אברהם לייב זיסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם לייב זיסו
A. L. Zissu.jpg
לידה 25 בינואר 1888
פיאטרה ניאמץ, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בספטמבר 1956 (בגיל 68)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, איש עסקים, איש איגוד מקצועי, משורר, כותב יומן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם לייב זיסורומנית: Avram Leib Zissu) ‏(25 בינואר 1888 - 16 בספטמבר 1956) היה סופר, עורך, מוציא לאור, פובליציסט, איש עסקים ומנהיג פוליטי יהודי רומני. אסיר ציון, עם שחרורו מהכלא הקומוניסטי, עלה לישראל והתאזרח בה בשנת 1956 ונפטר חודשים ספורים לאחר מכן. בתחום הספרות הרומנית היה אחד מנציגי הזרם האוונגרדיסטי.

רקע משפחתי ושנות צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיסו נולד בפיאטרה נאמץ, רומניה, כבנם של פינקו עזרא זיסו, מנהל חשבונות בבנק, ושל אשתו, הינדה-לאה. במשפחה נולדו בסך הכל עשרה ילדים: ארבעה בנים ושש בנות. אברהם לייב הספיק ללמוד תורה וללמוד בבתי ספר ממלכתיים כשבגיל 16 השיג מלגה ועמד להתחיל לימודי פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטאט בגרמניה. אולם בגלל סגירת הבנק שבו עבד אביו, נאלץ הנער לוותר על תוכניתו ולהירתם לעזור למשפחתו קשת היום. הוא התחיל לעבוד בהנהלת חשבונות, אך במקביל המשיך להתעמק בלימודים רבניים ובפילוסופיה. בגיל 20 נבחן וקיבל הסמכה להיות רב. הוא לא כיהן מעולם כרב ולא השתמש בתעודה שברשותו[1].

התחלת הקריירה העיתונאית והספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בו זמנית עם עבודתו כמנהל חשבונות כתב ספרות ומאמרים בשפות רומנית ועברית. ביוני-דצמבר 1909 ערך זיסו בעיר הולדתו, יחד עם מ. בראונשטיין-מבשן ירחון ציוני בעברית, בשם "המקיץ". ייתכן כי היה זה כתב העת העברי החילוני הראשון שהופיע ברומניה-"רגאט"[2].. מאוחר יותר בשנת 1912 הוא הוציא לאור ב-יאשי, בשותפות עם קבוצת צעירים, את כתב העת הספרותי ברומנית "פלואריה אלבסטרה " ("הפרח הכחול"). הוא השתתף בכתבי עת נוספים ובהם "המילה", "העולם היהודי", "בילטה דה פאפאגל" (Bilete de papagal "כרטיסים של תוכי"), "אדם","פונטיה דנ פילדש" ("גשר שנהב") ועוד.

המשך פעילותו כציוני ובתחום הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיסו לקח חלק בהנהלה של הפרסומים "ליכט" ו"התקווה" ויחד עם גאלא גאלאקטיון וד"ר אלגזי הפיק את כתב העת Spicul ( ספיקול - "השיבולת"). הוא היה שותף בבית חרושת לסוכר בשם Ripiceni ריפיצ'ן, מנהל היומון הציוני "מנטואיריה" (Mântuirea "הגאולה"), שהופיע בין השנים 1919–1922.

בשנת 1914 בעקבות אירוסיו ולאחר מכן נישואיו לבתו של התעשיין קארל טימר, הפך זיסו לאיש ניהול בחברות תעשייתיות. תוך זמן לא רב הפך לאדם עשיר, בעל נכסי דלא ניידי ברומניה ובברלין. משנת 1927 עבר לגור בברלין. שם המשיך לכתוב רומנים ומסות ברומנית, שהתפרסמו אחר כך ברומניה. בין השאר כתב ספר פולמוסי בענייני דת: "לוגוס, ישראל, הכנסייה", שבו ניתח את הברית החדשה מנקודת מבט בקורתית של יהודי הבקיא בתורה. זיסו הפך באותה עת למממן העיקרי של תנועת בית"ר ברומניה.

זיסו היה ציוני נלהב ומבקר חריף הן של אויבי יהדות רומניה והן של המנהיגים היהודים הלא ציוניים, או "הלא מספיק ציוניים" לטעמו. מן המפורסמות הייתה היריבות בינו לבין וילהלם פילדרמן, איתו התחרה על הנהגת יהדות רומניה[3]. תפיסתו הלאומית-ציונית הייתה משיחית ומבחינה דתית הוא דגל בקשר ישיר של הפרט לעולמו האמוני הפנימי, ללא כל קשר לממסד דתי כלשהו. הוא דחה מכל וכל את הממסד הרבני ודגל בעולמם הרוחני של נביאי ישראל. לתפיסת עולמו היו חסידים לא מעטים בין יהודי רומניה וביניהם המשורר והוגה הדעות ברבו פונדויאנו[4].

בשנת 1942 הוכנס למחנה הריכוז הרומני שליד טרגו ז'יו לתקופה של חודשיים ובאותה שנה נפל בנו, תאודור זיסו, בעודו נלחם כמתנדב ביחידת קומנדו בריטית בקרב אל-עלמיין השלישי.

זיסו היה המנהיג הבולט של התנועה הציונית ברומניה, מנהיג המפלגה היהודית הרומנית ונציג הסוכנות היהודית. הוא המשיך בארגון העליה לארץ ישראל גם במהלך מלחמת העולם השנייה, בתיאום עם משטר יון אנטונסקו. זיסו חיפש דרכים לשיתוף אינטרסים כלשהו בין המשטר הצבאי הפאשיסטי והתנועה הציונית: הללו רצו שהיהודים יעזבו את רומניה וגם התנועה הציונית רצתה בכך. כבר בשנת 1941 הגיש לגנרל אנטונסקו תוכנית לארגון הגירת יהודי רומניה.

זיסו נעצר ונשלח למחנה הריכוז טרגו ז'יו בראשית 1942 על ידי שלטון אנטונסקו בגלל סירובו לתשלום מס ששיעורו עבור יהודים היה פי ארבעה ממה שנדרש מהאחרים. תואנת המעצר הייתה העלבת השליט מרכז היהודים. הוא שוחרר כעבור חצי שנה, לאחר התערבותם של אנשי רוח ודת רומנים. ב-1943 נעצר פעם נוספת ונשלח לאותו מחנה ריכוז בגלל התנגדותו למס האדיר שהטיל שוב אנטונסקו על הקהילה היהודית המרוששת, 4 מיליארד ליי[5].

כמה ימים לאחר נפילת משטרו של אנטונסקו, ב-23 באוגוסט 1944, פרסם זיסו את הכרוז הבא:

"Evrei, cătuşele au fost sfărâmate. Ale noastre, ale tuturora. Tirania e doborâtă şi drumul spre izbăvire e liber. Hotărârea bărbătească a democraţiei române a dat putinţa armatei ţării să cureţe acest drum. Ea a izbutit să înlăture obstacolele, să-l alunge pe cotropitor. Aşteptând din partea noului regim acte manifeste de cuprinzătoare justiţie reparatoare şi pentru populaţia evreiască, cea mai crunt năpăstuită de tirania prăbuşită, ştim că datoria noastră, în momentul de faţă, este să ascultăm de poruncile unui guvern care, aflând în el puterea de a scutura jugul, a hotărât să netezească drumul spre o Românie liberă, dreaptă, democratică. El mai are de luptat cu rezistenţe. Să facem zid în jurul lui. Să-i oferim braţele noastre, dacă le va cere. I le-am oferit şi aşteptăm dispoziţia lui. Cu nădejdea mai sus rostită, proclamăm că parola noastră, deci a voastră, este în acest moment: Sprijin guvernului de dezrobire; luptă necruţătoare împotriva tuturor fascismelor; luptă fără preget pentru triumful democraţiei. În numele partidului evreiesc din România. A.L. Zissu, 28 august 1944 "
  • תרגום הכרוז:

"יהודים, האזיקים רוסקו. שלנו, של כולם. הרודנות נפלה והדרך אל הגאולה חופשית. ההחלטה האמיצה של הדמוקרטיה הרומנית אפשרה לצבא המדינה לטהר דרך זו. היא הצליחה להסיר מכשולים, לגרש את הכובש. אנו מצפים מהשלטון החדש למעשים שיפגינו צדק מתקן גם עבור האוכלוסייה היהודית שניזוקה קשה מכל בידי הרודנות שנפלה. יודעים אנו שחובתנו ברגע זה לציית להוראות של ממשל שמצא בתוכו את הכוח להשליך את העול, להחליט להחליק את הדרך אל רומניה חופשית, צודקת, דמוקרטית. הוא צריך עדיין להילחם במתנגדים. נקים חומה סביבו. נושיט לו את זרועותינו, אם יבקש. הצענו לו ואנו ממתינים להנחיותיו. עם התקווה המובאת לעיל, אנו מכריזים על סיסמתנו, סיסמתכם, לשעה זו: תמיכת בשלטון המשחרר, מאבק בלתי מתפשר נגד הפשיזמים מכל הסוגים, מלחמת חורמה למען ניצחון הדמוקרטיה. בשם המפלגה היהודית של רומניה. א. ל. זיסו, 28 באוגוסט 1944 "

בשנים הראשונות של המשטר הקומוניסטי, נשאר זיסו כמעט ללא אמצעי קיום. ניסה להתקיים משיעורים פרטיים לעברית, שיהפכו במהרה לעיסוק אסור, ופנה במכתבים למנהיגי המדינה. ניסה לחצות את הגבול אך נתפס ונעצר בבית הסוהר הצבאי בטימישוארה[6]. ב-10 במאי 1951 עצרו אותו שוב במהלך משפטי הציונים ברומניה. הוא נחקר במשך שנים, עמד בפני האשמות דמיוניות (הואשם בהיותו סוכן הגסטאפו בהתבסס על נסיעותיו לגרמניה לטיפול ברכושו) רבות, אך לא נשבר וניסח בעצמו את תשובותיו (שלא כמו נחקרים רבים שהסכימו לחתום על כל מה שכתבו חוקריהם). אחרי 3 שנות מעצר, ב-31 במרץ 1954, נידון למאסר עולם עם עבודת פרך. לאחר התערבויות דיפלומטיות קוצר עונשו, שוחרר בקיץ 1956 ושולח אל ישראל[7]. עם הגיעו לארץ, במצב גופני ירוד מאוד, הוכר כאסיר ציון, אושפז ולאחר זמן קצר נפטר. יהדות רומניה והמוסדות הציוניים התאבלו על מותו[8][9][10],,'[11].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיסו היה אחת הדמויות העיקריות בספריו של מיכאיל סבסטיאן: "יומן" ו"מזה אלפיים שנה".

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1926 Spovedania unui candelabru "וידויה של נברשת", תורגם לצרפתית על ידי ברבו פונדויאנו.
  • 1930 Ereticul de la Mănăstirea Neamţu "הכופר ממנזר ניאמצו", אסופה של נובלות.
  • 1934 Marcu sin Marcu "מרקו את מרקו".
  • 1935 Calea Calvarului "דרך היסורים".
  • 1939 Samson şi Dragon "שמשון והדרקון", רומן עם הקדמה של גאלא גאלאקטיון.
  • David Gugumanul "דוד גוגומנול".
  • Logos "לוגוס".
  • Israel Biserica "ישראל הכנסייה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Teşu Solomonovici, România Judaica, כרך א' הוצאת Teşu, בוקרשט 2001, עמודים 395 - 401.
  • Baruh Tercatin, Lucian Zeev Herşcovici - Prezenţe rabinice în perimetrul românesc, Hasefer, Bucureşti, 2008, (ברומנית)

(ברוך טרקטין, לוצ'יאן זאב הרשקוביץ' - "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הספר, בוקרשט 2008)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ B.Tercatin, L.Z.Herşcovici ע'607–608
  2. ^ B.Tercatin, L.Z.Herşcovici
  3. ^ מודעת אבל של הקונגרס היהודי העולמי, דבר, 20 בנובמבר 1944
  4. ^ לאון וולוביץ', A.L. Zissu: Între „erezie” și sionism mesianic (א. ל. זיסו: בין "כפירה" וציונות משיחית), פורסם באסופה Istorie și memorie evreiască שיצא לאור ברומנית, בהוצאת "הספר" ("Hasefer"), כמחווה לליאה בנימין
  5. ^ Rezistenţa spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului מאת יעקב גלר, הוצאת "Hasefer", עמ' 104
  6. ^ טשו סולומוביץ' בבלוג של ביאנקה מרקוביץ'
  7. ^ אסירי ציון "רגילים", דבר, 22 ביולי 1956
  8. ^ מת דר' א. זיסו, דבר, 17 בספטמבר 1956
  9. ^ מודעת אבל של ה קונגרס היהודי העולמי, דבר, 17 בספטמבר 1956
  10. ^ מודעת אבל של הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, דבר, 17 בספטמבר 1956
  11. ^ גילוי מצבה על קבר א. ל. זיסו, דבר, 24 ביוני 1957