הפלישות המונגוליות ליפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסמוראי סואנגה ניצב מול חציהם ופצצותיהם של המונגולים. מוֹקוֹ שוּּראי אקוטובה(蒙古襲来絵詞) בערך 1293

הפלישות המונגוליות ליפן של 1274 ו-1281 היו מאורעות היסטוריים בעלי חשיבות עליונה על אף שהפלישות נכשלו לבסוף. ניסיונות פלישה אלו הם בין המאורעות הידועים ביותר בהיסטוריה היפנית. חסימת התפשטות של האימפריה המונגולית הייתה בעלת משמעות גם בהיסטוריה העולמית. בספרות היפנית יש התייחסויות רבות לאירועים אלו והם המקרים הראשונים בהם נעשה שימוש נרחב בביטוי "קמיקאזה" או "רוח אלוהית". ניסיונות פלישה כושלים אלו היו המקרה היחיד בו עמדה יפן בסכנת פלישה ב-1500 השנים שעד לסיומה של מלחמת העולם השנייה וכיבוש יפן.

הפלישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומת המגן בהאקאטה. מוֹקוֹ שוּּראי אקוטובה (蒙古襲来絵詞) בערך 1293

קובלאי חאן הוכתר קיסר סין ב-1259 וקבע את בירתו בבייג'ינג ב-1264. קוריאה נאלצה להיכנע למרות המונגולית. שנתיים אחר־כך, בשל רצונו להרחיב את האימפריה ולכתר את ממלכת סונג הדרומית, ולהשתלט על הזהב של יפן, שלח קובלאי חאן שליחים ליפן בדרישה כי היפנים ייכנעו למרות המונגולית או שיועמדו בפני פלישה. קבוצה שנייה של נציגים נשלחה ב-1268 אך חזרה כמו קודמיה בידיים ריקות. שתי קבוצות השליחים פגשו ב"צ'ינזאי בוגיו", הממונה מטעם השוגון על הגנת קיושו והוא העביר את המסר לשוגון בקאמאקורה, והקיסר בקיוטו.

מספר מסרים הגיעו גם אחר־כך באמצעות שליחים קוריאנים וחלקם באמצעות שגרירים מונגולים. ממשלת השוגון, ה"באקפו", הורתה לכל בעלי האחוזות בקיושו (האזור הקרוב ביותר לקוריאה, ולכן בעל הסיכוי הרב ביותר להיות מותקף). לחזור לאדמתם, וכוחות הצבא בקיושו הוזזו מערבה ובכך חוזקו ההגנות על מקומות הנחיתה האפשריים. בנוסף, אורגנו טקסי תפילה רבי משתתפים ורוב הפעילות הממשלתית הושבתה על מנת להתמודד עם משבר זה.

יפנים תוקפים ספינות. מוֹקוֹ שוּּראי אקוטובה (蒙古襲来絵詞) בערך 1293

החאן רצה לצאת למלחמה כבר בשנת 1268, אך גילה כי באותה תקופה לא היו לקוריאנים המשאבים הנדרשים על מנת להקים צבא מספיק או צי. הוא שלח כוח צבאי לקוריאה ב-1273, לפעול ככוח חלוץ, אך הם לא הצליחו להתקיים מהתוצרת החקלאית המקומית הדלה וחזרו לסין להצטיידות. (מספר הסוסים הנדרש לתמוך בצבא המונגולי, ושטח המרעה הנדרש הגביל משמעותית את תנועת הכוחות במקום שבו לא צמח כמעט דבר).

בסופו של דבר היה הצי המונגולי מוכן ב-1274 והוא כלל כ-15,000 חיילים מונגולים וסינים ו-8,000 לוחמים קוריאנים ב-300 ספינות גדולות וכ-400-500 ספינות קטנות יותר. הם לכדו את האיים צ'ושימה ואיקי בקלות יחסית, ונחתו במפרץ האקאטה ב-19 בנובמבר, במרחק קצר מדאזאיפו, המרכז המנהלי של קיושו בתקופה זו. ביום שלמחרת התרחש קרב בונאי (文永の役) הידוע גם כ"קרב מפרץ האקאטה". למונגולים היו טקטיקה וכלי נשק עדיפים אך הם היו בנחיתות מספרית בולטת כנגד הלוחמים היפניים שהתכוננו לפלישה במשך חודשים, ושקיבלו תגבורות משנודע על אובדן צ'ושימה ואיקי. המונגולים לא הצליחו לפרוץ את קווי ההגנה היפנים, וסופה שפרצה באותו הלילה שכנעה את המונגולים לסגת.

סמוראים יפנים עולים על ספינות מונגוליות ב-1281. מוֹקוֹ שוּּראי אקוטובה (蒙古襲来絵詞) בערך 1293

החל מ-1275 ה"באקפו" הגבירו את מאמציהם להכנה להתגוננות מפני פלישה נוספת שהיו בטוחים כי בוא תבוא. בנוסף לארגון טוב יותר של הסמוראים של קיושו, הם הורו לבנות מבצרים ומבני הגנה אחרים במקומות פלישה אפשריים, כולל האקאטה. בינתיים, ניסה מלך קוריאה פעמים רבות לשאת ולתת עם המונגולים בניסיון לשכנעם לוותר על ניסיונות פלישה נוספים ליפן.

באביב 1281 התעכב הצי הסיני של המונגולים בשל קשיים בהצטיידות ובאיוש מספר רב של ספינות. הצי הקוריאני שלהם הפליג וספג אבדות כבדות בצ'ושימה ונסוג. בקיץ, כוח המשימה הקוריאני/סיני כבש את איקי-שימה והמשיך לקיושו, כשהוא נוחת במספר מקומות שונים. במספר קרבות נפרדים הידועים בשם הכולל קרב קואן (弘安の役) או "הקרב השני של מפרץ האקאטה" נדחקו המונגולים בחזרה לספינותיהם. סופת טייפון שכונתה ביפנית טייפון קמיקאזה (רוח שמיימית) הלמה בחופי קיושו במשך יומיים והשמידה את רובו של הצי המונגולי.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר ההיסטורי המקורי של חורבות מבצר שנועד להגן בפני הפלישה המונגולית

קובלאי חאן שאף לפלוש ליפן שוב ב-1286, אך מצא כי משאביו דלים לניסיון מסוג זה. ביפן, התארגנות הנרחבת שנדרשה על מנת להדוף את המונגולים סחטה את משאבי הכלכלה והצבא וניצלה את משאבי הארץ עד תום. ההתקפות סיפקו ל"באקפו" את התירוץ להמשך שלטונם על הארץ, במקום להחזיר את השליטה לקיסר יפן. הם המשיכו לחזק את ההגנות של קיושו במשך מספר שנים, ואמצעים צבאיים רבים ננקטו במשך שנים רבות.

על אף שאין הסכמה גורפת בנושא, סבורים חוקרים רבים כיום כי מספר הלוחמים משני הצדדים בפלישות היה נמוך בהרבה ממה שנטען באופן מסורתי. חוקרים רבים טוענים כי היפנים היו מסוגלים להדוף את הפולשים גם ללא המקרה בר־המזל של טייפון הקמיקאזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]