ג'ון רוברטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון רוברטס
John Roberts
רוברטס, 2005
רוברטס, 2005
לידה 27 בינואר 1955 (בן 67)
באפלו, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
בת זוג ג'יין סאליבן
נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ה־17
29 בספטמבר 2005 – מכהן
(16 שנים)
נשיא ממנה ג'ורג' ווקר בוש
חתימה John Roberts signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון גלובר רוברטס הבןאנגלית: .John Glover Roberts Jr; נולד ב-27 בינואר 1955) הוא הנשיא הנוכחי והשבעה עשר במספר של בית המשפט העליון של ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטס נולד בבאפלו שבניו יורק למשפחה קתולית, ולו שלוש אחיות. אמו הייתה רוזמרי לבית פודרסקי, ואביו ג'אק (1928–2008) היה מנהל בחברת הפלדה בית לחם סטיל. כשהיה בכיתה ד' עברה משפחתו ללונג ביץ' שבאינדיאנה. את התואר במשפטים קיבל בהצטיינות מבית הספר הרווארד למשפטים. הוא סיים ראשון בכיתתו והיה עורך כתב העת המשפטי של הפקולטה Harvard Law Review. בתחילת שנות השמונים היה עוזר לשופט העליון ויליאם רנקוויסט (לימים נשיא בית המשפט העליון). לאחר מכן מילא תפקידים משפטיים בממשל רונלד רייגן. אחרי שלוש שנים בהן היה חבר במשרד עורכי דין פרטי שב לממשל, הפעם תחת הנשיא בוש האב. הוא כיהן כסגן פרקליט הממשל בפני בית המשפט העליון וטען ב-39 תיקים שונים. בוש ניסה למנותו לשופט, אך ניסיון זה נקטע באיבו בשל תבוסת הנשיא בבחירות. רוברטס שב למשרד הפרטי כשותף. ב-2003 הגיע שכרו השנתי במשרד למיליון דולר.

ביוני 2003 אישרה מליאת הסנאט פה אחד את מינויו לשופט פדרלי בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה, הפעם ביוזמת הנשיא בוש הבן.

ג'ון רוברטס מושבע לנשיא בית המשפט העליון בידי ותיק שופטיו, ג'ון פול סטיבנס. אשתו ג'יין אוחזת בספר התנ"ך. הנשיא בוש צופה ברקע

ביולי 2005, לאחר הודעת הפרישה של השופטת סנדרה דיי או'קונור, מינה הנשיא בוש את רוברטס למחליפה. ב-3 בספטמבר, בעוד הדיונים בסנאט במינוי רוברטס אמורים להתחיל, מת נשיא בית המשפט רנקוויסט. ויומיים אחר כך, בזריזות מפתיעה, הודיע בוש שרוברטס לא יחליף את או'קונור כמתוכנן, אלא יחליף את רנקוויסט כנשיא בית המשפט. הצנחת שופט חדש היישר לתפקיד הנשיא היא דבר מקובל במסורת המשפטית האמריקנית.

ההערכות היו שרוברטס יתברר כשמרן, אולי אף במידה דומה לזו של קודמו השמרן המובהק רנקוויסט, אף שטען שעמדותיו כפרקליט ממשל רייגן אינן יכולות להעיד על השקפותיו ויש לראותן רק כביטוי לחובתו של עורך דין לשקף דעות לקוחו. על עמדתו בנושא ההפלות, השנוי במחלוקת קשה בציבור האמריקני, ניתן לקבל רמז מהעובדה שאשתו כיהנה בתפקיד בכיר בארגון הלוחם בהן (אך ארגונה, "פמיניסטיות למען החיים", לוחם גם בעונש מוות, היקר לשמרנים באמריקה).

לאור היותו משפטן דגול וראוי לכל הדעות, ומאחר שפסיקותיו כשופט פדרלי לא היו מרעישות ברובן, וממחישות לדברי אחד הפרשנים "גישה זהירה וצרה ללא הצהרות גדולות", לא היו למיעוט הדמוקרטי עילות לפסול את מינויו, ודאי שלא לחולל פיליבסטר שיתקע את הדיונים בסנאט. יוצא דופן הוא פסק דין אחד שלו כשופט פדרלי שבו אישר את החוקתיות של השמת ילדה בת שתים עשרה באזיקים והחזקתה במתקן מעצר שלוש שעות עד בוא אמה, וזאת בגין חתיכת צ'יפס בודדת שאכלה בתחנת רכבת תחתית. רוברטס ציין כי השאלה העומדת בפני בית המשפט "אינה האם מדיניות זו הייתה רעיון גרוע, אלא אם היא הפרה את התיקונים הרביעי והחמישי לחוקה".

בשימוע לפני אישור מינויו בסנאט סירב רוברטס להביע את השקפתו לגבי הסוגיות השנויות במחלוקת העומדות לפני בית המשפט, אולם הציג את תפיסת עולמו לפיה תפקיד השופט בחברה מצומצם ודומה לתפקיד השופט בספורט - ליישם את החוקים, לא ליצור אותם. ב-29 בספטמבר 2005 אישר הסנאט את מינויו ברוב 22–78. כמה מבכירי המפלגה הדמוקרטית התנגדו, בהם הילרי קלינטון וטד קנדי. גם ברק אובמה, שהיה אז סנטור צעיר, התנגד. עם אישורו הושבע רוברטס והחל בכהונתו.

רוברטס השביע את הנשיאים ברק אובמה, דונלד טראמפ וג'ו ביידן במהלך טקס השבעתם.

בשנת 2020 הופיע ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100.[1]

פסיקות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטס נחשב לרוב כשופט "שמרן".[2][3][4] למרות שרוברטס מזוהה כבעל פילוסופיה שיפוטית שמרנית, רוברטס נתפס כבעל אוריינטציה שמרנית מתונה יותר. הפילוסופיה השיפוטית של רוברטס נתפסת כמתונה ומפשרת יותר מזו של אנטונין סקאליה ושל קלרנס תומאס. מידת ההסכמה של רוברטס נחשב כתואם ביותר לזה של סמואל אליטו. הוא נהג לחבור לעתים לשופטים ה"ליברליים".[2]

גישתו תוארה גם כגישה הנוטה להביע נאמנות לטקסט, למבנה, להיסטוריה ולהיררכיה החוקתית.[5] נאמר כי רוברטס פועל תחת גישה של מינימליזם שיפוטי בהחלטותיו, לאחר שקבע, "[אם] אין צורך להכריע יותר בתיק, אז לדעתי יש צורך לא להחליט יותר מקרה."[6][7]

התיקון הרביעי לחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטס כתב את ההתנגדות הראשונה שלו בפסק הדין של רנדולף נגד גאורגיה בשנת 2006. החלטת הרוב אסרה על המשטרה לערוך חיפוש בבית אם שני הדיירים נוכחים אך אחד התנגד והשני הסכים. רוברטס מתח ביקורת על דעת הרוב כבלתי מתיישבת עם הפסיקה הקודמת ועל כך שהיא מבססת חלקית את הנמקתה על תפיסתה את המנהג החברתי. לדבריו, מבחן הציפייה החברתית היה פגום מכיוון שהתיקון הרביעי מגן על ציפייה לגיטימית לפרטיות, לא על ציפיות חברתיות.[8]

בפרשת יוטה נגד סטרייף (2016), רוברטס הצטרף לרוב בפסיקה (5–3) כי ניתן לעצור ולבצע חיפוש על אדם בעל צו מתקיים, וכי כל ראיה שהתגלתה על סמך אותו חיפוש קבילה בבית המשפט; דעת הרוב קבעה כי הדבר נשאר נכון גם כאשר המשטרה פועלת שלא כדין על ידי עצירת אדם ללא חשד סביר, בטרם נודע על קיומו של הצו העומד על הפרק.

בפסק הדין של קרפנטר נגד ארצות הברית, רוברטס כתב את דעת הרוב בפסיקה 5-4 לפיה חיפושים בנתוני טלפון סלולריים מצריכים בדרך כלל צו.

רפורמת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטס משביע את ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית ב-21 בינואר 2009

ב-28 ביוני 2012 הכריע בית המשפט העליון ברוב של חמישה כנגד ארבעה, בפסיקה שנחשבת לאחת החשובות בעשורים האחרונים, כי רפורמת ביטוח הבריאות של הנשיא ברק אובמה היא חוקתית. ההכרעה הייתה מפתיעה, משום שלאור האופן שבו התנהלו הדיונים בעל פה, ציפו המומחים כי בית המשפט העליון יבטל את הרפורמה. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם יש לקונגרס זכות לחייב אדם לקנות ביטוח בריאות. רוברטס, שהצטרף לארבעת השופטים הליברלים, פסק שאמנם אין לקונגרס זכות ישירה לחייב אדם להשתתף בפעילות מסחרית, והוא אינו רשאי להעניש אותו בפלילים על סירובו לקנות ביטוח בריאות, אך יש לו זכות להטיל מס על מי שמסרב לקנות ביטוח. בכך הותיר את החוק בתוקף.

לפסיקה היו גם השלכות פוליטיות מרחיקות לכת, שכן נתנה גיבוי לממשל אובמה בשנת בחירות. העובדה ששופט שמרן כרוברטס היה הקול המכריע בעד עמדת ממשל הנשיא אובמה, זכתה לתשומת לב רבה.[9]

גם בפסיקה ביוני 2015, היה רוברטס בין ששת השופטים שהצביעו בעד רפורמת הבריאות, במסגרת העתירה שהוגשה נגדו לבית המשפט העליון. העתירה נקראת "קינג נגד בורוול", ועסקה במידת חוקתיות הטבות המס הפדרליות, המיועדות עבור מדינות שלא פתחו שווקים מקוונים למכירת ביטוח בריאות משלהם. בכך אישר בית המשפט מרכיב מרכזי בחוק.[10]

הפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היתה חלק מדעת הרוב אשר קבע את חוק איסור הפלות חלקיות בלידה (אנ') כחוקתי. בשנת 2018, רוברטס וברט קוואנו הצטרפו לארבעה שופטים ליברליים נוספים שסירבו לדון בתיק שהוגשו על ידי מדינות לואיזיאנה וקנזס כדי לשלול מימון של מדיקר להורות מתוכננת,  ובכך נתנו לעמוד בפסקי דין של בתי המשפט הנמוכים יותר לטובת הורות מתוכננת. רוברטס גם הצטרף לשופטים ליברליים ב-5–4 החלטות החוסמות זמנית הגבלה על הפלה בלואיזיאנה (2019)  ומאוחר יותר ביטל את החוק הזה. החוק הנדון היה דומה לזה שבית המשפט ביטל בשנת 2016, ורוברטס תמך בביטולו. בשנת 2021, רוברטס הצטרף לשלוש שופטים ליברליים בדעת המיעוט בפסיקה שעסקה בחוק טקסני האוסר על ביצוע הפלות מהשבוע השישי להיריון. בהחלטתם דחו שופטי העליון בקשה דחופה שהגישו ארגונים חברתיים לדיון בחוק בשל אופי הבקשה שהוגשה, אך הבהירו כי אין בכך כדי לשלול שאלות על התנגשות בין החוק החדש לחוקה ולא הגבילו דיונים עתידיים על כך.[11][12]

להט"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013, רוברטס כתב את דעת הרוב של 5–4 שקבעה כי אין זכות עמידה לעותרים שערערו על פסיקה אשר ביטלה תוצאות של משאל עם שאסר על נישואים חד מיניים בקליפורניה. כתוצאה מכך התחדשו נישואים חד מיניים במדינה.[13][14] בשנת 2015 קבע בית המשפט העליון של ארה"ב כי נישואי זוגות חד-מיניים בכל 50 המדינות הם זכות שמוגנת על ידי החוקה האמריקאית. ג'ון רוברטס היה חלק מדעת המיעוט וכתב שלחוקה האמריקאית אין מה לומר בעניין העתירה להכרה בנישואי זוגות הומואים ולסביות.[15]

זכויות הצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013, בפסיקת מחוז שלבי נגד הולדר (אנ'), היה חלק מדעת הרוב במסגרתה ביטל בית המשפט העליון בארצות הברית את סעיף 4 בחוק זכויות ההצבעה משנת 1965 , שהיה אחד הסעיפים החשובים בו, מאחר שהגדיר אילו מדינות זקוקות לאישור פדרלי כדי לערוך שינוי בחוקי ההצבעה שלהן. ומאז נערכו באותן מדינות שורה של שינויים בחוק, שהיו עשויים לפגוע בעיקר ביכולתם של מיעוטים להגיע לקלפי ולהצביע. דעת הרוב שנמסרה מפיו קבעה שהיה צורך לעדכן את נוסחת המסגרת אשר שימשה את הקונגרס לצורך אישור מחדש של החוק בשנת 2006.[16][17]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 נשא לאישה את ג'יין סאליבן, לזוג שני ילדים מאומצים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון רוברטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John Roberts: The 100 Most Influential People of 2020, Time
  2. ^ 1 2 כתם לידה: מאחורי סערת החקיקה נגד הפלות בארצות הברית, www.maariv.co.il
  3. ^ והסוכנויות, ynet (2022-05-03). "הדמוקרטים: "נשים ישועבדו, כולנו בסכנה". העליון חוקר את ההדלפה: "בגידה באמון"". Ynet. נבדק ב-2022-05-03.
  4. ^ "הבחירה של בוש לביהמ"ש העליון: השמרן ג'ון רוברטס". הארץ. נבדק ב-2022-05-04.
  5. ^ Diane S. Sykes, "Of a Judiciary Nature": Observations on Chief Justice Roberts's First Opinions, 34 Pepp. L. Rev. 1027 (2007).
  6. ^ Press, The Associated (2006-05-22). "Chief Justice Says His Goal Is More Consensus on Court". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-03.
  7. ^ Alex Silagi, Selective Minimalism: The Judicial Philosophy Of Chief Justice John Roberts, Student Works, 2014-05-01
  8. ^ https://web.archive.org/web/20150924043751/http://www.bu.edu/law/central/jd/organizations/journals/bulr/documents/WILLIAMS.pdf
  9. ^ יצחק בן-חורין, ניצחון לאובמה: העליון אישר את רפורמת הבריאות, באתר ynet, 28 ביוני 2012
  10. ^ הניו יורק טיימס, בית המשפט העליון בארה"ב אישר מרכיב מרכזי בחוק הבריאות של אובמה, באתר הארץ, 25 ביוני 2015
  11. ^ Liptak, Adam; Goodman, J. David; Tavernise, Sabrina (2021-09-01). "Supreme Court, Breaking Silence, Won't Block Texas Abortion Law". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-03.
  12. ^ "העליון בארה"ב לא ביטל את חוק ההפלות בטקסס; ביידן: החוק מפר זכויות בבוטות". הארץ. נבדק ב-2022-05-03.
  13. ^ Doma defeated on historic day for gay rights in US, the Guardian, ‏2013-06-27 (באנגלית)
  14. ^ Politics: Congress, Political Parties, National Security & More, NBC News (באנגלית)
  15. ^ "פסיקה היסטורית בארה"ב: בית המשפט העליון הכיר בנישואים חד-מיניים". הארץ. נבדק ב-2022-05-03.
  16. ^ העליון בארצות הברית ביטל הגנה על מיעוטים בחוק זכויות ההצבעה, הארץ, 26.6.2013
  17. ^ בארה"ב כולם שווים בקלפי, אבל לא בדרך אליו, Haaretz הארץ