ירושלים החדשה (אמנים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ירושלים החדשה, הקומונה הירושלמית שליד בצלאל. אירה יאן יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה: רחל ינאית בן צבי (עומדת מימין), בוריס ש"ץ (לידה), יצחק בן צבי (יושב מימין).

"ירושלים החדשה" הייתה כינוייה של חבורה שגובשה בירושלים ב-1908 ביוזמתו ובהנהגתו של בוריס ש"ץ, מייסד בית הספר לאמנות בצלאל. ש"ץ אסף סביבו אמנים, חלקם סטודנטים בבצלאל, אומנים ופועלים, בעיקר סתתים ופועלי דפוס, שחשב לחשובים במיוחד לשם "כיבוש העבודה" בירושלים וכן אנשי רוח. הם קראו לעצמם גם ה"קומונה הירושלמית" ו"הטורקים הצעירים", ככינויה של התנועה שתפסה אותה עת את השלטון בטורקיה ועוררה תקוות לרפורמה גם בארץ ישראל. מטרת הקבוצה הייתה ליצור "ירושלים חדשה שתהיה מקום של השראה ומקדש ליצירה תרבותית ואמנותית", ברוח ערכי תנועת ארטס אנד קרפטס.

קומונת הסתתים (1906-1908)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1906 הקים פרופסור בוריס ש"ץ בירושלים את בית הספר לאומנות בצלאל, אשר בתחילתו שכן בבית שכור בשכונת החבשים. תלמידי בית הספר ומוריו היו ברובם יהודים אשר הגיעו מהגולה לירושלים, בתוספת של מספר תלמידים מקומיים. בחזונו ראה ש"ץ את בצלאל כהתחלה של תעשיית אומנות בישראל שתספק פרנסה למאות משפחות. כחלק מיוזמה זאת הזמין ש"ץ לירושלים פועלים, בני העלייה השנייה, מרחבי הארץ על מנת לעבוד בירושלים כסתתים. ש"ץ דאג למימון תקופת ההכשרה של הסתתים, שבמסגרתה הם למדו את מלאכת הסיתות מבעלי מלאכה מקרב עולי תימן ובערבים קיבלו השתלמות באומנות בבצלאל. במסגרת זו הגיעו לירושלים שתי קבוצות של פועלים, אחת של חברי מפלגת 'פועלי ציון' ואחת של חברי מפלגת 'הפועל הצעיר'.

קבוצת הפועלים הראשונה הקימה בעיר קומונה שבה חבריה חיים במשותף וחולקים את רכושם ומשכורתם. קומונה זאת נחשבת לאחד הניסיונות הראשונים בצורת חיים זו, שהבשילו בשנים מאוחרות יותר בתנועה הקיבוצית. חברי הקומונה כללו את זאב אשור, גד אביגדורוב, יוסף נחמני, יוסף ברץ, משה אינגברמן, מנחם שמואלביץ (ממש"י), קלמן מרמר, אלכסנדר זייד, ציפורה בקר (לימים זייד) ואחותה קיילה (לימים גלעדי). יחזקאל חנקין אשר עבד בתור צייד עבור הזואולוג ישראל אהרוני היה אורח קבוע וחלק מהחבורה. הם התגוררו בתחילה בצריף קטן בחצר של בי"ס בצלאל, ומאוחר יותר בשכונת 'משכנות ישראל' וב'חצר פלויד' שהייתה שייכת למדריך התיירים האמריקני רולה פלויד. בשל לבושם השונה מאנשי היישוב הישן בירושלים, אי-הקפדתם על השבת, והאופן שבו הנשים בחבורה התנהגו כמו הגברים הם היוו מראה חריג ברחובות ירושלים. בקרב יהודי ירושלים הם נודעו בכינוי 'החוליגנים' ואילו בקרב הערבים הם נודעו בתור 'החבורה המוסקובית'[1].

ירושלים החדשה (1908-1918)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1908 עם הקמת הקומונה בסג'רה והקמת ארגון השומר, עברו חלק גדול של חברי קומונת הסתתים לגליל. בין הסיבות לעזיבת ירושלים היה הקושי במציאת פרנסה בעיר, והקושי בהתארגנות במסגרת הקומונה בסביבה עירונית. מנגד הצטרפו לקבוצה בירושלים יצחק בן צבי, שהיה מזכיר מפלגת פועלי ציון בארץ ישראל ונודע בכינוי המפלגתי 'אבנר', ורחל ינאית. עם המעבר של בצלאל למשכנו הקבוע, הושכר המבנה בשכונת החבשים לחברי הקומונה ו'המחצלת של אבנר' הפכה למקום מפגש והתכנסויות של צעירים בני העלייה השנייה, ודמויות כמו הציירת אירה יאן (אשר עבדה כמורה בבצלאל), היו ד"ר נפתלי וייץ ואשתו חנה, יהושע ברזילי, מנהל סניף בנק אפ"ק בירושלים, אליעזר בן יהודה, אברהם לונץ, יהודה בורלא ועוד מבני היישוב הישן, אשר תהו על קנקנם של בני העלייה השנייה וראו בהם בעלי ברית לחידוש פני ירושלים.

אנשי קבוצת ירושלים החדשה היו סוציאליסטים והיוו את עמוד השדרה של סניף פועלי ציון בירושלים, שש"ץ עמד בראשו. אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה הקמת איגוד מקצועי לפועלי הבניין ולפועלי הדפוס היהודים וקימומם לשביתה בת חודש בבתי הדפוס בירושלים לאחר שפועל דפוס הוכה, דבר שלא היה נדיר. הייתה זו שביתת הפועלים היהודים הראשונה בארץ ישראל. חברי הקבוצה זאב אשור, יצחק בן צבי, רחל ינאית ודוד בן-גוריון (אשר הגיעו לשם כך לירושלים מהגליל) היו הדמויות המרכזיות בהקמת עיתון "האחדות" - עיתון מפלגת 'פועלי ציון', והקמת בית הדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות".

מפעל חשוב נוסף של בני החבורה היה הקמת הגימנסיה העברית רחביה. יוזמי הגימנסיה היו ש"ץ, אירה יאן, יהושע ברזילי וחנה ונפתלי וייץ. מפאת מחסור במורים הם ביקשו מיצחק בן צבי ורחל ינאית להיות בין המורים הראשונים שם. בתיה לישנסקי, אחותה הצעירה של רחל ינאית; בתה של אירה יאן ובתם של הזוג וייץ היו לתלמידותיה.

ש"ץ תכנן עבור הקבוצה גם תוכנית התיישבות בשכונה בירושלים בה יחיו יחדיו אמנים ופועלים, בשם "נווה בצלאל". השכונה אמנם קמה ב-1924 (רחוב נרקיס בירושלים כיום), אך לא איכלסה את בני החבורה המקורית. מלחמת העולם הראשונה הפיצה את חברי החבורה לכל עבר וגרמה לפירוקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עת-מול גיליון 186, מרס 2006, שהוקדש לכבוד 100 שנה ל"בצלאל" ונקרא ירושלים החדשה: אמנים, ציונים וסוציאליסטים בירושלים של ראשית המאה ה-20 ובו, בפרט:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב ענר, 'סיפורי משפחות: סיפורן של חמישים משפחות בתולדות היישוב'.