים אינם הגבול", אליעזר (צ'יטה) כהן וצבי לביא, עמוד 433
  3. ^ אלי נווה, ‏קפיצה אל החיים, בטאון חיל האוויר 113, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  4. ^ האירוע מתואר בספר אוטוביוגרפי של ויקטור יאקושב "אנו מתורגמנים מנילוס וולגה" (רוסית)
  5. ^ הופמן ד., וושינגטון פוסט, 30.10.67 "From Tuscon to Tel-Aviv - the Flight of Papa Papa" (קישור חיצוני באישור העיתון)
  6. ^ אתר מרקיע שחקים (קישורים חיצוניים)