ג'ון ריינולדס הבן

ג'ון ריינולדס הבן
.John W. Reynolds Jr
לידה	4 באפריל 1921; גרין ביי, ויסקונסין, ארצות הברית
פטירה	6 בינואר 2002 (בגיל 80); מילווקי, ויסקונסין, ארצות הברית
שם מלא	ג'ון וייטקומב ריינולדס הבן
מדינה	ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפט של אוניברסיטת ויסקונסין
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	31 באוגוסט 1986 – 6 בינואר 2002; (15 שנים)
	31 באוגוסט 1986 – 6 בינואר 2002; (15 שנים)
	1971–1986; (כ־15 שנים)
	→ רוברט אמט טהן רוברט ו. וורן ←
	21 באוקטובר 1965 – 31 באוגוסט 1986; (20 שנה)
נשיא ממנה	לינדון ג'ונסון
	→ קנת פיליפ גראב ג'וזף פיטר סטאדטמיולר ←
	7 בינואר 1963 – 4 בינואר 1965; (שנתיים)
סגן מושל ויסקונסין	ג'ק אולסון
	→ גיילורד נלסון וורן נולס ←
	5 בינואר 1959 – 7 בינואר 1963; (4 שנים)
תחת מושל ויסקונסין	גיילורד נלסון
	→ סטיוארט ג. הונק רוברט ו. וורן ←

ג'ון וייטקומב ריינולדס הבן (באנגלית: .John Whitcome Reynolds Jr;‏ 4 באפריל 1921 – 6 בינואר 2002) היה שופט ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הדמוקרטית שכיהן כתובע הכללי של מדינתו בשנים 1959–1963, לאחר מכן ועד 1965 כמושל ויסקונסין ה-36, ולאחר מכן ועד 1986 כשופט פדרלי בבית המשפט של מחוז מזרח ויסקונסין, מתוכם החל מ-1971 ועד סיום כהונתו כנשיא בית המשפט.

ראשית חייו

ג'ון ריינולדס נולד בגרין ביי כבנם של מדג' (לבית פלאטלי) וג'ון וייטקומב ריינולדס האב, שהיה גם הוא התובע הכללי של ויסקונסין בשנים 1927–1933, היה פעיל בפוליטיקה של ויסקונסין כחבר סיעתו הפרוגרסיבית של רוברט לה פולט במפלגה הרפובליקנית, והצטרף לשורות המפלגה הפרוגרסיבית של ויסקונסין לאחר פיצולה מהמפלגה הרפובליקנית. סבו מצד אביו, תומאס ריינולדס, היה גם הוא פעיל בפוליטיקה ובשנים 1907–1911 כיהן כחבר באספת המדינה של ויסקונסין מטעם מחוז דור.

ריינולדס הבן התחנך בגרין ביי וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון המזרחי של העיר. הוא למד באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, אך לימודיו נקטעו ב-1942 כאשר הוא התגייס לצבא ארצות הברית ושירת בו במלחמת העולם השנייה. בתחילה הוא שירת בחיל הרגלים, והתקדם בסולם הדרגות עד שב-1944 קיבל דרגת Master sergeant (המקבילה לרב-סמל ראשון). באותה שנה הוא קיבל מינוי של קצין והועבר לגיס הריגול הנגדי (Counterintelligence Corps), שם הוא שירת עד 1946. הוא שוחרר בדרגת לוטננט ראשון, אך נותר בכוחות המילואים של הצבא במהלך שנות ה-50. לאחר סיום שירותו הפעיל, השלים ריינולדס את לימודיו וקיבל תואר בוגר אוניברסיטה מאוניברסיטת ויסקונסין. מיד לאחר מכן הוא החל ללמוד בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה, וב-1949 קיבל תואר במשפטים. בעת לימודי המשפטים, הוא היה מעורב בפעילות המפלגה הדמוקרטית של ויסקונסין ודמוקרטים הצעירים (Young Democrats of America), ועבד כעוזר מחקר משפטי במשרדו של התובע הכללי של ויסקונסין. לאחר תום לימודיו הוא שב יחד עם רעייתו, אותה הכיר בעת לימודיו, לגרין ביי, שם הוא החל לעסוק בעריכת דין.

קריירה פוליטית

ב-1950 התמודד ריינולדס בבחירות למושב של מחוז הבחירה השמיני לקונגרס של ויסקונסין בבית הנבחרים של ארצות הברית מול חבר בית הנבחרים המכהן, הרפובליקני ג'ון ו. ברנס.^[1] הוא זכה בהצבעה פה אחד במועמדות הדמוקרטים, אך בבחירות הכלליות הפסיד לברנס בהפרש גדול, כאשר קיבל 38 אחוזים מהקולות.^[2] זמן קצר לאחר הבחירות, הוא מונה כמנהל המחוזי של המשרד ליציבות מחירים, בו הוא שירת עד 1953. הוא גם נותר בעל השפעה בפוליטיקה המקומית ושימש כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית במחוז בראון בשנים 1952–1956. ב-1955 מונה ריינולדס כנציב בית המשפט של האזור הצפוני של בית המשפט הפדרלי המחוזי של מחוז מזרח ויסקונסין,^[3] תפקיד בו הוא שימש עד תחילת מסע הבחירות שלו למשרת התובע הכללי ב-1958.

בעידודו של יושב ראש המפלגה הדמוקרטית בוויסקונסין, פטריק לוסי, נכנס ריינולדס ב-1958 למרוץ למשרת התובע הכללי של המדינה, בתקווה להחליף את התובע הכללי המכהן סטיוארט ג. הונק.^[4]^[5] בבחירות המקדימות של הדמוקרטים ניצב מול ריינולדס יריב לא קל, יושב ראש המפלגה הדמוקרטית במחוז מילווקי, כריסט ט. סרפים, שזכה לתמיכת פדרציית העבודה האמריקאית וקונגרס ארגוני התעשייה (AFL-CIO).^[6] מנגד, זכה ריינולדס לתמיכה הנלהבת של בעלי ההשפעה בוויסקונסין, ארתור ג'. אלטמאייר, שנודע כאבי חוק הביטוח הלאומי,^[7] ושל ג'יימס אדוארד דויל, לשעבר יושב ראש המפלגה במדינה.^[8] ריינולדס ניצח בבחירות המקדימות כאשר קיבל 60 אחוזים מהקולות. הוא המשיך וניצח בבחירות הכלליות את הונק כאשר זכה ב-54 אחוזים מהקולות.^[9] ב-1960 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת. ב-1962 הוא נבחר למשרת מושל ויסקונסין, והובס כאשר ניסה להיבחר לתקופת כהונה שנייה כמושל ב-1964.^[10]

חלוקת המחוזות מחדש של 1960

לאחר מפקד האוכלוסין של ארצות הברית של 1960, לא עלה בידי בית המחוקקים של ויסקונסין להגיע לידי החלטה להעברת תוכנית לחלוקה מחדש של מחוזות הבחירה במושב הבית של 1961–1962 כנדרש בחוקת ויסקונסין. בתוקף תפקידו כתובע הכללי, הגיש ריינולדס תביעה בבית המשפט הפדרלי כדי לאלץ את בית המחוקקים למלא את חובתו. בית המשפט המחוזי הפדרלי מינה את השופט לשעבר של בית המשפט העליון של ויסקונסין, אמט ל. וינגרט, כמנהל מיוחד לחקירת הנושא.^[11] לאחר השלמת החקירה, דיווח וינגרט שהוא מאמין שתוכנית החלוקה מחדש של המחוזות צריכה להתבטל, ושהוא לא מצא שום עדות שהכשל בביצועה יגרום ל"אפליה" כלשהי.^[12] בית המשפט קיבל את חוות דעתו ופטר את המדינה מעריכת החלוקה מחדש, אם כי השופטים הזהירו שהסוגיה תעלה מחדש אם תוכנית החלוקה מחדש של המחוזות לא תתבצע עד אוגוסט 1963.^[13]

לאחר קבלת פסק דין זה, נבחר ריינולדס למשרת המושל וחידש את מאמציו להאיץ בבית המחוקקים להעביר את החלוקה מחדש. בית המחוקקים הגיש מפת מחוזות חדשה, אך ריינולדס דחה אותה בשל אי-הייצוג השוויוני של בוחרי ויסקונסין כפי שהשתקף בה. לבסוף, ביולי 1963, ניסה בית המחוקקים לעקוף את הווטו של ריינולדס באמצעות העברת חוק לחלוקה מחדש בהחלטה משותפת של שני בתי בית המחוקקים. בתגובה, הגיש ריינולדס תביעה לבית המשפט העליון של ויסקונסין, שפסק שחוקת ויסקונסין לא התירה לבית המחוקקים לעקוף את המושל בהחלטות על חלוקת מחוזות מחדש. בהמשך ציינו השופטים שאם עד -1 במאי 1964 לא יעבור חוק מתאים לחלוקה מחדש של המחוזות, הם יוציאו תוכנית משל עצמם עבור הבחירות שיערכו באותה שנה.^[14]

ניסיון נוסף אחרון נעשה על ידי בית המחוקקים, אך זה נדחה שוב על ידי ריינולדס, שמתח ביקורת על ההטיה הפוליטית כפי שהשתקפה במפת המחוזות המוצעת, וכינה אותה "הונאת הציבור".^[15]

ב-14 במאי 1964, פרסם בית המשפט העליון של ויסקונסין תוכנית לחלוקה מחדש של המחוזות.^[16] התוכנית היוותה תמיכה בדרישותיו של ריינולדס, שכינה אותה, "שיאו של המאבק שלי שנמשך ארבע שנים למען שוויון זכויות הצבעה לתושבי מדינת ויסקונסין".^[17] הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית שבית המשפט מדינתי נכנס בעובי הקורה כדי לסרטט את גבולות מחוזות הבחירה.^[18] בהמשך להחלטה זו, שלושה מבין הליכי החלוקה מחדש של מחוזות הבחירה בוויסקונסין שהתנהלו מאז, התקבלו בהחלטת בית משפט.

מועמדות לנשיאות

בבחירות לנשיאות של 1964 התנגד ריינולדס למועמדותו של תומך ההפרדה הגזעית ג'ורג' וולאס בוועידה הארצית של הדמוקרטים, שאלמלא כן, היה נבחר בוויסקונסין ללא יריבים, שכן הנשיא לינדון ג'ונסון סירב להכריז על מועמדותו. כמו "הבנים המועדפים" האחרים שהתמודדו במקומו של ג'ונסון, כמו מתיו ולש ודניאל ברוסטר, ניצח ריינולדס בבחירות המקדימות של מדינתו. כנדרש, נציגי משלחת ויסקונסין לוועידת הדמוקרטים הצביעו עבור ריינולדס בסבב ההצבעה הראשון, ולאחר מכן עבור ג'ונסון.^[19]

שופט פדרלי

ב-13 באוקטובר 1965 הגיש הנשיא ג'ונסון את מועמדותו של ריינולדס לאייש את מושב בית המשפט הפדרלי המחוזי של מחוז מזרח ויסקונסין שהתפנה עקב פרישתו של השופט קנת פיליפ גראב. ב-21 באוקטובר אושר המינוי על ידי הסנאט של ארצות הברית. ריינולדס כיהן על כס השיפוט עד ל-31 באוגוסט 1986, והחל מ-1971 כיהן כנשיא בית המשפט.

כשופט, הורה ריינולדס ב-1976 על ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר של מילווקי.^[20] על החלטה זו הוגשה ערעור פעמיים בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית ב"פסק הדין ברנן נגד ארמסטרונג" ב-1977. התיק הוחזר לדיון מחודש בפני בית המשפט של ריינולדס, שקבע תוכנית לחמש שנים לביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר של מילווקי.

חיים אישיים

ב-1947 נשא ריינולדס לאישה את פטריסיה אן ברודי מלה קרוס.^[21] השניים הכירו בפגישה של הדמוקרטים הצעירים באוניברסיטת ויסקונסין בעת לימודיהם שם. אביה של ברודי, לורנס, היה מעורב בפוליטיקה ושימש כתובע של מחוז לה קרוס בשנות ה-20 ובשנות ה-30. לג'ון ולפטריסיה נולדו שלושה ילדים עד למותה ב-1967.^[22] לאחר מותה נישא ריינולדס בשנית לג'יין קונוויי, ולשניים נולדו חמישה ילדים נוספים.

ג'ון ריינולדס הבן נפטר במילווקי ב-7 בינואר 2002. גופתו נשרפה ואפרו פוזר.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1758-1759

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון ריינולדס הבן בוויקישיתוף

ג'ון ריינולדס הבן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ג'ון ריינולדס הבן במדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
ג'ון ריינולדס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ג'ון ריינולדס הבן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] "Atty. Reynolds Bids for Congress Seat". Wisconsin State Journal. June 15, 1950. p. 7.

[2] Toepel, M. G. (1952). "Parties and Elections: The General Election". In Kuehn, Hazel L. (ed.). The Wisconsin Blue Book, 1952 (Report). State of Wisconsin. p. 746.

[3] "Green Bay Man Named to Post". Green Bay Press-Gazette. August 26, 1955. p. 1.

[4] "Not Backing Reynolds for Attorney General: Lucey". The Capital Times. May 14, 1958. p. 11.

[5] "John Reynolds In Race for State Office". Green Bay Press-Gazette. June 2, 1958. p. 13.

[6] "Union Backs Nelson and Proxmire". Green Bay Press-Gazette. July 26, 1958. p. 2.

[7] "Altmeyer for Reynolds". The Capital Times. July 24, 1958. p. 6.

[8] Bystrom, Arthur (September 3, 1958). "State Dems Hope to Gain 2 or 3 Seats in Congress". The Capital Times. p. 9.

[9] Toepel, M. G. (1960). "Wisconsin State Party Platforms and Elections". In Kuehn, Hazel L. (ed.). The Wisconsin Blue Book, 1960 (Report). State of Wisconsin. pp. 651–652, 694.

[10] John W. Reynolds at the Biographical Directory of Federal Judges, a publication of the Federal Judicial Center.

[11] Robbins, William C. (July 20, 1962). "Two Districting Foes Air Sides Before Wingert". Wisconsin State Journal. p. 3.

[12] Revell, Aldric (August 2, 1962). "Wingert Finds Justification For Present Districting". The Capital Times. p. 9.

[13] Wisconsin v. Zimmerman, 209 F. Supp. 183 (W.D. Wis. August 14, 1962).

[14] State ex rel. Reynolds v. Zimmerman, 22 Wis. 2d 544 (Wisconsin Supreme Court February 28, 1964).

[15] Revell, Aldric (May 4, 1964). "Reynolds on Top". The Capital Times. p. 28.

[16] State ex rel. Reynolds v. Zimmerman, 23 Wis. 2d 606 (Wisconsin Supreme Court May 14, 1964).

[17] Brissee, William (May 15, 1964). "High Court Remap Gives 25 Seats to Milwaukee County". Wisconsin State Journal. p. 2.

[18] "Court Remapping Due Today". Wisconsin State Journal. May 14, 1964. p. 7.

[19] Chris Foran, Our Back Pages: At 1964 political conventions, Wisconsin 'candidates' played a role, Milwaukee Journal Sentinel, July 12, 2016.

[20] "This Town Was Built Segregated". Wisconsin State Journal. February 29, 1976. p. 35.

[21] "Mrs. Lawrence John Brody". La Crosse Tribune. April 28, 1946. p. 6.

[22] "Mrs. John Reynolds Dies in Milwaukee". La Crosse Tribune. December 21, 1967. p. 1.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]