מתי מגד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מתי מגד (1 במאי 1923 - 16 בנובמבר 2003) היה סופר עברי מאנשי הפלמ"ח. עורך ספר הפלמ"ח (1955), בשיתוף פעולה עם זרובבל גלעד. היה מורה בקיבוץ גבעת חיים, לימד בסמינר אורנים, היה פרופסור אמריטוס לספרות, ודיקן הפקולטה למדע הרוח ובאוניברסיטת חיפה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגד (גרינברג) נולד בפולין ב-1923 ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל שלוש. המשפחה התגוררה במושבה רעננה, ושם ניהל אביו את בית הספר. הוא למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ואחר כך בגימנסיה הרצליה. לאחר לימודיו הצטרף לגרעין הכשרה של השומר הצעיר בקיבוץ משמר העמק, והתגייס לפלמ"ח[1] ב-1944 נאסר למשך יותר משנה על ידי המשטרה הבריטית בגין ניסיון להבריח נשק מסוריה. לאחר שחרורו למד ספרות, פילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית. מגד היה פעיל בהעלאת יהודי אירופה לישראל. ב-1947 נשלח על ידי ההגנה לאמן פליטי שואה לקראת עלייתם לישראל. לאחר חזרתו התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. אחרי המלחמה שימש כמורה לספרות, תחילה בקיבוץ גבעת חיים ואחר כך בסמינר אורנים למשך 12 שנה. משם עבר ללמד באוניברסיטת חיפה, ושימש כראש החוג לספרות וכדיקן הפקולטה למדעי הרוח עד תחילת שנות ה-70[2].

חיבר כמה רומנים, הידועים שבהם: המגדל הלבן והיום הקצר של דני.

בנוסף לכתיבתו שעסקה בנושאים האופייניים לדור הפלמ"ח, עסק גם בחקר הספרות. בשנת 1972 ערך את האנתולוגיה לספרות צעירה "ביכורי עטים", בה נתפרסמו לראשונה כותבים כויקי שירן, חזי לסקלי, דן הורוביץ, אריה קרישק, חנן עזרן ואחרים. כמו כן, תרגם מספר מחזות.

בשנת 1980 חיבר ספר על הזוהר: האור הנחשך, ערכים אסתטיים בספר הזהר (בהוצאת ספרית פועלים), אותו הקדיש למורו ורבו גרשם שלום.

את שנותיו האחרונות שהה בניו יורק, שם נפטר.

א"ב יהושע, מידידיו, ביסס את הדמות הראשית ברומן שלו גירושים מאוחרים על דמותו של מגד.

אחיו הוא הסופר אהרן מגד.

מגד היה נשוי לציירת חנה מגד ולהם שלושה ילדים: אלעד, סמדר ואמתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] אתר הספרייה
  2. ^ מתי מגד, 2003-1923 אתר עיתון הארץ 17.11.2003


P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.