בנימין פונדויאנו

בנימין פונדויאנו
Benjamin Fondane
B. Fundoianu

צילום מסביבות שנת 1915
לידה	14 בנובמבר 1898 יאשי, ממלכת רומניה
נרצח	2 באוקטובר 1944 (בגיל 45) אושוויץ, גרמניה הנאצית
מדינה	צרפת, רומניה
אירועים משמעותיים	קורבן השואה
שם עט	Benjamin Fundoianu
מקום לימודים	אוניברסיטת יאשי
שפות היצירה	גרמנית, צרפתית, רומנית
תקופת הפעילות	1912–1939 (כ־27 שנים)
פרסים והוקרה	מוות למען צרפת
fondane.net

בנימין פונדויאנו (ברומנית: B. Fundoianu - ב. פונדויאנו 14 בנובמבר 1898 – 2 באוקטובר 1944), שהיה מוכר במיוחד בשם העט הצרפתי שלו "בנז'מן פונדאן" ( Benjamin Fondane), היה משורר, סופר, מבקר ספרות ומסאי צרפתי-רומני יהודי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

נולד ב-1898 בעיר יאשי שברומניה בשם בנימין וקסלר (Benjamin Wexler) לאדלה וכסלר לבית שוורצפלד ולאיסק וכסלר, סוחר יליד העיר הרצה מבוקובינה (היום באוקראינה). דודיו מצד אמו היו הפובליציסטים אליאס, וילהלם ומוזס שוורצפלד. את שם העט "פונדויאנו" בחר הסופר בבגרותו לפי שם אחוזת "פונדואיה" על יד הֶרצה, שבה גדל אביו. אחרי שעבר לחיות בצרפת שינה את שם המשפחה ל"פונדאן". האם אדלה התוודעה לאליטה האינטלקטואלית של יאשי, לרבות סופרים חברי החוג ז'ונימיה. דרך דודו, מוזס שוורצפלד הכיר פונדויאנו בנעוריו את אברם שטוירמן-רודיון, עיתונאי סוציאליסטי, אחד מהדמויות שעוררו בצעיר את העניין בספרות. לבנימין היו עוד שתי אחיות, לינה (ילידת 1892) ורודיקה (ילידת 1905) שבחרו בקריירת המשחק.

כנער, קרא פונדויאנו את כתבי הקלאסיקונים הרומנים מחבל מולדובה (הקרוניקנים, דוסופטיי, יון קריאנגה, המשוררים וסילה אלכסנדרי ומיכאי אמינסקו) ומחוצה לה (המשורר ג'ורג'ה קושבוק והמחזאי וסטיריקן יון לוקה קאראג'אלה), כמו כן את הסימבוליסטים הצרפתים. בשנת 1909 אחרי שסיים את בית הספר מס.1 שליד מנזר שלושת בכירי הכנסייה בעירו, התקבל לתיכון ע"ש אלכסנדרו הטוב, שבו לא הצטיין במיוחד בלימודיו. היה נער חסר מנוח, שלדבריו, ניהל לראשונה בגיל שתים עשרה רומן עם צעירה מבוגרת ממנו בשש שנים. פעמיים לפני גיל 14 כמעט עמד בפני סילוק מבית הספר.

בנימין חילק את זמנו בין העיר לאזור הולדתו של אביו. הוקסם על ידי הנופים הכפריים שהוזכרו מאוחר יותר בכמה משיריו. ערך טיולים ארוכים ברחבי צפון מולדובה, ואהב ללקט סיפורים ושירי-עם בכפרים הרומנים בסביבה. עם חבריו בילדותו נמנה הסופר בשפת היידיש ב. יוסיף איתו בילה את זמנו בשכונת פודול וק (Podul Vechi) ביאשי. באותה תקופה פגש גם את המשורר ביידיש יעקב גרופר שהמפגש איתו עיצב במידה רבה את תפיסתו האינטלקטואלית של פונדאן לגבי היהדות וההיסטוריה היהודית. באותם ימים כינו אותו בני המשפחה וידידים בשם "מיילושון" (טלה קטן), כנראה כרמז לשערו הצפוף.

אף על פי שהמשורר טען כי התחיל לכתוב חרוזים עוד בגיל שמונה, נסיונותיו המוקדמים ביותר בתחום ידועים משנת 1912 והם כללו שירים משל עצמו וכן תרגומים מאנדרה שנייה, יוזף פון אייכנדורף, היינריך היינה ואנרי דה רנייה. באותה שנה פורסמו כמה מהם בשם העט I G Ofir במגזין הספרות " Floare Albastră" (פרח כחול) שבעליו, אברהם לייב זיסו נודע מאוחר יותר כסופר אוונגרדיסט ופעיל ציוני חשוב. חוקרים סברו יותר מאוחר כי ניסיונות בוסריים אלה, כמו מאמצים אחרים משנות ה-1910, היו מדגמים משיתוף פעולה בין פונדויאנו לגרופר, כשהוא ניסה אולי לתרגם מוטיבים שיריים של האחרון לרומנית. פונדויאנו ניסה גם להוציא לאור כתב עת של סטודנטים, שבו כתב את מאמר המערכת בשם העט Van Doian. כנראה התחיל ליצור רק גיליון אחד בכמה עותקים כתובים ביד.

המשך פעילותו הספרותית ברומניה

בשנת 1914, בגיל 16 בלבד, פרסם פונדויאנו לראשונה בכתב העת "חיים חדשים". הוא המשיך לפרסם ובהמשך פתח יחד עם הבמאי ארמנד פסקל (Armand Pascal) תיאטרון אוונגרד בשם "האי" - (Insula). בשנת 1923 עזב פונדויאנו את רומניה והתיישב בפריז, אך שמר על קשריו עם הסופרים הרומנים והמשיך לפרסם בעיתוני האוונגרד הרומנים "אינטגרל" (Integral), "אונו" (Unu), "קונטימפורנול" (Contimporanul). בשנת 1930 הופיע קובץ השירה "נופים" Privelişti. הוא הקדיש את הספר למשורר יון מינולסקו. באותה תקופה תרגם לצרפתית יצירות של טודור ארגזי, ג'ורג'ה בקוביה, יון ויניה ויון מינולסקו.

פונדויאנו היה מחסידי תפיסת עולמו הציונית של אברהם לייב זיסו ושיתף איתו פעולה.

חייו ויצירתו בצרפת

לאחר מעברו לפריז התקרב ללב שסטוב ולתפיסתו הפילוסופית. פונדויאנו ניסה ליצור סינתזה של השקפותיהם של זיסו ושסטוב.

בנובמבר 1942 נכלל ברשימת הסופרים היהודים שנאסרו לפרסום ברומניה תחת משטר אנטונסקו. בהיותו בצרפת בעת הכיבוש הגרמני, הוא נעצר בעקבות הלשנה על היותו יהודי, נשלח לאושוויץ וכעבור כמה חודשים נרצח בתאי הגזים בבירקנאו.

סיפור חייו שימש השראה לסופר הרומני קטלין מיהולאק בכתיבת הנובלה "הסיגר האחרון של פונדן" שעובד למחזה באותו שם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנימין פונדויאנו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בנימין פונדויאנו (בצרפתית)
• זיכרון השואה - BENJAMIN FONDANE (בצרפתית)
• מילון הספרות הרומנית (ברומנית)
• Editarea operei lui Fundoianu. O polemica paguboasa (de ziua Holocaustului)‎ - מאמר של אנדריי אוישטאנו בכתב העת הרומני Revista 22. (ברומנית)
• קטעי מבוא של מירצ'ה מרטין ל"תמונות וספרים" מאת בנימין פונדויאנו בהוצאת מינרווה, 1980 בוקרשט, - בכתב העת פלורל - המכון הרומני לתרבות - גישה ב-21 במרץ 2011 (באנגלית)
• YIVO | Fundoianu, Beniamin, yivoencyclopedia.org גישה ב 21 במרץ 2011
• בנימין פונדן (1898-1944), דף שער בספרייה הלאומית
• בנימין פונדויאנו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

(באנגלית)

• באנציקלופדיה אוניברסליס ברשת
• על בנימין פונדויאנו באתר יד ושם