ג'בל ליבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'בל ליבני
جبل لبني
אין תמונה חופשית
גובה 463 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום סיני, מצריםמצריםמצרים
קואורדינטות 30°43′47″N 33°50′22″E / 30.72986°N 33.8395°E / 30.72986; 33.8395
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


שדה תעופה ג'בל ליבני
בסיס חיל האוויר 248 אל סיר[1]
مطار جبل لبني
Egyptian Air Force emblem.svg
סמל חיל האוויר המצרי
קוד IATA
‏אין‏
קוד ICAO
‏אין‏
סוג השדה צבאי קדמי משני – נטוש
תאריך הקמה לאחר מבצע קדש (1956)
מפעיל בעבר Egyptian Air Force emblem.svg  חיל האוויר המצרי
קואורדינטות 30°48′02.97″N 33°46′43.88″E / 30.8008250°N 33.7788556°E / 30.8008250; 33.7788556
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
03R/21L
(עיקרי)
9,186 2,800 משולב אספלט בטון
03L/21R
(משני והסעה)
8,202 2,500 משולב אספלט בטון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'בל ליבּניערבית: جبل لبني) הוא הר בצפון סיני שגובהו 463 מטר מעל פני הים. בשם ההר מכונה גם צומת כבישים הנמצא מדרום מערב להר וגם אזור הצומת בו שכנו בעבר מחנות צבא מצריים ושדה התעופה ג'בל ליבּני. לא ידוע מקור שמו של ההר ויש המזהים במקום את "לבנה", תחנה במסעי בני ישראל בסיני ביציאת מצרים.[2]

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת סיני, נחשב האזור לנקודת מפתח. חטיבה 7 הישראלית, בפיקוד אורי בן ארי, עקפה את מתחמי אום כתף ואבו עגילה מדרום והמשיכה מערבה אל ג'בל ליבני ב-31 באוקטובר 1956. הפיקוד הישראלי ציפה להיתקל במקום בחטיבה 1 המשוריינת של הצבא המצרי שנעה מזרחה מול הכוח הישראלי, אך הכוח המצרי החל בנסיגה עוד לפני כן ולא נוצר מגע אש.[3]

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים היה בג'בל ליבני שדה תעופה קדמי משני של חיל האוויר המצרי, ששימש לפריסה בחרום והיו מצויים בו מטוסים מיושנים יחסית. בגל התקיפה הראשון של חיל האוויר הישראלי במבצע מוקד ביצע זוג מטוסי מיראז' 3 של טייסת 117 יעפי צליפה בלבד במטוסים ומתקנים. בגל התקיפה השני השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט בחיל האוויר הישראלי להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד; מבנה של שלושה מטוסי אוראגן מטייסת 107. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת. לאחר כיבוש השדה נמצאו בו אלפי רקטות שהתאימו למטוסי חיל האוויר הישראלי ושימשו אותו לתקיפת שדות תעופה בירדן וסוריה.

בזירה הקרקעית נחשב אזור ג'בל ליבני כאזור מפתח שבו עשוי להתפתח קרב שריון בשריון בהיקף נרחב. הכוחות המצריים שנפרשו באזור זה השתייכו לדיוויזיה המצרית השלישית (חי"ר), שנפרשה בקו השני המצרי מג'בל לבני בצפון ועד ביר חסנה בדרום, ולדיוויזיה המצרית הרביעית (שריון).

צה"ל תקף את המערך המצרי על פי תוכנית "נחשונים" של פיקוד הדרום. לאחר הבקעת מערך הקו הראשון המצרי באזור רפיח - אל עריש על ידי אוגדה 84 (בפיקוד ישראל טל) ובאזור אום כתף - אבו עגילה על ידי אוגדה 38 (בפיקוד אריאל שרון), נתקף אזור ג'בל לבני על ידי שלושה כוחות ישראלים: חטיבה 7 מאוגדה 84 שנעה מאל עריש דרומה,[4] ושתי החטיבות של אוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה): חטיבה 200 שחדרה את המערך המצרי דרך ואדי חרידין והדפה התקפת נגד מצרית בביר לחפן שמצפון לג'בל ליבני וחטיבה 520 שנעה דרך אבו עגילה מיד לאחר כיבושה.

בצהרי 6 ביוני 1967, לאחר שנהדפה התקפת הנגד המצרית בביר לחפן, החלה נסיגת כוחות מצריים ממרחב ג'בל ליבני, נסיגה שהואצה בשעות אחר הצהריים לאחר פקודת נסיגה כללית שהוציא שר ההגנה המצרי עאמר. באותו יום נכבשו המחנות שבאזור ג'בל ליבני על ידי כוחות צה"ל לאחר שיחידות מאוגדה 31 ניהלו במקום קרב שריון בשריון מול יחידות מצריות.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר", כרך א', עמ' 69.
  2. ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 127
  3. ^ מוטי גולני (בהנחיית יואב גלבר, החוג להיסטוריה כללית), ‏מלחמת סיני-1956, באתר של אוניברסיטת חיפה, 1992 קובץ PDF (דף הקטלוג של המאמר), עמ' 328-323
  4. ^ בנימין זאב וכסלר, מלחמת ששת הימים-מהלכים עיקריים: המלחמה בחזית המצרית, העשור השני : תשי"ח - תשכ"ח, 2000, יד יצחק בן-צבי
  5. ^ הקרב על ג'בל ליבני, באתר צה"ל