בית גרשם שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית גרשם שלום
Gershom Scholem house (2).JPG
מידע כללי
סוג בית מגורים עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם גרשם שלום עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – העשור של 1930
חומרי בנייה בטון עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל לוטה כהן עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי הסגנון הבינלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′31″N 35°12′44″E / 31.77527778°N 35.21222222°E / 31.77527778; 35.21222222
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
בית גרשם שלום
בית גרשם שלום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית האחיות כהן הידוע גם כבית גרשם שלום, על שם הדייר הידוע שהתגורר בו, נמצא ברחוב אברבנאל 28, בשכונת רחביה בירושלים.[1]

הבית ודייריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית האחיות כהן נבנה עבור האחיות הלנה, רוזה ולוטה כהן בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. המבנה נבנה מבטון בסגנון הבינלאומי ולא חופה אבן ירושלמית. חיפוי באבן ירושלמית היה מקובל בירושלים באותה עת (וגם כיום) והיעדר חיפוי אבן בתקופה זו היה יוצא דופן. המבנה תוכנן על ידי האחות לוטה כהן, שהייתה אדריכלית במקצועה.

המבנה קרוי על שמו של גרשם שלום, מהידועים בדיירי הבית, שתיאר אותו בספרו האוטוביוגרפי, מברלין לירושלים.[2] שלום עבר אל הבית, אשר שימש עד אז כפנסיון בניהולה של הלנה, לאחר גירושיו מאשתו אֶשָה (לימים אשה ברגמן) ונישואיו השניים לפניה פרויד בשנת 1936, והתגורר בו עד מותו בשנת 1982.[3] בבית זה ערך שלום את הסמינרים שלו, ובהם אירח אישים ידועים רבים, בהם ש"י עגנון, מרטין בובר, זלמן שזר, וגם ברל כצנלסון, שהתארח בבית בלילה שבו נפטר.[4]

שלום ומשפחתו הכירו את משפחת האחיות כבר בברלין.[5] אביהן, ד"ר ברנרד כהן, היה רופא ידוע וציוני, מתומכיו של הרצל בתחילת דרכו. האח הבכור של המשפחה, אמיל מוזס כהן, היה רב ליברלי ודרשן מפורסם בזמנו, אשר נאלץ להתפטר מתפקידו עקב תמיכתו הפומבית בציונות. לאחר שעלו חלק מבני המשפחה לישראל, גר האח בתל אביב, וב-1920 עברו האחיות להתגורר בירושלים.[6] הן שכרו דירה ברחוב החבשים, "בבית ערבי שמשפחת בוּדיירי (מהמשפחות הערביות המיוחסות של אותו הזמן) הייתה משכירה ליהודים".[7] לאחר נישואיהם של שלום ואֶשָה, שכרו גם הם חדר בדירה זו, והפכו לשכנים של האחיות.[8]

על האחיות והיחסים בין דיירי הבית באותו זמן, כותב שלום:

לוטה הצעירה הייתה אדריכלית ידועה, שעבדה זמן מסוים עם ריכרד קאופמן בתכנון היישובים החדשים ... רוזה הייתה מזכירה בקרן הקיימת ואחראית לחליפת המכתבים הגרמנית של אוסישקין ושאר ראשי הקק"ל. הלנה, הבכירה, אישה חכמה ושנונה... לבורנטית, תופרת ומפעילת בית מלאכה לתפירה בדירתה, ולבסוף, עם עליית היטלר לשלטון, בעלת פנסיון למבקרים הרבים מגרמניה שבאו לתור את הארץ ולעמוד על אפשרויותיה. התרגלנו לחיות יחד מתוך שלום בית ולכלכל ענייני הבית והשכירות כמעט עשר שנים. היא גידלה כלב גדול ואנחנו חתול חמוד בשם בילאר, על שם "בילאר מלך השדים", שהקדשתי לו אחד ממאמרי המחקר הראשונים בעברית.

גרשום שלום, מברלין לירושלים, אוטוביוגרפיה, ערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ב-1982, בעמ' 216.

שלום שמר לאורך השנים על יחסי ידידות עם האחיות ובפרט עם לוטה כהן, וכאמור אף עבר, בשנת 1936, להתגורר בביתן, שנקרא מאוחר יותר על שמו.[9]

דייר מפורסם נוסף - אם כי זמני - בבית זה, היה הסופר ש"י עגנון. עגנון, אשר ביתו בשכונת תלפיות נהרס ונבזז במהלך פרעות תרפ"ט[10] והוא עצמו ניצל מהן בנס, נאלץ לעזוב את ביתו שוב לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, בשל התלקחות הקרבות בין מדינת ישראל לארצות ערב וקִרבת ביתו לאזור הלחימה. מאותו זמן ועד סוף דצמבר 1948, הוא התגורר בבית שלום ללא אשתו (שהתגוררה לא הרחק משם) והמשיך שם את עבודתו הספרותית. משניזוק הבית בתלפיות בשנית, הפעם עקב ההפגזות על השכונה, זקוק היה לתיקונים. שוב נאלץ עגנון לעזוב את ביתו ולהתגורר, בפעם השנייה, בביתו של שלום. במהלך תקופה של חצי שנה, בין פברואר לאוקטובר 1949, התגורר עגנון בבית יחד עם אשתו, ובכל אותו זמן שהו בני הזוג שלום בשבתון בארצות הברית.[11]

בזמן שהתגורר בביתו של שלום, כתב עגנון את הסיפור עידו ועינם.[12] העלילה מתארת סופר אשר עובר להתגורר בבית מכריו, בני הזוג גרייפנבך, על מנת להשגיח על הבית בזמן שהותם בחו"ל. עוד קודם לכן, מסופר כי הסופר היה דייר זמני בבית זה, לאחר פרעות תרפ"ט, שבמהלכן החריבו הערבים את ביתו. אחת מהדמויות המרכזיות בסיפור היא החוקר ד"ר גדעון גינת, מחבר ספרי דקדוק על "לשון עידו" ומחקרים על "ההמנונים העינמיים" שהתגלו על ידו, השוכר חדר בבית.[13] יש הטוענים כי דמותו של ד"ר גינת מבוססת על גרשם שלום.[14] שלום עצמו הכחיש טענה זו מכל וכל וטען כי: "אני אינני מכיר את עצמי בזה. הד"ר גינת זה לא אני".[12] ואילו עגנון טען (בקשר לטענה דומה שהועלתה בקשר לספרו שירה): "מימי לא נתכוונתי להעלות בסיפורי דמות שיכולים לומר עליה, לפלוני זה נתכוון המספר, אלא ברית כרותה למספר אמיתי, שכל נפש שהוא עושה בסיפורו, נפש חיה היא".[15] מבקרי הספרות חלוקים בדעתם בקשר לשאלה זו, אם כי בהחלט ניתן לעמוד על דמיון מסוים (אך לא זהות) בין ד"ר גינת ושלום, בפרט לאור הפרטים האוטוביוגרפיים ששזר עגנון בסיפור על דמות הסופר בו.[16]

אוסף הספרים בבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים אסף שלום בביתו שברח' אברבנאל כ- 25,000 ספרים. כמחצית האוסף היוותה ספרייתו בתורת הסוד היהודית, שנחשבת לאוסף הדפוסים הגדול ביותר בעולם בתחום זה. מרבית הספרים בתורת הסוד היהודית סודרו על גבי המדפים שהיו תלויים על הקיר שמאחורי שולחן עבודתו. הספרים שחיבר שלום סודרו במרכז הקיר. בחדר האורחים ובשאר חדרי הבית סודרו שאר הספרים שבמדעי הרוח הכלליים.[17]

מספר שנים לאחר שנפטר, ובהתאם להוראות שהשאיר, הועברו אוסף הספרים וארכיונו האישי של שלום מהבית לבית הספרים הלאומי. אוסף הספרים סודר שם בשני אולמות קריאה נפרדים משאר ספרי הספרייה, וידוע בשם אוסף גרשם שלום.[18]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשם שלום, מברלין לירושלים, אוטוביוגרפיה, ערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ב-1982, עמ' 204 - 206, 215 - 216.
  • אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר", שכונת רחביה בירושלים, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ח-1998, עמ' 147 - 149.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית גרשם שלום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקישור לרחוב אברבנאל ולתמונה, מאתר זומאפ ישראל. למיקום הרחוב במפת העיר, ראו "תמונות בתים ברחוב אברבנאל 28, ירושלים", באתר ymap, של ידיעות אחרונות.
  2. ^ גרשם שלום, מברלין לירושלים, אוטוביוגרפיה, ערך אברהם שפירא, תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ב-1982 (להלן: "שלום, מברלין לירושלים").
  3. ^ ראו עמ' 412 לספר גרשם שלום ואמו, מכתבים 1917 - 1946; מגרמנית ארנו בר; ערכה, העירה הערות והקדימה מבוא איטה שדלצקי בשיתוף עם תומאס שפאר, ירושלים, הוצאת שוקן, תשנ"ח-1998 (להלן: "שדלצקי, שלום ואמו"). מקום מגוריו הקודם של שלום היה ברחוב רמב"ן 51, ירושלים. ראו אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר", שכונת רחביה בירושלים, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ח-1998 (להלן: "רמון, רחביה"), עמ' 148. עוד על הבית ברח' רמב"ן ראו בעמ' 252 - 253, 258 - 259 אצל שדלצקי, שלום ואמו.
  4. ^ אמנון רמון, רחביה בירושלים, עמ' 148. על הלילה האחרון של כצנלסון ראו גם גרשם שלום, הליל האחרון (על ברל כצנלסון), דבר, 31 ביולי 1964. פורסם שוב בשם: "הליל האחרון של ברל כצנלסון", דברים בגו, פרקי מורשת ותחיה, הוצאת עם עובד, תשל"ו-1976 (מהדורה שנייה מתוקנת), עמ' 487 -488.
  5. ^ אמו של שלום נהגה לבקר בבית משפחת כהן בברלין, ומשהגיעו האחיות לביקור משפחתי בגרמניה נפגשו גם עמה. ראו התייחסותיהם של שלום ושל אמו בקשר למשפחת כהן ולאחיות, במכתבים שהחליפו השניים, כמפורט במפתח השמות ("כהן, אמיל מוזס", "כהן, אמן של האחיות כהן", "כהן, האחיות לנה, לוטה ורוזה", "כהן לוטה", "כהן לנה", "כהן רוזה" ו"כהן רפאל, בנה של לוטה כהן"), שבעמ' 539 אצל שדלצקי, שלום ואמו; כמו כן, מציין שלום כי דודתו, בת גילן של האחיות, הייתה מיודדת איתן, ראו שלום, מברלין לירושלים, עמ' 215.
  6. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 215 - 216. עם עלות הנאצים לשלטון בגרמניה עלתה אמן של האחיות כהן לישראל. ראו שדלצקי, שלום ואמו, עמ' 284 ו-371. היא נפטרה בשנת 1935, ראו שם, עמ' 391.
  7. ^ הציטוט, ללא ההסבר על משפחת בודיירי, מופיע אצל שלום, מברלין לירושלים, עמ' 202. פירוט על הבית, השכונה ותושביה, ראו שם, בעמ' 202 - 204.
  8. ^ שכנים נוספים היו ד"ר ולטר פרויס, שהיה מנהל מחלקת הסטטיסטיקה של ההסתדרות, חבר הפועל הצעיר ומפא"י, ואשתו. ראו שלום, מברלין לירושלים, עמ' 215.
  9. ^ שלום, מברלין לירושלים, עמ' 216. ראו גם במפתח השמות, עמ' 539 אצל שדלצקי, שלום ואמו.
  10. ^ עמ' 197 אצל שדלצקי, שלום ואמו.
  11. ^ ראו "דן מירון מראיין את גרשם שלום על ש"י עגנון", רציפות ומרד - גרשם שלום באומר ובשיח (כינס וערך אברהם שפירא), הוצאת עם עובד, תשנ"ה-1994, עמ' 65 - 87 (להלן: "שלום, רציפות ומרד"), בעמ' 79 (הראיון הופיע לראשונה בעיתון הארץ, מיום 29 בינואר 1982). ראו גם הערך בוויקיפדיה: ש"י עגנון, פרק: במדינת ישראל.
  12. ^ 1 2 שלום רציפות ומרד, עמ' 79.
  13. ^ עידו ועינם, עד הנה, תל אביב: הוצאת שוקן, תשכ"ז-1966, עמ' שמ"ג - שצ"ה.
  14. ^ צחי וייס, "לדעת מבלי לדעת", ראשית 1, 2009, עמ' 261 - 277 (להלן: "וייס, לדעת מבלי לדעת"), בעמ' 261 - 263.
  15. ^ דבריו של עגנון נאמרו בישיבה של האקדמיה ללשון העברית, בשנת 1964, וצוּטטו ב"זכרונות האקדמיה ללשון העברית". לפי שרה בן ראובן, "האם הדסה היא שירה", הדסה וחוט השני, ירושלים: הוצאת אריאל, 2008, בעמ' 3 ; שהסתמכה על ששון סומך, במאמר בעיתון הארץ, ערב חג הפסח, תשס"ז. המאמר פורסם באתר של בן ראובן.
  16. ^ וייס, לדעת מבלי לדעת, איננו מביע עמדה מוחלטת בשאלת הזהות בין הדמות בסיפור לבין שלום, ומצד אחד טוען, בעמ' 263, כי: "פרט ביוגרפי זה אינו מן הנמנע" ואף רומז, בעמ' 276, למקבילה בין הדמות בסיפור - החוקר גינת, לבין דברים שאמר שלום על השפה העברית. מצד שני, הוא קובע כי הדברים המתוארים בסיפור הם עקרוניים ולא מתייחסים לחוקר ספציפי. בכל זאת היו חוקרים (לפי וייס) שהאמינו בזהות שבין ד"ר גינת לבין שלום, ולפיכך ניתחו את היצירה של עגנון, בהתאם לעמדתם במחלוקת שהתעוררה בזמנו בין ברוך קורצווייל - מהמפורסמים מבין חוקרי יצירתו של עגנון, לבין שלום. על המחלוקת שבין קורצווייל לבין שלום, ראו גם בערך: נושאים במחלוקת במשנתו של גרשם שלום, שאלת האובייקטיביות של מדעי היהדות.
  17. ^ יוסף דן, מבוא כללי, ספריית גרשם שלום בתורת הסוד היהודית - קטלוג, כרך ראשון (עורכים: יוסף דן, אסתר ליבס ושמואל ראם), ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשנ"ט-1999, עמ' י"ג - כ"ז, בעמ' י"ט.
  18. ^ צבי ברס, מאה שנים של ספרים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי תרנ"ב-תשנ"ב, תערוכת היובל [תרגום לאנגלית - יוחאי גואל (מבואות), מרגוט כהן (מוצגים)], ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשנ"ב 1992, עמ' קי"ח.