בז חופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןבז חופים
Eleonorenfalke1.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: בזאים
משפחה: בזיים
תת־משפחה: בזים
סוג: בז
מין: בז חופים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Falco eleonorae
תחום תפוצה
Falco eleonorae distr02.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בז חופים על ענף
ביצי בז החופים

בז חופים (שם מדעי: Falco eleonorae) הוא עוף דורס קטן השייך למשפחת הבזיים. הוא נפוץ ביבשות אירופה, אסיה ואפריקה ובעיקר בים התיכון. בז חופים בישראל נחשב לעוף נדיר. בתי גידולו האופייניים הם מצוקים וחופים בקרבת הים. לעתים קרובות הוא מקנן במושבות הממוקמות באיים סלעיים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המדעי של בז החופים הוא Falco eleonorae לזכר אליאונור די-ארבוראה ששלטה בסרדיניה בסוף המאה ה-14. די-ארבוראה חוקקה חוקים המגנים על בזים וניצים, כולל איסור "גניבת" גוזלים בעונת הקינון של הבז.[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז החופים הינו דורס קטן ממדים, אורכו 42 ס"מ ואורך מוטות כנפיו 95 ס"מ. משקלו של בז החופים הבוגר יכול להגיע לכ-400 גרם. צבעי גופו כהים למדי וחזהו צבוע בצבע חום. כנפיו ארוכות במיוחד (כאשר הוא עומד במקום נראה שכנפיו מגיעות עד לסוף זנבו) וצבען חום-שחור.

לבז החופים שני מצבים בהם הוא יכול להופיע, גוף אדמדם ולחי לבנה (70%) לעומת זאת ישנם בזי חופים בעלי צבע חום כהה (30%). 

הבז הצעיר מנוקד כולו, שולי הנוצות בגבו בהירים, כיפה בהירה למדי בראשו ולחיים בצבע קרם.[3][4]

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז החופים מקנן באיים ומצוקים בים התיכון, מהאיים הקנריים, מרוקו, יוון וקפריסין. האוכלוסייה ברובה נמצאת בחורף במדגסקר ומעטים גם במזרח אפריקה.

בשנים האחרונות נרשמה ירידה באוכלוסייה המקננת. בזי החופים נחשבים היום - "נדירים" ברמה האירופית אך לא בכל העולם.

העובדה שהאוכלוסייה המקננת של בז החופים מרוכזת במספר קטן יחסית של מושבות, גורמת לכך שפגיעה במושבה מסוימת היא בעלת משמעות גדולה מאוד, יחסית, בעיקר לנוכח העובדה כי בזי חופים נאמנים מאוד לאתרי קינון ספציפיים.

בישראל בז החופים נחשב לעוף נודד נדיר וניתן לראותו בקיץ בעיקר בצפון הארץ ובמרכז.[2]

צורת הנדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול הנדידה של בז החופים התגלה לאחרונה בניגוד להשערות קודמות, הוכח על ידי לוויין טלמטריה שמסלולו עובר ביבשת אפריקה. חוקרים ספרדיים וגרמנים הוכיחו  בעזרת לווין העוקב אחר חיות כי הוא נודד ביבשה דרך מדבר סהרה, משם ליערות גשם עד שמגיע קניה ולמוזמביק. המרחק הכולל שהוא עובר הוא כ-9,000 ק"מ לכיוון.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז החופים ניזון בעיקר מחרקים ולעתים בעת נדידה, תעופה ודאייה הוא תופס ציפורים קטנות, מוריד מהן את הנוצות ואוכל אותן.[4][3]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז החופים מתרבה בעונת הסתיו ומטיל כארבע ביצים. בעונה זו ישנה נדידה רבה של ציפורים לאזור קינונו לכן מנצל זאת הבז ונעזר בציפורי שיר בגידול צאצאיו. בנוסף, ציפורים נודדות רבות מתקשות לעוף וכך בז החופים יכול לצוד אותן במהירות וללמד את הצאצאים שלו לצוד. מיד עם תום גידול הגוזלים ופריחתם מן הקן, יוצאים הבוגרים ולאחריהם הצעירים לנדידה לפני הגעת החורף. זהו גם אחד המינים האירופאים האחרונים שהתגלו למדע.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בז חופים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]