בני יהודה (מושבה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרידי המושבה בני יהודה, המבנה עבר שחזור

בני יהודה הייתה מושבה בדרום רמת הגולן שהתקיימה בשנים 1886‏-1920. כיום שוכנים השרידים בתחום שמורת טבע סוסיתא.

תצלום היישוב ביר א-שכום שבתוכו הוקמה המושבה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברם של בני משפחת ברנשטיין בבית הקברות בטבריה
קבר פרומא ובנה אברהם: על המצבה כתוב: פ"נ (פה נטמנו) שני קרבנות קדושים שנהרגו יחד בידי רוצח ערבי במושבה בני יהודה עבר הירדן בימי הפרעות והתנפליות (ההתנפלויות) על היושב (שגיאת כתיב, צ"ל "הישוב") היהודי באי (בארץ ישראל) האהצוה (האשה הצנועה והחסודה מ (מרת) פרומא בת שלם (שלום) ובנה הבחר (הבחור) / אברהם ב"ר (בן רבי) חיים נ (נטמנו) ביום א ז אייר תרפ (יום ראשון, 25/4/1920) ת,נ,צ,ב,ה (תהא נשמתם צרורה בצרור החיים)

בשנת 1886 הוקמה המושבה על ידי אגודת בית יהודה שבה היו חברים יהודים שומרי מצוות מצפת ומטבריה. חברי האגודה רכשו מתושבי הכפר ביר א-שכום[1] אדמות בסיועו של לורנס אוליפנט, במטרה להקים מושבה חקלאית. באחד משלבי הרחבת שטח היישוב, עמדו אנשי היישוב בתחרות מול רוכשים בהאיים אשר החזיקו בשטחים נוספים באזור. תושבי בני יהודה זכו בקדימות לרכישת 1390 הדונם, הסמוכים לגבול היישוב, מיידי הבעלים הערבי, ע"פ עיקרון משפטי בשם חוק המיצרין, לפיו קונה אשר אדמתו גובלת בחלקת השדה העומדת למכירה, זכאי לקדימות בקנייתה. חוק עות'מאני זה מקורו כבר בתלמוד (בר מצרא), ומשם אומץ.[2] באותה תקופה הקימו אנשי היישוב הישן בארץ ישראל גם את המושבות ראש פינה, מוצא ופתח תקווה, אולם בני יהודה הייתה שונה מהן בכך שהייתה רחוקה הרבה יותר מערים קיימות. במהלך שנות קיומה קיבלה המושבה תמיכה מוגבלת מאוד מהברון רוטשילד, ומאוחר יותר גם מתנועת יק"א, תנועת חובבי ציון הלונדונית (עד 1902), וחברת עזרה הגרמנית (החל מ-1902).

לאורך שנות קיומה סבלו מתיישבי בני-יהודה מתנאים קשים במקום: תנאי מזג האוויר, ריחוק מיישובים יהודיים, קשיי תחבורה, אדמה מסולעת בחלק גדול משדות היישוב שאינן ראויות לעיבוד והעדר מוסדות חינוך הילדים. בשנת 1888 נפטר סר אוליפנט שתמך ושהגן על בני היישוב. זמן קצר לאחר מכן פרצה מגפה בחבל החורן ואף על בני היישוב הוטל הסגר, על כן, נטשו אותו. ב-1890 ניסו עשר משפחות לשוב למושבה, על מנת שלא תילקח על ידי הערבים תושבי האזור, אך הן שבו לצפת תוך זמן קצר. קבוצה נוספת, אף בה עשר משפחות, הגיעה לאתר ב-1898 באותה שנה סבל האזור ממכת ארבה אשר כילתה את מרבית היבול. ארבע מהמשפחות נטשו תוך זמן קצר, וחמש משפחות נוספות, קבוצת רווקים וכן אבות מבעלי המשפחות שנשלחו חזרה לצפת, נותרו במקום עד 1913. לונץ מתאר את היישוב בתחילת המאה ה-20 כמונה 33 נפשות, ולהם רפת, 20 שוורים, 6 פרות, 16 כבשים ועיזים, 8 חמורים ו-3 סוסים.[3] עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נשארו במושבה רק שלוש משפחות. בשנת 1920 נשארה במושבה רק משפחה אחת, משפחת ברנשטיין.

במאורעות תר"פ 1920 רצח שכן ערבי את פרומא אם משפחת ברנשטיין ואת אחד הבנים, ובעקבות כך עזב הבן שנותר שרגא את בני יהודה.[4]

בשנת 1972 הוקם יישוב קהילתי כשני קילומטרים מזרחה ממקום המושבה ההיסטורית, ונקרא בשם בני יהודה המנציח את שמה.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ליבנה, 'אהרון אהרונסון – האיש וזמנו', מוסד ביאליק, ירושלים 1969, עמ' 51–54.
  • דניאל פיינשטיין, 'בני יהודה (עבר הירדן)', קונטרס, כ"ב, ג' שבט תר"ף, עמ' 27.
  • מרדכי ניישטט, 'התיישבות יהודית בגולן ובחורן', בתוך "הגולן", הוצאת מערכות, 1969, עמ' 125–160.
  • רן אהרונסון, לכו ונלכה,, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בני יהודה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכונה גם ביר א-שגום.
  2. ^ שי רוזן -"התיישבות הבהאים בעמק הירדן", אוכלוסיות לא מוכרות ויישובים מיוחדים בישראל / אריאל 204-205.
  3. ^ אברהם משה לונץ, לוח ארץ ישראל עמ' 299
  4. ^ קורות החיים של משה ברנשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון