בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין
אין תמונה חופשית
מידע על המבנה
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר תל־אביב–יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה שנות ה־20 של המאה ה־20 עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל יוסף ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°04′23″N 34°46′15″E / 32.07297222°N 34.77083333°E / 32.07297222; 34.77083333
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין
בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין שוכן ברחוב ביאליק 19 בתל אביב. ידוע גם כבית שרייבמן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית, בן קומה אחת, נבנה על שטח קרקע שהיה בבעלותו של הסופר ש. בן ציון. בתחילת שנות ה-20 רכשה חוה שפירא את הקרקע ויזמה את בניית הבית, בתכנונו של האדריכל יוסף ברלין. באמצע שנות ה-20 שכר את הבית ד"ר גרהרד שרייבמן, שהקים בו סנטוריום. השכן חיים נחמן ביאליק, שהתגורר בבית ממול, חידש עבורו את המילה "מבראה".

בשנת 1931 רכש את הבית אפרים ישמעלוף, איש עסקים אמיד שהקים מלון מפואר ברחוב אלנבי. הוא טיפח את הבית והוסיף בחצרו האחורית בריכת נוי ובוסתן. את חדרי הבית פיארו ציורי קיר נאים, בפינותיו נקבעו עמודים יווניים ומרצפות פרחוניות עיטרו את הכניסה לבית ואת חדריו.

בשנת 1937 עלה לארץ ישראל האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין ובחר להתיישב בתל אביב בנימוק כי "בעיר יהודית זו אין צריחי כנסיות ולא נשמעים בה פעמוניהן". הוא שכר את "בית שרייבמן" בדמי מפתח והסב אותו לבית כנסת ובו אולם תפילה גדול וחדרים נלווים וכן שימש לדירתו הפרטית. מאז הפך הבית למרכז חסידות הוסיאטין בישראל. לאחר פטירתו, בשנת תש"ט (1948), מילא את מקומו חתנו הרב יעקב פרידמן. הוא התגורר במקום עד לפטירתו, בשנת תשי"ז (1956), ואת מקומו מילא בנו הרב יצחק פרידמן. עם השנים התדלדלה האוכלוסייה הדתית באזור ופעילות בית הכנסת דעכה, הבניין הוזנח וציורי הקיר בקירות הפנימיים התפוררו.

המאבק על הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 ביקשו בעלי הנכס להביא להוצאתם של חסידי האדמו"ר מהוסיאטין מהבניין. בתביעה שהוגשה לבית המשפט נטען כי על פי חוק הגנת הדייר, לאחר פטירתם של דיירי הבית אדמו"רי הוסיאטין, השימוש בנכס על ידי המתפללים הוא בלתי חוקי.

באותה תקופה רכש היזם החרדי אלכסנדר שוב שליש מהנכס והתחייב להותיר על כנו את בית הכנסת שבקומת הקרקע, על שמו של האדמו"ר מהוסיאטין. לאחר פטירתו ירש בנו חיים שוב את חלקו. בשנת 1984 החזיקו בבניין מלכה אשר (בהמשך עבר חלקה לבנה אפרים אשר ולבתה עדנה רוזנשיין), אלכסנדר שוב ובן ציון איסמעילוף. בתחילת 1988 החליט בית המשפט על חלוקה בעין של המבנה בין שלושת השותפים. לאחר מכן רכש מר שוב את חלקו של איסמעילוף במבנה עבור שבעה מילדיו.

הבעלים תכננו להרוס את הבית ולהקים במקומו בניין קומות או לחלופין מלון בוטיק. אולם עיריית תל אביב החליטה שהבניין מיועד ל"שימור מחמיר" אשר מתיר לשפץ את הבניין הקיים ולבנות עליו קומה אחת נוספת בלבד. בשנת 2009 הגישו בעלי הנכס תביעה נגד עיריית תל אביב בסך 23.6 מיליון שקל בטענה שתוכנית השימור פוגעת בזכויות הקניין והשימוש בנכס[1]. מחלקת השימור של עיריית תל אביב הגיעה להסכם עם הבעלים כי הם ישקיעו על חשבונם בשיקומו ושיפוצו של הבניין תמורת מימוש הנכס כבניין מגורים. הבעלים פוצו על ידי העירייה ב-20 מיליון שקלים[2]. בתגובה הקימו מתפללי בית הכנסת ועד פעולה נגד סילוקם מהמקום וסגירת בית הכנסת. בהמשך הוכרז המבנה כמבנה מסוכן והמתפללים פונו ממנו. בתחילת 2016 הורה בית המשפט על מכירת הבית במטרה לפרק את השותפות בבניין. החלטה זאת נמצאת בהליכי ערעור[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעלי "הוסיאטין" תובעים 23.6 מיליון ש', מחלקה ראשונה
  2. ^ ת"א 2798-09-14
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    רע"א 2569/16