בנימין פונדויאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין פונדויאנו
Benjamin Fondane
Beniamin Fundoianu
צילום מסביבות שנת 1915
צילום מסביבות שנת 1915
לידה 14 בנובמבר 1898
יאשי, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוקטובר 1944 (בגיל 45)
אושוויץ, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בלשן, משורר, ספרן, במאי קולנוע, מתרגם, פילוסוף, מסאי, מחזאי, תסריטאי, סופר, היסטוריון של הספרות, מבקר ספרותי, ביוגרף, מבקר קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת יאשי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית, צרפתית, רומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1912 - 2 באוקטובר 1944 (כ־32 שנים)
פרסים והוקרה מוות למען צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
fondane.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בנימין פונדויאנו (Beniamin Fundoianu) ‏ או ב. פונדויאנו (14 בנובמבר 1898 - 2 באוקטובר 1944), שהיה מוכר במיוחד בשם העט הצרפתי שלו "בנז'מן פונדאן" ( Benjamin Fondane), היה משורר, סופר, מבקר ספרות ומסאי צרפתי-רומני יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר יאשי שברומניה בשם בנימין וקסלר (Benjamin Wexler) לאדלה ולאיסק וכסלר, סוחר יליד העיר הרצה מבוקובינה (היום באוקראינה). אמו הייתה אחותם של הפובליציסטים אליאס, וילהלם ומוזס שוורצפלד. את שם העט "פונדויאנו" בחר הסופר בבגרותו לפי שם אחוזת "פונדואיה" על יד הֶרצה, שבה גדל אביו. אחרי שעבר לחיות בצרפת שינה את שם המשפחה ל"פונדאן". הם אדלה התוודעה לאליטה האינטלקטואלית של יאשי, לרבות סופרים חברי החוג ז'ונימיה. דרך דודו, מוזס שוורצפלד הכיר פונדויאנו בנעוריו את אברם שטוירמן-רודיון, עיתונאי סוציאליסטי, אחד מהדמויות שעוררו בצעיר את העניין בספרות. לבנימין היו עוד שתי אחיות, לינה (ילידת 1892) ורודיקה (ילידת 1905) שבחרו בקריירת המשחק.

כנער, קרא פונדויאנו את כתבי הקלאסיקונים הרומנים מחבל מולדובה (הקרוניקנים, דוסופטיי, יון קריאנגה, המשוררים וסילה אלכסנדרי ומיכאי אמינסקו) ומחוצה לה (המשורר ג'ורג'ה קושבוק והמחזאי וסטיריקן יון לוקה קאראג'אלה), כמו כן את הסימבוליסטים הצרפתים. בשנת 1909 אחרי שסיים את סית הספר מס.1 שליד מנזר שלושת בכירי הכנסייה בעירו, התקבל לתיכון ע"ש אלכסנדרו הטוב, שבו לא הצטיין במיוחד בלימודיו. היה נער חסר מנוח, שלדבריו, ניהל לראשונה בגיל שתים עשרה רומן עם צעירה מבוגרת ממנו בשש שנים. פעמיים לפני גיל 14 כמעט עמד בפני סילוק מבית הספר.

בנימין חילק את זמנו בין העיר לאזור הולדתו של אביו. הוקסם על ידי הנופים הכפריים שהוזכרו מאוחר יותר בכמה משיריו. ערך טיולים ארכים ברחבי צפון מולדובה, ואהב ללקט סיפורים ושירי-עם בכפרים הרומנים בסביבה. עם חבריו בילדותו נמנה הסופר בשפת היידיש ב. יוסיף איתו בילה את זמנו בשכונת פודול וק (Podul Vechi) ביאשי. באותה תקופה פגש גם את המשורר ביידיש יעקב גרופר שהמפגש איתו עיצב במידה רבה את תפיסתו האינטלקטואלית של פונדאן לגבי היהדות וההיסטוריה היהודית. באותם ימים כינו אותו בני המשפחה וידידים בשם "מיילושון" (טלה קטן), כנראה כמז לעשרו הצפוף.

אף על פי שהמשורר טען כי התחיל לכתוב חרוזים עוד בגיל שמונה, נסיונותיו המוקדמים ביותר בתחום ידועים משנת 1912 והם כללו שירים משל עצמו וכן תרגומים מאנדרה שנייה, יוזף פון אייכנדורף, היינריך היינה ואנרי דה רנייה. באותה שנה פורסמו כמה מהם בשם העט I G Ofir במגזין הספרות " Floare Albastră" (פרח כחול) שבלעיו, אברהם לייב זיסו נודע מאוחר יותר כסופר אוונגרדיסט ופעיל ציוני חשוב. חוקרים סברו יותר מאוחר כי ניסיונות בוסריים אלה, כמו מאמצים אחרים משנות ה-1910, היו מדגמים משיתוף פעולה בין פונדויאנו לגרופר, כשהוא ניסה אולי לתרגם מוטיבים שיריים של האחרון לרומנית. פונדויאנו ניסה גם להוציא לאור כתב עת של סטודנטים, שבו כתב את מאמר המערכת בשם העט Van Doian. כנראה התחיל ליצור רק גיליון אחד בכמה עותקים כתובים ביד.

המשך פעילותו הספרותית ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1914, בגיל 16 בלבד, פרסם פונדויאנו לראשונה בכתב העת "חיים חדשים". הוא המשיך לפרסם ובהמשך פתח יחד עם הבמאי ארמנד פסקל (Armand Pascal) תיאטרון אוונגרד בשם "האי" - (Insula). בשנת 1923 עזב פונדויאנו את רומניה והתיישב בפריז, אך שמר על קשריו עם הסופרים הרומנים והמשיך לפרסם בעיתוני האוונגרד הרומנים "אינטגרל" (Integral), "אונו" (Unu), "קונטימפורנול" (Contimporanul). בשנת 1930 הופיע קובץ השירה "נופים" Privelişti. הוא הקדיש את הספר למשורר יון מינולסקו. באותה תקופה תרגם לצרפתית יצירות של טודור ארגזי, ג'ורג'ה בקוביה, יון ויניה ויון מינולסקו.

פונדויאנו היה מחסידי תפיסת עולמו הציונית של אברהם לייב זיסו ושיתף איתו פעולה.

חייו ויצירתו בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מעברו לפריז התקרב ללב שסטוב ולתפיסתו הפילוסופית. פונדויאנו ניסה ליצור סינתזה של השקפותיהם של זיסו ושסטוב[1].

בנובמבר 1941 היה כלול בין הסופרים היהודים שמכירת ספריהם נאסרה ברומניה. בהיותו בצרפת בעת הכיבוש הגרמני, הוא נעצר בעקבות הלשנה על היותו יהודי, נשלח לאושוויץ וכעבור כמה חודשים הומת בגז בבירקנאו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנימין פונדויאנו בוויקישיתוף

(באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאון וולוביץ', A.L. ZISSU: ÎNTRE „EREZIE” ŞI SIONISM MESIANIC (א. ל. זיסו: בין "כפירה" וציונות משיחית), פורסם באסופה ISTORIE ŞI MEMORIE EVREIASCĂ שיצא לאור ברומנית, ב"הוצאת הספר", כמחווה לליאה בנימין