יעקב פרידמן (אדמו"ר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האדמו"ר מהוסיאטין
רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין
יעקב פרידמן.jpg
חיבורו העיקרי אהלי יעקב (נערך על ידי חסידיו)
תאריך לידה כ"ח בחשוון תרל"ט
מקום לידה בוהוש רומניה
תאריך פטירה י"ח בחשוון תשי"ז (בגיל 77)
מקום פטירה תל אביב
מקום קבורה טבריה, חלקת תלמידי הבעל שם טוב
חסידות הוסיאטין
מקום פעילות בוהוש, הוסיאטין, וינה, תל אביב
מספר בשושלת שלישי
הקודם רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין
הבא רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין
תחילת כהונה כ"ט בכסלו תש"ט
סיום כהונה י"ז בחשוון תשי"ז
רבותיו רבי יצחק פרידמן מבוהוש
נושאים בהם עסק הפצת מצוות יישוב הארץ
חיבוריו אהלי יעקב
אב רבי יצחק פרידמן מבוהוש
אם הרבנית שיינא רחל הגר
בת זוג הרבנית חיה שרה רחל פרידמן
ילדים רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין ונחמה שרה גיטל באומינגר

רבי יעקב פרידמן (כ"ח בחשוון תרל"ט, 24 בנובמבר 1878י"ח בחשוון תשי"ז, 23 באוקטובר 1956) היה האדמו"ר מהוסיאטין בין השנים תש"ט-תשי"ז ומראשי תנועת המזרחי באוסטריה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבוהוש שברומניה לרבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש, בנו של הרב שלום יוסף פרידמן, נכדו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין מייסד שושלת בית רוז'ין, שהיה נינו של המגיד ממזריטש. מצד סבתו (אם אביו) היה צאצא של הרב יחיאל מיכל מזלוטשוב, הרב אברהם יהושע השיל מאפטא ועוד. מצד אמו היה צאצא של הרב מנחם מנדל הגר מקוסוב, הרב משה לייב מסאסוב ואדמו"רים נוספים. נקרא בשם "יעקב" מאחר שנולד במוצאי שבת פרשת תולדות, בה מסופר על הולדת יעקב.

עוד בהיותו פעוט שודך עם קרובת משפחתו (בת דודה שנייה), חיה שרה רחל, בתו של רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין. בהיותו בן 16, בכסלו תרנ"ה, התקיימו נישואיו והוא עבר להוסיאטין, שהייתה עיירת ספר בגבול בין רוסיה לאוסטריה. בהיותו סמוך על שולחן חותנו, למד בעיקר תורה, ורכש גם ידע כללי, לרבות שפות זרות. החל מנישואיו ועד לפטירת חותנו (במשך כ-54 שנים), חי ופעל בסמיכות אליו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והקרבות בגליציה עבר עם חותנו לעיר באד הומבורג הסמוכה לפרנקפורט, ולאחר מכן לווינה. במהלך המלחמה נעצר כנתין זר[1]. גם לאחר המלחמה נותר חותנו בווינה. בשלהי המלחמה ייסד שם עם קרוביו (רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ' ורבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורה) את ההסתדרות החסידית-ציונית "חברת יישוב ארץ ישראל" שחברה בתרע"ח (1918) להסתדרות המזרחי, שהוא היה אחד ממנהיגיה[2]. ב־1920 השתתף בועידת לונדון (1920) מטעם תנועת המזרחי בווינה[3]. הוא פרסם מאמרים על הציונות בעיתון הוינאי Morgen-Zeitung[4], ובעיתונים נוספים. ב־1924 נתמנה לחבר מרכז המזרחי במרכז אירופה ובבלקן[5]. סבל מרדיפות מצד קנאים ומתנגדי הציונות בשל פעילותו זו[6].

בטבת תרצ"ז (1937) עלה לארץ ישראל עם חותנו, והתיישב בתל אביב ברחוב ביאליק 19, שם היו גם בית הכנסת ובית מדרשו. בתקופת מלחמת העולם השנייה התבטא בחיוב לגבי התנדבות לגיוס לצבא הבריטי[7]. לאחר עלייתו לארץ ישראל פסק מפעילות ציבורית, והקדיש את זמנו בעיקר ללימוד תורה.

עם פטירת חותנו בחנוכה תש"ט (1949) מילא את מקומו על פי צוואתו[8]), עם זאת, חלק מחסידי חותנו פנו לחסידויות אחרות[דרוש מקור].

רבי יעקב התפרסם כמסתפק במועט, בניגוד לשאר אדמו"רי חסידות רוז'ין, שנודעה ב"דרך המלכות" שלה - הנהגה של פאר והדר. החזיק בהשקפות ציוניות דתיות וערך טיש ביום העצמאות. דברי התורה שאמר בטיש נאמרו בעברית (ולא ביידיש, כמקובל בין אדמו"רים עד אז), ובהברה אשכנזית. נודע כבעל בקיאות רחבה במקורות תורניים ובין המתייעצים אתו היו הרב אליעזר יהודה וולדנברג והרב ראובן מרגליות[דרוש מקור].

לרבי יעקב נולדו בן ובת. חתנו, הרב יעקב יושע בוימינגר שהיה מנהל בתי הדין הרבניים בתל אביב, נפטר עוד בחייו[9].

רבי יעקב נפטר בי"ח בחשוון תשי"ז (1956) ונקבר בטבריה בסמוך לקבר חותנו. בצוואתו לא מינה רבי יעקב ממשיך כאדמו"ר, ולאחר פטירתו חסידים פנו גם לאשתו כדי שתברך אותם[10]. לאחר פטירת אשתו בשנת 1958 הוכתר בנו רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין ('השיח יצחק') לאדמו"ר. רבי יצחק לא נישא מעולם, ולאחר פטירתו בתשכ"ט (1969) נפסקה השושלת. אחיינו הוא הרב ישראל פרידמן בן שלום.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורותיו של רבי יעקב כונסו על ידי חסידיו לספר אהלי יעקב שמכיל (דרשות) לפי סדר פרשיות השבוע, שנשא מתקופת עלייתו (החל מאביב תרצ"ז, כ-3 חודשים לאחר עלייתו ארצה) ועד פטירתו, בדרך כלל בסעודה שלישית. רוב התורות שבספר הם מהתקופה שבין עלייתו לארץ ישראל לבין מינויו לאדמו"ר, שכן מנהג אדמור"י בית הוסיאטין היה שלא לומר דברי תורה בפומבי, ולכן כל זמן שחותנו כיהן כאדמו"ר נשא דברי תורה כמעט מדי שבת, אך לאחר מינויו לאדמו"ר נשא דברי תורה רק באירועים מיוחדים.

התורות מבוססות על מחברות שבהן רשם רבי יעקב את דבריו, בתוספת עריכה מעטה. הוא מתייחס בדבריו למאורעות השעה, בהם השואה והקמת המדינה. רוב תורותיו ליום העצמאות נשארו בכתב יד, מלבד תורה אחת שנאמרה בשבת, ו' באייר תש"ח (כ־24 שעות לאחר הכרזת המדינה), ותורה נוספת שנאמרה באחת השנים הראשונות למדינה כאשר ה' באייר חל בשבת (בפרשת 'תזריע-מצורע', אך ללא ציון כי מדובר ביום העצמאות).

הספר יצא בשני חלקים ובשלוש מהדורות, האחרונה שבהם משנת תשס"ו (2006).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ההספד ב'אור המזרח'
  2. ^ מן התנועה הציונית, הצפירה, 16 במאי 1918 - מכתב החבירה של האגודה למזרחי
  3. ^ ידיעות אחרונות, דואר היום, 5 ביולי 1920
  4. ^ בת־קול העיתונים, דואר היום, 13 ביולי 1923, תיאור מכתב גלוי שפרסם
  5. ^ ד.צ. ויינשטיין, ועידת צירי המזרחי בוינה, דואר היום, 15 בינואר 1924
    ד. צ. ויינשטיין, ועידת צירי המזרחי בוינה, דואר היום, 13 בינואר 1924 - תיאור נאום שנשא הרב פרידמן בפתיחת ועידת המזרחי בווינה, 1924
  6. ^ ציטוט בשמו מופיע בהספד ב'אור המזרח'
  7. ^ דלי"ת, בעקבות הימים, הצופה, 28 באוגוסט 1942
  8. ^ צילום הצוואה מופיע בעמודים הראשונים של הספר 'אהלי יעקב'
  9. ^ אברהם יצחק אביטוב, נצר מגזע, הצופה, 1 בפברואר 1953
  10. ^ ממעריב עד מעריב, מעריב, 26 בנובמבר 1958