ג'וצ'י

ג'וצ'י
Зүчи

לידה	1182 בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
פטירה	28 בדצמבר 1227 (בגיל 45 בערך) קומניה
מדינה	האימפריה המונגולית
בת זוג	Bietuchumishi
ילדים	אורדה חאן, Huolu, Buval, Kumatiemuer, Tanggute, Tuka Temür, מלחמת הולאגו-ברקה, Shiban, באטו חאן, Chimbay

ג'וצ'י (במונגולית: ᠵᠦᠴᠢ, בטטרית: Җучи בטטרית של טטרסטן, Cuçi בטטרית של קרים‏; 1182–1225) היה נסיך האימפריה המונגולית הקדומה. חייו התאפיינו במחלוקת סביב נסיבות לידתו והגיעו לשיאם בניכור ממשפחתו. אף על פי כן היה מפקד צבא בולט ואב המשפחה ששלטה בחאנות של אורדת הזהב.

ג'וצ'י היה בנה של בורטה, אשתו הראשונה של המנהיג המונגולי טמוג'ין, שנודע לימים כג'ינגיס חאן. במשך חודשים רבים לפני לידתו של ג'וצ'י, הייתה בורטה שבויה של שבט המרקיט , שאחד מחברי השבט כפה עליה נישואים ואנס אותה. אף על פי שהתגלעו ספקות ניכרים לגבי דמות האב של ג'וצ'י, טמוג'ין ראה בו כבנו והתייחס אליו בהתאם. מונגולים רבים, ובראשם אחיו הצעיר של ג'וצ'י, צ'אגאטאי, לא הסכימו עם החלטתו של ג'ינגיס חאן בעניין זה. מתחים אלו הובילו בסופו של דבר לכך שגם צ'אגאטאי וגם ג'וצ'י הוצאו משושלת הירושה לכס המונגולים.

לאחר שטמוג'ין ייסד את האימפריה המונגולית בשנת 1206 ואימץ את השם ג'ינגיס חאן, הוא הפקיד בידי ג'וצ'י תשעת אלפים לוחמים ושטח גדול במרכז שטחי המונגולים המערביים. ג'וצ'י פיקד והשתתף במספר רב של מערכות כדי להבטיח ולהרחיב את השליטה המונגולית באזור. הוא היה גם מפקד בולט במהלך הפלישה לאימפריה הח'ווארזמית (1219–1221), במהלכה כבש ערים ושבטים מצפון. במהלך המצור על קנאורגנץ' בשנת 1221, התעוררו מתחים בינו, לבין אֶחָיו וג'ינגיס חאן, שמעולם לא אוחו. ג'וצ'י עדיין היה מנוכר ממשפחתו כשנפטר, בשל בריאותו הלקויה, בסביבות שנת 1225. בנו, באטו, מונה לשלוט בשטחיו במקומו.

לידה ואבהות

אמו של ג'וצ'י, בורטה, נולדה לשבט אונגיראט , שחי לאורך רכס הרי החינגאן הגדולים מדרום לנהר ארגון , במונגוליה הפנימית של ימינו. בגיל עשר, היא התארסה לנער מונגולי בשם טמוג'ין, בנו של המנהיג המונגולי יסוגיי. שבע שנים לאחר מכן (בסביבות שנת 1178), לאחר ששרד את תקופת גיל התבגרות אלימה, הם נישאו. בשנת 1179 או 1180 נולדה להם בתם הראשונה, לה קראו קוג'ין. בעזרת הכריזמה שלו החל טמוג'ין למשוך אליו חסידים ולצבור כוח על ידי יצירת בריתות עם מנהיגי ערבה בולטים, כמו חברו ג'אמוקה ובן ברית לשעבר של אביו, טוגרול. השמועה על עליית כוחו של טמוג'ין התפשטה ומשכה במהרה את תשומת ליבו של שבט המרקיט מצפון-מערב, שממנו חטף יסוגיי את אמו של טמוג'ין, הואלון, ועורר סכסוך דמים. בעקבות כך החליט שבט המרקיט לנקום ביורשו של יסוגיי.

בשל ההשלכות, האירועים הללו נחשבו שנויים במחלוקת: רוב הסופרים בני זמנו השמיטו כל אזכור של האירועים, בעוד ששני הסופרים שכללו אותם (ההיסטוריה הסודית של המונגולים, פואמה אפית מאמצע המאה ה-13, וג'אמע אל-תוואריח' של ההיסטוריון הפרסי מהמאה ה-14 רשיד א-דין) סותרים זה את זה. הנרטיב המקובל, המכיל מרכיבים משניהם, נחשב לסביר ביותר. בשנת 1180 או 1181, פשט כוח גדול של מרקיטים על מחנהו של טמוג'ין. בעוד שרוב משפחתו הצליחה להימלט, בורטה נלכדה. היא נישאה בכפייה לצ'ילגר-בוקו (רו'), אחיו הצעיר של בעלה הראשון של הואלון. בינתיים, שכנע טמוג'ין את בעלי בריתו לאסוף כוחות משמעותיים כדי לעזור לו להציל את בורטה. תחת פיקודו של ג'אמוקה, הצבא המאוחד ערך מערכה נגד המרקיטים והביס אותם, תוך שהוא משיב את בורטה וגוזל כמויות גדולות של שלל.

בסביבות שנת 1182 הייתה בורטה בהריון מתקדם וילדה את ג'וצ'י במחנה של ג'אמוקה. מאחר שאין ספק שצ'ילגר-בוקו אנס את בורטה, ומכיוון שהיא הייתה בין המרקיטים כמעט תשעה חודשים, אבהותו של ג'וצ'י לא הייתה ודאית. הדבר בא לידי ביטוי בשמו, שפירושו "אורח" במונגולית . בעוד שטמוג'ין תמיד ראה בג'וצ'י כבנו שלו והתייחס אליו בהתאם, מונגולים רבים, כמו אחיו הצעיר של ג'וצ'י, צ'אגאטאי, ראו בו ממזר שנולד מצ'ילגר-בוקו.

נישואים ומשפחה

תיאור של באטו חאן, בנו השני של ג'וצ'י ולבסוף יורשו

ג'וצ'י לא מופיע שוב במקורות היסטוריים עד 1203. בשלב זה, היה מבוגר מספיק להינשא. טמוג'ין התכוון לארוס אותו לבת של בעל בריתו טוגרול חאן, אך בגלל אבהותו הלא-ודאית של ג'וצ'י ומעמדו הנמוך יחסית של טמוג'ין, הצעה זו נתפסה כעלבון על ידי אנשי טוגרול והובילה בסופו של דבר למלחמה בין שני המנהיגים. לאחר תבוסתו של טוגרול ב-1204, קיבל ג'וצ'י כאישה את אחת מאחייניותיו, בגטוטמיש. הוא גם נישא לנשים אחרות: אחייניתה של בורטה, אוקי; קרובת משפחתו, סורגאן; וכמה נשים פחות חזקות, דהיינו קוטלוג ח'אטון, סולטאן ח'אטון, נובקוס, שיר, קאראג'ין וקול. בנוסף, ג'וצ'י החזיק פילגשות. לא ידוע מי הייתה אשתו הראשית של ג'וצ'י, אך סביר להניח שזו הייתה אוקי או סורגאן.

בניו החשובים ביותר של ג'וצ'י היו אורדה ובאטו. הם היו ילדיהם של סורגאן ואוקי, בהתאמה. לא נשים אלה ולא בגטוטמיש היו אמו של בנו הבולט השני של ג'וצ'י, ברקה . ידועים שמותיהם של אחד-עשר בנים נוספים, אך לאף אחד מהם לא הייתה קריירה משמעותית, דבר המשקף את מעמדן הזוטר של אמותיהם. צאצאי הבנים הצעירים השתמשו בכל זאת בשושלת היוחסין שלהם כדי להכשיר את זכותם לשלוט: אלה כללו את ח'ידר משושלת שיבאן , ואת טוכטמיש, שהיה צאצא של בנו הצעיר של ג'וצ'י, טוקה-טימור .

ראשית קריירה כמפקד צבאי

בשנת 1206, לאחר שאיחד את שבטי מונגוליה, ערך טמוג'ין קורילטאי (אספה גדולה), שם הוכרז כ"ג'ינגיס חאן". הוא החל לסדר מחדש את אומתו החדשה, וחילק אותה בין חברי שושלתו השלטת. כבן הבכור, ג'וצ'י קיבל את החלק הגדול ביותר - תשעת אלפים לוחמים נתינים, כולם עם משפחותיהם ועדריהם. צ'אגאטאי קיבל שמונת אלפים לוחמים נתינים, ואחיהם הצעירים אוגדיי וטולוי קיבלו חמשת אלפים לוחמים נתינים כל אחד. כצפוי מבן בכור, ג'וצ'י קיבל את השטחים הרחוקים ביותר מהמולדת עבור האולוס (ממלכתו): הם היו ממוקמים במערב מונגוליה לאורך נהר אירטיש.

מפה של תוואי נהר אירטיש. שטחיו של ג'וצ'י היו ממוקמים בתחילה סביב מקורותיו במרכז שטחי המונגולים המערביים, אך מאוחר יותר כללו את רוב האזור המתואר במפה זו.

הקצאה זו נעשתה בציפייה שג'וצ'י ירחיב את תחומיו, ולכן בשנים 1207–1208 הוא ערך מערכה נגד שבט הוי-יין ארגן , אוסף של שבטים בקצה הטייגה הסיבירית בין נהרות אנגרה ואירטיש, וכבש אותו. ג'וצ'י הבטיח ברית נישואין עם האויירטים , שמנהיגם קוטוקה בקי הוביל את המונגולים להקירגיזים היניסיים ולוי-יין ארגן אחרים. שבטים אלה נכנעו במהרה, וג'וצ'י השתלט על סחר האזור בדגנים ובפרוות, כמו גם על מכרות הזהב שלו. לאחר מכן חיזק את צבאו של סובוטאי לפני שניצח את המרקיטים הסוררים בקרב נהר אירטיש בסוף 1208 או תחילת 1209. ג'וצ'י ערך מערכות קרב לסירוגין נגד המרקיטים ובני בריתם הקאנגלים במשך העשור הבא, לפני שהשמיד לבסוף את שרידיהם האחרונים בשנת 1217 או 1218 לצד סובוטאי בקרב נהר צ'ם . ההיסטוריון כריסטופר אטווד טען כי נרטיב זה צמצם את תפקידו של ג'וצ'י, שלמעשה הוא, ולא סובוטאי, היה המפקד העיקרי בכל המערכות נגד המרקיטים והקאנגלים, וכי זכותו לשלוט באדמות הקאנגלים לשעבר מוצדקת על ידי הצלחת המערכות.

בשנת 1211, לצד אֶחָיו צ'אגאטאי ואוגדיי, פיקד ג'וצ'י על האגף הימני בפלישה לשושלת ג'ין הסינית. בנובמבר 1211 צעדו המונגולים דרומה ממפקדת מסעו של ג'ינגיס חאן במונגוליה הפנימית המודרנית: תחילה הם תקפו את הערים באזור שבין חוחחוט לדאטונג, ולאחר מכן הם הגיעו להרי טאיחאנג אל שאנשי, שם בזזו בסתיו 1213. ייתכן שהוא גם השתתף בהתכתשות נהר אירגיז , קרב שהסתיים בלא הכרעה נגד צבאו של מוחמד השני . ההיסטוריה הסודית מתעדת שתי שיחות בין ג'וצ'י לאביו על מערכותיו: פעם אחת כאשר ג'ינגיס חאן דחה את בקשתו של ג'וצ'י לחוס על חייו של קשת מרקיטי ידוע, ופעם אחת כאשר ג'וצ'י חזר כמנצח משעבוד האויראטים וזכתה לשבחים רבים מאביו.

מלחמת ח'ווארזם וירושה

בשנת 1218 התגרה ג'ינגיס חאן לפתוח במערכה נגד האימפריה הח'ווארזמית במרכז אסיה לאחר ששיירת סחר מונגולית נהרגה על ידי מושל עיר הגבול אוטרר , וניסיונות דיפלומטיים נוספים נכשלו. על פי ההיסטוריה הסודית, יסוי, אחת מנשותיו המשניות של ג'ינגיס חאן, ביקשה ממנו להחליט בנושא הירושה לפני שיצא למערכה. אף על פי שנראה כי ג'ינגיס חאן לא ייחס חשיבות לאפשרות שג'וצ'י לא-לגיטימי, צ'אגאטאי התנגד בתוקף לכך שאחיו יהפוך לחאן הבא, וצעק, "איך אנחנו יכולים לתת לעצמנו להיות נשלטים על ידי הממזר המרקיטי הזה?" לאחר שהופסקה קטטה קצרה בין האחים, ממשיכה ההיסטוריה הסודית בתיאורה כי הועלתה הצעה שאוגדיי יוכתר לחאן כפשרה, שאושרה על ידי שני האחים ואביהם. מקורות אחרים מתעדים התכנסות פחות סוערת שהתרחשה לאחר סיום המלחמה, ולכן ישנם היסטוריונים המשערים כי הדיווח של ההיסטוריה הסודית היה "השתלבות מאוחרת יותר" וכי ג'וצ'י איבד את מקומו כיורש רק לאחר שעשה טעויות במהלך המערכה הח'ווארזמית.

האימפריה הח'ווארזמית בסביבות שנת 1220. ג'וצ'י ערך מערכה לאורך הגבול הצפוני ממזרח למערב. כשהגיע לימת אראל, הוא לקח את צבאו דרומה כדי לצור על גורגאנג'.

בסוף שנת 1219 ירד צבא המונגולים לאוטרר, ומספרו הוערך בכ-150,000 או 200,000 איש. ג'ינגיס חאן השאיר את צ'אגאטאי ואוגדיי כדי לצור על העיר, לקח את אחיהם הצעיר טולוי וחצה את מדבר קיזילקום כדי לתקוף את העיר בוכרה. בינתיים נשלח ג'וצ'י לצעוד במורד נהר סיר דריה לכיוון בירת ח'ווארזם, גורגאנג', ולכבוש את כל הערים בדרך. ג'ינגיס חאן התכוון להפוך את הכיבושים הללו לחלק משטחיו של ג'וצ'י. הערים סיגנק ואסאנס נכבשו לאחר התנגדות עזה במיוחד, ותושביהן נטבחו, בעוד ג'אנד ויאניקאנט נכבשו בקלות יחסית. בסוף שנת 1220, הוא התקדם לכיוון דרום-מערב לגורגאנג' לאורך חופי ימת אראל, בעוד אחיו צ'אגאטאי ואוגדיי התקדמו לכיוונו, לאחר שכבשו את אוטרר .

ישנם דיווחים סותרים על המצור על גורגאנג' ועל חלקו של ג'וצ'י בו. מה שבטוח הוא שהמצור היה ממושך, ונמשך בין ארבעה לשבעה חודשים, ושהוא היה עז במיוחד: מגיני ח'ווארזם המרדניים אילצו את הצבא המונגולי להשתתף בלוחמה בשטח בנוי מרה, בית אחר בית, כאשר חלק ניכר מהעיר נהרס על ידי שריפת נפטא או הצפות מסכרים שקרסו. לאחר נפילת העיר בשנת 1221 תושביה נהרגו או שועבדו.

הסיפור המקובל של המצור מספר שג'וצ'י וצ'אגאטאי התווכחו על הדרך הטובה ביותר להתקדם, שכן ג'וצ'י הניח שהעיר העשירה תהפוך לחלק משלטונו ורצה לפגוע בה ככל האפשר. צ'אגאטאי, לעומת זאת, לא חשש מכך. כאשר ג'ינגיס חאן שמע על המאבק הפנימי הזה, הוא הורה לקדם את אוגדיי ולפקד על אחיו. ההיסטוריון כריסטופר אטווד טוען כי נרטיב זה הוא המצאה מאוחרת יותר שנועדה לחזק את שלטונו של אוגדיי כחאן האימפריה וכי ג'וצ'י שמר למעשה על עליונות לאורך כל המצור.

מוות ומורשת

"המאוזוליאום של ג'וצ'י" בקזחסטן זוהה באופן מסורתי כמקום קבורתו של ג'וצ'י, אך סביר להניח שזה לא נכון.

למרות הסתירות בנרטיב, ג'וצ'י איבד את חסד אביו בעקבות תוצאות המצור. ג'ינגיס חאן כנראה ראה במצור כישלון צבאי בשל אורכו וההרס שנוצר במהלכו. ג'וצ'י גם טעה בכך שלא שלח לאביו את חלקו הראוי בשלל. לאחר סיום המערכה עזבו צ'אגאטאי ואוגדיי דרומה כדי להצטרף לאביהם במרדף אחר הנסיך הח'ווארזמי הסורר ג'לאל א-דין מנכּוברני , בעוד ג'וצ'י נע צפונה, לכאורה כדי להפיל את הקאנגלים בשטחיו החדשים, שכללו את הערבות ממערב לנהר צ'ו. מקורות מסוימים טוענים שהוא העדיף לבלות את זמנו בציד, פעילות שהוא מאוד אהב. לא ברור אם אי פעם פגש את אביו שוב.

אף על פי שג'וצ'י שלח בסביבות שנת 1224 מספר עצום של פראים ו-20,000 סוסים לבנים לג'ינגיס חאן כמתנה, היחסים ביניהם התדרדרו בהתמדה בשל עיסוקו של ג'וצ'י בשטחיו. עם שובו הביתה הורה ג'ינגיס חאן לג'וצ'י להצטרף אליו, אך האחרון טען שהוא חולה מדי מכדי לעשות זאת. כאשר אדם טען שהוא לא חולה ורק צד החליט ג'ינגיס חאן להפילו. לפני שהספיק לעשות זאת, הגיעו בשנת 1225 או 1227 ידיעות שג'וצ'י מת ממחלתו. דיווח אחד, ככל הנראה מפוברק, קובע שצבאו של ג'וצ'י נפגע כל כך מההרס בגורגאנג' עד שכרת ברית סודית עם הח'ווארזמים, וכי לאחר שג'ינגיס חאן גילה זאת, הורה להרעיל את ג'וצ'י.

באטו אושר על ידי ג'ינגיס חאן כשליט על שטחי אביו - אחיו הבכור, אורדה , תפס תפקיד זוטר, בעוד שאחיהם הצעירים לקחו כל אחד שטחי אדמה כדי לשלוט בהם. צאצאיו של ג'וצ'י גדלו, פיתחו עצמאות ובסופו של דבר שלטו במדינה המכונה "אורדת הזהב". אף על פי שמאוזוליאום גדול במחוז אוליטאו בקזחסטן מזוהה באופן מסורתי כמקום מנוחתו של ג'וצ'י, תיארוך פחמן-14 מצביע על כך שהוא נבנה הרבה יותר מאוחר וכי זה אינו אתר הקבר.

לקריאה נוספת

• Atwood, Christopher P. (2004). Encyclopedia of Mongolia and the Mongol Empire. New York: Facts on File. ISBN 978-0-8160-4671-3.
• Atwood, Christopher P. (2017). "Jochi and the Early Western Campaigns". In Rossabi, Morris (ed.). How Mongolia Matters: War, Law, and Society. Leiden: Brill. pp. 35–56. ISBN 978-9-0043-4340-5.
• Barthold, Vasily (1992) [1900]. Bosworth, Clifford E. (ed.). Turkestan Down To The Mongol Invasion (Third ed.). New Delhi: Munshiram Manoharlal. ISBN 978-8-1215-0544-4.
• Biran, Michal (2012). Chinggis Khan. Makers of the Muslim World. London: Oneworld Publications. ISBN 978-1-7807-4204-5.
• Boyle, John Andrew (2007) [1968]. Boyle, J. A. (ed.). The Cambridge History of Iran Volume 5: The Saljuq and Mongol Periods. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-1-1390-5497-3.
• Broadbridge, Anne F. (2018). Women and the Making of the Mongol Empire. Cambridge Studies in Islamic Civilization. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-1-1086-3662-9.
• Chambers, James (1979). The Devil's Horsemen: The Mongol Invasion of Europe. New York: Atheneum. ISBN 978-0-6891-0942-3.
• Dafeng, Qu; Jianyi, Liu (1998). "On Some Problems Concerning Jochi's Lifetime". Central Asiatic Journal. 42 (2): 283–290. JSTOR 41928156.
• Dunnell, Ruth W. (2023). "The Rise of Chinggis Khan and the United Empire". In Biran, Michal; Kim, Hodong (eds.). The Cambridge History of the Mongol Empire. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 19–106. ISBN 978-1-3163-3742-4.
• Favereau, Marie (2021). The Horde: How the Mongols Changed the World. Cambridge: Harvard University Press. doi:10.2307/j.ctv322v4qv. ISBN 978-0-6742-7865-3. JSTOR j.ctv322v4qv.
• Favereau, Marie; Pochekaev, Roman Yu. (2023). "The Golden Horde, c. 1260–1502". In Biran, Michal; Kim, Hodong (eds.). The Cambridge History of the Mongol Empire. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 243–318. ISBN 978-1-3163-3742-4.
• May, Timothy (2017). "Jochi". In May, Timothy (ed.). The Mongol Empire: A Historical Encyclopedia. Vol. I. Santa Barbara: ABC-CLIO. pp. 162–164. ISBN 978-1-6106-9339-4.
• May, Timothy (2018). The Mongol Empire. Edinburgh: Edinburgh University Press. ISBN 978-0-7486-4237-3. JSTOR 10.3366/j.ctv1kz4g68.
• May, Timothy (2022a). "The Rise of Chinggis Khan". In May, Timothy; Hope, Michael (eds.). The Mongol World. Abingdon: Routledge. pp. 51–67. ISBN 978-1-3151-6517-2.
• May, Timothy (2022b). "The Conquest of Qara Khitai and Western Siberia". In May, Timothy; Hope, Michael (eds.). The Mongol World. Abingdon: Routledge. pp. 137–149. ISBN 978-1-3151-6517-2.
• Panyushkina, Irina P.; Usmanova, Emma R.; Uskenbay, Kanat Z.; Kozha, Mukhtar B.; Dzhumabekov, Dzhambul A.; Akhatov, Gaziz A.; Jull, A. J. Timothy (2022). "Chronology of the Golden Horde in Kazakhstan: 14C Dating of Jochi Khan Mausoleum". Radiocarbon. 64 (2): 323–331. Bibcode:2022Radcb..64..323P. doi:10.1017/RDC.2022.24. hdl:10150/664548.
• Ratchnevsky, Paul (1991). Genghis Khan: His Life and Legacy. Translated by Thomas Haining. Oxford: Blackwell Publishing. ISBN 978-0-6311-6785-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וצ'י בוויקישיתוף

• ג'וצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)