ג'וזף רסיניו
.jpg) | |
| לידה |
8 באוקטובר 1945 (בן 78) קווינס, ארצות הברית  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פורדהם, בית הספר מנהטן למוזיקה |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
  | |
ג'וזף רסיניו (באיטלקית: Joseph Rescigno, נולד ב-8 באוקטובר 1945) הוא מנצח אמריקאי ממוצא איטלקי, הנודע בעיקר בניצוח אופרות בצפון אמריקה ובאירופה. מאז 1981 הוא מכהן כיועץ אמנותי ומנצח ראשי של להקת אופרה פלורנטין של מילווקי, ויסקונסין. כמו כן כיהן במשך ארבע עונות כמנהל אמנותי של תזמורת מטרופוליטן במונטריאול, קוויבק, קנדה. מחויבתו כלפי נגנים וזמרים צעירים מחזירה אותו מדי שנה ללה מוזיקה ליריקה, תוכנית קיץ לזמרים בצפון איטליה, שלה הוא משמש מנהל מוזיקלי מאז 2005. נוסף לכך, הוא יושב בוועדה המייעצת של קרן אולגה פוראי, התומכת בהכשרה, חינוך ופיתוח קריירה של זמרים ומנצחים[1][2]. והוא והאופרה פלורנטין נבחרו להדריך את מקבלי פרס שולטי האמריקאי כחלק ממיזם הבית של הקרן (שהורחב זה עתה לאופרה) מאז עונת 2015-2014[3][4].
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רסיניו נולד ב-8 באוקטובר 1945 ברובע קווינס בניו יורק, הבכור בשלושה ילדים. אביו, גם הוא ג'וזף רסיניו, היה רופא ואמו, ליאונה ריז ליולין, הייתה זמרת, שפגשה את בעלה לעתיד כשניגנה כפסנתרנית חזרות לאחיו, ניקולא רסיניו[5]. ב-1985 חזרה ההיסטוריה על עצמה במידת מה, כשאחיו של המנצח גוזף רסיניו, תומאס, נוכח בחזרה ל"בת הגדוד" בניו יורק סיטי אופרה, ופגש את הפרימדונה של המאסטרו, ארי מילס, שנישאה לו ב-1986.
המורים הראשונים למוזיקה של מאסטרו ג'וזף רסיניו היו אמו וסבו מצד אביו, ג'וזף רסיניו, שניגן בחצוצרה בפילהרמונית של ניו יורק ובמטרופוליטן אופרה, כמו גם במקומות אחרים בניו יורק לאורך עשרות שנים לפני מלחמת העולם השנייה[6]. מאסטרו ג'וזף רסיניו גדל מינקות אל תוך עולמם ותרבותם של מוזיקאים. הוא מונה כ-20 מוזיקאים בשבט רסיניו, רובם בדור של סבו. התוצאה הייתה, שהוא ידע לשיר מתווים כבר כפעוט[7].
אף כי ניקולא רסיניו לא היה מעולם מורו של אחיינו באופן רשמי, הוא היווה מדריך ומקור השפעה משמעותי בחייו. נוכחותו של הילד בחזרות ובהופעות של דודו באופרה הלירית של שיקגו קידמה את השכלתו המוזיקלית. שם צפה לראשונה, בשנת 1955,במלאכה המורכבת של יצירת הפקה אופראית (ואף שמע לראשונה את מריה קאלאס בחזרת פסנתר בניצוח דודו על איל טרובטורה. כמתבגר, החל לנגן כפסנתרן חזרות בשביל דודו ואחרים כדוגמת ג'נאנדראה גאוואצני (en:Gianandrea Gavazzeni:)
רסיניו למד בבית ספר כנסייתי בשכונת מגוריו, וניגן בפסנתר אצל פרופסור מריו ניקו. תחת שרביטו של ניקו ניגן רסיניו בן ה-9 את הפרק הראשון של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט בבית העירייה במנהטן. לאחר לימודים בתיכון צבאי במנהטן, החל ללמוד פסנתר אצל עדה קופץ-קופף[8][9], שהייתה מורתו גם בשנותיו בקולג' ובאוניברסיטה.
בשנתו הראשונה באוניברסיטת פורדהם, ניגן רסיניו ברסיטל הראשון שלו בניו יורק, בקרנגי הול, תוכנית של סונאטות לפסנתר מאת בטהובן. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בשפות מודרניות ופילוסופיה בהצטיינות. קריירת הקולג' שלו כללה שנה ברומא, שם למד בגרגוריאנום ובקונסרבטוריון באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה, במקביל לשיעורים פרטיים אצל ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי ואלברטו נוימן. עבודת הגמר שלו השוותה את אופיו של פלסטף באופרה של ורדי לדמותו של פלסטף, כפי שהוא מופיע בשלושה מחזות של שייקספיר.
בשנת 1969 קיבל רסיניו תואר מוסמך בפסנתר מבית הספר מנהטן למוזיקה. רסיטל הסיום שלו כלל יצירות מאת סולר, בטהובן, דביסי ומוסורגסקי. הוא למד שם גם הלחנה וניצוח אצל ניקולא פלאג'לו.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל חייו שאף רסיניו לנצח, ובעידודו של אלן רפ, נרשם ללימודים באקדמיית מוצרטאום זלצבורג בקיץ שלאחר קבלת תואר המוסמך. כמבחן קבלה נדרש לקרוא מהדף נעימה של פייר בולז. הוא עבר את המבחן בהצלחה והתקבל. באקדמיה למד בכיתות אמן של הרברט פון קאראיין והיה פסנתרן חזרות לדון ג'ובאני של קאראיין. בזלצבורג פגש את ברונו מאדרנה, שנשאר ידידו ומדריכו זמן רב לאחר סיום קורס הקיץ.
רסיניו חזר לניו יורק וניצח של התזמורת של מחלקת המכינה בבית הספר מנהטן למוזיקה מ-1969 עד 1976. ההזדמנות המקצועית הראשונה שלו נקרתה לידו בשנת 1971, הודות להפניה מדודו: עוזר למנצח ומדריך מקהלה לאופרה של קונטיקט בהרטפורד. שם פגש את קרלו מורסקו ומנצחים אורחים אחרים ועבד עמם. בשלהי שנות ה-70' כיהן גם כמנהל אמנותי של "ארטיסטס אינטרנשיונל" בפרובידנס, רוד איילנד והיה מנצח נלווה ללאסלו האלאס ב"תזמורת ומקהלת הקונצרט" של לונג איילנד.
בסוף שנות ה-70' ובשנות ה-80 הוזמן רסיניו מדי פעם ללהקה של דודו בדאלאס, שם ניצח על הופעות סטודנטים ועבד בפעילויות העשרה. הוא פגש שם מדריכים ויועצים חדשים, הבולטים בהם רוברטו בנאליו, מנצח מקהלת לה סקאלה, וואסקו נאלדיני, לחשן המקהלה. מכל מקום, בסוף 1979 אובחן אצל רסיניו סרטן הפה. הוא הבריא אומנם חלוטין, אבל כתוצאה מן המחלה חלה ירידה בהזמנות לניצוח פרילנס ולדכדוך זמני.
ב-1980 התמנה ג'ון גייג', שחקן ובמאי תיאטרון לשעבר, שהיה למנהל להקת אופרה, למנהל הכללי של "להקת פלורנטין אופרה". בהמשך אותה שנה חיפש גייג' מנצח ללה ג'וקונדה בכיכובה של גילדה קרוז-רומו, שתוכננה לחודש מרץ הבא. מאחר שעבד בעבר עם ניקולה רסיניו, התקשר לדאלאס בתקווה, שהמאסטרו יאות לבוא למילווקי. ואולם רסיניו המבוגר לא ניצח מעולם על אופרה זו, המבוצעת לעיתים רחוקות. שני שמות עלו בדעתו להמליץ עליהם במקומו, האחד מהם אחיינו, והוא שניצח לבסוף על האופרה.
בהמשך שנת 1981 נענה רסיניו להצעה להחליף את מנהל הבמה דייוויד היקס כיועץ האמנותי של גייג'. הוא ממשיך לכהן בתפקיד זה עם להקת מילווקי, לצד שלושה מנהלים כלליים בזה אחר זה: גייג' למשך תשע שנים, דניס הנתורן למשך 15 שנים, וויליאם פלורסקו מאז 2005. ולכל אורך הזמן הזה, ניצח על התזמורת הסימפונית של מילווקי, אותה הוא רואה כמסד המאפשר ללהקה לחשוב בגדול. "מעטות הן [להקות] האופרה שיש להן תזמורת כמו הסימפונית של מילווקי לעבוד עמה," צוטט רוסיניו.
לצד משרתו במילווקי, רוסיניו ממשיך להיות מנצח אורח מבוקש, והקריירה שלו לוקחת אותו לעיתים קרובות לקנדה. הוא ניצח על כמה הפקות באופרה של מונטריאול, עם שתי התזמורות שהיא מופיעה עמן דרך קבע: הסימפונית והמטרופוליטן. ב-1995 הקליט "וריזמו" עם האופרה של מונטריאול, בביצוע הסופרן דיאנה סוביירו ותזמורת שהורכבה בעיקר מנגני המטרופוליטן. זמן קצר לאחר מכן התמנה למנהל מוזיקלי של תזמורת זו, מינוי שחולל סערה-זוטא, אשר שככה כעבור חודשים ספורים. רסיניו עשה ארבע הקלטות מסחריות עם התזמורת. נוסף לכך, בהנהגתו זכתה התזמורת ב"פרס אופוס" של קוויבק על תוכנית של כל חמשת הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן בנגינת אנטון קוארטי בקיץ 1997 בפסטיבל דה לאנודייר.
בשנת 1998 מונה נשיא חדש ועמו מועצת מנהלים חדשה ברובה לתזמורת. הנשיא היה ז'ן-פייר גויה, עורך דין ושר לשעבר בקבינט הקנדי. ב-1999, הופר החוזה של רסיניו במידה גדלה והולכת, והוא שכר עו"ד להבטחת זכויותיו בראשית 2000. עקב כך, כינס גויה מסיבת עיתונאים שבה הודיע על סיום החוזה של רסיניו בהסכמה הדדית ועל מינוי מחליפו.
מאז שנת 2000 ממשיך רסיניו לנצח על אופרות ומדי פעם על קונצרטים סימפוניים בארצות הברית, עם הופעות אורח בצפון אמריקה, אסיה ואירופה. הוא שומר על קשר עם להקת פלורנטין אופרה והאופרה של ניו יורק, לצד להקות אחרות וקונסרבטוריונים. במילניום החדש, הוא ממשיך לעבוד על רפרטואר חדש, ביצירות כגון אביר הוורד של ריכרד שטראוס, פלסטף וטריסטן ואיזולדה של ריכרד וגנר, אידומנאו וחליל הקסם של מוצרט, "לה גאזטה" של ג'ואקינו רוסיני "נשים קטנות" של מארק אדאמו, "מקבת" של ורדי ו"ריו דה סאנגרה" של דון דייוויס, לצד יצירות סימפוניות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וזף רסיניו, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'וזף רסיניו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'וזף רסיניו, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Olga Forrai Foundation אולגה פוראי הייתה זמרת סופרן ממוצא הונגרי, שהקימה את הקרן שלה עם פטר הרמן אדלר בשנת 1981
- ^ [http://www.olgaforraifoundation.org/ Olga Forrai Foundation
- ^ Olga Forrai Foundation קרן במימון משפחתו של גאורג שולטי המנוח.
- ^ Musical America Worldwide, March 18, 2015 לורה גרנט,"קרן שולטי ארצות הברית מודיעה על מענקים בגובה 90,200 $ ומעלה למנצחים אמריקאים צעירים" 18 במרץ 2015
- ^ רותאן דוולין, הארטפורד טיימס, "עוד רסיניו מנצח על מקהלת האופרה של קונטיקט", 21 באפריל 1971, עמ' 15
- ^ לעיתים מבלבלים בינו לבין ג'וזף רסיניו, שניגן בקרן בתזמורת סנט לואיס ובתזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית של ארטורו טוסקניני. נגן הקרן היה דודן ראשון של נגן החצוצרה ומכאן, קרוב משפחתו של מושא ערך זה.
- ^ Olivier>"Spécial du chef" by Dominique Olivier, Voir, 14-20 במרץ 1996
- ^ [http://www.musiciansclubofny.org/biographies/36-biography-ada-kopetz-korf-board-of-directors-piano-competition-jury the Musicians Club of New York פסנתרנית מפורסמת שהופיעה עם מנצחים כמו דימיטרי מיטרופולוס ולאופולד סטוקובסקי ועם רביעיית הפסנתר הפילהרמונית והקליטה לחברת קולומביה
- ^ The Bohemians Philharmonic Piano Quartet