חטיבה 7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבה 7
7thArmoredBrigade.svg
סמל היחידה, המשמש גם כתג היחידה שלה
פרטים
כינוי סער מגולן
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג חטיבת שריון
אירועים ותאריכים
הקמה 15 במאי 1948
מקים שלמה שמיר
מלחמות כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי מרכבה סימן 4מ
פיקוד
יחידת אם עוצבת געשעוצבת געש  עוצבת געש
דרגת המפקד אלוף משנה  אלוף משנה
מפקדים מפקדי החטיבה
מדי א' של סמל ראשון בחטיבה 7. בתמונה ניתן לראות את כומתת חיל השריון השחורה, תג היחידה של חטיבה 7, דרגת סמ"ר, סיכת לוחם שריון ("צפרגול") עם רקע ירוק (8 חודשים בפלוגה מבצעית) וסיכת חובש

חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש") בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-16 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

בעשור השני של המאה ה-21 משתמשת החטיבה בטנקים מדגם מרכבה סימן 4מ. החל מיולי 2015 מפקד החטיבה הוא אלוף משנה דן נוימן.

יחידות חטיבה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 71 - במהלך מלחמת יום הכיפורים - 1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדוד פעל בשני שלבים:

- בפיקוד סא"ל משולם רטס - עד שנהרג בקרבות הבלימה.

- בפיקוד סא"ל עמוס כץ מיום ג' ה-9 באוקטובר 1973, כגדוד מילואים שביצע את עיקר מהלך הפריצה למובלעת הסורית וכבש את העיירה מזרעת בית ג'אן.

גדוד 75[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 75 הוקם באוגוסט 1948 במסגרת חטיבה 7, ונעשה ניסיון לרכז בו חיילים יוצאי צרפת וצפון אפריקה שרצו בכך. הניסיון נכשל. חלק מן החיילים רוכזו ביחידה בגודל פלוגה, בערך, שכונתה הקומנדו הצרפתי וצורפה לחטיבת הנגב, ויתר הגדוד הועבר לחטיבת יפתח, עד שפורק בנובמבר[1].

גדוד 75 (גדוד "רומח") הוקם כגדוד חדש ב-1971, זו הפעם כגדוד חרמ"ש שכלל פלוגת טירונים ואת פלוגת הסיור החטיבתית. במלחמת יום הכיפורים צורפו לגדוד טנקים עימם לחם בקרב עמק הבכא, במתקפת הנגד, כיבוש המובלעת ובמלחמת ההתשה בחזית הסורית.

במלחמת לבנון הראשונה שימש גדוד החוד של החטיבה בכניסה ללבנון, במהלך הקרבות נהרגו 3 לוחמים מהגדוד ונפגעו 7 טנקים. הגדוד השמיד 14 טנקי T-62 סוריים. מפקד הגדוד זיו הלוי זכה בצל"ש מפקד אוגדה על פועלו.

במלחמת לבנון השנייה הצטרף גדוד 75 בפיקודו של סא"ל דן נוימן ללחימה, עיקר פעילותו הייתה בגזרה המערבית והוא לחם בקרבות רבים. מפקד פלוגה כ' במלחמה, סרן אחסאן דקסה, זכה אף לצל"ש אלוף פיקוד צפון על חלקו בלחימה בעיר עייתה א-שעב. הגדוד סיים תקופה ארוכה של לחימה ללא הרוגים כלל.

בסוף אוקטובר 2014 הוסב הגדוד לגדוד מרכבה סימן 4מ והיה הגדוד הראשון בחטיבה 7 לקלוט את הטנק החדש ביותר בסדרת המרכבה[2].

בשנת 2017 השמיד הגדוד בירי טנקים מספר עמדות חמאס סמוך לגבול רצועת עזה במסגרת תעסוקה מבצעית בציר הוברס.[3]

בסיס האם של הגדוד הוא גמלא ברמת הגולן.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
טדי איתן מפקד הגדוד הראשון ב-1948
דוד רון מפקד הגדוד הראשון בגלגולו החדש, ב-1971
יוסף אלדר לימים קצין חינוך ראשי
יוסי מלמד לימים ראש מטה פיקוד הדרום
אבנר זעירי
יצחקי חן
זיו הלוי
שמואל רוזנטל לימים ראש מטה פיקוד הצפון
יואל לביא
דני בס
גרשון הכהן 1987 - 1988 לימים מפקד הגיס המטכ"לי
אייל זמיר 1994 - 1996 לימים מפקד פיקוד הדרום
אמנון אשל לימים מפקד חטיבה 7
תמיר היימן לימים מפקד המכללות הצבאיות והגיס הצפוני
אמיר אשל 1999 - 2001 לימים מפקד חטיבה 600
יעקב בנג'ו 2001 - 2003 לימים מפקד עוצבת המפץ
נדב לוטן לימים מפקד החטיבה
דן נוימן לימים מפקד החטיבה
אמיר אבשטיין לימים מפקד חטיבה 10
חובב ורדי לימים מפקד חטיבה 8
רומן גופמן לימים מפקד חטיבת עציון
עידן מורג 2013 - 2015 כיום מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי
טל דוד 2015 - 2016 הודח בעקבות תאונת אימונים קטלנית[4]
בני אהרון 2016 -

גדוד 82[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 82 (גדוד "געש") הוקם כגדוד השני בחטיבה 8 ומכאן מספרו. הגדוד הורכב מפלוגות לוחמים מרקע מגוון, אנשי מח"ל, גדנ"ע ויוצאי אצ"ל ולח"י. מפקד הגדוד היה פליקס באטוס. במלחמת העצמאות לחם הגדוד במבצע חורב, מבצע דני ומבצע יואב. באוגוסט 1949 עבר יחד עם גדוד 9 לחטיבה 7.

לפני מבצע קדש השתתף הגדוד, בפיקודו של אברהם אדן, במבצע יונה לפריקת ספינות נשק מצרפת. במלחמה כלל פלוגת טנקי סופר שרמן, פלוגת טנקי שרמן M50, פלוגת חרמ"ש ופלוגת חרמ"ן, הגדוד השתתף בקרב סכר הרואיפה וכיתור מערך אבו עגילה. פלוגה א' של הגדוד זכתה בתום הקרבות לצל"ש יחידתי ממפקד גייסות השריון. ב-1965 זכתה מחלקה מהגדוד בצל"ש חטיבתי במהלך המלחמה על המים. במלחמת ששת הימים היה גדוד טנקי שוט בפיקודו של גבי עמיר, השתתף בכיבוש ח'אן יונס וצומת רפיח, מתחם הג'יראדי והגיע עד לתעלת סואץ. ב-1968 השתתף הגדוד בפעולת כראמה.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הגדוד חיים ברק שמונה תקופה קצרה קודם לכן, הגדוד היה באימונים בסיני של שתי פלוגות צמ"פ. שתי הפלוגות המבצעיות שלו נשלחו לפני המלחמה לתגבר את רמת הגולן, פלוגה א' בפיקוד אלי גבע שהוכשרה לגרור את גשר הגלילים, ופלוגה ג' בפיקוד מאיר זמיר סופחה לגדוד 77 של החטיבה ובמהלך המלחמה זכתה לכינוי "כוח טייגר". עם פרוץ הלחימה הוטסו שאר לוחמי הגדוד לצפון, הצטיידו בטנקים והגדוד סופח לחטיבה 188. פלוגה ד של הגדוד נשלחה לתגבר את גדוד 53 מחטיבה 188 בדרום הגזרה והשתתפה בקרב הבלימה ב'ציר הנפט' ובתל א-סקי ו-12 מלוחמיה נהרגו בקרבות. שלושה מאנשיה נפלו בשבי הסורים. במהלך קרבות הבלימה נפצע המג"ד ונהרג הסמג"ד. 28 מלוחמי הגדוד נהרגו במלחמה.

הגדוד השתתף במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה.

במלחמת לבנון השנייה פיקד על הגדוד סא"ל עודד בסיוק. הגדוד היה גדוד הקו בגזרת אביבים והגיב באופן מיידי לחטיפת חיילי צה"ל. בתגובה לאירוע החטיפה, פרץ ללבנון טנק מפלוגה בפיקודו של סמ"ר אלכס קושנירסקי, אך עלה על מטען ובו קיפח הצוות את חייו. כוח קטן בפיקוד המג"ד נותר בשטח ללא חיפוי תחת אש במשך שעות רבות עד לחילוץ גופות אנשי הצוות. הגדוד המשיך בלחימתו עד יומה האחרון של המלחמה, כאשר בסיומה קיבלו שני מפקדי פלוגות את עיטור העוז וצל"ש מפקד פיקוד הצפון.

ב-2014 השתתף הגדוד במבצע צוק איתן ואיבד בו את מפקד פלוגת יחידת גולן, דימטרי לויטס.

בקיץ 2016 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.[5]

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
פליקס באטוס
שאול יפה לימים קצין שריון ראשי
אברהם אדן לימים נספח צה"ל בארצות הברית
בנימין אושרי
מנחם מרון לימים נספח צה"ל בארצות הברית
עמוס בנין
הרץ יזראלי
אלחנן סלע
אשר לוי לימים ראש מטה פיקוד הדרום
שמואל גונן לימים מפקד פיקוד הדרום
קלמן מגן לימים מפקד עוצבת סיני
ברוך הראל לימים מפקד עוצבת סיני
גבריאל עמיר לימים מפקד עוצבת עידן
אברהם רותם לימים ראש מחלקת ההדרכה
אורי אור לימים אלוף פיקוד המרכז והצפון
עמרם מצנע לימים מפקד פיקוד המרכז
חיים ברק לימים מפקד חטיבה 211
מאיר זמיר לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
אפרים לאור לימים מפקד החטיבה
אמי פלנט לימים קצין שריון ראשי
ניצן סלע
עידו מזורסקי
דור מוסל מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה
יעקב אייש לימים נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה
הלל קוברינסקי לימים מפקד עוצבת יפתח
גיא בר-לב לימים קצין איסוף קרבי ראשי
ליאור הוכמן לימים מפקד חטיבה 460
ארז לב-רן לימים מפקד חטיבה 8
עודד בסיוק לימים מפקד עוצבת המפץ
חיים עידו לימים מפקד חטיבה 14
גרמן גילטמן לימים מפקד חטיבה 14
הישאם איברהים 2010 - 2012 לימים מפקד חטיבת אגרוף הברזל
נריה ישורון 2012 - 2014 כיום סגן מפקד חטיבה 188
חנוך דאובה 2014 - 2016 כיום מפקד גדוד 532 בחטיבה 460
אחסאן דקסה 2016 - מעוטר צל"ש אלוף

גדוד 77[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל הגדוד עז 77 לצד דגל ישראל, באנדרטת עמק הבכא.
תצפית מהאנדרטה של עמק הבכא, אשר הוקמה לזכר הנופלים בקרב הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים.

גדוד 77 (גדוד "עֹז") הוקם בשנת 1969 בחטיבה 7 כגדוד צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה) - גדוד המאמן את החיילים להתאמן כקבוצה ולא רק כיחידים (אימון בצוות שונה מאימון בפלוגה, ששונה מאימון כמחלקה). הטנקים הראשונים שהיו בשימוש הגדוד היו טנקים מסוג "שוט", איתם נלחם הגדוד במלחמה הראשונה בה נטל חלק, מלחמת יום הכיפורים. מפקד הגדוד הראשון היה שמעון בן שושן.

במלחמת יום הכיפורים הגדוד, בפיקודו של אביגדור קהלני, השתתף בקרבות הבלימה של הגדוד בעמק הבכא, הקרב הקשה ביותר של הגדוד נודע לאחר מכן כקרב על עמק הבכא בו הפגינו חיילי הגדוד אומץ ותושיה רבה, ובלמו התקפה של כ160 טנקים סורים, בהמשך הבקיע הגדוד כפלוגת חוד את גבול סוריה וסייע בכיבוש והחזקת המובלעת באדמת סוריה. רבים ממפקדי הגדוד קיבלו צל"שים שונים על תפקודם במלחמה.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה הגדוד פעל מטעם החטיבה באוגדה שונה. מאז, הגדוד לקח חלק פעיל בפעילות בט"ש (ביטחון שוטף)[6] ובמבצעי החטיבה בגזרות השונות, אבטח את רצועת הביטחון עד היציאה מלבנון, ביצע פעילות בט"ש מגוונת בגזרות הלחימה השונות השתתף במבצע חומת מגן, מבצעי גאות ושפל, בעופרת יצוקה, הוקפץ לעמוד ענן והשתתף בצוק איתן.

נכון להיום, הגדוד נושא בנטל הפעילות בכל הגזרות תחת החטיבה. הגדוד יושב ברמת הגולן סמוך לבסיס נפח. במבנה הישן כלל שלוש פלוגות. שתי פלוגות של טנקי מרכבה סימן 4 מבצעיות ושמותיהם - וולקן וחרמון, ופלוגה מסייעת יגואר. פלוגת חרמ"ש (חיר משוריין) במילואים ופלוגת מפקדה. כיום לאחר מבנה ארגוני שנעשה בחיל קיימות בסדיר 2 פלוגות טנקים-וולקן וחרמון, פלוגה מסייעת ופלוגת מפקדה בסדיר ופלוגת טנקים נוספת-זיו ופלוגת חרמ"ש במילואים. במחזור גיוס מרץ 15 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
שמעון בן שושן 1969 - 1969 מפקד הגדוד הראשון
עמיר יפה 1969 - 1971 לימים מפקד חטיבה 14
דוד ישראלי 1971 - 1973 נפל במלחמת יוה"כ, בתפקיד סמח"ט 188
אביגדור קהלני 1973 מפקד הגדוד ביוה"כ. לימים מפקד פו"ם
איתן קינן 1973 - 1975 סמג"ד 77 ביום כיפור
לא ידוע ???
משה פלד 1977-1978 לימים מפקד חטיבה 847, סגן יו"ר הכנסת וסגן שר החינוך
לא ידוע 1979-1982
בני לידור 1981 -1982 לימים מפקד עוצבת געש
דוביק טל 1982 -1983 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה. לימים קצין שריון ראשי
משה חג'בי 1983 -1984
אייל ליברמן
אלי הדר "קוסקס"
אייל מליס
משה הגר 1987
גיורא סגל לימים סגן מפקד אוגדה ומפקד המעבדה התפיסתית במרכז לחקר ההפעלה ובניין הכוח באמ"ץ תוה"ד
מוטי כידור 1995-1996 לימים מפקד חטיבה 401
גדי מאירי 1996-1997
רמי עמדי 1998 - 2000
שי שילה 2000 - 2002
איציק רונן 2002 - 2004 לימים מפקד חטיבת הראל וחטיבה 7
יאיר ולנסקי 2004 - 2006 לימים מפקד חטיבת קרייתי וחטיבה 401
מאיר בר-מאיר 2006-2008 קיבל את הפיקוד על הגדוד במהלך מלחמת לבנון 2
עמיחי יודנפרוינד 2008 - 2010 לימים מפקד חטיבת מרכבות הפלדה
אופיר לוי 2010 - 2012
יאיר אור 2012 - 2014 לימים סגן מפקד החטיבה
מולי כהן 2014 - 2015 כיום קצין אג"ם עוצבת געש
יפתח נורקין 2015 - היום

גדוד 79[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה ראשונה - עד 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מאי 1948 הוקם גדוד שריוניות ראשון בשם חמ"ש א' במסגרת שמ"ש (שירות המשוריינים - לימים חיל השריון). לרשות הגדוד עמדו תשעה זחל"מים ומספר יחידות של שריונית וייט, תוצרת בית. עם הקמת חטיבה 7 (אמצע מאי 48) הגדוד הועבר אליה וכונה גדוד 73. הגדוד לחם בקרבות לטרון. בהמשך שונה שמו לגדוד 79, אשר לחם במבצע חירם, וכבש, בין היתר, את ג'יש (גוש חלב). באוקטובר 1949 במסגרת הארגון מחדש של צה"ל לאחר מלחמת העצמאות, הגדוד אורגן כגדוד חרמ"ש סדיר בחטיבה 7. בסוף 1953 פורק גדוד 79 הסדיר וכדי לשמור על שמו ניתן הכינוי 79 לאחד מגדודי החרמ"ש מילואים של חטיבה 27. ככזה הוא לחם במלחמת סיני. על מנת לשמור על המורשת של הגדוד הסדיר לשעבר, הועבר הכינוי 79 ב-1964, לגדוד המגח הסדיר שהוקם באותה עת במסגרת חטיבה 7.

מ-1965 - גדוד המגח הראשון - גדוד "סופה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 משלחת של כ-40 קציני צה"ל יצאה לגרמניה לצורך לימוד וקליטת טנקי הפטון האמריקאיים. עם חזרת המשתלמים מגרמניה, בתחילת 1965, הוקם הגדוד במחנה נתן כגדוד אם-48 איי 1. הטנקים כונו בצה"ל בשם מגח. הגדוד פעל במסגרת חטיבה 7, והיווה גרעין לקליטת טנק המגח בצה"ל. ממנו יצאו קצינים ולוחמים שהקימו ואיישו, החל מ-1967, גדודים (כגון 46, 195, 52) בחטיבות המגח שהוקמו (חטיבה 401, חטיבה 600, חטיבה 14).

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד סדיר של טנקי פטון M48-A2, במסגרת חטיבה 7, בפיקוד אהוד אלעד. במקור כלל הגדוד ארבע פלוגות מגח אורגניות בפיקוד אבירם גילעד, בן-ציון כרמלי, יום-טוב תמיר ואביגדור קהלני. מראשית המלחמה הועברה פלוגת יום-טוב תמיר תחת פיקוד גדוד 9, גדוד החרמ"ש של חטיבה 7. מתום היום הראשון הצטרפה לגדוד פלוגת מגח מילואים מגדוד 46 (גדוד ההקמה של חטיבה 401), בפיקוד שלום אנגל[7], שבדיעבד היוותה את פלוגת החוד של חטיבה 7 במלחמה.

ביום הראשון הגדוד לחם ברצועת עזה, בציר חאן יונס - רפיח, פרץ את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי . בקרב הג'יראדי נהרג המג"ד, ואת הפיקוד קיבל סגנו - חיים ארז. בהמשך התקדם הגדוד לאל עריש שבסיני, לתעלה.

תיאור קרבות הגדוד פורט בספרו של שבתי טבת - "חשופים בצריח". כינוי הגדוד בספר הוא "ש 14".

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה שם הערות
1948 - 1948 חיים לסקוב מפקד הגדוד בקרבות לטרון. לימים הרמטכ"ל החמישי
1948 - 1948 ג'ו וינר מפקד הגדוד במבצע "דקל". המפקד הראשון של בית הספר לשריון.
1948 - 1950 ברוך ארז מפקד הגדוד במבצע "חירם".
1950 - 1951 אהרון נחשון
1965 - 1966 יעקב אבן המפקד הראשון של גדוד המג"ח. לימים אלוף.
1966 - 1967 אהוד אלעד נפל ביום הראשון במלחמת ששת הימים
1967 - 1968 חיים ארז פיקד על הגדוד החל מהיום הראשון של מלחמת ששת הימים. לימים אלוף. (בהמשך עבר לחטיבה 401 ואחר כך לחטיבה 14)

פלס"ר 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכת לוחם הסייר לפלס"ר 7

פלס"ר 7 היא פלוגת הסיור של חטיבה 7. הפלוגה הוקמה ב-1948 בשל הצורך ביחידת סיור שתספק את צורכי המודיעין בזמן אמת של חטיבת השריון 7 - ותתפקד בדומה לסיירות בחטיבות חיל הרגלים. פלס"ר 7 לקחה חלק מהותי בכלל מלחמות ישראל, ובראשן מבצע קדש, מלחמת ששת הימים שלאחריה קיבלה הסיירת 9 צל"שים - מספר הצל"שים הגבוה ביותר לפלוגה במלחמה אחת - על השתתפותה בקרבות וביניהם קרב רפיח בו ניתבה הסיירת חטיבה שלמה כדי לכתר את המצרים בדרך לניצחון המוחץ.

במלחמת יום הכיפורים הייתה היחידה ממונעת על נגמ"שי ברדלס (M113) וספגה אבדות כבדות בקרב החרמוניתרמת הגולן) - 24 מלוחמיה וממפקדיה. לאחר הקרב ונפילת המ"פ אורי כר-שני (פישמן), הסמ"פ איציק מבורך, ושלושה מפקדי מחלקות נוספים, הוחלט על פירוק היחידה. במקום הקרב מוצבת אנדרטת פלס"ר 7 לזכר 24 מנופלי היחידה בקרב[8].

ב-1986 הוטל על גברעם הגלילי, יוצא חטיבת גולני להקים מחדש את היחידה כיחידה מטכ"לית מובחרת - סיירת השריון, בבסיס קבע נפרד מהחטיבה ברמת הגולן (מחנה טיסן)[9]. בתחילת דרכה השתמשו לוחמי היחידה בנגמ"שי הברדלס ובג'פסים (ג'יפ סיור אמריקאי קל-M151). בתחילה נלקחו הלוחמים מפלס"רים וגדודים אחרים וסוננו בעזרת מבחני כושר וסיבולת שהידוע שבהם היה המסע "עלייה ליחידה" שכלל מסע בחגור מלא מהכנרת עד לבסיס האם דרך כיפת הנשרים (דרך מעלה גמלא). לאחר הקמת היחידה הוחל בגיוס חיילים בהתנדבות דרך גיבוש צנחנים.

ב-1992 לאחר הצלחה בקווים בלבנון והצורך ביחידה נוספת לעת מלחמה, פוצלה סיירת השריון לשתי סיירות - פלס"ר 500 ופלס"ר 7.

במלחמת לבנון השנייה ביצעה הסיירת, תחת פיקודו של רס"ן אהוד צור, מספר רב של פעולות בעומק שטחה של לבנון, ובכלל זה סיורים, פשיטות, מארבים ותצפיות להכוונת אש ארטילריה וטנקים[10], בשיתוף עם יחידות נוספות, והיוותה כוח סיור תוקף[11].

במהלך מבצע צוק איתן פגעה הסיירת בפיקוד רס"ן אמרי יורן[12], במחבלים והשמידה מנהרות לחימה ותשתיות אשר שימשו את ארגון החמאס[13]. בין מפקדי היחידה: אורי אור, שלמה באום, יהודה גלר, יוסי מלמד, אורי כר-שני, גברעם הגלילי[9], יעקב בנג'ו, אהוד צור, עמית גנתק, יפתח נורקין, עומר לוין, אמרי יורן, עידן גולדשטיין, איתמר מיכאלי.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול הסייר נמשך שנה וחודשיים; מתוכו שישה חודשים טירונות ואימון מתקדם עם יחידת אגוז, בהם החיילים מוכשרים ל"רובאי 07", ולאחר מכן שמונה חודשים בהם ממשיך המסלול ביחידה, ובהם מתבצעות ההכשרות הייעודיות, ובכלל זה קורס סיור. לאחר מכן מגיעים החיילים לפלגת הלוחמים ביחידה. עם סוף המסלול ניגש חלק מהצוות לקורס מכ"ים סיירות, המתבצע בביסל"ח. מתגייסי הפלס"ר מגיעים לאחר גיבוש המתבצע לאחר הגיוס לחיל השריון[14]. העוברים את גיבוש מופנים אל התחלת מסלול אימוני חי"ר עם יחידת אגוז, עד לסיום אימון מתקדם אז עולים הלוחמים ליחידה במסע, ומקיימים את מסע הכומתה מהכנרת דרך מעלה גמלא וכיפת הנשרים ועד לבסיס האם[15].

תפקידי פלס"ר חש"ן בזמן מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אספקת מודיעין קרבי בזמן אמת על כוחות אויב
  • ניתוב כוחות החטיבה
  • גילוי וזיהוי חומרי לחימה כימיים (גו"ז - חל"כ)
  • הגנת קווי אספקה וחניוני החטיבה
  • איכון שריון, ארטילריה וחיל אוויר
  • פשיטות קומנדו
  • לוחמת שטח בתנאים שונים (אזורים מיוערים, לחימת סלעים, הסוואה ועוד).

גדוד 603[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gdud603logo.png גדוד להב (603) הוא גדוד של חיל ההנדסה הקרבית המוכפף מבצעית לחטיבה 7. הגדוד כולל פלוגות פלסים המפעילים נגמ"שי הנדסה כבדים מדגם פומ"ה ופלוגת צמ"ה המפעילה דחפורי די-9 משוריינים, כלי צמ"ה ממוגנים אחרים ואמצעי גישור שונים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפלס את הדרך לטנקי החטיבה דרך שדות מוקשים, תעלות נ"ט, סוללות עפר, זירות מטענים ועוד. כמו כן, הגדוד בונה עמדות ירי ועמדות מגנן לטנקים, וכן מחלץ טנקים וכלי רכב פגועים או תקועים בסיוע חיל החימוש.

גדוד להב הוקם ב-1993 על-מנת לסייע בהחזקת רצועת הביטחון בדרום לבנון. קדם לגדוד זה גדחה"ן מילואים בשם זה שפעל בפיקוד הדרום עקב מחסור בכוחות הנדסה באזור זה. במהלך האינתיפאדה השנייה לחם הגדוד ביהודה ושומרון (עד מבצע חומת מגן) ולאחר מכן תפס קו ברצועת עזה, שם היה אחראי להריגתם של למעלה מ-70 מחבלים בגזרה – הישג שבגינו זכתה מחלקת הסיור של הגדוד בצל"ש. בנוסף סייעו לוחמי הגדוד להתבצרות ומיגון הכוחות והיישובים בגזרה. הגדוד הצטיין בתפקידו בלחימה בטרור, ובנוסף למחס"ר שחיסלה עשרות מחבלים, הפעיל גם כלי צמ"ה ממוגנים לפריצת צירים והריסת מבנים ששימשו לפח"ע. הגדוד לקח חלק גם במלחמת לבנון השנייה ושם פרץ צירים והשמיד תשתיות חזבאללה. הגדוד השתתף במבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן ברצועת עזה. במבצע צוק איתן זכו שלושה מלוחמי הגדוד לצל"ש על לחימתם.

בתחילת המאה ה-21 הוכפף מפיקוד הדרום לחטיבה 7.

בין מפקדי הגדוד: אילן סבג, ארי חוזה, ערן פאוקר (מלחמת לבנון השנייה), ערן קריסי, שחר בק, רועי זילברברג, מקס נודלמן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק מרכבה סימן 2 עם מגוב נוכרי ששירת בחטיבה בעת אימון קמ"פ
שלט על קרבות חטיבה 7 באנדרטת החטיבה בלטרון

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 7 הוקמה במהלך מלחמת העצמאות כעתודה מטכ"לית, כיוון שבעת הקמתה, אמצע מאי 1948, יתר חטיבות ההגנה והפלמ"ח היו מרותקות לחזיתות השונות. מפקד החטיבה היה תחילה שלמה שמיר, עליו הוטלה המשימה להקימהּ בתוך שבוע בזמן המלחמה. בחטיבה היה גדוד אחד ממוכן - גדוד 73 (שנקרא אחר כך גדוד 79) בפיקוד חיים לסקוב, ובו אנשי חיל רגלים מוסעים על שלל כלי רכב, ג'יפים, משוריינים פרי הרכבה עצמית וזחל"מים. וכן 2 גדודי חי"ר - גדוד 71 בפיקוד יהודה ורבר, וגדוד 72 בפיקוד צבי הורוביץ. הלוחמים גויסו ממקורות מגוונים: יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי "ההגנה" והפלמ"ח ולוחמים מיחידות אחרות. כמו כן, גדוד 32 בפיקוד צבי גרמן מחטיבת אלכסנדרוני עבר לחטיבה 7 לקראת מבצע בן נון א' לכיבוש לטרון.

החטיבה נכשלה בכיבוש לטרון במבצע בן נון א', בו היא קיבלה תחת פיקודה את גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני. לאחר התארגנות קצרה הוטלה החטיבה, שתוגברה הפעם בגדוד 52 מחטיבת גבעתי, עליו פיקד יעקב פרי, לקרב נוסף על לטרון - מבצע בן נון ב', שאף הוא נכשל. על אף שהחטיבה לא הצליחה לכבוש את מתחם לטרון, שעליו שלט הלגיון הירדני, היא הצליחה לאבטח את דרך בורמה, ובכך איפשרה את פריצת המצור על ירושלים. בקרבות אלו ספגה החטיבה 139 אבדות.

ביוני 1948 עברה החטיבה לחזית הצפון, והתארגנה לצורך כך זמן מה בעין שמר. ביולי 1948, בן דונקלמן, מתנדב מח"ל מקנדה, החליף את שמיר בתור מפקד החטיבה. יהודה בן דוד התמנה למפקד גדוד 71. בהמשך מלחמת העצמאות, ניהלה החטיבה שכללה ברוב התקופה האמורה שלושה גדודים: 71, 72 (חי"ר) ו - 79 (ממוכן), קרבות בגליל: במבצע דקל, באמצע יולי, נכבשו שפרעם ונצרת ובמבצע חירם, בסוף אוקטובר, נכבשו מירון, ג'יש (גוש חלב), מלכיה וסאסא. ב-1949, בעקבות ארגון מחדש של צה"ל לאחר המלחמה, אוחדו חטיבות שבע ושמונה תחת שמה של הראשונה. לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה על גבעת לטרון אנדרטת זיכרון לחטיבה שבע לזכר הקרב הראשון שלה, עקוב הדם, שניהלה במקום זה במלחמת העצמאות.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות נרכשו הטנקים הראשונים והחלה להתגבש תורת לוחמת השריון. ב־1 בינואר 1954 פורקה החטיבה, וגדודיה הועברו לפיקוד ישיר של גייסות השריון. אולם חזרה להיות חטיבת שריון החל מסוף אוקטובר 1955[16].

במלחמת סיני, החטיבה בפיקודו של אל"ם אורי בן ארי, כללה 3 גדודים: גדוד 82 בפיקוד סא"ל אברהם אדן, גדוד 52 בפיקוד סא"ל אורי רום, וגדוד 9 בפיקוד רס"ן ישראל הדר. כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד חרמ"ן 61 מחטיבה 16 בפיקוד רס"ן שמשון עופר. החטיבה ניהלה קרבות באזור מתחם אבו עגילה שבסיני. קרבות אלה שינו את התפיסה לגבי השריון בצה"ל והפכו אותו מחיל מסייע לחיל המכריע בכוחות היבשה. פלוגה א' מגדוד 82 בפיקודו של בריל קיבלה צל"ש על לחימתה בקרב סכר הרואיפה.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקודו של אל"ם שמואל גונן, כללה 3 גדודים: גדוד 82 - טנקי צנטוריון בפיקוד גבריאל עמיר, גדוד 79 - טנקי פטון M48 בפיקוד אהוד אלעד (שנהרג והוחלף על ידי חיים ארז), וגדוד 9 - חרמ"ש בפיקוד מקסי אביגד. החטיבה פרצה דרך רצועת עזה, בציר חאן יונס - רפיח, אל סיני, לאחר כיבוש צומת רפיח המשיכה החטיבה מערבה, הבקיעה את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי ובלילה התייצבו כוחות החטיבה במבואות אל עריש שבסיני. בסופו של קרב זה, שבו ניצחה החטיבה, נשא המח"ט שמואל גורודיש, את נאומו - "אחי גיבורי התהילה", בו שיבץ את משפטו המפורסם:

אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו.

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ההתשה נטלה החטיבה חלק בקרבות באזור תעלת סואץ, בבקעת הירדן ובפעולת כראמה. החטיבה השתתפה גם במבצע רביב - פשיטה משורינת בחוף המערבי של ים סוף בה השתתפו גם טנקי טיראן.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום כיפור - גדוד עז 77 בקרב עמק הבכא.

במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, באחד מקרבות הבלימה המרכזיים - קרב עמק הבכא בגזרה הצפונית של רמת הגולן שם גדוד 77 של החטיבה בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני הצליח לעצור את ההסתערות הסורית, בקרב זה קיבל את עיטור הגבורה. במקביל ניהל גדוד 82 קרבות בגזרה הדרומית של הרמה.

במהלך קרבות הפריצה הישראלית לסוריה והקמת המובלעת בה, מה-11 באוקטובר 1973, לחמה החטיבה בגזרה הצפונית של ההתקפה והגיעה עד לכפר מזרעת בית ג'אן שבמורדות החרמון. כמו כן השתתפו יחידות ממנה בקרבות בגזרה הדרומית של המובלעת.

ממלחמת יום הכיפורים ואילך שוכנת החטיבה בקביעות ברמת הגולן.

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון הראשונה לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"ם איתן קינן, במורדות החרמון בציר הכפרים עין עטא וינטא, החטיבה כללה 3 צוותי קרב גדודיים: גדוד 75 בפיקוד זיו הלוי, גדוד 82 בפיקוד דור מוסל, וגדוד מאולתר (שכלל פלוגה מגדוד 75 ופלוגה מגדוד 82) בפיקוד ניצן סלע כמג"ד וגרשון הכהן כסמג"ד, בנוסף, גדוד הצנחנים 9264 בפיקוד יצחק נודלמן סופח לחטיבה. לעומת זאת גדוד 77 בפיקוד דוביק טל, שמנה שתי פלוגות מבצעיות, פלוגת צמ"פ (מסלול), פלוגת חרמ"ש ושתי מחלקות הנדסה, לחם תחת פיקוד יחידות אחרות בגזרה המרכזית של לבנון. הגדוד עבר ערב מלחמת לבנון לאחריות חטיבה 769 בפיקוד שאול מופז. עם פרוץ הקרבות פעל הגדוד בגזרה המערבית של הבקאע, כבש בין היתר את הכפרים עישייה, ריחן, ערמתא ועין א-טינה. בהמשך הלחימה הועבר הגדוד לכוח דן ורדי ולכוח יוסי פלד שפעל באזור אגם קרעון.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה

ערב המלחמה, הייתה חטיבה 7 בפיקודו של אל"ם אמנון אשל. ביום פתיחת מלחמת לבנון השנייה היה זה גדוד 82 ("געש") שנתן את התגובה הראשונית לאירוע חטיפת החיילים בגבול הלבנון. במהלך האירוע נכנס כוח משולב לתוך לבנון, אשר כלל טנק מפלוגה א'. הטנק עלה על מטען גחון וכל הצוות נהרג. הגדוד בפיקודו של סא"ל עודד בסיוק פגע בתגובה בכלל מוצבי חזבאללה הפרוסים לאורך הגדר.

מפקדת חטיבה 7 למעשה הייתה הראשונה שהוקצתה לגזרת אוגדה 91 על מנת לסייע באירועים הרבים בימי הלחימה הראשונים. החטיבה, בעזרת יחידות שסופחו אליה (גדוד 601, גדוד 299 (גדוד חרב), וגדוד 52) קיבלה אחריות בתחילה על מרחב החוף, ובתוך כך ביצעה משימות של השמדת מוצבי חזבאללה במרחב, וכן חישוף שטחים מיוערים להכנת השטח ללחימה. בימיה הראשונים של המלחמה, התמקמה מפקדת החטיבה ביישוב חניתה ומשם ניהלה את מרחב החוף. גדוד 77 שהועבר לגזרת עזה עם חטיפת גלעד שליט נשאר בגזרת עזה ולחם בה במהלך כל מלחמת לבנון השנייה.

לאחר מספר ימים, עם ההתבססות ההבנה שמסתמנת הרחבת הלחימה בלבנון, שונתה משימתה של מפקדת החטיבה והיא קיבלה אחריות במרחב שבין מלכיה ליישוב דובב. במסגרת תוכנית לכיבוש בינת ג'בייל, חטיבה 7 הייתה הכוח השלישי (יחד עם חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים) והייתה אחראית על מרחב מארון א-ראס - ג'בל כחיל ורכס ה"שקד". לאחר האירועים בבינת ג'בייל, הוחלט על הוצאת הכוחות מהמרחב והחטיבה נשארה בהגנה במרחב כפי שהייתה פרוסה קודם.

לקראת הכניסה השנייה לבינת ג'בייל סד"כ החטיבה השתנה באופן משמעותי וכלל: מפקדת החטיבה, שלושה גדודי שריון - גדוד 82, גדוד 75, גדוד מחטיבה 673, 3 גדודי חי"ר - גדוד 299, גדוד מחטיבה 2, גדוד 435 מגבעתי (הצטרף בהמשך הלחימה), גדוד הנדסה קרבית 603, פלס"ר 7 ובסיוע ישיר גדוד תותחנים. עם הכניסה השנייה עמדו לרשות החטיבה כוחות רבים מאוד. החטיבה ביצעה את תוכניתה ואגפה את העיירה בינת ג'בייל במהלך מפתיע לאויב ובודדה החטיבה את העיירה.

גדוד 82 המשיך בלחימה בגזרת מארון א-ראס ורכס שקד כל זאת כשהוא ממשיך לפקד על גזרת אביבים. בהמשך הלחימה לחם הגדוד בגזרות מרון א-ראס, ג'בל כחיל ורכס הקָרְחבוּן והיה גדוד השריון שהתקדם משמעותית בגזרתו בלילה אחד בהובלת מ"פ ב׳ וחבר אל גדוד חרב שנותר לבדו בשטח. שני מפקדי פלוגות זכו לעיטורים בקרבות אלו, הראשון מ"פ ב' סרן עידן מורג שזכה לעיטור המופת (גם אביו של עידן, תא״ל במיל עמי מורג קיבל עיטור זה) ומ"פ א' סרן אלעד צורי זכה אף הוא בצל"ש מפקד פצ"ן על לחימתו.

גדוד 82 לחם מהיום הראשון עד הפסקת האש ואפילו אחריה. ב-21 ביולי, לאחר החלטת הממשלה על הרחבת הלחימה בגבול הצפון, הוקפץ גדוד 75 מהגזרה המבצעית אותה החזיק בגבול ישראל-מצרים והצטרף ללחימה, עיקר פעילותו של גדוד 75 הייתה בגזרות המערביות, והוא לקח חלק בלחימה מול העיירות בינת ג'בייל, מיס א-ג'בל, עייתא א-שעב ואף בפאתי העיר צור בעומק לבנון. בגדוד 75 קיבל סרן אחסאן דקסה (דאז מפקד פלוגת "כפיר") אף הוא את צל"ש אלוף פצ"ן על חלקו בקרב בעיירה עייתא א-שעב עת סייע בחילוץ כוח צנחנים שנפגע קשות בהתקלות וספג הרוגים ופצועים במרחב העיירה, סרן אחסאן סיים את החילוץ תוך חתירה למגע מול האויב וללא נפגעים נוספים.

חטיבה 7 נלחמה לאורך כל המלחמה תחת אוגדה 91, והייתה החטיבה האחרונה שיצאה מלבנון. אחרוני החיילים ביציאה היו לוחמי גדוד 299 (גדוד חרב), שהיה מרבית המלחמה תחת החטיבה. לאורך המלחמה לא נהרג אף לוחם תחת פיקוד החטיבה, כאשר שירתו תחת החטיבה אלפי לוחמים בעומק לבנון (בשיא הלחימה כ-4500 לוחמים), ומאות כלי רק"מ נסעו במרחב הלחימה. גדוד 299 זכה לציון לשבח בהמלצת החטיבה לאור הישגיו הראויים לאורך המלחמה. כ-20 מלוחמי החטיבה זכו לעיטורים במלחמה על הפגנת אומץ לב, גבורה, מקצועיות ומצוינות לאורך המלחמה.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 החלה חטיבה 7 בהסבה מטנקי מרכבה סימן 2ד לטנקי מרכבה סימן 4מ המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח"[17][2]. ביולי 2016 סיימה את ההסבה, כאשר גדוד 82, הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל, הוסב לגדוד מרכבה סימן 4מ.[5]

טנקי חטיבה 7 לאורך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

7thArmoredBrigade.svg

סמל החטיבה כולל אלמנטים רבים מההיסטוריה שלה. הצלע העליונה של הסמל צבועה בצבעי דגל ישראל, החץ האדום מסמל את פריצת דרך בורמה על ידי החטיבה, הכוכב המופיע בו הוא טלאי צהוב, לזכר המעפילים שגויסו לחטיבה מיד עם הגעתם ארצה במהלך מלחמת השחרור ונפלו בקרבות בלטרון, הרובה המכודן מסמל את גדודי החי"ר, הברק מסמל את גדוד השריון (חטיבה 7 הייתה במקורה חטיבה משוריינת ולא חטיבת שריון, כפי שהיא בשנות ה-2000) והצלבת הברק והרומח מסמלים שיתוף פעולה בין החי"ר לשריון. הסמל יוצר גם את הספרה 7 בשילוב החץ והדגל. זהו סמל היחידה היחיד שמכיל את מספרה.

צוות הווי חטיבה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השישים ותחילת שנות השבעים קיימה החטיבה צוות הווי שנחשב לוותיק ולטוב ביותר מבין צוותי ההווי של השריון. במהלך שנות קיומו הקליט הצוות שני תקליטים מסחריים, הראשון בחברת "פולידור", "חצופים בצריח" והשני במסגרת תקליט שאיגד שירים של הרכבים של חיל השריון ויצא לאחר מלחמת יום כיפור. "חצופים בצריח", כלל שירים כמו "את חכי לי ואחזור", "ליאורה", "צאי למרפסת אלווירה", "מה תביא לי" ו"זמר אביב" - הביצוע המקורי לשיר "ים השיבולים" של להקת "הגבעטרון". בין חברי הצוות היו גם אנדריי צוויג (סולן ומפקד הצוות) וזהבה גוטמן.

אנדרטאות החטיבה ויחידותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הנצחה לקרב עמק הבכא.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד החטיבה הערות
שלמה שמיר מאי 1948 - יולי 1948 לימים, מפקד חיל האוויר ומפקד חיל הים
בן דונקלמן יולי 1948 - יולי 1949 מתנדב מח"ל מקנדה
יוסף איתן יולי 1949 - יולי 1950
שמואל גודר אוקטובר 1950 - אוגוסט 1953 לימים, תא"ל
אורי בן ארי אוקטובר 1955 - דצמבר 1956 פיקד על החטיבה במלחמת סיני
אהרון נחשון דצמבר 1956 - מרץ 1958
דוד (דדו) אלעזר דצמבר 1958 - אפריל 1959 לימים, הרמטכ"ל ה-9
ישראל טל (טליק) אפריל 1959 - אפריל 1960 מראשי פרויקט טנק המרכבה; לימים, סגן הרמטכ"ל
אריה שחר יוני 1960 - יולי 1961
אברהם (ברן) אדן יולי 1961 - ינואר 1963 לימים, אלוף פיקוד הדרום
הרצל שפיר ינואר 1963 - דצמבר 1964 לימים, אלוף פיקוד הדרום ומפכ"ל
שלמה (צ'יץ') להט ינואר 1965 - מאי 1966 לימים, ראש אגף כוח אדם
שמואל גונן (גורודיש) יוני 1966 - יוני 1969 פיקד על החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים, אלוף פיקוד הדרום
יעקב אבן יוני 1969 - יוני 1971 לימים, מפקד המכללה לביטחון לאומי
גבריאל עמיר יוני 1971 - ספטמבר 1972 לימים, רב גונדר
אביגדור (יאנוש) בן-גל ספטמבר 1972 - פברואר 1974 פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים; לימים, אלוף פיקוד הצפון
אורי אור פברואר 1974 - דצמבר 1975 לימים, אלוף פיקוד המרכז והצפון
אביגדור קהלני דצמבר 1975 - אוקטובר 1977 בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת; לימים, תא"ל ושר
יוסי בן-חנן אוקטובר 1977 - יוני 1979 בעל עיטור העוז; לימים, מפקד המכללה לביטחון לאומי
נתי גולן יוני 1979 - מרץ 1981 בעל עיטור הגבורה ממלחמת ששת הימים
איתן קינן מרץ 1981 - ספטמבר 1982 בעל עיטור המופת, פיקד על החטיבה במלחמת לבנון הראשונה; לימים, תא"ל
מאיר זמיר ספטמבר 1982 - פברואר 1984 בעל עיטור העוז; לימים, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
רפי נוי מאי 1984 - ספטמבר 1985 בעל עיטור המופת; לימים, תא"ל
אמי פלנט ספטמבר 1985 - מאי 1987 בעל עיטור העוז; לימים, קצין שריון ראשי
אפרים לאור מאי 1987 - נובמבר 1988
דוביק טל (רוזנטל) נובמבר 1988 - יולי 1990 לימים, קצין שריון ראשי
צבי גנדלמן יולי 1990 - ינואר 1992 לימים ראש עיריית חדרה, תא"ל מפקד אוגדה 36
יצחק (חקי) הראל ינואר 1992 - אוקטובר 1993 לימים, ראש אגף התכנון
גרשון הכהן אוקטובר 1993 - אוגוסט 1995 לימים, מפקד הגיס הצפוני
דן ביטון אוגוסט 1995 - אוגוסט 1997 לימים, ראש אט"ל
שמואל רוזנטל אוגוסט 1997 - אפריל 1999 לימים, תא"ל
יעקב אייש אפריל 1999 - יולי 2001 לימים, נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה
חלוצי רודוי יולי 2001 - אוגוסט 2003 לימים, קצין שריון ראשי
אייל זמיר אוגוסט 2003 - ספטמבר 2005 לימים מפקד פיקוד הדרום
אמנון אשל ספטמבר 2005 - אוגוסט 2007 מפקד החטיבה במהלך מלחמת לבנון השנייה
רועי אלקבץ אוגוסט 2007 - מאי 2009 לימים, מפקד עוצבת אדום
יעקב בנג'ו מאי 2009 - יולי 2011 לימים, מפקד עוצבת המפץ
עודד בסיוק יולי 2011 - יוני 2013 לימים מפקד עוצבת המפץ
נדב לוטן[18] יוני 2013 - יולי 2015
דן נוימן[19] יולי 2015

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני אשר, 7 את החטיבה, סיפורה של חטיבת השריון 7 בסער המלחמות 1948 - 2006, הוצאת החטיבה.
  • משה גבעתי, "בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים", הוצאת 'רעות', 2009.
  • שקד טורם, "חטיבה שבע זה במבצעים ברצועת עזה, זה בלבנון השנייה. חטיבה שלמדינת ישראל היא סמל" ראיון עם מפקד חטיבה 7 אל"ם נדב לוטן, במחנה, 10 במאי 2015.
  • מרדכי כהן, 'טדי איתן, גדוד 75 והקומנדו הצרפתי', בתוך: יהודים וערבים במאבק על ארץ ישראל, סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, מחקרים ותעודות, עלי זית וחרב, כרך ו', עורכת: אסנת שירן, העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי ומשרד הביטחון, 2006.
  • אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מערכות / מודן, 2013.
  • אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 27 - 48 - הפרק מתאר את הלחימה של החטיבה ב-5 וב-6 ביוני במלחמת ששת הימים בחזית המצרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ * מרדכי כהן, 'טדי איתן, גדוד 75 והקומנדו הצרפתי', בתוך: יהודים וערבים במאבק על ארץ ישראל, סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, מחקרים ותעודות, עלי זית וחרב, כרך ו', עורכת: אסנת שירן, העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי ומשרד הביטחון, 2006.
  2. ^ 2.0 2.1 לאחר "צוק איתן": חטיבה 7 בחיל השריון תשתמש בטנקי מרכבה "סימן 4", נענע10, 28 באוקטובר 2014.
  3. ^ כך השמידו לוחמי השריון עמדת חמאס בגבול עזה, באתר צה"ל, 27 בפברואר 2017.
  4. ^ יואב זיתון, "כשל מקצועי חמור" באסון בצאלים: מג"ד וסמג"ד הודחו, באתר ynet, 28 בינואר 2016
  5. ^ 5.0 5.1 The First Hebrew Tank Battalion Switches to Merkava Mk 4 Tanks, ג'רוזלם פוסט, יולי 2016.
  6. ^ גדוד 77 באתר יד השריון
  7. ^ גבורתו של שלום עין גל שלא זכה לצל"ש רשמי, באתר הגבורה
  8. ^ יותם קניספל ולי-טל תייר, פלס"ר סימן 7, בטאון ביבשה, גיליון 7 ספטמבר 2008
  9. ^ 9.0 9.1 חנן גרינברג, תדע כל אם: המפקד ששיפר את הבטיחות, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2011.
  10. ^ אמיר בוחבוט, "היינו מוכנים לסוג הלחימה בלבנון", מעריב, ‏ 26.08.2006, כפי שהועלה באתר "יד לשריון".
  11. ^ ‫אמיר בוחבוט, "במלח' לבנון היינו מאוד קרובים לייעוד שלנו", באתר nrg‏, 17 בפברואר 2007‬.
  12. ^ לילך שובל, "אין יום שעובר בלי שמוצאים עוד פיר", ישראל היום, ‏ 01.08.2014.
  13. ^ אבירם זינו, ‏לוחמי פלס"ר 7 חוזרים אל רגעי האימה מהמלחמה, באתר מעריב השבוע, 8 באוגוסט 2014
  14. ^ ‫מיכל דניאלי, ‏פלס"ר שריון: החי"רניקים שמתקדמים לפני הטנקים, באתר ‏mako‏‏, ‏4 ביולי 2011‏‬.
  15. ^ ‫נעמה בקר, ‏עמוד האש שלפני המחנה: כך הפכנו ללוחמים בפלס"ר 7, באתר ‏mako‏‏, ‏17 ביוני 2012‏‬.
  16. ^ עמיחי ברזנר, ‏הידעת? חטיבה 7 בוטלה והוקמה מחדש, שריון 36, אוקטובר 2010, עמ' 48-46, באתר "יד לשריון"
  17. ^ נועם ויטמן, ‏חטיבה 7 משתדרגת: הטנקיסטים יצוידו במרכבה סימן 4, באתר צה"ל, 9 בפברואר 2014.
  18. ^ מתן גלין, ‏אל“מ נדב לוטן מונה למפקד חטיבה 7, באתר צה"ל, 28 ביוני 2013
  19. ^ אלוף-משנה דן נוימן מונה למפקד עוצבת "סער מגולן", באתר ערוץ 7