ביל דה בלאזיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביל דה בלאזיו
8 במאי 1961; מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית (בן 55)
Bill de Blasio 11-2-2013.jpg

ביל דה בלאזיו, 2 בנובמבר 2013
שם בשפת המקור Bill de Blasio
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
www1.nyc.gov
ראש עיריית ניו יורק
תקופת כהונה 1 בינואר 2014 – מכהן (3 שנים)
הקודם בתפקיד מייקל בלומברג

ביל דה בלאזיואנגלית: Bill de Blasio; נולד ב-8 במאי 1961) הוא פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית, המכהן כראש עיריית ניו יורק מאז ינואר 2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה בלאזיו נולד בניו יורק כוורן וילהלם הבן (Warren Wilhelm, Jr.) לוורן וילהלם ומריה (לבית דה בלזיו), הבן השלישי למשפחה ממוצא גרמני ואיטלקי, וגדל בקיימברידג', מסצ'וסטס. אביו שירת בצבא במלחמת העולם השנייה ואיבד רגל בקרב אוקינאווה, אחרי המלחמה עבד ככלכלן. בתקופת המקארתיזם סבלו הוריו של דה בלאזיו מרדיפות בשל עמדותיהם השמאליות. אביו של דה בלאזיו סבל מאלכוהוליזם, ובעקבות כך הוריו נפרדו כשהיה בן שבע, והתגרשו. כשגדל הוא אימץ את שם נעוריה של אימו כשם משפחה, ואת כינוי הילדות שלו כשם הפרטי.

דה בלאזיו קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ניו יורק ותואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת קולומביה. בתחילת שנות ה-80 היה פעיל שמאל ובין השאר תמך במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה, וב-1988 נסע למדינה והשתתף בפעילות רפואית של ארגון הומניטרי.[1]

בשנים 19841997 עבד במשרות שונות בארגונים חברתיים בארצות הברית ובמנגנון העירייה בניו יורק. ב-1997 מונה למנהל אזורי למדינות ניו יורק וניו ג'רזי מטעם מחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ביל קלינטון. בשנת 2000 ניהל את הקמפיין המוצלח לסנאט של הגברת הראשונה דאז, הילרי קלינטון.

כיהן בשנים 20022009 כחבר מועצת העיר ניו יורק, וייצג את המחוז ה-39 בברוקלין (בורו פארק, גני קרול, קובול היל, גוואנס, קנסינגטון, פארק סלופ ווינדזור טראס). בשנת 2009 נבחר לנציב תלונות הציבור (Public Advocate of New York City) של העיר.

ב-2013 התמודד בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לראשות העירייה, והתבלט בין המועמדים כשמאלני בלתי מתפשר וכאנטי-תזה לראש העיר הפורש מייקל בלומברג. במסע הבחירות שלו, תחת הסיסמה "ניו יורק - סיפורן של שתי ערים" הדגיש את הפער בין העשירים לעניים בעיר והציע להעלות מסים למשתכרים יותר מחצי מיליון דולר בשנה, לטובת מימון פעולות חינוך.[2]

ביל דה בלאזיו ומשפחתו בהפגנה נגד סגירת בית חולים שבסופה נעצר

בתחילת המרוץ פיגר בסקרים אחרי חבר בית הנבחרים לשעבר אנתוני וינר, יו"ר מועצת העיר כריסטין קווין, לסבית מוצהרת שהייתה מקורבת לבלומברג, וביל תומפסון, אפרו-אמריקני שהיה המועמד הדמוקרטי בבחירות הקודמות. הוא זכה לתשומת לב תקשורתית כשנעצר בעת שהשתתף בהפגנה נגד סגירת בית חולים בברוקלין,[3] ופרץ בסקרים בעקבות תשדיר הבחירות בו הופיע בנו בן ה-15, דנטה, שחור בתספורת אפרו, ודיבר על כך שאביו יפסיק את מדיניות ה"עצור וחפש" ("stop and frisk") של משטרת ניו יורק שפגעה במיוחד באוכלוסייה האפרו-אמריקנית בעיר.[4] בהצבעה שנערכה ב-10 בספטמבר זכה במועמדות המפלגה בסיבוב הראשון, עם קצת מעט ל-40 האחוז הנדרשים, לפני תומפסון.

ב-5 בנובמבר 2013 נבחר לראשות עיריית ניו יורק, ברוב של 73% מהקולות מול המועמד הרפובליקני, ג'ו לוטה, וב-1 בינואר 2014 החליף בתפקיד את מייקל בלומברג שפרש לאחר 12 שנות כהונה. הוא הדמוקרט הראשון זה עשרים שנה העומד בראש העיר הגדולה בארצות הברית.[5]

דה-בלאזיו נשוי לשירליין מקריי, משוררת, ופעילה פוליטית אפרו-אמריקאית, שלפני שנפגשו הזדהתה כלסבית.[6] השניים נפגשו ב-1991 כשעבדו בעיריית ניו יורק, ונישאו ב-1994. הם מתגוררים ברובע ברוקלין, ושני ילדיהם קיארה ודנטה למדו במערכת החינוך הציבורית.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיו של דה בלאזיו הן פרו-ישראליות. לפני היותו לראש עיריית ניו יורק ביקר שלוש פעמים בישראל והתרשם במיוחד מהביקור בשדרות שהיא יעד מרכזי להתקפות מרצועת עזה.

כשביקר בשדרות הגיע למרכז לילדים וציין: "ראינו מה המשמעות שלו עבור המשפחות. אם הורים רוצים לאפשר לילדיהם לשחק, הם חייבים לעשות זאת באזור חסין לפצצות ולטילים. אי אפשר לעבור חוויה כזו ולא לחוש סולידרית עם אנשי ישראל, הנמצאים בחזית ונלחמים באתגרים רבים כל כך".[דרוש מקור]

בינואר 2014 הגיע באופן בלתי מתוכנן לנאום בפני השדולה הפרו-ישראלית אייפאק וציין: "חלק מהגדרת התפקיד שלי היא להגן על ישראל".[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוויאר הרננדס, החלום הסנדיניסטי של המועמד לראשות העיר ניו יורק, באתר הארץ, מתוך ה"ניו יורק טיימז", 29 בספטמבר 2013
  2. ^ ניר וולף, מי יקטוף את התפוח הגדול, "ישראל היום", 1 בנובמבר 2013
  3. ^ De Blasio Arrested, Just as He Wanted, ניו יורק טיימז, 10 ביולי 2013
  4. ^ Dante de Blasio’s Killer Ad May Have Won NYC Primary for His Dad, אתר "The Daily Beast",‏ 14 בספטמבר 2013
  5. ^ יצחק בן-חורין, לאחר 20 שנה: ניו יורק עוברת לדמוקרטים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2013
  6. ^ When Bill de Blasio's Wife Was a Lesbian, אאוט, 3 בספטמבר 2013
  7. ^ חדשות nana10, ראש עיריית ניו יורק: "חלק מתפקידי הוא להגן על ישראל. אין לנו בת ברית טובה יותר", באתר nana10‏, 25 בינואר 2014