ג'י וילו וילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'י וילו וילסון
G. Willow Wilson
G. Willow Wilson 2020.jpg
לידה 31 באוגוסט 1982 (בת 38)
ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם לידה גוונדולין וילו וילסון
לאום אמריקאית
מצרית
מקום לימודים אוניברסיטת בוסטון
תקופת הפעילות 2003–היום (כ־18 שנים)
תחום יצירה כתיבה
זרם באמנות קומיקס
מסה
יצירות ידועות גברת מארוול (קמלה קאן)
פרסים והוקרה פרס הוגו, פרס הפנטזיה העולמי
בן זוג עומאר וילסון
www.gwillowwilson.com

גוונדולין וילו וילסון (Gwendolyn Willow Wilson, הידועה גם בשם העט ג'י וילו וילסון), היא קומיקסאית, סופרת, מחברת מאסות ועיתונאית אמריקאית. הרומן הגרפי הראשון שלה, "קהיר" (שפורסם על ידי ורטיגו קומיקס בשנת 2007), היה פורץ דרך בכך שהציג נשים מוסלמיות במצרים לנוער, והיה לרב מכר בארצות הברית. ידועה בזכות יצירתה בעבור מארוול קומיקס חידוש לדמותה של גב׳ מארוול, שעודכנה לגיבורת-על מוסלמית בת 16[1]. וילסון היא אחת מהקומיקסאיות המוסלמיות הראשונות שעבדו בחברות הקומיקס הגדולות בעולם מארוול קומיקס ו-DC קומיקס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון נולדה ב-31 באוגוסט 1982 בניו ג'רזי, ובילתה שם את עשר השנים הראשונות לחייה. הוריה היו אתאיסטים. וילסון נתקלה לראשונה בקומיקס כאשר קראה חוברת של האקס-מן שחולקה בבית ספרה, שהתנגדה לעישון. דמויות הקומיקס ריתקו אותה והיא החלה לצפות בסדרה המצוירת של חבורת גיבורי העל ששודרה בבקרים של יום שבת. שנתיים מאוחר יותר עברה וילסון עם משפחתה לקולורדו שם החלה לעסוק בצורה יותר משמעותית בקומיקס.

התקרבות לאסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים לחייה למדה באוניברסיטת בוסטון היסטוריה כללית. במהלך שנת הלימודים השנייה שלה לקתה וילסון במחלה בכליה ובזמן שלא הייתה פעילה, למדה וקראה רבות על דתות שונות, כולל בודהיזם, יהדות, נצרות ואסלאם. בתחילה שקלה וילסון בכלל להתגייר משום שהוקסמה מהרעיון של "האל הבלתי ניתן לחלוקה שהוא אחד ויחיד", אך דחתה את הרעיון מכיוון שהרגישה שהיהדות לא מוכנה לקבל אנשים חדשים[2]. לאחר לימודי היהדות התמקדה וילסון באסלאם, שנראה לה פנטסטי מכיוון ש"להיות מוסלמי זה סוג של עסקה בינך לבין אלוהים"[3]. לאחר הפוגה של זמן מה בלימודיה, פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר גרמו לה לחזור לחקור את האסלאם.

בשנת 2003, זמן קצר לפני סיום לימודיה, וילסון נסעה למצרים כדי ללמד אנגלית בקהיר. במהלך הטיסה לשם החליטה וילסון להתאסלם וכבר במטוס נשאה את דברי השהאדה והמירה את דתה. "[באותה טיסה] עשיתי שלום עם אלוהים. קראתי לו אללה". על פי ספרה "מסגד הפרפר", עם הגעתה לקהיר, וילסון קיימה את מצוות האסלאם בסתר, ורק לאחר שנישאה לבחור מצרי החלה לקיים את המצוות בגלוי[4]. מיד כשהגיעה לקהיר היא ושותפתה לחדר שהתגוררו בטורה (מחוז בקהיר) ובתחילה התקשו אפילו לרכוש מזון מפאת חוסר כסף. הצמד פגש במורה לפיזיקה בשם עומאר, שהציע להן תמיכה והדרכה בעיר. עד מהרה התחתנו וילסון ועומאר[2]. מאוחר יותר עברו בני הזוג לארצות הברית כאשר וילסון חזרה לקריירת הכתיבה שלה, ועומאר הסב את מקצועו לסנגור משפטי לפליטים[5].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת הכתיבה של וילסון בכלל לא החלה בקומיקס, אלא כמבקרת מוזיקה במגזין DigBoston[6]. בעת שהותה בקהיר כתבה מספר מאמרים לעיתונים "The Atlantic", "הניו יורק טיימס" ועוד. בנוסף תרמה רבות עבור מגזין האופוזיציה המצרי "Cairo Magazine", שהופסק מאוחר יותר. וילסון הייתה לעיתונאית האמריקאית הראשונה שזכתה לראיין את עלי גומעה באופן פרטי לאחר שקודם לתפקיד המופתי הגדול של מצרים[7]. בנוסף, פרסמה וילסון ספר אוטוביוגרפי בשם "מסגד הפרפר" שעוסק בחיים במצרים בתקופת שלטון מובארק, שנבחר לספר הטוב ביותר על ידי סיאטל טיימס לשנת 2010[8], וקיבל תשבחות רבות בכל העולם[9].

הרומן הגרפי הראשון שלה, "קהיר" (איורים מאת מ. ק. פארקר), פורסם על ידי ורטיגו קומיקס בשנת 2007, והוכרז כאחד הרומנים הגרפיים הטובים ביותר לשנת 2007 על ידי Publishers Weekly ,(אנ') The Edmonton Journal (אנ') ו-Comics Worth Reading[10]. מהדורת הכריכה הרכה של "קהיר" הוכרזה כאחד מהרומנים הגרפיים הטובים ביותר עבור תלמידי תיכון בשנת 2008 על ידי School Library Journal (אנ'), ונבחר לאחד מעשרת הרומנים הגרפיים הטובים ביותר לבני נוער בשנת 2009 על ידי איגוד הספריות האמריקאי (אנ')[11].

סדרת הקומיקס הראשונה שלה, "אוויר" (Air), שאוירה על ידי פאקר ופורסמה גם כן על ידי ורטיגו קומיקס בשנת 2008[12], הייתה מועמדת לפרס אייזנר עבור 'הסדרה הטובה ביותר' בשנת 2009. רדיו NPR בחר בסדרה כאחת מסדרות הקומיקס המובילות של שנת 2009[13], וזכתה לשבחים רבים מעיתונים כגון קומיק בוק ריזורס (אנ')[14], מגזין מארי קלייר (אנ')[15] ו-ליבררי ג'ורנל (אנ')[16].

במשך זמן מה כתבה וילסון עבור DC קומיקס חוברות קומיקס שונות, כגון חוברות מס' 704 ו -706 של סופרמן, סדרת קומיקס העוסקת בגיבורת-העל ויקסן וחוברות קומיקס רבות של אאוטסיידרס. בשנת 2014 עברה וילסון לחברה המתחרה מארוול קומיקס, שם כיכבה עם דמויות קומיקס רבות כשהמפורסמת בהן היא קמלה קאן, נערה מוסלמית המתגוררת בג'רזי סיטי, ניו ג'רזי, ומקבלת כוחות על.

בנובמבר 2018 קיבלה וילסון הצעה מ-DC קומיקס לכתוב ספר לדמותה של וונדר וומן. היא קיבלה את ההצעה וכתבה את הספר "המלחמה הצודקת" שהפך לפופולרי מאוד[17].

במרץ 2019 הוציאה את הספר "מלך הציפורים" המספר את סיפורה של פטימה, פילגש בחצר המלוכה של גרנדה (האמירות האחרונה של ספרד המוסלמית), וחברה היקר חסן, יוצר מפות הארמון. לאחר מכן בשנת 2020 היא כתבה את סדרת ספרי The Dreaming עבור DC קומיקס (אמנות מאת ניק רובלס), שנכללת ביקום של סאנדמן.

יצירת "קמלה קאן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שוילסון כבר כתבה סיפורי קומיקס שונים כמו סופרמן ואאוטסיידרס היא קיבלה דוא"ל לראיון עם דייוויד גבריאל, סגן נשיא בכיר בחברת מארוול[2]. בשלב זה וילסון עמלה קשה מאוד על סיום הרומן השני שלה, אך הסכימה להגיע לראיון. בתוך זמן קצר החלה לעבוד יחד עם המפיקה סנה אמנת על דמות של גיבורת על מוסלמית, כפי שרצתה וילסון. כך נולדה דמותה של קמלה קאן.

תהליך העיצוב של קמלה היה ארוך, אך לא היו חילוקי דעות בין וילסון למפיקה - שתיהן הסכימו שקמלה צריכה להיות נערה מוסלמית אמריקאית מתבגרת. השתיים התלבטו ליצור לה מוצא סומלי, אך לבסוף החליטו לתת לה מוצא פקיסטני[18]. בזמן שיצרה את קמלה חששה וילסון כי הדמות תתקבל בשליליות רבה הן על ידי שונאי מוסלמים והן על ידי אנשים שיחשבו שהדמות לא מציגה את האסלאם בצורה נאותה[19]. עיצוב המראה של קמלה היה מדוקדק מאוד, והגיע לפרטים הקטנים ביותר: למשל, וילסון בחרה שקמלה לא תלבש חיג'אב, מכיוון שרוב הנערות המוסלמיות בגילה לא לובשות חיג'אב, ויהיה זה לא מתאים לאופי הדמות[18].

למרות החששות הראשוניים שלה, קמלה התקבלה בחיוב בקרב קוראי הקומיקס. מקורות מסוימים תיארו אותה כדמות ריאליסטית מאוד, ואף השוו אותה לפיטר פארקר של ימינו[19][20]. אחרים אף ראו בקמלה סמל לשוויון ולייצוג של דתות שונות[21].

רעיון האותנטיות וריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 סגן נשיא ההדפסה והמכירות של מארוול, דייוויד גבריאל, התראיין למגזין המקוון ICv2, שם שיער שהמכירות של מארוול נפגמות מהריבוי של דמויות נשיות ומגוונות[22]. בעקבות כך זעמה וילסון ויצאה עם דעה הפוכה לזו של גבריאל, וקראה לה "אותנטיות וריאליזם". היא טענה כי הכוח שעמד מאוחרי ההצלחה הגדולה של קמלה קאן ודמויות נוספות כדוגמתה היא האותנטיות והריאליסטיות שלה, ולא הגיוון; היא טענה כי הגיוון לא נוצר בשביל הגיוון עצמו, אלא מייצג את המצב הקיים. היא עוד אמרה שהמכירות של מארוול דווקא המריאו בזכות אותן דמויות "מגוונות" שהצליחו לטענהתה בגלל ייחודם. וילסון הזכירה גם את הגיבורים לוק קייג', הפנתר השחור ובאטגירל כדוגמאות לגיבורי על "מגוונים" שהצליחו מאוד.

בהמשך חידדה את חזון האותנטיות והריאליזם, וטענה כי "סיפורים המתמקדים בנושאים אותנטים ובחוויות ספציפיות יכולים להצליח מאוד מכיוון שלא מדובר במשהו מרוחק. מדובר בהשתקפות - ככל שאפשר בספרות - של החיים עצמם". וילסון הצהירה כי סיפורים שמסוגלים לספק עלילה טובה ואותנטית יצליחו. היא התייחסה לדבריו של גבריאל והבהירה כי הביקורת לא צריכה להיות על ספרים ריאליסטים, אלא על ספרים שמציגים את הריאליזם בצורה מעוותת[23].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012 - פרס ספר המזרח התיכון - בקטגוריית ספרות נוער (על הספר אליף הבלתי נראה)[24]
  • 2013 - פרס איגוד מוכרי הספרים בצפון מערב האוקיינוס השקט - בקטגוריית הספר המקומי הטוב ביותר (על הספר אליף הבלתי נראה)[25]
  • 2013 - פרס הפנטזיה העולמי - בקטגוריית הרומן הטוב ביותר (על הספר אליף הבלתי נראה)[26]
  • 2014 - פרס פונטייר השבור - בקטגוריית הסופר/ת הטוב/ה ביותר (על קמלה קאן)[27]
  • 2015 - פרס הוגו - בקטגוריית הרומן הגרפי הטוב ביותר (על קמלה קאן)[28]
  • 2016 - פרס דוויין מקדאפי לגיוון בקומיקס (על קמלה קאן)[29]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

די סי קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורטיגו קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קהיר" (אמנות מאת מ. ק. פארקר)
  • "אוויר" (אמנות מאת מ. ק. פארקר):
    • כרך 1# - מכתבים מארצות אבודות:
      • "מכתבים מארצות אבודות"
      • "מסכות וזיכרונות אחרים"
      • "חדר המנועים"
    • כרך 2# - מכונת התעופה:
      • "החיים הסודיים של מאפס"
      • "התמונה של זאין אל-הרני"
      • "המכשירים שלה"
      • "מעבר מסה"
      • "מתחם האנפות"
    • כרך 3# - בודהיזם הארץ הטהורה:
      • "מתוק כמו הלשון"
      • "פורלנד"
      • "לב אוויר"
      • "גוונים אינסופיים"
      • "התמונה של בליית אליס קמרון"
    • כרך 4# - ההיסטוריה של העתיד:
      • "רוואיל"
      • "היסטוריה של העתיד"
      • "יונדר הכחול הפראי"
      • "קְרַב מְטוֹסִים!"
      • "האופק האחרון"
  • "כלבים" (המשך לחוברות "The Unexpected" משנת 1968)

מארוול קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי קריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'י וילו וילסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ George Marston 17 June 2020, G. Willow Wilson returns to Ms. Marvel for a pandemic prose story, Newsarama (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 Jia Tolentino, The Writer Behind a Muslim Marvel Superhero on Her Faith in Comics, The New Yorker (באנגלית)
  3. ^ Wangsness, Lisa. "Beneath the veil". Boston.com. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2020. 
  4. ^ מתוך מסגד הפרפר, מאת ג'י וילו וילסון, 2011
  5. ^ Heart and Soul — Bostonia Fall 2010, www.bu.edu
  6. ^ DFREE, ACRL 2015 keynote speakers announced, News and Press Center, ‏2014-09-15 (באנגלית)
  7. ^ G. Willow Wilson, The Show-Me Sheikh, The Atlantic, ‏2005-07-01 (באנגלית)
  8. ^ DFREE, ACRL 2015 keynote speakers announced, News and Press Center, ‏2014-09-15 (באנגלית)
  9. ^ Butterfly Mosque American Womans Journey, www.amazon.com
  10. ^ Johanna, Best of 2007, Comics Worth Reading, ‏2008-01-05 (באנגלית)
  11. ^ admin, 2009 Top Ten Great Graphic Novels for Teens, Young Adult Library Services Association (YALSA), ‏2009-01-22 (באנגלית)
  12. ^ G. Willow Wilson talks "Air", CBR, ‏2008-07-07 (באנגלית)
  13. ^ 2009: The Comics That Clung, NPR.org (באנגלית)
  14. ^ Best 100 Comics of 2008: Master List, CBR, ‏2009-01-05 (באנגלית)
  15. ^ MC Book Club: Air by G. Willow Wilson, Marie Claire, ‏2009-09-09 (באנגלית)
  16. ^ Flying the Friendly Skies!, web.archive.org, ‏2011-08-06
  17. ^ Janelle Okwodu, A New Wonder Woman Wonders Whether War Is Ever Worth It, Vogue (באנגלית)
  18. ^ 1 2 Interview: G. Willow Wilson on Ms. Marvel and the Muslim-American Experience, Comics Bulletin, ‏2016-11-14 (באנגלית)
  19. ^ 1 2 Gustines, George Gene (5 בנובמבר 2013). "Mighty, Muslim and Leaping Off the Page". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2020. 
  20. ^ Between the Panels: Why Ms. Marvel Is the New Spider-Man - IGN (באנגלית), בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2020 
  21. ^ Aja Romano, This Muslim-American superhero has become a real-world protest icon, Vox, ‏2017-02-02 (באנגלית)
  22. ^ Marvel's David Gabriel on the 2016 Market Shift, icv2.com (באנגלית)
  23. ^ Feminist Frequency, FREQ #15: G. Willow Wilson: Diversity is Realism, Medium, ‏2017-05-27 (באנגלית)
  24. ^ Middle East Book Award Winners Youth Literature, www.fictiondb.com
  25. ^ 2013 Pacific Northwest Book Awards Announced, NW Book Lovers (באנגלית)
  26. ^ World Fantasy Awards -- Complete Listing, web.archive.org, ‏2013-10-15
  27. ^ BF Awards 2014 - Best Writer, Mainstream: G. Willow Wilson, Broken Frontier, ‏2014-12-26 (באנגלית)
  28. ^ Amid A Hubbub At The Hugos, 'Puppies' See Little Success, NPR.org (באנגלית)
  29. ^ Alexander Jones, Syndicated Comics, The Beat, ‏2016-02-21 (באנגלית)