ג'ון א' ג'ונס השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון א' ג'ונס השלישי
John Edward Jones III
לידה 13 ביוני 1955 (בן 68)
פוטסוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • מכללת דיקינסון
  • אקדמיית מרסרבורג
  • בית ספר תיכון בלו מאונטיין
  • Penn State Dickinson Law עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד United States District Court for the Middle District of Pennsylvania עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית לותרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון אדוארד ג'ונס השלישיאנגלית: John Edward Jones III; נולד ב-13 ביוני 1955) הוא הנשיא ה-30 של קולג' דיקינסון ושופט מחוזי לשעבר של ארצות הברית בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז התיכון של פנסילבניה. הוא ידוע בעיקר בשל תפקידו בתיק קיצמילר נגד מחוז בית הספר של אזור דובר, שבו פסק שהוראה של תכנון תבוני בשיעורי מדעים בבתי ספר ציבוריים היא בלתי חוקתית. ב-2014 הוא קבע שהאיסור של פנסילבניה ב-1996 על נישואים חד-מיניים אינו חוקתי. ב-14 במאי 2021 הוכרז כי הוא ימונה כנשיא זמני של מכללת דיקינסון בה למד, לשנתיים, החל מ-1 ביולי 2021. ב-28 בפברואר 2022 מונה לנשיא ה-30 של מכללת דיקינסון.

השכלה וקריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס נולד בפוטסוויל, פנסילבניה, וגדל באורוויגסבורג, פנסילבניה, שם למד בתיכון בלו מאונטיין. הוא סיים את בית הספר התיכון באקדמיית מרסרבורג. הוא סיים תואר ראשון במכללת דיקינסון ב-1977 והשלים דוקטורט במשפטים, Juris Doctor, בבית הספר למשפטים בדיקינסון ב-1980. באותה תקופה בית הספר לא היה מזוהה עם אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, אך לימים נקרא "בית הספר למשפטים של פן סטייט (אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה בדיקינסון)".

הוא עבד אצל גאי א' בואו, נשיא בית המשפט המחוזי של מחוז שוילקיל (Schuylkil) מ-1980 עד 1983, והצטרף למשרד עורכי הדין דולבין את קורי (Dolbin & Cori). הוא מונה לשותף, ושם המשרד שונה לדולבין, קורי וג'ונס.

בשנת 1986 החל פרקטיקה פרטית, John Jones & Associates, והיה עורך דין מייצג (ליטיגטור) גם עבור מספר עיריות, כולל עיר הולדתו פוטסוויל, והיה עוזר לסנגור הציבורי של מחוז שוילקיל עד 1995. מ-1992 בערך עד מינויו כשופט פדרלי, יעץ לחברת רידינג של רולנד ושלגל (Roland & Schlegel).

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 ניסה להיבחר ללא הצלחה כרפובליקני לבית הנבחרים של ארצות הברית למושב של מחוז הקונגרס השישי ולאחר מכן היה יו"ר משותף של צוות המעבר של מושל פנסילבניה הנבחר טום רידג'.

ג'ונס היה יו"ר מועצת הפיקוח על האלכוהול של פנסילבניה מ-1995 עד 2002.

שופט פדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס מונה למלא מקום פנוי בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז התיכון של פנסילבניה על ידי הנשיא ג'ורג' וו. בוש בפברואר 2002. הוא אושר פה אחד על ידי הסנאט האמריקני ב-30 ביולי והחל לכהן ב-2 באוגוסט. הוא הפך לשופט ראשי (Chief Judge) ב-1 ביוני 2020.[1] לפני החלטת קיצמילר.

בייר נגד שיפנסברג (Bair v. Shippensburg, 2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003, ג'ונס שפט בתביעת תלמידי אוניברסיטת שיפנסברג וולט בייר ואלן ריי נגד האוניברסיטה שאכפה קוד דיבור. קוד הדיבור אסר על כל "מעשי חוסר סובלנות" לרבות דיבור גזעני, סקסיסטי והומופובי. ג'ונס פסק נגד האוניברסיטה, והסביר שאף על פי שלקוד היו כוונות טובות, הוא הרחיק לכת בוויסות וצנזור הדיבור. ג'ונס הוציא צו שאסר על שיפנסברג לאכוף ארבע הוראות של קוד ההתנהגות של הסטודנטים. ג'ונס מצא שהממשלה לא רשאית לאסור דיבור רק על סמך ההשפעה שתהיה לו על המאזין.

קיצמילר נגד דובר (2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס שפט בתביעת קיצמילר נגד דובר, האתגר הישיר הראשון שהובא בבית משפט פדרלי נגד מחוז בית ספר שחייב לימוד תכנון תבוני. הוא זכה לשבחים על ידי טום רידג', מושל פנסילבניה לשעבר ולשעבר ראש המחלקה לביטחון המולדת, שאמר, "אני לא יכול לדמיין שופט טוב יותר שישפוט בנושא כל כך טעון רגשית... יש לו מוח סקרן, אינטלקט חודר וחוש הומור מדהים".[2]

ב-20 בדצמבר 2005 קבע ג'ונס שחיוב הלימוד של התכנון התבוני אינו חוקתי, בהחלטה בת 139 עמודים.[3]

קייסי לוסקין וג'ונתן וויט ממכון דיסקברי, והפעילה פיליס שלאפלי, השמיעו אישומים דומים.[4] ג'ונס קיבל גם איומי מוות, כתוצאה מהם ניתנה לו ולמשפחתו הגנה פדרלית מסביב לשעון.[5]

בנאום בפני הליגה נגד השמצה ב-10 בפברואר 2006, הגיב למבקרים שטענו כי "דקר בגב את האוונגליסטים שהעלו אותו לספסל הפדרלי"[4] בכך שציין כי חובתו הייתה לחוקה ולא לקבוצות אינטרסים מיוחדות.[6]

בהרצאה בנובמבר 2006 בבנינגטון קולג', ג'ונס דחה שוב את הביקורת שהאשימה אותו באקטיביזם והסביר את תפקידה של מערכת המשפט וכיצד שופטים מחליטים:

אם מסתכלים על סקרים ציבוריים בארצות הברית, בכל זמן נתון אחוז ניכר מהאמריקאים סבור שמקובל ללמד בריאתנות בבתי ספר תיכוניים ציבוריים. וזה מוליד הנחה מצד הציבור ששופטים צריכים 'להשתלב בתוכנית' ולקבל החלטות על פי הרצון הפופולרי.

יש בעיה עם זה. ... מעצבי החוקה, בחוכמתם הכמעט אינסופית, תכננו את הרשות המחוקקת והמבצעת לפי סעיפים I ו-II כך שיהיו מגיבים ישירות לרצון הציבור. הם תכננו את מערכת המשפט, לפי סעיף III, כך שתהיה קשובה לא לרצון הציבור - למעשה להיות מעוז נגד רצון הציבור בכל זמן נתון - אלא להיות אחראית לחוקה ולחוקי ארצות הברית.

ההבחנה הזו, בדיוק כמו תפקיד התקדים, נוטה ללכת לאיבוד בניתוח החלטות השופטים, כולל ההחלטה שלי.[7]

בשנת 2008 ג'ונס זכה בפרס חופש הדת ההומניסטית של האגודה ההומניסטית האמריקאית בקונגרס האיגוד ההומניסטי העולמי בוושינגטון הבירה. בנאום קבלת הפרס, ג'ונס הסביר כיצד ביקרו אותו ביל או'ריילי, פיליס שלאפלי ואן קולטר על החלטה בקיצמילר. ג'ונס העיר על החסרונות של חינוך אזרחי וכיצד הציבור האמריקני נוטה לקבל הבנה מוגבלת של החוקה ואת החשיבות של סעיף חופש הדת בתיקון הראשון והפרדת הכנסייה והמדינה שקבעו האבות המייסדים של ארצות הברית. ג'ונס ביטא את נקודת המבט שלו על הפרדת הרשויות על פי חוקת ארצות הברית: "סעיפים 1 ו-2 מייעדים את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, בהתאמה, כמייצגות את רצון העם - הן כפופות לרצון העם; הן עומדות לבחירת העם. אבל סעיף 3 עומד כמשקל נגד עיקרי. הרשות השופטת מגינה מפני עריצות הרוב. אנחנו מעוז נגד דעת הקהל. וזה נעשה מאוד מתוך מטרה, ואני חושב שזה באמת עמד במבחן הזמן. מערכת המשפט היא המחאה נגד ניצול בלתי חוקתי והרחבת הכוח על ידי שאר זרועות הממשל". ג'ונס הוסיף כי אלכסנדר המילטון עצמו העיר: "התלהבות היא בהחלט דבר טוב מאוד אבל התלהבות דתית היא, לכל הפחות, כלי מסוכן".[8]

ווייטווד נגד וולף (Whitewood v. Wolf, 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, ג'ונס שפט בתביעת דב ווייטווד וחב' נגד מייקל וולף, תיק שבו התובעים ביקשו סעד מחוקי הנישואין של פנסילבניה (23 Pa. CS § 1102). הוא מסר חוות דעת המבטלת את חוק פנסילבניה האוסר על נישואים חד מיניים ב-20 במאי 2014, בטענה שהחוק הפר באופן בלתי חוקתי את זכויות התובעים להליך הוגן והגנה שווה המובטחת על ידי התיקון הארבעה עשר לחוקה האמריקאית. הוא לא צירף שהייה להוראתו, ולכן ההחלטה נכנסה לתוקף באופן מיידי.

ב-2014 הופיע ג'ונס ב-CNN כדי לדון בנישואים חד מיניים והחוק שהוא צפה שייושם על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית.[9]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס הוא לותרני ממוצא ולשי. הוא התחתן עם בת' אן ב-1982. יש להם שני ילדים ושלושה נכדים.

ג'ונס הוא חבר במועצת העוצרים (board of regents) של אקדמיית מרסרבורג. ג'ונס הוא הנשיא ה-30 של מכללת דיקינסון, מכללה פרטית למגורים לאמנויות בקרלייל, פנסילבניה.[10] ג'ונס גם יו"ר משותף של ועדת פנסילבניה לעצמאות המשפט. הוא מונה על ידי השופט העליון רוברטס לוועדה לביטחון משפטי של ועידת המשפט של ארצות הברית.

פרסים, תפקידים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבר באגודת הכבוד של טופר העורב (Raven's Claw) במכללת דיקינסון.
  • חבר מועצת המנהלים לשעבר ונשיא הנבחר של האגודה הלאומית לבקרת משקאות אלכוהול (התפטר כאשר מונה לשיפוט פדרלי).
  • פרס הבוגרים בהצטיינות, בית הספר למשפטים דיקינסון
  • פרס האזרח הוולשי של השנה, אגודת סנט דייוויד של מחוזות שוילקיל וקארבון.
  • עוזר הצופים לשעבר ותפקידים אחרים בצופים של אמריקה.
  • 2006, נכלל ב-100 האנשים המשפיעים ביותר של השנה של מגזין טיים.[11]
  • 2007, דוקטור לשם כבוד, מכללת מולנברג (Muhlenberg).[12]
  • חבר הנאמנים, מכללת דיקינסון
  • מועצת המנהלים, איגוד השופטים הפדרלי
  • חבר דירקטוריון, צדק על כף המאזניים (אנ')
  • 2008, פרס האגודה ההומניסטית האמריקאית לחירות הדת ההומניסטית.[8]
  • 2009, מדליית הנשיא, החברה הגאולוגית של אמריקה.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון א' ג'ונס השלישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Miller, Mat (22 במאי 2020). "Judge John E. Jones III to take over the helm of U.S. Middle District Court". pennlive (באנגלית). נבדק ב-1 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Bad Frog Beer to 'intelligent design', Amy Worden, Philadelphia Inquirer October 16, 2005.
  3. ^ "Kitzmiller v. Dover Area School District Ruling" (PDF). 20 בדצמבר 2005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בדצמבר 2005. נבדק ב-14 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 False judge makes mockery of case for 'intelligent design' Phyllis Schlafly Townhall.com January 2, 2006
  5. ^ Dan Margolies (19 בנובמבר 2007). "Decision on murder case holds up". Kansas City Star. נבדק ב-2008-03-23. {{cite web}}: (עזרה) (הקישור אינו פעיל, October 2010)
  6. ^ "Speech by U.S. District Judge John E. Jones III to the Anti-Defamation League National Executive Committee Meeting". אורכב מ-המקור ב-2006-06-02.
  7. ^ המיתוס של "שופטים פעילים" , קטע מדברים שנאמרו ב-26 בנובמבר 2006, של השופט הפדרלי ג'ון א' ג'ונס בהרצאת רות ד' יואינג לאקטיביזם חברתי
  8. ^ 1 2 Judge John E. Jones III, Inexorably toward Trial: Reflections on the Dover Case and the "Least Dangerous Branch," The Humanist, January/February 2009. "The Humanist - a magazine of critical inquiry and social concern". אורכב מ-המקור ב-2011-06-13. נבדק ב-2010-08-29..
  9. ^ Mary Kay Mallonee, CNN Justice Producer (9 בינואר 2015). "U.S. Supreme Court to meet again on issue of gay marriage - CNNPolitics.com". CNN. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ https://www.dickinson.edu/homepage/1494/dickinson_college_president, May 7, 2008
  11. ^ "TIME". אורכב מ-המקור ב-18 ביוני 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Muhlenberg News". אורכב מ-המקור ב-2007-07-14.
  13. ^ "GSA press release - GSA 09-46: Judge Jones receives President's Medal, speaks at Darwin Day".