ג'עפר נומיירי

ג'עפר נומיירי
جعفر محمد النميري

לידה	1 בינואר 1931 אומדורמאן, סודאן האנגלו-מצרית
פטירה	30 במאי 2009 (בגיל 78) ח'רטום, סודאן
שם מלא	ג'עפר מחמד אלנמירי
מדינה	סודאן
השכלה	המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית המכללה הצבאית הסודאנית
עיסוק	איש צבא, פוליטיקאי
מפלגה	האיחוד הסוציאליסטי הסודאני, הקונגרס הלאומי של סודאן
דת	אסלאם
נשיא סודאן 25 במאי 1969 – 6 באפריל 1985 (15 שנים) → אסמאעיל אל-אזהרי עבד א-רחמן סוואר א-דהב ←
פרסים והוקרה
כוכב ידידות העמים

ג'עפר מוחמד א-נומיירי (בערבית: جعفر محمد النميري, תעתיק מדויק: ג'עפר מחמד אלנמירי; 1 בינואר 1930 – 30 במאי 2009) היה פוליטיקאי סודאני שכיהן כנשיא סודאן בין 1969 ל-1985.

ביוגרפיה

נומיירי נולד בואד נובאווי, אומדורמאן, בעיר ח'רטום. הוא היה נכד למנהיג שבט מקומי בואד נמיירי, דונגולה, במחוז הסודאני א-שמאלייה.

ב-1952 סיים את חוק לימודיו במכללה הצבאית הסודאנית, שם הושפע מרעיונות הפאן-ערביות של המנהיג הטרי של מצרים, גמאל עבד אל נאצר. ב-1966, כקצין בכיר בצבא סודאן, למד במכללה לפיקוד של צבא ארצות הברית בפורט לוונוורת'. ב-1969, יחד עם קצינים אחרים, הדיח את הנשיא אסמאעיל אל-אזהרי, ומונה לראש ממשלת סודאן וראש מועצת ההפיכה. בעת שלטונו החל במסע להלאמת בנקים ומפעלי תעשייה ולרפורמות אגרריות ברוח הסוציאליזם והפאן-ערביות.

שנות השבעים - ניסיונות הפיכה

נומיירי עמד במוקד מספר ניסיונות הפיכה. ב-1970 ניסה להדיחו מהשלטון סאדק אל-מהדי, שהיה ראש ממשלה בעברו, וב-1971 ניסתה קבוצה קומוניסטית לעשות זאת, בהצלחה מזערית. נומיירי שרד, ובאותה שנה נבחר לתפקיד נשיא סודאן במשאל עם ברוב של 98.6%.

הוא חתם מטעם סודאן על הסכם אדיס אבבה שבו הוכרזה אוטונומיה לאזורים הלא-מוסלמיים בדרום סודאן, ושבעקבותיו הסתיימה מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה. לאחר שנחתם ההסכם, שרר בסודאן שקט יחסי במשך כ-11 שנים, עד לפרוץ מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה.

באותה עת החל נומיירי לנקוט מדיניות פרו-מערבית, ופעל להשבתם של הבנקים לבעלות פרטית ולעידוד השקעות זרות בארצו. ב-1975 שרד נומיירי ניסיון הפיכה קומוניסטי נוסף, וב-1976 שב סאדק אל-מהדי לסודאן כשהוא עומד בראש כוח שאומן בלוב בעידוד הנשיא הלובי קדאפי, וניסה להדיחו. הכוח חדר לח'רטום ולאומדורמן תוך שהוא גורם לכ-3,000 הרוגים לפני שהוכרע.

שנות השמונים

בתחילת שנות השמונים שינה נומיירי את טעמו וחבר לאחים המוסלמים. ב-1983 השליט בסודאן את השריעה, חוקי הדת האסלאמיים, וכפה אותה גם במחוזות הדרום, הנוצרי ברובו, תוך פיזור הממשלה האוטונומית שם ותוך הפרה של הסכם אדיס אבבה. צעדיו הציתו מחדש את מלחמת האזרחים בין הדרום לצפון, שארכה 22 שנים, והסתיימה רק ב-2005, לאחר חתימת הסכם שלום עם המורדים, שהפך את אזור דרום סודאן לאוטונומי.

ג'עפר נומיירי היה אחד המנהיגים הערביים היחידים ששמרו על קשרי ידידות עם נשיא מצרים אנואר סאדאת לאחר חתימת הסכם השלום עם ישראל. נומיירי אף השתתף בהלווייתו של סאדאת לאחר הירצחו בידי קושרים.

גלות וחזרה לסודן

נומיירי הודח ב-6 באפריל 1985, בעת שהיה בביקור רשמי בארצות הברית, בתקווה לזכות בסיוע כספי נוסף מוושינגטון, על ידי שר ההגנה שלו, עבד א-רחמן סוואר א-דהב. בבחירות שלאחר מכן הפך המנהיג האסלאמיסט, סאדיק אל-מהדי (שניסה לעשות הפיכה נגד נימאירי ב-1976) לראש ממשלה.

נומיירי חי בגלות במצרים בין השנים 1985–1999, בוילה הממוקמת ברובע הליופוליס, בקהיר. הוא חזר לסודן במאי 1999, וזכה לקבלת פנים נלהבת שהפתיעה רבים ממנגדיו. בשנה שלאחר מכן הוא התמודד בבחירות לנשיאות נגד הנשיא המכהן עומר אל-בשיר, אך כשל, והשיג רק 9.6% מהקולות בבחירות שהוחרמו על ידי האופוזיציה הסודנית ונטען כי זויפו. בשנת 2005 חתמה מפלגתו של נומיירי, ברית כוחות העבודה, על הסכם מיזוג עם הקונגרס הלאומי השולט בסודן. הקונגרס הלאומי ניהל משא ומתן על סיום מלחמת האזרחים הסודנית השנייה, שנחתמה בהסכם שלום כולל ב-9 בינואר 2005.

נימאירי מת מסיבות טבעיות בביתו באומדורמן ב-30 במאי 2009. עשרות אלפים הגיעו להלוויה הרשמית שלו, כולל חברי הכוחות הפוליטיים של סודאן שהתנגדו לשלטונו.

לאחר מותו של נימאירי במאי 2009, חבר מועצת הפיקוד המהפכני לשעבר חאלד חסן עבאס נבחר לראש ברית כוחות העבודה העמים. פיצולים התרחשו בין תומכי נומיירי, כאשר חלקם אישרו את השותפות עם הקונגרס הלאומי, ואחרים טענו כי הקונגרס הלאומי התנער מהסכם המיזוג ולא יישם אותו כראוי. הקבוצה שתפצלה הקימה את האיחוד הסוציאליסטי, שהשתתף בבחירות לפרלמנט בסודן בשנת 2010. קבוצה אחרת בראשות פרופסור ד"ר פאטימה עבד אל מחמוד, הקימה את האיחוד הסודאני הסוציאליסט הדמוקרטי Partu, כמפלגה היורשת של האיחוד הסודני הסוציאליסטי. עבד אל מחמוד הייתה השרה הראשונה בממשלה בסודן בשנות ה-70, והאישה הסודנית הראשונה שהתמודדה על הנשיאות בבחירות בסודאן ב-2010.

המגעים החשאיים עם ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

ערכים מורחבים – מבצע משה, יחסי ישראל–סודאן

בשנות השבעים יצרה ממשלת ישראל קשר עם נומיירי באמצעות המוסד והשיגה את הסכמתו להעלאת יהודי אתיופיה בחשאי משטח מדינתו. למאמצים סייע משה מני שהיה רופאם של מנהיגי מדינות ערב. לנומיירי הועבר תמורת שיתוף הפעולה, סכום של 40 מיליון דולר. אלפים מיהודי אתיופיה עזבו את כפריהם וחצו את הגבול לסודאן ברגל, תוך התחזות לפליטים ממחוזות אחרים באתיופיה בהם שרר רעב. היהודים שוכנו במחנות פליטים של הצלב האדום, משם הוברחו לישראל בדרכי הים והאוויר. משנת 1977 עד נובמבר 1984 הגיעו לישראל כחמשת אלפים יהודים מבני העדה, ובמקביל נספו לפחות ארבעת אלפים יהודים בדרך לסודאן ובמחנות ממגפות, מרעב ומהתקפות שודדים רצחניות.

בשלהי 1984 גבר החשש לחיי היהודים הממתינים במחנות מוכי המגפות, והושגה הסכמתו של נומיירי להפעלת רכבת אווירית שתטיס את אלפי העולים משטח סודאן. כך יצא לדרך מבצע משה, במסגרתו הוטסו כשמונת אלפים עולים תחת איפול תקשורתי, המטוסים נחתו במסלולים צדדיים ורה"מ שמעון פרס הגיע להסכמה עם ועדת העורכים של העיתונים בארץ לא לפרסם. בינואר 1985 הידיעות על המבצע הגיעו ליהודי ארצות הברית על ידי נציג הסוכנות שגייס כסף למבצע. משם דלפו טרם סיום המבצע לתקשורת באמצעות עיתונאי ישראלי שכתב על כך בכתב העת נקודה (גיליון 82, 4 בינואר 1985), הכתבה צוטטה בוושינגטון וממשלת ישראל אולצה לסיים את המבצע בטרם עת ב-5 בינואר 1985, בעקבות החשיפה הופעלו לחצים על נומיירי מצד מנהיגים ערביים אחרים להפסיק את הסיוע. באתיופיה ובסודאן נותרו עוד קרוב ל-15,000 יהודים, ומשפחות רבות נקרעו: חלק מההורים או הילדים נשארו באתיופיה וחלק הגיעו לישראל. בהמשך אותה שנה הועלו מהמחנות בסודאן לארץ כאלף יהודים במבצע שבא, ביוזמת ג'ורג' בוש האב, שהיה אז סגן נשיא ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'עפר נומיירי בוויקישיתוף

• ג'עפר נומיירי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'עפר נומיירי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)