ג'ורג' וילבור פק

ג'ורג' וילבור פק
George Wilbur Peck
לידה	28 בספטמבר 1840; הנדרסון, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	16 באפריל 1916 (בגיל 75); מילווקי, ויסקונסין, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פורסט הום, מילווקי, ויסקונסין, ארצות הברית
השכלה	יוניון קולג'
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	5 בינואר 1891 – 7 בינואר 1895; (4 שנים)
סגן מושל ויסקונסין	צ'ארלס ג'ונאס
	→ ויליאם הורד ויליאם אפהם ←
	אפריל 1890 – 11 בנובמבר 1890; (כ־225 ימים)
	→ תומאס ה. בראון פיטר ג'. סומרס ←

ג'ורג' וילבור פק (באנגלית: George Wilbur Peck;‏ 28 בספטמבר 1840 – 16 באפריל 1916) היה סופר ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כראש עיריית מילווקי ה-29 ב-1890 וכמושל ויסקונסין ה-17 בשנים 1891–1895.

ראשית חייו

ג'ורג' וילבור פק נולד בעיירה הנדרסון שבמדינת ניו יורק, כבכור מבין שלושת ילדיהם של דייוויד ב. ואלזינה פ. (לבית ג'וסלין) פק.^[1] ב-1843 עברה המשפחה למקום שכיום הוא העיירה קולד ספרינג שבוויסקונסין. פק התחנך בבתי ספר ציבוריים עד גיל 15, כאשר הוא החל לעבוד כשוליה בענף הדפוס. ב-1860 הוא נשא לאישה את פרנסינה ראולי, לשניים נולדו שני בנים. ב-1863 הוא התגייס לרגימנט הפרשים הרביעי של ויסקונסין כטוראי. הוא נפל בשבי צבא הדרום ונכלא בבית הכלא ליבי שבריצ'מונד, וירג'יניה. לאחר ששוחרר בעסקת חילופי שבויים, הוא החל את הכשרתו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית על פי המלצתו של הנשיא אברהם לינקולן. הוא קודם לדרגת לוטננט ושירת עד אשר הרגימנט שלו שוחרר ב-1866.^[2]

עיתונאי וסופר

פק היה למוציא לאור שייסד עיתונים בערים ריפון ולה קרוס שבוויסקונסין. העיתון שהוציא לאור בלה קרוס, The Sun, נוסד ב-1874. ב-1878 העביר פק את העיתון למילווקי ושינה את שמו ל-Peck's Sun. העיתון, שיצא אחת לשבוע, כלל את קטעי ההומור פרי עטו של פק, כולל סדרת הסיפורים המפורסמת שלו "הילד הרע של פק" (Peck's Bad Boy).^[3]

קריירה פוליטית

באביב 1890 התמודד פק בבחירות למשרת ראש עיריית מילווקי. כאיש המפלגה הדמוקרטית, הוא נבחר על אף הרוב שהחזיקה המפלגה הרפובליקנית בעיר. מנהיגי המפלגה הדמוקרטית בוויסקונסין הבחינו בו ובאותה שנה בחרו בו כמועמד המפלגה למשרת מושל ויסקונסין. בבחירות הכלליות הוא ניצח את המושל המכהן ויליאם הורד, והתפטר ב-11 בנובמבר מתפקידו כראש העיר. הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה כמושל ב-1892 לאחר שהביס את מועמד הרפובליקנים ג'ון ק. ספונר, אך בבחירות לתקופת כהונה שלישית ב-1894 הוא נוצח על ידי ויליאם אפהם. ב-1904 הוא ניסה להיבחר שוב כמושל ונוצח על ידי המושל המכהן רוברט לה פולט.^[2]

מותו

ג'ורג' וילבור פק נפטר במילווקי ב-16 באפריל 1916, בגיל 75, כתוצאה ממחלת כליות. הוא נטמן בבית הקברות פורסט הום שבעיר. לאחר מותו, הפכה סדרת הסיפורים שלו "הילד הרע של פק" לבסיס לכמה סרטים, ולסדרת טלוויזיה קצרה, כולל סרט משנת 1934 בשם "הילד הרע של פק" (אנ') ו"הילדה הרעה של פק" (אנ') מ-1918.^[4]^[5]

ספריו

Peck's Fun (1879).
Peck's Sunshine (1882).
Peck's Bad Boy and His Pa (1883).
Peck's Bad Boy and the Groceryman (1883).
Will He Marry Her? A Domestic Drama for Home Reading (1885).
How Private Geo. W. Peck Put Down the Rebellion (1887).
Pecks Irish Friend Phelan Geoheagan (1887).
Peck's Uncle Ike and the Red Headed Boy (1899).
Peck's Bad Boy Abroad (1904).
Peck's Bad Boy with the Circus (1905).
Peck's Bad Boy with the Cowboys (1907).
Peck's Bad Boy in an Airship (1908).

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1737

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' וילבור פק בוויקישיתוף

ג'ורג' וילבור פק באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ג'ורג' וילבור פק באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ג'ורג' וילבור פק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
כתבי ג'ורג' וילבור פק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Greasley, Philip A. (2001). Dictionary of Midwestern Literature, Volume 1: The Authors. Indiana University Press. p. 406.

[גורנל-2] ¹ ² Wisconsin. Legislature. Senate (1917). Journal of Proceedings. Wisconsin. Legislature. p. 149.

[3] Charles Rounds (1918). "George W. Peck". Wisconsin Authors and Their Works. Madison: Parker Educational Company. pp. 397–399.

[4] "Academic Dictionaries and EncyclopediasPeck's bad boy". Wisconsin Electronic Reader. Archived from the original on May 18, 2014.

[5] Leszczak, Bob (2012). Single Season Sitcoms, 1948–1979: A Complete Guide. McFarland. p. 154.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]