ברודרהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברודרהוף.gif

ברודרהוףגרמנית:Bruderhof, מילולית: אחוזת אחים) היא קהילה שיתופית, המושתתת על אמונה בנצרות. כיום מונה הקומונה כ-3,00 חברים, גברים נשים וילדים, המתגוררים ב-29 קהילות ברחבי העולם מתוכן 18 בארצות הברית, 3 בממלכה המאוחדת, קהילה באוסטריה, קהילה בגרמניה, קהילה בקוריאה, קהילה בפראגוואי ושתיים באוסטרליה[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקת תה בקהילת ברדרהוף קוסטוולד באנגליה בסוף שנות ה-30

ברודרהוף נוסדה בגרמניה ב-1920 על ידי אברהרד ארנולד, סטודנט לפילוסופיה, שהושפע מתנועות הנוער הגרמניות בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ואשתו אמי. באותה שנה המשפחה בת חמש הנפשות שכרה בית ביישוב סנרץ (Sannerz, כיום Sinntal) שברפובליקת ויימר, והקימו בו קהילה נוצרית שיתופית קטנה. כשגדלה הקהילה עברה להרי הרון (Rhön), שם הקימו בית ספר שאף קלט יתומים לשורותיהם. באותה התקופה גילה ארנולד כי קהילות ההוטרים הנוצריות ממשיכות להתקיים ולשגשג בארצות הברית. ב-1930 נסע להיפגש עימן ושהא עימן משך שנה. ערב שובו לגרמניה, הוסמך על ידי ההוטרים כ'חבר העדה', הוסמך כמטיף ונתבקש להקים קהילות בגרמניה תחת השם ששימש את ההוטרים לקהילותיהם - ברודרהוף[2].

בניין בקהילת הברודרהוף בהרי הרון בתחילת שנות ה-30

ב-1934 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, קהילת ברודרהוף של הרון העבירה את מרבית אנשיה, בעיקר את הגברים בגיל גיוס ואת הילדים לליכטנשטיין - מחשש שיגוייסו לצבא או שילדיהם יחונכו על ידי בתי הספר הנאצים. הקהילה החדשה כונתה קהילת אולם. הנאצים הוסיפו לרדוף את התנועה על רקע סירובם להתגייס ולהצטרף למאמץ המלחמתי, עקב עמדתם הפציפיסטית. ב-1938 ניתנה להם ארכה של 48 שעות לעזוב את גרמניה, והם עברו בסיוע ידידים אנגלים והולנדים לחווה חקלאית בריטניה.

בוקרים בקהילת ברדרהוף בפראגוואי

שטח החווה, בגודל של 200 דונם נרכש על ידי הברודרהוף כבר בשנת 1936 כדי להקים בו שלוחה של הקהילה ליד הכפר אשטון קיינס באזור קוטסוולדס. במהלך שהותם שם המשיכה הקהילה לגדולגדלה הקהילה ללמעלה מ-350 חברים, בעיקר בשל הצטרפותם של חברים אנגלים צעירים שהיו מתנגדי מצפון למלחמה, ואימוצם של ילדים יתומים לחיק הקהילה. עם זאת, בעוד שבימיה הראשונים זכתה הקהילה לתמיכת הממשלה, עם הימשכות הלחימה עוררה הקהילה דוברת הגרמנית עוררה חשד בשכניה שהחלו להחרים את תוצרתה. ב-1940 הועמדה הקהילה בפני ברירה - לעזוב את גרמניה או שחבריה הגרמנים יאסרו וחבריה הבריטים יידרשו להתגייס לצבא. הקהילה בחרה לחפש פעם נוספת מקלט בחו"ל.

מדינות רבות סירבו לקבלם, וב-1941 עברו חברי הקהילה לפרגוואי, המדינה היחידה שהסכימה לקבל אותם כקהילה מעורבת מבחינה לאומית ופציפיסטית. במימון המעבר סייעו בין היתר קהילות מנוניטיות מצפון אמריקה. בפרגוואי התגוררה הקבוצה בצ'אקו, ולאחר מכן עברו למזרח המדינה לאזור שנקרא פבימברה. הברדרהוף הקימו במקום בית חולים ששירת את חברי הקהילה ואת התושבים שהתגוררו בסביבתם, ואשר היה בית החולים היחיד באזור במשך כשני עשורים. עד תחילת שנות ה-60 גדלה הקהילה באופן משמעותי והיא החלה למשוך אליה מבקרים וסקרנים גם מצפון אמריקה.

בשנת 1942 קבוצה ממנהיגות הקהילה, שכללה גם את איימי ארנולד זוגתו של המייסד, התעמתה עם יתר ההנהגה בטענה כי עיקר אמונתם צריך להיות באמונה פייטיסטית בישוע, ולא ברעיונות הקומונליים והקהילתיים. בסופו של דבר גורשה קבוצה זו מהקהילה על ידי הנהגת הרוב, בראשותו של הנס זומפה, חתנו של ארנולד. תומכיה של קבוצת המיעוט השתתקו - ולאחר זמן מה הורשו המגורשים לשוב אל הקהילה. אחד מהם, יוהאן היינריך ארנולד, נשלח לארצות הברית עם משפחתו כדי לגייס כספים לטובת הקהילה, בסופו של דבר הקים קהילה חדשה בשם וודקרסט, בריפטון שבניו יורק, בשנת 1954. בשנים שלאחר מכן נמשכו הסכסוכים בין זומפה לארנולד, והגיעו לשיא במשבר שגרם לכך שזומפה פוטר מתפקיד ההנהגה שלו על ידי הקהילה. הוא עזב את הקהילה בשנת 1960 ועימו רבים מתומכיו. בסופו של דבר הקהילה בפרגוואי הלכה והתפוררה והחליטה לעבור אף היא לארצות הברית.

פגישה קהילתית בקהילת ברודרהון דרוול בבריטניה

עם המעבר לארצות הברית והקמת הקהילות בה שהחלו בשנות החמישים, יותר ויותר אנשים הצטרפו לקהילות ברדרהוף. עד שנות ה-70 הוקמו סניפים בניו-יורק, פלורידה, וירג'יניה המערבית, ופנסילבניה. בשנים הבאות הוקמו סניפים גם במדינות נוספות כמו: איטליה בריטניה ואוסטרליה. סניף אחד הוקם בגרמניה, באזור בו החלה פעילות הקומונה. לאורך השנים קיימו קהילות ברדרהוף קשרים גם עם עדת ההוטרים, זרם נוצרי שיתופי נוסף דובר גרמנית המתגורר בארצות הברית.

קשר עם ההוטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1930–1955 ו-1974–1995 התאחדו הברודרהוף לאחווה משותפת עם התנועה ההוטרית, זאת על אף שבין הקבוצות ישנם מספר הבדלים אמוניים. בשנת 1990 נסוגו שתיים מעדות ההוטרים, הלררלויט והדריוסלויט, מהשותפות - והיא נשמרה רק עם עדת השמידטלויט ההוטרית. בשנת 1992 התפצלה גם עדת השמידטלויט ההוטרית והקבוצה המסורתית יותר שלה נסוגה מהקשר עם הברודרהוף, בעוד שהענף הפרוגרסיבי יותר ג'ייקוב קליינסאסר המשיך לקיים את האחווה עד שנת 1995. מאז ההוטרים המסורתיים והברודרהוף שבו להיות קבוצות מובחנות ונפרדות.

אמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברודרהוף היא קבוצה נוצרית אוונגליסטית פרוטסטנטית, המושפעת מאוד מאמונות אנבאפטיסטיות. מייסד האמונה אברהרד ארנולד שאב השראה רבה גם מתנועת הפייטיזם הגרמני, מרעיונות בדבר קבוצות הנוצרים הקדומות השיתופיות ומגישות של תנועות הנוער שהחלו להתפתח בגרמניה בראשית המאה ה-19. יוהאן בלומהארד (1805–1880) ובנו כריסטוף בלומהארד (1842–1919), שניהם תאולוגים לותרניים גרמנים, הם מקורות חשובים נוספים לתאולוגיה של הברודרהוף.

הקהילה מקדשת את הפציפיזם הנוצרי ודוחה את העיסוק בצבא. כמו כן, חברי הקהילה מאמינים בהתנערות מרכוש פרטי ובחיי שיתוף כביטוי לאמונותיהם. הבררהוף מאמינים בהטבלה מאמונה, ואף ההטבלה איננה בגדר הצטרפות לחברות בקהילה. החברות מתאפשרת לאחר גיל 21, והיא תלויה בנדרים לכל החיים. הברדרהוף מאמינים במה שהם מכנים כ'חוק האהבה' המבוסס על חוקי הבית המשותף הראשון של הקהילה ב-1925: "איש מאיתנו לא ישא דבר בליבו כנגד חבר או חברה, ולא ידבר מאחורי גבם הקשרים בכנסייה ואליה הם קשרים רוחניים המבוססים על אמון ועל נכונות לסלוח שוב ושוב".

הברודרהוף מאמינים בנישואים שהם "האיחוד לכל החיים בין גבר אחד לאישה אחת", ושיש לחלוק אהבה מינית רק בקשר זוגי שכזה. הם מאמינים שגירושין ונישואין מחדש הן שגויים, ואף קיימו נגדם תעמולה בארצות הברית ובבריטניה. ברודרהוף אף השתתפו גם בהומנום, כנס שהתקיים בוותיקן בין התאריכים 17–19 בנובמבר 2014, בו השתתף האפיפיור פרנסיסקוס כדי לדון בהשלמה של גבר ואישה.

הברודרהוף מאמינים בפשטות ולכן לבושם פשוט ונשות הקהילה מכסות את ראשן בכיסוי בד.

חיי הקומונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיי הברודרהוף בנויים סביב למשפחה, ולילדים תפקיד חשוב בקהילה ובמפגשיה הקהילתיים. אנשים עם מוגבלות וקשישים מטופלים בקהילה ומשתתפים בחיי היומיום ובעבודה ככל שהם מסוגלים. על פי רוב הקהילה מתגוררת בבניין משותף ובו דירות משפחתיות מרוהטות בצניעות. בקהילות הגדולות יותר ישנם גם מבנים קהילתיים משותפים כגון משתלה, גן ילדים, בית ספר, מטבח משותף, כביסה, סדנאות שונות ומשרדים.

הקומונה נוהגת לאכול ארוחה אחת ביום או מספר ארוחות בשבוע באופן משותף, ויתר הארוחות נאכלות במשפחות. שירה היא צורה מאוד נפוצה של פולחן בקהילה, וחברים לעיתים קרובות שרים לפני הארוחות. פעמים רבות לארוחות המשותפות מזמינה הקהילה גם אורחים. הברודרהוף אינם אוסרים על צריכת אלכוהול. בכל אחד מסניפי התנועה יש לא יותר מ-350 חברים המקיימים אורח חיים שיתופי באופן מוחלט. אין לחברים רכוש פרטי.

חברי הקהילות נוטים לעסוק בחקלאות ומספקים לעצמם את רוב מזונם. בנוסף, מקיימים חברי הקומונה תעשייה זעירה של מוצרי עץ, צעצועים ורהיטים, הנמכרים בשווקים החופשיים ומסייעים להכנסת החברים. תעשיית צעצועי העץ של הקהילה ידועה כאחד ממקורות הכנסתה העיקריים וכוללת גם יצירת עזרי לימוד איכותיים לבתי ספר ולמעונות יום. לכמה מהקהילות האמריקניות תאגיד משותף, Rifton שהוקם ב-1977, המוכר ציוד ניידות ושיקום למבוגרים ולילדים עם מוגבלויות. לשלוחה האוסטרלית של התנועה ישנה חברה בשם Danthonia Designs המייצרת שלטים תלת ממדיים המגולפים ביד.

יחסה של הקהילה לטכנולוגיה מורכב, משפחות ברודרהוף אינן צופות על פי רוב בטלוויזיה או משתמשות באינטרנט בבית אך עושות זאת מחוצה לו, ולרבים מהם יש טלפונים חכמים. לקהילה שני אתרים מרכזיים (bruderhof.com ו-plough.com) וכמה ערוצי מדיה חברתית. חלק מחבריה אף מנהלים בלוגים וולוגים המתעדים את חייהם בברודרהוף. בניגוד לקהילות האיימיש חברי הברודרהוף נוהגים ברכבים מודרניים ומתפעלים עסקים מודרניים.

אחת לשנתיים מתכנסת ועידת נציגי הקומונות העולמית של תנועת הברודרהוף ודנה באתגריה, בסיוע שקומונות מסוימות נזקקות לה, בצורך בחילופי חברים מעת לעת בהתאם לצרכים מקצועיים שונים. לתנועה גם קופה משותפת תנועתית המממנת מפעלים כלכליים גדולים ומשותפים. לכל אחת מהקומונות עלון פנימי, ולתנועה בכללה עלון משותף היוצא אחת לרבעון, 'המחרשה' (The plough\Der Pflug) המופץ באנגלית, גרמנית וספרדית.

מעורבות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד להוטרים הנוטים להסתגר - הברודרהוף נוטים להיות מעורבים ופעילים בסביבת הקומות שלהן, בפעילויות שכונתיות ומקומיות. הם מטפחים גם יחסים אקומניים עם כנסיות וקהילות אחרות. בשנת 2019 לדוגמה שיתפו הברודרהוף פעולה עם הכנסייה הקופטית כדי להנציח את חללי הקופטים שנרצחו על ידי דאעש, ובשנת 2004 פגשה משלחת חברים מהקהילה את האפיפיור ברומא.

חברי ברודרהוף פעילים במסגרות צדקה ומנתנדבים בבתי תמחוי, בתי כלא, ובתי חולים. הם רוקמים שיתופי פעולה עם מערכות חברתיות נוספות כמו המשטרה במטרה לספק מזון ומחזה לנזקקים ותומכים בארגוני סיוע בינלאומיים שונים, כמו אוקספאם, Save the Children, Tearfund, ווורלד ויז'ן אינטרנשיונל.

בתגובה לטבח בתיכון קולומביין בשנת 1999, יצרו ברודרהוף יחד עם הבלש סטיבן מקדונלד תוכנית של אסיפות בבתי ספר תחת השם 'שוברים את המעגל' במסגרתם הגיעו לשוחח עם התלמידים אנשים עם סיפורים מעוררי השראה על חשיבותה של סליחה. לפרויקט הגיעו עשרות אלפי בני נוער בארצות הברית ובבריטניה.

קהילת ברודרהוף השתתפה לאורך השנים בקמפיינים שונים בנושאים שונים כמו התנגדות לעונש מוות ולמלחמה בעיראק. בין היתר היו מעורבים במערכה כנגד עונש המוות שנגזר על מומיא אבו ג'אמאל שהורשע ב-1982 ברצח שוטר בפילדלפיה.

לתנועת ברודרהוף הוצאה לאור בשם 'המחרשה' המפרסמת קלאסיקות רוחניות, ספרי השראה וכן ספרי ילדים - שחלקם זמינים להורדה בחינם. חלק מהספרים היוצאים בהוצאה נכתבו על ידי חברי התנועה, אך אחרים לא.

קומונת הברודרהוף מקיימת קשרים עם קומונות נוספות ברחבי העולם, ובכללם עם התנועה הקיבוצית בישראל. נציגים של הקומונה מבקרים מעת לעת בארץ, מסיירים בקיבוצים שונים, נפגשים לשיחות וחילופי מידע. כמו כן נשלחים חבריה לסייע במוסד לילדים מוגבלים בבית לחם ובבית החולים הסקוטי בנצרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האתר הרישמי של התנועה (באנגלית)
  2. ^ שלום וורם, קומונות ואורחות חייהן, הוצאת עיינות תשכ"ח