ביל דה בלאזיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביל דה בלאזיו
Bill de Blasio
Bill de Blasio 11-2-2013.jpg
ביל דה בלאזיו, 2 בנובמבר 2013
לידה 8 במאי 1961 (בן 57)
מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קולומביה, בית הספר ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
ראש עיריית ניו יורק ה-109
תקופת כהונה 1 בינואר 2014 – מכהן (4 שנים ו-20 שבועות)
הקודם מייקל בלומברג
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביל דה בלאזיואנגלית: Bill de Blasio; נולד ב-8 במאי 1961) הוא פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית, המכהן כראש עיריית ניו יורק מאז ינואר 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה בלאזיו נולד בניו יורק בשם "וורן וילהלם הבן" (Warren Wilhelm, Jr) וגדל בקיימברידג', מסצ'וסטס. הוא בנם השלישי של וורן וילהלם ומריה (לבית דה בלזיו) שהיו ממוצא גרמני ואיטלקי. אביו שירת בצבא במלחמת העולם השנייה ואיבד רגל בקרב אוקינאווה. לאחר המלחמה עבד אביו ככלכלן. בתקופת המקארתיזם סבלו הוריו של דה בלאזיו מרדיפות בשל עמדותיהם השמאליות. אביו של דה בלאזיו סבל מאלכוהוליזם ובעקבות זאת נפרדו הוריו כשהיה בן שבע והתגרשו. כשגדל אימץ דה בלאזיו את שם נעוריה של אימו כשם משפחה ואת כינוי הילדות שלו כשם הפרטי.

דה בלאזיו קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ניו יורק ותואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת קולומביה. בתחילת שנות ה-80 היה פעיל שמאל ובין השאר תמך במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה, וב-1988 נסע למדינה והשתתף בפעילות רפואית של ארגון הומניטרי[1].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19841997 עבד במשרות שונות בארגונים חברתיים בארצות הברית ובמנגנון העירייה בניו יורק. ב-1997 מונה למנהל אזורי למדינות ניו יורק וניו ג'רזי מטעם מחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ביל קלינטון. בשנת 2000 ניהל את הקמפיין המוצלח לסנאט של הגברת הראשונה דאז, הילרי קלינטון.

כיהן בשנים 20022009 כחבר מועצת העיר ניו יורק, וייצג את המחוז ה-39 בברוקלין (בורו פארק, גני קרול, קובול היל, גוואנס, קנסינגטון, פארק סלופ ווינדזור טראס). בשנת 2009 נבחר לנציב תלונות הציבור (Public Advocate of New York City) של העיר.

ב-2013 התמודד בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לראשות העירייה, והתבלט בין המועמדים כשמאלני בלתי מתפשר וכאנטי-תזה לראש העיר הפורש מייקל בלומברג. במסע הבחירות שלו, תחת הסיסמה "ניו יורק - סיפורן של שתי ערים" הדגיש את הפער בין העשירים לעניים בעיר והציע להעלות מסים למשתכרים יותר מחצי מיליון דולר בשנה, לטובת מימון פעולות חינוך[2].

ביל דה בלאזיו ומשפחתו בהפגנה נגד סגירת בית חולים שבסופה נעצר

בתחילת המרוץ פיגר בסקרים אחרי חבר בית הנבחרים לשעבר אנתוני וינר, יו"ר מועצת העיר כריסטין קווין, לסבית מוצהרת שהייתה מקורבת לבלומברג, וביל תומפסון, אפרו-אמריקני שהיה המועמד הדמוקרטי בבחירות הקודמות. הוא זכה לתשומת לב תקשורתית כשנעצר בעת שהשתתף בהפגנה נגד סגירת בית חולים בברוקלין[3], ופרץ בסקרים בעקבות תשדיר הבחירות בו הופיע בנו בן ה-15, דנטה, שחור בתספורת אפרו, ודיבר על כך שאביו יפסיק את מדיניות ה"עצור וחפש" ("stop and frisk") של משטרת ניו יורק שפגעה במיוחד באוכלוסייה האפרו-אמריקנית בעיר[4].

בהצבעה שנערכה ב-10 בספטמבר זכה במועמדות המפלגה בסיבוב הראשון, עם קצת מעט ל-40 האחוז הנדרשים, לפני תומפסון.

כראש עיריית ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2013 נבחר לראשות עיריית ניו יורק, ברוב של 73% מהקולות מול המועמד הרפובליקני, ג'ו לוטה, וב-1 בינואר 2014 החליף בתפקיד את מייקל בלומברג שפרש לאחר 12 שנות כהונה. הוא הדמוקרט הראשון זה עשרים שנה העומד בראש העיר הגדולה בארצות הברית[5].

במהלך כהונתו הראשונה דה בלאזיו עלה לכותרות פעמים רבות, למשל, כאשר חייב יזמי נדל"ן להקצות 20% מהדירות בכל פרויקט עבור דיור בר השגה[6][7], או כאשר הוריד את מחירי הכרטיסים למעבורות בניו יורק וגרם לעלייה משמעותית במספר המשתמשים באמצעי תחבורה זה, כחלק מניסיון להפחית את עומסי התנועה בעיר[8].

ב-7 בנובמבר 2017 נבחר דה בלאזיו לכהונה שנייה, והביס את המועמדת הרפובליקנית ניקול מליוטקיס (Nicole Malliotakis) ברוב של 66% מול 27%.

דה בלאזיו עסק רבות בנושאים סביבתיים. הוא ניסה להפוך את ניו יורק לאחת הערים המובילות בנושא ההשקעות הסביבתיות (אנ') כאשר הכריז בינואר 2018 שעיריית ניו-יורק תעביר כספים בשווי 5 מיליארד דולר ממסלולי השקעות שכוללים חברות אשר מזהמות את הסביבה, ואף הצהיר שהעירייה תתבע את חברות הנפט החזקות על חלקן בשינויי האקלים[9]. בנוסף, לאחר הצהרה של דונלד טראמפ שארצות הברית תיסוג מהסכם פריז, האיר דה בלזיו את בניין העירייה בירוק לאות תמיכה בהסכם האקלים[10], ובהמשך אף התחייב שניו יורק תמשיך לעמוד בהסכם גם אם ארצות הברית תפרוש ממנו[11]. באפריל 2018 הודיע כי כניסת מכוניות לאזור הסנטרל פארק תאסר במטרה להפחית תאונות וזיהום אוויר[12].

ביל דה-בלאזיו חיזק במהלך כהונותיו את מעמדה של ניו יורק כ"עיר מקלט", בה נאסר על שוטרי ופקידי העיר לשתף פעולה עם ניסיונות לעצור מהגרים חסרי אישור שהייה, ונאסר על רשויות הרווחה לברר את מעמד האזרחות או הויזה של נזקקים לשירותים. ראשי ה-ICE (אנ') טענו כי מדיניות זו אינה מותירה להם ברירה אלא לבצע מעצרים בבתי משפט ובפשיטות בקהילה, דבר המסכן אזרחים וגם את סוכניה[13].

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה-בלאזיו נשוי לשירליין מקריי, משוררת, ופעילה פוליטית אפרו-אמריקאית, שלפני שנפגשו הזדהתה כלסבית[14]. השניים נפגשו ב-1991 כשעבדו בעיריית ניו יורק, ונישאו ב-1994. הם מתגוררים ברובע ברוקלין, ושני ילדיהם קיארה ודנטה למדו במערכת החינוך הציבורית.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיו של דה בלאזיו הן פרו-ישראליות. לפני היותו לראש עיריית ניו יורק ביקר שלוש פעמים בישראל והתרשם במיוחד מהביקור בשדרות שהיא יעד מרכזי להתקפות מרצועת עזה.

כשביקר בשדרות הגיע למרכז לילדים וציין: "ראינו מה המשמעות שלו עבור המשפחות. אם הורים רוצים לאפשר לילדיהם לשחק, הם חייבים לעשות זאת באזור חסין לפצצות ולטילים. אי אפשר לעבור חוויה כזו ולא לחוש סולידרית עם אנשי ישראל, הנמצאים בחזית ונלחמים באתגרים רבים כל כך".[דרוש מקור]

בינואר 2014 הגיע באופן בלתי מתוכנן לנאום בפני השדולה הפרו-ישראלית אייפאק וציין: "חלק מהגדרת התפקיד שלי היא להגן על ישראל"[15].

באוגוסט 2016 הצהיר שהוא מתנגד לארגוני הBDS ושבכוונתו להתעמת עם "אנשים התומכים ב-BDS ... המכנים את עצמם פרוגרסיביים". באותו ראיון הוסיף ואמר כי תנועת ה-BDS "שואפת לחתור תחת הכלכלה של מדינת ישראל ולהקשות על קיומה של ישראל – ולפיכך, היא כופרת בעצם הרעיון לפיו העם היהודי זקוק למולדת, בעולם שעודנו מסוכן ולא מסודר ... ישראל, בזמנים טובים ורעים, זמנים קשים ופחות קשים, הייתה מגדלור". הוא ציין את "המעשים הטובים" המרובים של מדינת היהודים, ואת העובדה שכאשר מתרחשים אסונות בעולם, "ישראל היא אחת הראשונות שבאות לשם להגן על הנזקקים, בלי קשר לרקע שלהם ובלי קשר לאמונתם"[16].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוויאר הרננדס, החלום הסנדיניסטי של המועמד לראשות העיר ניו יורק, באתר הארץ, מתוך ה"ניו יורק טיימז", 29 בספטמבר 2013
  2. ^ ניר וולף, מי יקטוף את התפוח הגדול, "ישראל היום", 1 בנובמבר 2013
  3. ^ De Blasio Arrested, Just as He Wanted, ניו יורק טיימז, 10 ביולי 2013
  4. ^ Dante de Blasio’s Killer Ad May Have Won NYC Primary for His Dad, אתר "The Daily Beast",‏ 14 בספטמבר 2013
  5. ^ יצחק בן-חורין, לאחר 20 שנה: ניו יורק עוברת לדמוקרטים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2013
  6. ^ עיריית ניו יורק תחייב יזמים להקצות 20% מכל פרויקט לדיור בר השגה
  7. ^ 300 אלף דירות מוזלות: תוכנית ענק לדיור בר השגה בניו יורק
  8. ^ ההצלחה המסחררת של אמצעי התחבורה הישן-חדש בניו יורק
  9. ^ New York City plans to divest $5bn from fossil fuels and sue oil companies
  10. ^ נגד הרוח: האפקט המפתיע של פרישת ארה"ב מהסכם פריז
  11. ^ ISRAELI GREENS SLAM TRUMP’S DECISION TO WITHDRAW FROM PARIS AGREEMENT
  12. ^ עיריית ניו יורק תאסור כניסת מכוניות לסנטרל פארק
  13. ^ קואומו נגד משטרת ההגירה: פועלים בחוסר אחריות ובניגוד לחוקה
  14. ^ When Bill de Blasio's Wife Was a Lesbian, אאוט, 3 בספטמבר 2013
  15. ^ חדשות nana10, ראש עיריית ניו יורק: "חלק מתפקידי הוא להגן על ישראל. אין לנו בת ברית טובה יותר", באתר ערוץ עשר, 25 בינואר 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  16. ^ ראש עיריית ניו יורק: אלחם ב-BDS