בתולה וסטלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פולחן אש התמיד
Jean Raoux (1677–1734)

בתולה וסטלית הייתה כוהנת של האלה וסטה, אלת האש והאח אשר הייתה האלה המרכזית בפולחן הבית והמשפחה ברומא העתיקה. תפקידן של הכהנות הווסטליות היה לשמר את האש הקדושה, אש התמיד שבערה במקדש וסטה, בשנים 509 לפנה"ס - 394 לספירה.

מקור הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם של האלה וסטה מקביל לשם האלה היוונית 'הסטיה', שפירושו ביוונית "אח". פולחן האש והאח נעוץ בחשיבות העצומה שהייתה לאש בשלבי ההתפתחות המוקדמים של האנושות. אש הייתה מצרך נדיר שהיה צורך לשמור עליה במקום אחד בו תבער תמיד, וכך תהיה זמינה במידת הצורך. המסורת הרומית גורסת כי מייסדו של פולחן אש התמיד היה המלך נומה פומפיליוס, המלך השני של רומא.[1] תחילה בערה אש התמיד בבית המלוכה עצמו, ועל שמירתה הופקדו בנותיהם או נשיהם של המלכים. עם ביטול מוסד המלוכה בשנת 509 לפנה"ס וכינון הרפובליקה הרומית, הועבר ניהול פולחן אש התמיד לידי המדינה ונבחרו כוהנות מיוחדות לצורך העניין, שתפקידן לשמר את בעירתה של האש הקדושה. הבתולות נדרו נדר פרישות, האוסר עליהן לקיים כל מגע מיני עם גבר ולהקים משפחה במשך כל שנות כהונתן.[2]

הביוגרף והפילוסוף היווני פלוטארכוס מתאר בספרו "חיי נומה" את בחירת הבתולות הווסטליות על ידי המלך נומה השני, ועל חשיבות היותן בתולות טהורות.

 λέγεται δή ποτε τοῦ πυρὸς ἐκλιπόντος δι᾽ ὀλιγωρίαν 
τινὰ τῆς τότε αὐτὸφυλαττούσης Αἰμιλίας ἑτέρᾳ παρθένῳ 
τῶν νεωστὶ κατειλεγμένων καὶ ἄρτιμανθανουσῶν 
παραδούσης τὴν ἐπιμέλειαν ταραχὴ πολλὴ γενέσθαι 
κατὰ τὴνπόλιν ὅλην καὶ ζήτησις ὑπὸ τῶν ἱεροφαντῶν,
  μή τι μίασμα περὶ τὸ πῦρ τῆςἱερείας ἐτύγχανε γεγονός:
  ἔνθα δή φασι τὴν Αἰμιλίαν ἀναίτιον μὲν οὖσαν,
ἀπορουμένην δ᾽ ἐπὶ τῷ συμβεβηκότι παρόντων τῶν ἱερέων 
καὶ τῶν ἄλλωνπαρθένων τὰς χεῖρας ἐπὶ τὸν βωμὸν ἐκτείνασαν εἰπεῖν: 

[3]

ובתרגום לעברית:

"הוא גם משגיח על הבתולות הקדושות, שהם קוראים להם וסטאליות. כי לנומה מייחסים את הקדשת הבתולות הביסטאליות ואת פולחן אש-התמיד בכללו, שהללו שומרות עליה. ואפשר שנומה היה סבור, שהאש טהורה היא ולא מקולקלת, ולפיכך הפקיד אותה בידי גופים טהורים ולא מחוללים, אך ייתכן שדעתו הייתה שהאש אינה פוריה והיא עקרה, ולפיכך שיכנה עם הבתולים. כי ביוון שומרות על אש-התמיד בכל מקום שבוא היא קיימת, כגון דילפוי ואתונה, לא בתולות, אלא אלמנות שעברו את גיל הנישואין.[4]

בחירת הבתולות הוסטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבתולה הבכירה

במקור, נבחרו לכהונה שתי בתולות בלבד אך לאחר מספר שנים עלה מניינן ל-6 בתולות, וככל הנראה מספר זה לא השתנה לאורך כל התקופה בה פעל מקדש וסטה ברומא.[5] (509 לפנה"ס – 394 לספירה) הבתולות נבחרו בצעירותן, בגילאים 6-10. הן היו חייבות להיות נטולות כל מום גופני וללא פגם בשמיעה או בדיבור. הוריה של הבתולה היו חייבים להיות אזרחים חופשיים מלידה ותושבי איטליה. בתחילה מונו לכהונה מועמדות ממשפחות אצולה אמידות, אך בשל מחסור במועמדות התיר אוגוסטוס גם לבנותיהם של עבדים משוחררים להיבחר.[6] בחירתן של הכוהנות התבצעה על ידי הפונטיפקס מקסימוס, כהן הדת הבכיר ביותר ברומא. 20 מועמדות מתאימות היו מובאות לפניו, וביניהן הופל גורל. הפונטיפקס מקסימוס היה אוחז בחוזקה בזרועה של הילדה הזוכה, ומושכה מידי אביה. בכך למעשה הוצאה הילדה פיזית מאחזקתו של אביה וכעת היא אינה רכושו עוד, כמקובל בתרבות הרומית בה נשים היו בחזקת אביהן או בעליהן.[7]

תקופת כהונתה של הבתולה הווסטלית עמדה תחילה על חמש שנים, אך בהמשך הוארכה לשירות של 30 שנה. העשור הראשון נקרא תקופת החוֹנכוּת, בה למדה הכוהנת את תפקידיה השונים במקדש; בעשור השני ביצעה את תפקידה; ובעשור השלישי שימשה כחונכת לבתולות צעירות יותר.[8] הבתולה הוותיקה ביותר שימשה כבתולה הבכירה, היו לה סמכויות מיוחדות ומעליה היה ממונה הפונטיפקס מקסימוס.

פולחן האלה והבערת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד העיקרי והחשוב של הבתולות הווסטליות היה לשמור על אש התמיד במקדש וסטה, ולדאוג שלא תכבה לעולם. האש סימלה את נצחיותה ושגשוגה של העיר רומא עצמה, ולכן שמירתה הייתה חשובה מאין כמוה, למעשה הבתולות הווסטליות שמרו על שלום רומא ועל אזרחי רומא כולה.[9] לבתולות נשמר מקום מרכזים בטקסים דתיים רבים, והן היו אחראיות להכנת הקמח המלוח המיוחד, המולה סלסה (mola salsa), אשר הוכן מהיבול הראשון של גרעיני חיטה ונטחן על ידן. לקמח היו מוסיפות מלח, ואותו היו מפזרים על הקורבנות שהוקרבו בטקסים הקשורים בפריון ובחקלאות.[10]
אטריום בית הבתולות הווסטליות בפורום רומאנום

בית הבתולות הווסטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר טקס בחירתה, הובאה הכוהנת החדשה אל מגורי הווסטליות ששכנו במבנה הצמוד למקדש וסטה, ששכן על ה-via sacra בכניסה לפורום רומנום. הבתולות המכהנות התגוררו בבית מידות מרשים למדי. הבית היה בעל 3 קומות, הכיל 6 חדרי שינה, אטריום (חצר פנימית) ומטבח. במטבח נמצאו שרידי תנור, אשר שימש כנראה להכנת קמח הקורבנות. הבית שוחזר לאחר שניזוק קשות בשריפת נירון בשנת 64 לספירה. מיקומו המרכזי של הבית והמקדש ביחס למקדשים חשובים אחרים בפורום מלמד על מרכזיותן של הבתולות הווסטליות ופולחן אש התמיד בחיי הרומאים בעת העתיקה.

מעמדן הפוליטי חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבתולות הווסטליות היה מעמד שונה ומיוחד בהשוואה למעמד הנשים ברומא של העת העתיקה.[11] מדי שנה הייתה מקבלת הבתולה מענק שנתי, ובתום שנות כהונתן זכו למעין "מענק שחרור" מאוצר המדינה. הבתולות היו בחזקת עצמן, ורכושן שלהן בלבד, לכן כאשר סיימו את שירותן היו נשים עצמאיות בעלות אמצעים. אף על פי כן, מרבית מהבתולות בחרו להמשיך ולכהן כבתולות וסטליות מהסיבות הבאות:

הבתולות במקדש וסטה
  • הן כבר היו בשלהי שנות ה-30 או בתחילת שנות ה-40 לחייהן, כלומר אינן יכולות להביא ילדים ולהקים משפחה, וחששו מגברים חמדניים שירצו להינשא להן רק בשל בצע הכסף.
  • אם ינשאו לגבר כל הונן יעבור אוטומטית אליו, וכך בבחירה להישאר במקדש יכלו לשמור על עצמאותן הכלכלית והאישית.
  • כל חייהן גדלו ועוצבו בכותלי מקדש וסטה ובית הבתולות, הן לא הכירו חיים אחרים ופחדו מהלא מוכר.
  • בתור בתולות וסטליות היה להן מעמד מכובד, וזכויות יתר רבות.[12]

הבתולות היו בגדר קדושות ממש, ואסור היה להתיר את דמן. הן היו הנשים היחידות אשר היו בעלות תפקיד במערכת הדתית הרומית, ונהנו מזכויות שהיו שמורות לגברים בלבד.[13] כאשר היו מסתובבות ברחובות רומא, צעד לפניהן ליקטור, זכות השמורה למגיסטראטים בלבד.[14] הן היו מורשות לנסוע בכרכרה דו-גלגלית כאשר אפילו קונסול אמור לפנות להן את הדרך; הן יכלו לתת עדות בבית משפט ולכתוב צוואה. היו להן מקומות שמורים בשורות הראשונות בקולוסיאום ובתיאטראות השונים. בידיהן הפקידו חפצים חשובים לשמירה, כגון הצוואות של יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס.

בעקבות קדושתן, ייחסו להן כל מיני יכולות על-טבעיות. כך למשל, האמינו כי אדם הפוגע בבתולה וסטלית מקולל. כאשר גזזו את שיערן, לא נהגו להשליך אותו לפח אלא שיערן היה נתלה על עץ פרי מסוים, מנהג שנתפס כסגולה לפריון בטן לנשות רומא. אם פושע הנידון למוות היה רואה בדרכו אל הגרדום בתולה וסטלית, מיידית היה מקבל חנינה.

חשיבותן הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתולה וסטלית נאלצה לשלם מחיר כבד על הפרת נדריה

מעמדן הבכיר של הבתולות נבע בעיקר מחשיבות מעמדה של אש התמיד. כל שנה, ב-1 במרץ היו מכבים את האש במקדש וסטה, ומדליקים מחדש על ידי שפשוף שני ענפי עץ שנקרא "העץ בר המזל". את האש היו מביאים במסננת עשויה נחושת אל המזבח. דעיכתה של האש אוטומטית היה מוביל להענשת הבתולה הווסטלית אשר במשמרתה אירע הדבר, משום שכאמור שלאש חשיבות לאומית לשלום אזרחי רומא. עונשה של הכוהנת היה להישלח לחדר חשוך, ובעודה עירומה לקבל מלקות רבות על ידי הפונטיפקס מקסימוס שעמד מאחורי ווילון.[10] במידה והבתולה הפרה את נדרי פרישות, מועצת כהנים הייתה מתכנסת בראשות הפונטיפקס מקסימוס, ואם הבתולה נמצאה אשמה גזר דינה היה מוות, וקבורה בעודן בחיים. משלחת כהנים הייתה מובילה את הבתולה אל שדה מרוחק (שׂדה החטאים – campus sceleratus) ליד השער הקוֹליני (בצד הצפוני של חומת סרוויוס). שם היו מכניסים את הבתולה באמצעות סולם לתוך פיר המוביל לחלל תת-קרקעי, מושכים את הסולם וסותמים את החור עם אבנים גדולות. בחלל החשוך חיכו לבתולה מעט מזון ומים, וזאת כדי לאפשר לאלה וסטה לחולל נס, אם אכן הכוהנת הווסטלית ראויה לכך, וכדי שהמתתה לא תחשב כהוצאה להורג.[15] יחד עם זאת, לא ידוע על מקרה בו יצאה הבתולה בחיים מן אותו חלל בבטן האדמה. אם נתפס שותפה של הבתולה הווסטלית, הוא היה מוצא להורג באמצעות מלקות. מכיוון שפגיעה בתומתן של הבתולות ובטוהר מידותיהן היווה פגיעה ברומא עצמה[16] – כל אסון כבד או סימנים מבשרי רעות של מלחמה או בצורת הובילו אצבע מאשימה אל הבתולות הווסטליות. עניין זה העמיד את הבתולות בסכנה מתמדת.

על פי המסורת הרומית מתוארת התופעה עוד קודם למלך נומה השני, כאשר ריאה סילביה אימם של התאומים רמוס ורומולוס, מייסדי רומא, הייתה בעצמה בתולה וסטלית אשר נאנסה על ידי אל המלחמה מרס. הכהנים התירו לה ללדת את בניה, אך לאחר מכן נענשה על הפרת נדריה, נאלצה לעזוב את בניה ונקברה בעודה בחיים.

השפעת עליית הנצרות על מקדש וסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבתולות הווסטליות שירתו במקדש וסטה במשך 1000 שנים, כאשר יוקרתן ומעמדן לא נפגע. עם התבססות הנצרות עדיין נשמר פולחן וסטה, ואפילו קונסטנטינוס הגדול (306-337) נמנע מלפגוע בהן ובפולחנן. הקיסרים שבאו אחריו היו פחות סובלניים. הקיסר תאודוסיוס הראשון במסגרת מאבקו בפולחן הפגאניות מחליט לבטל סופית את פולחן וסטה, ובשנת 394 כבתה אש התמיד במקדש וסטה, ולא חודשה עוד לעולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Holt N. Parker, "Why Were the Vestals Virgins? Or the Chastity of Women and the Safety of the Roman State"  The American Journal of Philology, winter 2004, Vol. 125, No. 4, pp. 563-601
  • Mary Beard, "The Sexual Status of Vestal Virgins", The Journal of Roman Studies, (1980), Vol. 70, pp. 12-27
  • Mary T. Boatwright, "Women and Gender in the Forum Romanum" Transactions of the American Philological Association Volume 141, Number 1, Spring 2011, , pp. 111 | 10.1353/apa.2011.0007
  • Celia E. Schultz, "The Romans and Ritual Murder", Journal of the American Academy of Religion, 2010, Vol. 78(2), pp.516-541

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרגיל בקדמוניות רומא, קשה לדעת עד כמה משקפת המסורת מציאות היסטורית, ועד כמה היא תוצר של המצאה מאוחרת.
  2. ^ רחל פייג וישניא, הבתולות הווסטליות – נשים מחוץ למשפחה ברומא העתיקה, זמנים 70, אביב 2000, ע' 26.
  3. ^ Plutarch. Plutarch's Lives. with an English Translation by. Bernadotte Perrin. Cambridge, MA. Harvard University Press. London. William Heinemann Ltd. 1914. 1
  4. ^ תרגם מהמקור א. א. הלוי, פלוטארכוס חיי אישים אנשי יוון ורומי, האוניברסיטה העברית בירושלים בשותפות מוסד ביאליק, 1973 ע' 418
  5. ^ ,Dionysius of Halicarnassus Greek Library 100 AD – 200 AD book 2.68, p.510
  6. ^ רחל פייג וישניא, הבתולות הווסטליות – נשים מחוץ למשפחה ברומא העתיקה, זמנים 70, אביב 2000, ע' 28.
  7. ^ Mary Beard, "The Sexual Status of Vestal Virgins", The Journal of Roman Studies, (1980), Vol. 70, p.14
  8. ^ תרגם מהמקור א. א. הלוי, פלוטארכוס חיי אישים אנשי יוון ורומי, האוניברסיטה העברית בירושלים בשותפות מוסד ביאליק, 1973, ע' 419
  9. ^ Holt N. Parker, "Why Were the Vestals Virgins? Or the Chastity of Women and the Safety of the Roman State" The American Journal of Philology, winter 2004, Vol. 125, No. 4, pp 568
  10. ^ 10.0 10.1 רחל פייג וישניא, הבתולות הווסטליות – נשים מחוץ למשפחה ברומא העתיקה, זמנים 70, אביב 2000, ע' 30.
  11. ^ Mary T. Boatwright, "Women and Gender in the Forum Romanum" Transactions of the American Philological Association Volume 141, Number 1, Spring 2011 , pp. 105-106
  12. ^ פלוטארכוס, תרגם ממקור א. א. הלוי, חיי אישים אנשי יוון ורומי, האוניברסיטה העברית בירושלים בשותפות מוסד ביאליק, 1973, ע' 419
  13. ^ Holt N. Parker, "Why Were the Vestals Virgins? Or the Chastity of Women and the Safety of the Roman State" The American Journal of Philology, winter 2004, Vol. 125, No. 4, pp 573-574.
  14. ^ Mary Beard, "The Sexual Status of Vestal Virgins", The Journal of Roman Studies, (1980), Vol. 70, p 17.
  15. ^ Celia E. Schultz, "The Romans and Ritual Murder", Journal of the American Academy of Religion, 2010, Vol. 78(2), pp. 530-531
  16. ^ Holt N. Parker, "Why Were the Vestals Virgins? Or the Chastity of Women and the Safety of the Roman State" The American Journal of Philology, winter 2004, Vol. 125, No. 4, pp 568.