בצ'למש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בצ'למש
COA Bacsalmas.svg
סמל בצ'למש
Flag of Bácsalmás.svg
דגל בצ'למש
Bácsalmás Szent Kereszt templom.JPG
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל דרום המישור הגדול
מחוז באץ'-קישקון
נפה נפת קצ'קמט
שטח 108.32 קילומטר רבוע
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 6,453 (נכון ל־1 בינואר 2018)
קואורדינטות 46°07′26″N 19°19′34″E / 46.123888888889°N 19.326111111111°E / 46.123888888889; 19.326111111111 
אזור זמן CET
http://www.bacsalmas.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בצ'למשהונגרית: Bácsalmás) היא עיר במחוז באץ'-קישקון שבהונגריה, בקרבת הגבול עם סרביה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1543 נזכרה לראשונה בצ'למש בכתובים של הארכיבישוף של קלוצ'ה. במאה ה-17 הגיע זרם של קרואטים לעיירה בהנהגת פרנציסקנים מבוסניה. בשנות ה-80 של המאה ה-18 התיישבו 195 משפחות גרמניות בבצ'למש והיוו את הרוב השולט עד 1945. בשנים אלה אדמות העיר היו בבעלות הגברים האצילים מהאזור.

במאה ה-19 הפכה העיירה למרכז ייצור יין ותבואה, אשר נשלחה בעיקר לאוסטריה ולבוהמיה.

בשנת 1941 הגיע מספר התושבים ל-13,310,[1] כאשר שני שלישים מתוכם היו גרמנים. בין השנים 1945–1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הורחקו מרבית הגרמנים מהעיירה, והונגרים מסלובקיה עברו להתגורר בה.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-18 החלו יהודים להתיישב במקום, עיקר פרנסתם היה ממסחר שהוביל להתפתחות כלכלית של כלל היהודים באזור.[2] יחס תושבי המקום, שרבים מהם היו ממוצא גרמני, היה עוין כלפי היהודים והתרחשו בעיירה כמה עלילות שם.[2] בשנת 1850 נשרף הארכיון ולכן לא נשאר תיעוד על כך.[דרוש מקור]

בעקבות הקרע ביהדות הונגריה היהודים החליטו להצטרף אל קהילות הסטטוס קוו אנטה. ב-1880 נמנו בעיירה 189 יהודים מתוך כ-8,000 איש.[1] בשנת 1888 נבנה בבצ'למש בית כנסת חדש ומפואר.[2] האוכלוסייה הגיעה לשיא ב-1910 של 217 יהודים, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה היא הצטמצמה לכ-150 יהודים והצליחה להתאושש באופן יחסי עד ערב מלחמת העולם השנייה.[1]

בשנת 1846, נוסד בית ספר יסודי יהודי.[3] לשון הלימוד בו הייתה גרמנית עד 1869 ומאז ואילך - הונגרית. בבית הספר למדו 14 יהודים. במקום פעל "תלמוד תורה". ב-1906 הונהגו בבית הספר שיעורים בעברית בהשפעת אגודה המקומית שנקראה "חובבי שפת עבר". אך ב-1922 בעת "הטרור הלבן", שנגרם על ידי הגרמנים, נסגר בית הספר לאחר שהשלטונות ביטלו את תמיכתם בו ושללו את רישיונו. בשנת 1924 הוחזר למוסד הרישיון לאחר שהקהילה הדגישה את תרומתו ללשון ולתרבות ההונגרית, אך התמיכה בו לא חודשה. ב-1929 מנה בית הספר 21 תלמידים ומורה אחד.

בעיירה קיים בית עלמין יהודי. בשנת 1950 הוקם לוח זיכרון לזכר הנספים בשואה שגרו בעיר. בסתיו 1956, בעת המרד ההונגרי, עזבו כל היהודים את העיר. מאז אין יהודים בבצ'למש. בית הכנסת בעיר הפך לבית ספר נוצרי, ולוח הזיכרון הועבר מבצ'למש לבית הכנסת בבאיה.[2]

הקהילה היהודית בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1941, לפני הכיבוש הגרמני, חיו בבצ'למש 186 יהודים שהיוו כאחוז אחד מהאוכלוסייה המקומית כולה.[1][3][4] מרבית היהודים היו סוחרים, בעלי מלאכה, בעלי מקצועות חופשיים וכמה מהם היו פקידים.

בשנת 1942 גויסו מהעיר יהודים למטרת עבודות כפייה מטעם הצבא ההונגרי.[3][2] בשנת 1944, לאחר כיבוש הונגריה נכנס הצבא הגרמני לבצ'למש, והיהודים הורשו לצאת מהעיר בשעות קבועות בלבד.

באפריל הוקם הגטו המקומי במתחם של טחנת קמח, ובחלוף החודשים עד הגירוש רוכזו בו יהודים מבצ'למש ומיישובים בסביבה, בהם באיה, באצ'קה טופולה, מייקוט (אנ') וסובוטיצה, עד שבמתחם שהו בסופו של דבר כ-3,000 יהודים בתנאים קשים.[4][3][5]

בין 25 ביוני ל-28 ביוני 1944 גורשו כל תושבי גטו בצ'למש והועמסו על רכבת גירוש שיצא ממרכז השילוח בסגד. הרכבת נשאה כ־6,000 יהודים, ובאמצע הנסיעה חולקו המגורשים לשתי קבוצות: 2,737 מהם גורשו לאושוויץ, והשאר ובהם יהודי בצ'למש גורשו למחנה שטרסהוף שבאוסטריה.[3][4] לאחר המלחמה, חזרו לעיר כ-30 יהודים בלבד ששיפצו את בניין בית הכנסת וחידשו את חיי הקהילה.[2]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בצ'למש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בצ'למש בתוך מספר האוכלוסייה היהודית לפי יישוב 1840–1941, בודפשט: משרד הסטטיסטיקה המרכזי (הונגריה) (אנ')‏, 1993 (בהונגרית) ISBN 9632150066.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 קהילת יהודי באצ'אלמאש באתר בית התפוצות
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 בצ'למש (Bácsalmás), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 כריסטינה בז'ן, בצ'למש, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 315), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
  5. ^ קהילת יהודי מייקוט באתר בית התפוצות