ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
סטרו נולד במחוז אסקס וגדל במשפחה חד הורית עם אמו בדיור ציבורי, לאחר שאביו עזב את הבית. הוא למד בבית ספר תיכון פרטי בברנטווד[2]. ישנם דיווחים שכבר אז הביע שאיפות פוליטיות ובחר בכינוי ג'ק, המשמש ככינוי פופולרי של ג'ון, כדי ששמו יהיה כשמו של אחד ממנהיגי מרד העניים האנגלי בשנת 1381. בבית הספר הוא סירב להשתתף בפעילות מעין גדנ"עית שמשרד הביטחון ארגן, על רקע מצפוני. בהמשך למד משפטים באוניברסיטת לידס, בה הוא הצטרף למפלגת הלייבור ובשנת 1966 נבחר לראש ארגון הסטודנטים של לידס בתמיכת קואליציית שמאל. במסגרת פעילותו הפוליטית הפגין כנגד משלחת סטודנטים לצ'ילה, באופן שהביא את משרד החוץ להגדיר אותו כעושה צרות[3]. בשנת 1969 נבחר ליושב ראש ארגון הסטודנטים של בריטניה.
בשנת 1971 הוסמך כעורך דין ועסק במשפט פלילי. שימש יועץ פוליטי של ברברה קסטל בשנים 1974–1976, ושל פיטר שור בשנים 1976–1977. בשנת 1977, עם פרישת ברברה קסטל, ניסה להתמודד במחוז שלה בלנקשייר לבית הנבחרים. הוא נבחר לבית הנבחרים בשנת 1979 וחבר בו מאז.
לאחר ניצחון מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-1 במאי 1997(אנ') מונה ג'ק סטרו לשר הפנים. בתקופה זו פעל לאסדרת פעולות חקירה(אנ'), נושא שהסדיר את פעולות החקירה של רשויות החוק השונות, בעיקר בנושאי טרור וביטחון פנים.
סטרו מונה לשר החוץ ב-8 ביוני 2001, בממשלתו של טוני בליייר, במקום רובין קוק. לאחר מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית נטל חלק כשר בממשלת בריטניה כחלק מקואליציה רחבה של מדינות בראשות ארצות הברית במלחמה העולמית בטרור.
כחלק מהמלחמה בטרור היה אחראי להכנת הסכם הסגרה חדש בין בריטניה לארצות הברית, מתוך כוונה לזרז הסגרת חשודים בפעילות טרור בין שתי המדינות.
במהלך כהונתו כשר החוץ היו נגדו מספר טענות על התנהלות בעייתית. כך היה בשנת 2004, בעקבות ניסיון הפיכה כושל בגינאה המשוונית נטען כנגדו שידע על ההפיכה מראש ולא פעל ליידע את הממשלה המכהנת בגינאה[4]
בתאריך 4 במאי 2006 נחלה מפלגת הלייבור מפלה בבחירות לרשויות המקומיות. כתוצאה מכך ביצע טוני בלייר מיד למחרת, ב-5 במאי, שינויים פרסונליים נרחבים של השרים בממשלה, במסגרת השינויים הועבר ג'ק סטרו מתפקיד שר החוץ לתפקיד מנהיג בית הנבחרים
לאחר שמפלגת הלייבור ספגה תבוסות כבדות בבחירות המקומיות ב־4 במאי 2006, כאשר איבדה 317 מושבים ב־176 מועצות, טוני בלייר ביצע למחרת רענון משמעותי בממשלתו, שבמהלכו העביר את סטרו מתפקיד שר החוץ לתפקיד מנהיג בית הנבחרים ולורד שומר החותם.[6] סטרו ככל הנראה ביקש הפסקה מתפקידים בכירים לאחר שכיהן במשך כמעט עשר שנים בשניים מארבעת משרדי הממשל המרכזיים. כדי למזער את הרושם של הדחה, בלייר העניק לו אחריות על רפורמה בבית הלורדים ומימון מפלגות – נושאים שהיו בעבר באחריות משרד המשפטים החוקתיים. בנוסף, סטרו מונה ליו"ר ועדת הקבינט לעניינים חוקתיים, שם היה אחראי על ניסיון להעביר חיוב אחיד לבקשות חופש מידע.[7]
ב־25 במרץ 2007, ג'ק סטרו הודיע כי ינהל את הקמפיין של גורדון בראון לראשות מפלגת הלייבור. זה היה האישור הרשמי הראשון לכך ששר האוצר יתמודד על התפקיד.[8]
ב-2013 התבטא סטרו בצורה אנטישמית כאשר טען ש"המכשול לשלום במזרח התיכון הוא כסף יהודי בלתי מוגבל ששולט בממשל ובקונגרס האמריקאיים ומעוות את רצון הציבור"[9].
לסטרו סב יהודי, אבי אביו, דבר ששימש בטענות נגד טוני בלייר כאילו הוא מוקף ביועצים יהודים[10].