המלחמה העולמית בטרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחמה בטרור
War on Terror montage1.png
בכיוון השעון משמאל למעלה: חורבות מגדלי התאומים, לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר; חיילי צבא ארצות הברית עולים על מסוק מדגם CH-47 צ'ינוק באפגניסטן; חייל אמריקני ומתורגמן אפגני במחוז זאבול שבדרום אפגניסטן; ופיצוץ של מכונית תופת בבגדד, עיראק
תאריך התחלה: 7 באוקטובר 2001
תאריך סיום: מאי 2013
משך הסכסוך: כ־11 שנים
קרב אחרי: מבצע נחישות טבועה
מקום: המזרח התיכון, קרן אפריקה, מערב ומרכז אפריקה, דרום אסיה, דרום-מזרח אסיה ועוד
עילה: פיגועי 11 בספטמבר
תוצאה:

סוף המבצע הוכרז במאי 2013:

  • נפילת שלטון הטליבאן באפגניסטן ושלטון סדאם חוסיין בעיראק
  • לחימה בארגוני טרור אסלאמי באפגניסטן, עיראק, פקיסטן, תימן, סומליה ומדינות נוספות
  • התבססות חלקית וזמנית של משטרים דמוקרטיים באפגניסטן ובעיראק

קונפליקטים מתמשכים במסגרת שורה של עימותים צבאיים, לרבות:

הצדדים הלוחמים

נאט"ונאט"ו  נאט"ו

אפגניסטןאפגניסטן  אפגניסטן
עיראקעיראק  עיראק
פקיסטןפקיסטן  פקיסטן
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
הודוהודו  הודו
אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה

מדינות נוספות

Battlefields in The Global War on Terror - edit04.png

  מדינות פעילות נוספות
  אזורי לחימה מרכזיים
Rond rouge.png פיגועי טרור עיקריים: ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה (1998) • 2. פיגועי 11 בספטמבר (2001) • 3. פיגועי באלי (2002) • 4. פיגועי 11 במרץ (2004) • 5. פיגועי 7 ביולי (2005) • 6. מתקפת הטרור במומבאי (2008) • 7. פיגועי נובמבר (2015)

המלחמה בטרור הידועה גם בתור המלחמה העולמית בטרור היא סדרת המערכות הצבאיות שהובילו ארצות הברית ומדינות נוספות כנגד ארגוני טרור ומדינות התומכות בטרור לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 במשך כעשור. על פיגועים אלו, אשר גרמו למותם של קרוב ל-3,000 אמריקנים, לקח אחריות ארגון אל-קאעידה בראשות אוסאמה בן לאדן, אשר עיקר בסיסיו היו באפגניסטן. כחודש לאחר הפיגועים קואליציה רחבה של מדינות בראשות ארצות הברית פלשה לאפגניסטן, הפילה שם תוך זמן קצר את משטר הטאליבאן והחלה בלחימה מתמשכת מול כוחות של הטאליבאן ואל-קאעידה. את הלחימה הנהיג נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' ווקר בוש, אשר החליט כשנתיים מאוחר יותר להרחיב את הלחימה גם לעיראק. לאחר שגיבש קואליציה מצומצמת יחסית של מדינות, הצבא האמריקני הוביל פלישה לעיראק שגרמה תוך זמן קצר לנפילת משטרו של סאדם חוסיין ובדומה למה שקרה באפגניסטן התפתחה ללחימה מתמשכת בארגוני טרור מקומיים בראשות אל-קאעידה. בשנים הבאות השקיעה ארצות הברית מאמצים משמעותיים בהכרעת ארגוני הטרור באפגניסטן ובעיראק ובביסוס משטרים דמוקרטיים פרו-מערביים יציבים במדינות אלו. במקביל נערכו גם מבצעים צבאיים מצומצמים יותר באזורים נוספים במקומות שונים באסיה ובאפריקה.

לקראת סוף כהונתו של ג'ורג' ווקר בוש היה נראה שארגון אל-קאעידה נחלש משמעותית ושהושגה יציבות מסוימת באפגניסטן ובעיראק, ובתוך כך החלה מגמה של הוצאת הכוחות המערביים ממדינות אלו. בדצמבר 2011 השלים נשיא ארצות הברית ברק אובמה את הוצאת הכוחות האמריקניים מעיראק עד האחרון שבהם ובהמשך הכריז במאי 2013 על סיום מבצע המלחמה העולמית בטרור.[1] בדצמבר 2014 אובמה גם השלים זאת באפגניסטן, אף ששם ארצות הברית השאירה כוח צבאי קטן. בכך שתי מלחמות אלו הגיעו לסיומן לאחר יותר מעשור של לחימה. מראשית המלחמה בטרור בשנת 2001 ועד לשנת 2011 נהרגו בלחימה במזרח התיכון כ-8,000 חיילים מערביים, מרביתם אמריקניים. לצד כ-3,000 אזרחים אמריקניים שנהרגו בפיגועי 11 בספטמבר 2001, החל מפיגועים אלו נהרגו כ-4,000 אזרחים נוספים במסגרת מתקפות של ארגוני טרור כנגד מטרות מערביות ופרו-מערביות. ובעוד כל זאת, נהרגו במסגרת המלחמות השונות כמה עשרות אלפי פעילי טרור לצד עשרות אלפי אזרחים, כאשר מרבית נפגעים אלו הם באפגניסטן ובעיראק.

אף על פי שמבצע המלחמה בטרור מזוהה בעיקר עם תקופת כהונתו של ג'ורג' ווקר בוש, נשיא אשר ראה במלחמה זו מדיניות רשמית, היא המשיכה גם בימי נשיאותו של ברק אובמה במהלכו הוצאו כוחות אמריקאיים מעיראק והוכרז הסיום הפורמלי למלחמה עולמית בטרור בשנת 2013 ותוך מספר חודשים הוצעו גם מירב הכוחות מאפגניסטן. תוך זמן קצר מיציאת הכוחות האמריקנים מעיראק נכזבה תקוותם של רבים בעולם והמדינה הידרדרה למלחמת אזרחים כוללת כאשר המדינה העיראקית מאבדת הלכה למעשה נתחים משמעותיים משטחה לטובת ארגון הטרור המדינה האסלאמית (דאעש), ארגון שרבים מאנשיו הם יוצאי ארגון אל-קאעידה. עקב אירועים אלו החליט נשיא ארצות הברית ברק אובמה לחדש את הלחימה האמריקנית במזרח התיכון נגד הטרור האסלאמי, ולצורך כך הוא גיבש קואליציה של מדינות המוציאות לפועל תקיפות אוויריות נגד הארגון.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינוח הרשמי המוקדם ביותר ככל הנראה שדיבר על מלחמה אמריקנית כנגד "הטרור", היה כנראה כאשר בשנת 1984 ממשל רייגן הורה על הקפאת נכסים של מספר ארגוני טרור אסלאמי. ההוראה ככל הנראה נבעה כתגובה לפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות באוקטובר 1983, פיגועים בהם קיפחו את חייהם 241 חיילים אמריקניים וכמה עשרות נוספים.[2] בשנים הבאות גורמים שונים בארצות הברית דיברו לא פעם על מאבק או מלחמה או מערכה נגד ארגוני טרור אסלאמיים ואחרים, ובשנת 1997 מנהיג ארגון הטרור אל-קאעידה הכריז מצידו על "ג'יהאד - מלחמת קודש - על ממשלת ארצות הברית", ובכך הגדיר את המצב בינו לבין ארצות הברית כמלחמה.[3] כשנה לאחר מכן ארגונו של בן לאדן פוצץ את שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה, וכשלוש שנים לאחר מכן הוציא לפועל גם את פיגועי 11 בספטמבר 2001 - פיגועים שרק בעקבותיהם הפכה המלחמה בטרור למוטיב מוביל במדיניות החוץ של ארצות הברית. בעקבות הפיגועים נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש הציג את הפיגועים כחלק ממלחמה בין המערב לארגוני הטרור, וב-16 בספטמבר 2011, ממעונו בקמפ דייוויד, הוא הכריז על תחילתה של "מלחמה בטרור";[4] רעיון אותו ניסח בצורה בהירה יותר בנאומו בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר אותה השנה.[5]

המלחמה בטרור מכונה גם בשמות רבים נוספים, כגון "מלחמת העולם השלישית",[6][7][8] "מלחמת העולם הרביעית" (לאחר המלחמה הקרה כמלחמת עולם),[9][10][11] "המלחמה של בוש",[12][13][14] "המלחמה הארוכה",[15][16][17] "המלחמה בטרור העולמי"[18] ו"המלחמה נגד אל-קאעידה".[19] הכינויים השונים זוכים לפרשנויות שונות ולעתים הם עוסקים במשמעויות דומות שאין זהות.

באפריל 2007, בשלהי כהונתו של ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, ממשלתו הודיעה בפומבי כי היא נוטשת את השימוש במונח "המלחמה בטרור", ביטוי אותו היא מצאה לדבריה יותר מזיק מאשר מועיל.[20] בהרצאה בשנת 2011 ראש ארגון ה-MI5 כפר בהגדרה של העימות עם ארגוני הטרור כ"מלחמה", וציין כי פיגועי 11 בספטמבר היוו "פשע, לא אקט של מלחמה", והוא הוסיף ש"אף פעם לא הרגשתי שההגדרה הזאת [של מלחמה] מסייעת ללחימה בטרור".[21] באיחור מה לאחר בריטניה, עם עזיבתו של ג'ורג' ווקר בוש את הבית הלבן גם ארצות הברית החלה להפסיק להגדיר את מצב העניינים כמלחמה. במרץ 2009, משרד ההגנה האמריקני הורה להחליף במסמכים רשמיים רשמיים את המונח "המלחמה בטרור העולמי" בביטוי חדש העונה לשם "מבצעי החירום בחו"ל" (Overseas Contingency Operation, OCO),[22] כאשר המטרות המקוריות של המערכה שהגדיר ג'ורג' ווקר בוש נשמרו והוגדרו כלחימה בטרור תוך התמקדות בארגון אל-קאעידה לצד הקמה של בריתות כנגד הטרור הבינלאומי.[23][24]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי מוג'אהדין באפגניסטן באמצע שנות ה-80. מארגוני טרור אלו שהתבססו באפגניסטן צמחו לימים הארגונים אל-קאעידה וטאליבן
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – טרור אסלאמי, אל-קאעידה

לצד ארגוני טרור אסלאמים שונים אשר קנו לעצמם שם בינלאומי במחצית השנייה של המאה ה-20, בלט ארגון אל-קאעידה. את מקורותיו של ארגון טרור זה נהוג לנעוץ במלחמה הסובייטית באפגניסטן לאורך שנות ה-80 של המאה ה-20. במסגרת מלחמה זו פלשה ברית המועצות לאפגניסטן במטרה לבסס במקום משטר קומוניסטי. כנגד פלישה זאת מדינות שונות בגוש המערבי כגון ארצות הברית, בריטניה, ערב הסעודית ופקיסטן העניקו תמיכה כלכלית וצבאית ללוחמים אפגנים אסלאמיסטים אשר זכו במערב לשם לוחמי המוג'אהדין. לוחמים אלו ניהולו מלחמת גרילה מול כוחות ברית המועצות, ובכך שירת הדבר לדידם של גורמים רבים במערב את האינטרסים שלו תחת מאמציו להחליש את ברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה. באותן השנים היגר אוסאמה בן לאדן לאפגניסטן, קבע שם את מקומו, ועד מהרה הפך לעומד בראשו של ארגון אל-קאעידה שהיה אחד הארגונים שלחמו בסובייטים. בשנים שלאחר המלחמה באפגניסטן, החל ארגונו של בן לאדן לבסס עצמו כארגון מאומן, מלוכד ומצויד, ובמקביל החל להוציא פעולות טרור נגד מי שהוגדרו כאויבי האסלאם. בשנת 1996, השתלט ארגון הטאליבן על אפגניסטן, והחל ליישם במדינה את חוקי השריעה, ובמקביל לתת מקלט, תמיכה ומרחבי אימונים לארגוני טרור אסלאמיים שונים, בדגש על ארגון אל-קאעידה. ארגון זה, הקים תשתית שלמה באפגניסטן, אשר כללה עשרות בסיסי אימונים.[25][26]

לאורך שנות ה-90 ארגון אל-קאעידה הוציא לפועל שורה ארוכה של מתקפות טרור איכותיות ואפקטיביות, המיועדות בעיקר כנגד יעדים אמריקניים. כך למשל ב-26 בפברואר 1993, הארגון ביצע ניסיון ראשון למוטט את מגדלי התאומים בניו יורק באמצעות משאית-תופת שהתפוצצה בחניון התת-קרקעי של מגדל מספר 1 במרכז הסחר העולמי. 6 אזרחים נהרגו ויותר מ-1000 נפצעו.[27] לאחר מספר שנות רגיעה, ב-7 באוגוסט 1998, ביצע הארגון פיגוע גדול ממדים בשגרירויות האמריקניות בניירובי, בירת קניה, ובדאר א-סלאם, בירת טנזניה. בפיגועים אלו נרצחו 224 בני אדם לרבות 12 אמריקניים, ונפצעו למעלה מ־4,000.[28]

פרוץ המלחמה בטרור (2001-2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדלי התאומים בוערים בעת פיגועי 11 בספטמבר על רקע פסל החירות
נאומו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש במושב המשותף של הקונגרס האמריקאי מספר ימים לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר, ב-20 בספטמבר 2001, במהלכו דרש משלטון הטליבאן באפגניסטן להסגיר את אוסמה בן לאדן ולפרק את הבסיסים של ארגון אל קאעדה. בנאומו אמר: "הם ימסרו לנו את הטרוריסטים או שהם יחלקו אתם את גורלם"

פיגועי 11 בספטמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיגועי 11 בספטמבר

בבוקרו של יום שלישי, ה-11 בספטמבר 2001, תשעה עשר טרוריסטים שהשתייכו לארגון אל-קאעידה חטפו ארבעה מטוסי נוסעים שהמריאו מנמלי תעופה שונים בצפון מזרח ארצות הברית. תחילה, הטיסו החוטפים שניים מהמטוסים, טיסה 175 של יונייטד איירליינס וטיסה 11 של אמריקן איירליינס, לעבר מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי שבעיר ניו יורק וריסקו אותם עליהם. 147 נוסעי המטוסים נהרגו, בתוך שעתיים שני המגדלים קרסו ובכך הביאו להרג של 2,192 אזרחים, 343 כבאים ו-71 שוטרים. כמו כן ריסקו החוטפים את טיסה 77 של אמריקן איירליינס אל תוך בניין הפנטגון בארלינגטון הסמוכה לוושינגטון הבירה, כאשר כתוצאה מכך מוסב נזק משמעותי למבנה ונהרגים כל 59 נוסעי המטוס לצד 70 אזרחים ו-55 אנשי צבא על הקרקע. בנוסף הם תכננו לרסק את המטוס הרביעי, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, אל תוך בניין הקפיטול, אך המטוס התרסק לבסוף בשדה פתוח ליד שנקסוויל, פנסילבניה, לאחר מאבק בין נוסעי המטוס לחוטפים, כאשר כל 39 הנוסעים נהרגים. בסיכומו של דבר נהרגו באירועים 2,977 בני אדם, דבר אשר הופך אירועים אלו למתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה, ולהתקפה הקטלנית ביותר שספגה ארצות הברית על אדמתה מאז המתקפה היפנית על פרל הארבור בדצמבר 1941.[29][30]

מיד לאחר הפיגועים גורמי ממשל בארצות הברית הצביעו על ארגון אל-קאעידה כחשוד העיקרי באחריות להם, כאשר הם רואים בפיגועים המשך ישיר למתקפות הטרור שהוציא הארגון כנגד מטרות אמריקניות לאורך כל שנות ה-90. בעוד בתחילה מנהיג ארגון אל-קאעידה אוסמה בן-לאדן הכחיש קשר לאירועים, כשלוש שנים מאוחר יותר הוא לקח אחריות מלאה על הפיגועים, כאשר הוא מציין שהעילות שהביאו אותו להוציא אותם לפועל כוללות את התמיכה האמריקנית בישראל, נוכחותם של חיילים אמריקניים על אדמת ערב הסעודית והסנקציות שהטילה ארצות הברית נגד משטרו של סאדם חוסיין בעיראק.[31] יום לאחר הפיגועים, ב-12 בספטמבר, התכנסה מועצת נאט"ו והכריזה שתקיפת ארצות הברית משמעותה תקיפה על כל המדינות החברות בנאט"ו, ועל כן התגובה תהא בהתאם. הצהרה זו גרמה להחלת סעיף 5 באמנת נאט"ו בפעם הראשונה מאז שנכתב במלחמה הקרה.[32] לצד מעורבות של אל-קאעידה רבים בארצות הברית גם הצביעו על סדאם חוסיין כאחראי אפשרי לפיגועים, וכבר בצהריי ה-11 בספטמבר מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד הורה לעובדיו לבדוק האם יש ראיות למעורבות עיראקית בתכנון ובביצוע הפיגועים, על מנת לבחון האם עומד צידוק נוח לתקיפת עיראק כתגובה.[33] בפגישה בקמפ דייוויד כארבעה ימים לאחר מכן שלל הנשיא בוש את היוזמה לתקוף את עיראק.[34]

אף על פי שממשל בוש התמהמהה בהצגת אופייה של התגובה הצפויה, הוא הקפיד להבהיר שתגובה צבאית בוא תבוא. יום לאחר הפגישה בקמפ דייוויד, ב-16 בספטמבר, הכריז ג'ורג' ווקר בוש על תחילתה של "מלחמה בטרור",[4] רעיון אותו ניסח בצורה נרחבת בנאומו בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר אותה השנה.[5] כבר בתחילת נאום זה הכריז בוש: "אנחנו הולכים להביא את אויבינו לצדק, או שאת הצדק נביא לאויבינו. הצדק ייעשה". בהמשך קבע בוש שהראיות קושרות את הפיגועים לארגון אל-קאעידה. האו הוסיף שאף על פי שטרוריסטים המזוהים עם הארגון פרוסים ביותר מ-60 מדינות, עיקר התשתיות ל הארגון נמצאים באפגניסטן, מדינה המצויה תחת שלטון הטאליבן. לאחר שתיאר את ההפרות השיטתיות של זכויות האדם באפגניסטן, בוש טען שמתוקף כך שהטאליבן נותן חסות לארגון אל-קאעידה הוא נושא באחריות לפיגועים, ומיד החל להציב עבורם שורה של דרישות: הסגרת הטרוריסטים באפגניסטן לרבות אוסמה בן לאדן לארצות הברית, שחרור אזרחים זרים הכלואים באפגניסטן, ופירוק מיידי של ארגוני הטרור במדינה. לסיום הוא הוסיף ש"דרישות אלה אינן פתוחות למשא ומתן", ובהמשך הכריז גם ש"הם (הטאליבן) ימסרו לנו את הטרוריסטים או שהם יחלקו אתם את גורלם". עוד אמר בוש ש"המלחמה שלנו בטרור מתחילה עם אל-קאעידה, אבל היא לא תיגמר שם. היא לא תיגמר עד שכל ארגוני הטרור יעצרו וינוצחו." בוש הוסיף שהמלחמה תהיה ארוכה, תכלול אמצעים מגוונים, ותציב על הכוונת לא רק ארגוני טרור אלא גם מדינות המגבות אותן, היות ש"כל המדינות צריכות לקבל החלטה - או שאתם איתנו או שאתם עם הטרוריסטים". לבסוף קרה לכל מדינות העולם להצטרף למאבקה של ארצות הברית למען שלום העולם וחירותו.[35]

הפלישה לאפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי צבא ארצות הברית מסיירים במחוז קונאר שבמזרח אפגניסטן, יולי 2006
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן

מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי צבא ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת", היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסמה בן לאדן ולארגון הטרור אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שהתקיים בה.

ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה, והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית "ISAF", שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.

לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה). הקואליציה בראשות ארצות הברית מנסה לייצב את המדינה על ידי ביסוס משטר דמוקרטי בה ועל ידי חיזוק צבאה כדי שיוכל להתמודד עם ארגוני הטרור. בנוסף לכך, הקואליציה עוסקת בפעולות ביטחון שוטף במדינה שכוללות לחימה במעוזי טליבאן החוזרים ומתגבשים במקומות שונים במדינה (הדבר נגרם עקב היעדר צבא חזק שישליט סדר במדינה).

התרחבות הלחימה (2002-2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלישה לעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחתים אמריקניים בפעילות מבצעית במחוז אל-אנבר שבמערב עיראק, יוני 2006
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת עיראק

מלחמת עיראק או מלחמת המפרץ השנייה (השם הרשמי בצבא ארצות הברית הוא מבצע חופש לעיראק) הייתה פלישה של חילות קואליציה של מדינות (כוח רב לאומי - עיראק, MNF–I) בראשות ארצות הברית ובריטניה ובדחיפת ג'ורג' בוש, לעיראק, בשנת 2003, כדי להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. עיקר הלחימה נמשך שלושה שבועות, החל מה-20 במרץ 2003. ההערכות לגבי מספר הנפגעים בשלב זה נעות סביב עשרת־אלפים אזרחים עיראקים, כמה עשרות אלפים של חיילים עיראקיים, ו-172 מחיילי הכוחות התוקפים.[36] בכמה מובנים, זהו חלקה השני של מלחמת המפרץ שהתרחשה ב-1991. לאחר המלחמה נותרו כוחות הקואליציה בעיראק ונאבקו בכוחות גרילה מקומיים, במאבק שנמשך עד 15 בדצמבר 2011,[37] עת הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק. בתשע שנות לחימה אלה, נמנו 4,500 הרוגים אמריקאים וכ-100,000 הרוגים עיראקים.[38]

מזרח אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי צבא ארצות הברית ולוחמי שייטת צרפתיים בחופי ג'יבוטי, יוני 2004

"מבצע חירות מתמשכת - קרן אפריקה" (OEF-HOA), הוא מבצע שמטרתו הוגדרה כמלחמה בטרור ובפיראטיות בקרן אפריקה בדגש על סומליה.[39] המבצע הוצא לפועל על ידי כוח מיוחד שהוקם על ידי האמריקנים לצורך העניין - כוח המשימה המשולב לקרן אפריקה (CJTF-HOA).[40] לצד כוח זה, השתתפו בפעילות במקום גם כוחותיהם הצבאיים של מספר מחברותיה של ברית נאט"ו ומספר מדינות מקומיות: סומליה, אתיופיה, קניה וג'יבוטי.[41] כוח נוסף שפועל במסגרת המבצע, הוא הכוח הימי הרב לאומי כוח משימה משולב מספר 150 - כוח שהוא למעשה שלוחה של כוחות הקואליציה הפרו-אמריקנית במלחמת עיראק, כאשר תפקידו לצד לוחמה נגד הפיראטיות באזור, הוא אבטחה ספציפית של מפרץ עדן, על-מנת לאפשר זרימה סדירה של ציוד, סחורות וכוח אדם מארצות הברית ואירופה לעיראק.[42] הכוח מורכב בעיקר מצבאותיהם של ארצות הברית, קנדה, צרפת, בריטניה, גרמניה, דנמרק ויפן.[43]

במהלך הלחימה במקום, תעשיית הפיראטיות באזור ספגה מכה קשה אך לא מוגרה לחלוטין, כלי שיט רבים שנכנסו לסכנת שוד חולצו על ידי הכוחות הצבאיים שבמקום ובסיסי פיראטים וכלי שיט של גורמים מעין אלו הותקפו.[44][45][46][47] במסגרת המלחמה בטרור שבאזור, ובעיקר בארגון אל שבאב - מאות טרוריסטים נהרגו או נעצרו, ורבות מתשתיות ובסיסי הטרור במקום הושמדו.

במהלך כלל הלחימה במקום, 29 חיילים אמריקניים נהרגו.[48][49][50][51][52][53] מנגד, 110-158 טרוריסטים ופיראטים נהרגו אף הם[54] ויותר מ-1,200 טרוריסטים ופיראטים נעצרו.[55]

מערב אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים אמריקניים וכוחות מיוחדים של מאלי, דצמבר 2009
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בוקו חראם

"מבצע חירות מתמשכת - חוצה סהרה" (OEF-TS), הוא מבצע שמטרתו היא להגביר את הביטחון, השיטור, הסדר והיציבות באזור הסהרה והסאהל שבאפריקה, כנגד פעילות טרור, שבשנים שטרם לכן קנה לו אחיזה באזור, וכנגד סחר בסמים ונשק במקום. בפרט, מטרת המבצע היא לשפר את יציבותן של אלג'יריה, צ'אד, מאלי, מאוריטניה, ניג'ר​, סנגל, ניגריה ומרוקו - מדינות שהוגדרו כמאוימות מהטרור באופן מיידי.[56][57] ב-7 בינואר 2007, אישר הקונגרס הקצבה של 500 מיליון דולר בפריסה ל-6 שנים למען המטרה,[57] ובאותו היום נשלחו כוחות אמריקניים לאזור, כאשר הם חוברים לכוח בינלאומי אפריקני שהוקם באזור. הכוח הבינלאומי הכולל של המבצע כלל כ-1,325 אמריקנים,[58] 200 קנדים,[59]כ-900 מרוקאים,[58] כ-400 מאלים,[60]כ-250 אלג'יראים, 1000 מאוריטנים[61] ו-25 רופאים סנגלים. העיסוק המרכזי של הכוחות האמריקנים, היה באימון וציוד של הכוחות המקומיים, על-מנת להכשירם ללוחמה בטרור.[62]

מלבד ענייני ביטחון, חוק וסדר, עסק הכוח הבינלאומי גם בפעילות הומניטרית באזור, אשר כלל סיוע לאוכלוסייה המקומית, מתן עזרה רפואית, תפעול מערכות חינוך, פיתוח כלכלי ועוד.[63][64]

דרום אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם בו שהה אוסמה בן-לאדן לפני שחוסל במקום במסגרת מבצע חנית נפטון על ידי לוחמי אריות הים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה בצפון-מערב פקיסטן

המלחמה בצפון-מערב פקיסטן הוא סכסוך מזוין בין הכוחות המזוינים של פקיסטן בתמיכה ובמעורבות של ארצות הברית לבין קבוצות מיליטנטים אסלאמיות, המורכבות מאנשי שבטים, חברי טליבאן וחברי מוג'אהדין.[65] העימות החל ב-2004 לאחר שהצבא הפקיסטני ניסה לתפוס חברי אל-קאעידה באזור הררי בשם וואזיריסטאן, אליו נמלטו טרוריסטים רבים מאפגניסטן השכנה (לרבות מנהיג ארגון אל-קאעידה, אוסמה בן לאדן). המבצע גרם להתקוממות מזוינת מצד המקומיים, ובעקבותיו נהרגו 7,000 אזרחים ויותר מ-3,440,000 אזרחים נאלצו לנטוש את בתיהם.

המעורבות של ארצות הברית בלחימה באזור, התבטאה בעיקר בתמיכה בכוחות הפקיסטניים, בהפעלה נרחבת של מזל"טים לשם איסוף מודיעין, חיסולים ממוקדים ותקיפת יעדים מהאוויר, ובהפעלת אנשי CIA וחיילי הכוחות המיוחדים של ארצות הברית בשטח.

במהלך הפעילות האמריקנית בצפון-מערב פקיסטן, אותר אוסמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה, אשר כאמור אחראי לסדרת פיגועים רצחניים ברחבי העולם ובהם פיגועי 11 בספטמבר, העילה למלחמה העולמית בטרור. בהוראתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, ובביצוע לוחמי כוחות הקומנדו המיוחדים, "צוות שש" של יחידת "אריות הים" (Navy SEALs) חוסל בן לאדן במסגרת מבצע חנית נפטון, ב-2 במאי 2011, בעיר אבוטאבאד, כ-50 קילומטרים צפונית לאיסלאמאבאד בירת פקיסטן. מדובר היה למעשה במילוי אחד היעדים החשובים והסימבוליים ביתר של המלחמה בטרור - עשיית דין באחראים לפיגועי 11 בספטמבר. לאחר ההתנקשות באוסמה בן לאדן, הכריז אובמה שהמטרה המרכזית במלחמה העולמית בטרור בכלל ובזו שבצפון-מערב פקיסטן בפרט, הושגה.

דרום מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחתים אמריקניים ופיליפינים בפיליפינים, דצמבר 2009

בינואר 2002, החל הצבא האמריקני לפורס כוחות צבא באיי הפיליפינים בתיאום עם שלטונות המדינה, שזה מכבר איבדה כמעט את אחיזתה ושליטתה במספר איים בדרום המדינה בעלי רוב המוסלמי, אליהם החלו לחדור ארגוני טרור אסלאמיים. המטרה הייתה לייעץ ולסייע בפועל לכוחות המזוינים של הפיליפינים במאבקם נגד קבוצות אסלאמיות פיליפיניות.[66] בתחילה, הפעילות בעיקר התמקדה בחיסולן של קבוצות אבו סיאף ואל-ג'מאעה אל-אסלאמיה (JI) ממעוזם באי הדרומי באסלאן.[67] החלק השני של המבצע היה למעשה תוכנית הומניטרית בשם "חיוכי מבצע", אשר מטרתה הייתה לספק טיפול רפואי ושירותים חיוניים לתושבי אזור באסלאן, לאחר שהמקום נפגע מהקרבות.[68][69] בצהלך הלחימה בפיליפינים, נהרגו 17 חיילים אמריקניים[70] וכ-315 חמושים אסלאמים.[71]

התייצבות המזרח התיכון (2007-2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחים עיראקים מצביעים בבחירות לפרלמנט, מרץ 2010

בעשורים האחרונים, השלטון המרכזי בתימן סבל מחולשה והמערכת השבטית הייתה חזקה כתמיד. מפאת דברים אלו, נותרו בתימן אזורים נרחבים במדינה חסרי חוק וסדר, אשר היו למעשה פתוחים לאימונים ופעילות של ארגוני טרור מילטנטיים. כתוצאה מכך, קנה לו ארגון אל-קאיעדה אחיזה חזקה במדינה זו.[72] החל מראשית המלחמה בטרור, ניהלה ארצות הברית סדרה של תקיפות צבאיות על חמושים של אל-קאיעדה בתימן, בין השאר, באמצעות שימוש מוגבר במזל"טים.[73] בנוסף, במטרה לתמוך במאמציה העצמאיים של תימן להילחם בטרור, הגדילה ארצות הברית, את חבילת הסיוע הצבאית שלה לתימן מפחות מ-11 מיליון דולר בשנת 2006 ליותר מ-70 מיליון דולרים בשנה 2009, כמו גם מתן עד 121 מיליון דולר לפיתוח צבאי לשלוש שנים.[74]

אחרית דבר: מבצע נחישות טבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקואליציה הבינלאומית נגד המדינה האסלאמית
נושאת המטוסים האמריקנית ג'ורג' הרברט ווקר בוש ומשחתת הצי המלכותי הבריטי במפרץ הפרסי, אוקטובר 2014

התפוררות המזרח התיכון ועליית המדינה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים השנייה בעיראק, המתקפה בצפון עיראק

פעולות טרור עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מפיגועי 11 בספטמבר שפתחו למעשה את המלחמה בטרור ועוד במעט לפניהן, הוציאו לפועל ארגוני טרור אסלאמיים פעולות טרור כנגד מטרות מערביות ואחרות. מרבית מפעולות אלו מאופיינות בפגיעה המונית באזרחים חפים מפשע באמצעות חוליות טרור המשתמשות בירי קל ופיצוץ חומרי נפץ.

הרוגים אירוע תאריך מיקום אחריות
2,977 פיגועי 11 בספטמבר 2001 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית אל-קאעידה
224 ההתקפות על השגרירויות בקניה ובטנזניה 1998 קניהקניה  קניהטנזניהטנזניה  טנזניה אל-קאעידה
209 פיגועי הרכבות במומבאי 2006 הודוהודו  הודו לשקאר-א-טייבה
202 פגועי באלי 2002 אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה אל-קאעידה
191 פיגועי 11 במרץ במדריד 2004 ספרדספרד  ספרד אל-קאעידה
180 הפיגוע בקראצ'י ב-2007 2007 פקיסטןפקיסטן  פקיסטן אל-קאעידה
166 מתקפת הטרור במומבאי 2008 הודוהודו  הודו לשקאר-א-טייבה
136 פיגועי 13 נובמבר בפריז 2015 צרפתצרפת  צרפת המדינה האסלאמית
117 פיגוע פשאוור 2009 פקיסטןפקיסטן  פקיסטן טאליבן
116 הפיגוע במעבורת סופרפרי 14 2004 הפיליפיניםהפיליפינים  הפיליפינים אבו סיאף
105 פיגוע ההתאבדות בלאקי מרקט 2010 פקיסטןפקיסטן  פקיסטן טאליבן
90 הפיגועים בשארם א-שייח' 2005 מצריםמצרים  מצרים אל-קאעידה
80 פיגוע ג'איפור 2008 הודוהודו  הודו לשקאר-א-טייבה
74 מתקפת הטרור בקמפלה 2010 אוגנדהאוגנדה  אוגנדה א-שבאב
62 הפיגועים בדלהי 2005 הודוהודו  הודו לשקאר-א-טייבה
60 הפיגועים בעמאן 2005 ירדןירדן  ירדן אל-קאעידה
57 הפיגועים באיסטנבול 2003 טורקיהטורקיה  טורקיה אל-קאעידה
56 פיגועי 7 ביולי בלונדון 2005 בריטניהבריטניה  בריטניה אל-קאעידה
52 הפיגוע בבאזר זבארי 2003 הודוהודו  הודו לשקאר-א-טייבה
45 הפיגועים בקזבלנקה 2003 מרוקומרוקו  מרוקו אל-קאעידה
לעתים מספר ההרוגים באירועים השונים איננו ודאי במדויק, ומפעם לפעם אין ודאות גם באשר לארגון הטרור בעומד מאחוריהם. בנוסף, לא ציונו אירועי טרור באפגניסטן, עיראק, סוריה ותימן, עקב חוסר ההבחנה הברורה בין מתקפות טרור לעימותים השונים המתנהלים במדינות אלו.

אבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מידע מדויק לגבי מספר ההרוגים והנפגעים במלחמה העולמית בטרור. מספר ההרוגים במערכות הצבאיות שניהלו ארצות הברית ובנות בריתה ברחבי העולם, נע בין 284,063 ל-397,703, כאשר מתוכם כעשרת אלפים אמריקניים. בנוסף לכך, נהרגו גם במהלך אותה התקופה כ-3,800 איש, מרביתם בני העולם המערבי, כתוצאה מטרור אסלאמי נגדי (לרבות פיגועי 11 בספטמבר).

  • מלחמת עיראק: 154,963-174,115 הרוגים.
  • המלחמה בצפון מערב פקיסטן: 50,879-86,167 הרוגים.
    • כוחות הביטחון של פקיסטן:
      • הרוגים: 5,000[94]
      • פצועים 8,671+[95]
      • אנשי כוחות הביטחון שנשבו: 857+ (558 מתוכם שוחררו)
    • הכוחות המזוינים של ארצות הברית: 15 חיילים נהרגו[96]
    • טרוריסטים: 27,370 נהרגו (מתוכם 1,476 עד 2,334 כתוצאה מהפצצות מזל"טים של צבא ארצות הברית)[94] ועוד אלפים נעצרו.[97]
    • אזרחים פקיסטניים: 18,494–48,782 נהרגו[98] ועוד 3.44 מיליון נעקרו מבתיהם.[99]
  • מלחמת אפגניסטן: 60,371-90,371 הרוגים.
    • כוחות הקואליציה:
      • הכוחות המזוינים של ארצות הברית: 2,260 הרוגים.[100]
      • הכוחות המזוינים של הממלכה המאוחדת: 444 הרוגים.[100]
      • הכוחות המזוינים של קנדה: 158 הרוגים.[100]
      • אחר: 498 הרוגים.[101][100]
      • סה"כ: 3,360 הרוגים.[100]
    • כוחות הביטחון של אפגניסטן: 10,086+ הרוגים[102][103][104]
    • צבא הברית הצפון אפגנית: 200 הרוגים[105][106][107][108]
    • טרוריסטים: אין בנמצא אומדן מהימן. ככל הנראה, כעשרות אלפים נהרגו ועוד אלפים נפצעו.[109]
    • אזרחים אפגאנים: בין השנים 2001–2013, נהרגו באפגניסטן 16,725-19,013 אזרחים כתוצאה מן הלחימה.[110]
  • תימן: 3,800-10,000 הרוגים.
    • צבא תימן: כ-800 חיילים נהרוג.[111][112][113]
    • הכוחות המזוינים של ארצות הברית: 17 חיילים נהרוג.[114]
    • טרוריסטים: כמה אלפים, אין מידע מהימן.[111][112]
    • אזרחים תימנים: כאלפיים הרוגים, אין מידע מהימן.[115]
  • סומליה: כ-6,650 הרוגים.
    • הכוחות המזוינים של ארצות הברית: 29 חיילים הרוגים.[48][49][50][51][52][53]
    • טרוריסטים ופיראטים: 110-158 נהרגו[54] ויותר מ-1,200 נעצרו.[55]
    • אזרחים סומלים: 6,500 הרוגים ו-8,516 פצועים.
  • הפיליפינים: כ-400 הרוגים.
    • 17 חיילים אמריקניים הרוגים.[70]
    • כ-315 חמושים אסלאמים.[71]

עלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין הסכמה לגבי העלויות של המלחמה בטרור, מבחינתה של ארצות הברית, והחישובים השונים נעים בין 1.2 ל-3 טריליון דולר בקירוב.

מקור שירות המחקר ומשרד התקציב של הקונגרס[116][117][118] מכון ווסטון ללימודים בינלאומיים[119]
מחלקת ההגנה של ארצות הברית 1.21 טריליון דולר 1.311 טריליון דולר
מחלקת המדינה של ארצות הברית והסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי 66.7 מיליארד דולר 74.2 מיליארד דולר
המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארצות הברית 8.4 מיליארד דולר 32.6 מיליארד דולר
הוצאות נלוות 1.24-1.63 טריליון דולר
סה"כ 1.28 טריליון דולר 2.66-3.05 טריליון דולר

*) הערה: החישוב של הקונגרס, היא חישוב צר יותר. הוא נוהג לחשב רק דברים הקשורים ישירות למלחמה העולמית בטרור. לעומתו מכון ווסטון ללימודים בינלאומיים נוהג לחשב גם עלויות היקפיות, כמו השקעות אזרחיות אמריקניות בעיראק ובאפגניסטן, הרחבת הצבא האמריקני כתוצאה מהמלחמה וכו'.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצג מחאה נגד המלחמה בעיראק ב-4 בינואר 2007, ארצות הברית. המוחים, לבושים כעצירים עיראקיים

ביקורת על המלחמה בטרור, מגיעה מכיוונים שונים, בעיקר טענות שהעניין כרוך בבעיות מוסריות של הפרת חירויות אזרח וזכויות אדם,[120] טענות לחוסר יעילות וטענות לעלות כלכלית גבוהה. בנוסף, הרעיון של "מלחמה" נגד טרור ספג ביקורת בטענה שאין אפשרות של ממש להילחם בטרור, היות שהוא איננו גורם מדיני.[121] מבקרים אחרים, כמו פרנסיס פוקויאמה, נהג לציין כי "טרור" הוא איננו אויב, אלא טקטיקה.[122] אחרים נהגו לטעון שהמלחמה בטרור היא למעשה צביעות אמריקנית[123] ופוגעת במעמדה ובתדמיתה של ארצות הברית בעולם.[124]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ Silver, Alexandra (18 March 2010). "How America Became a Surveillance State". Time Magazine. Retrieved 26 March 2011.
  3. ^ Osama bin Laden's 'holy war' began years ago. CNN. Retrieved 28 August 1998.
  4. ^ 4.0 4.1 Jonathan Lyons, "Bush enters Mideast's rhetorical minefield" (Reuters: 21 September 2001). Greenspun.com
  5. ^ 5.0 5.1 "Transcript of President Bush's address". CNN. 20 September 2001.
  6. ^ "Bush likens 'war on terror' to WWIII". ABC News Online – Abc.net.au. 6 May 2006. Archived from the original on 4 February 2011. Retrieved 26 March 2011.
  7. ^ Thomas L. Friedman (13 September 2009). "Foreign Affairs; World War III". The New York Times. Retrieved 10 November 2009.
  8. ^ "World War II Strikes Spain". Daily News (New York). 12 March 2004. Archived from the original on 2012-10-26. Retrieved 10 November 2009.
  9. ^ Charles Feldman and Stan Wilson (3 April 2003). "Ex-CIA director: U.S. faces 'World War IV'". CNN. Archived from the original on 27 July 2008.
  10. ^ Coman, Julian (13 April 2003). "'We want them to be nervous' (That means you Ali, Bashar and Kim)". The Daily Telegraph (London). Retrieved 9 November 2009.
  11. ^ Elio A. Cohen (20 November 2001). "World War IV". The Wall Street Journal. Archived from the original on 6 April 2004. Retrieved 9 November 2009.
  12. ^ Thompson, Mark (26 December 2008). "The $1 Trillion Bill for Bush's War on Terror". TIME. Retrieved 26 March 2011.
  13. ^ Priest, Dana (23 January 2009). "Bush's 'War' On Terror Comes to a Sudden End". The Washington Post. Retrieved 26 March 2011.
  14. ^ "Bush's War On Terror Shifting Targets". CBS News. 28 January 2008. Retrieved 26 March 2011.
  15. ^ "The Long War Against Terrorism". Web.archive.org. 9 September 2005. Archived from the original on 9 September 2005. Retrieved 2 January 2012.
  16. ^ Brownstein, Ronald (6 March 2015). "The Long War". National Journal (Atlantic Media). Retrieved 10 March 2015.
  17. ^ "Abizaid Credited With Popularizing the Term 'Long War'", 3 February 2006: Washington Post traces history of the phrase "Long War" [1]
  18. ^ "Joint Forces Intelligence Command.". Web.archive.org. 4 February 2005. Archived from the original on 4 February 2005. Retrieved 2 January 2012.
  19. ^ Sulmasy, Glenn (20 February 2007). "A new look for the war on al Qaeda". The San Francisco Chronicle.
  20. ^ Reynolds, Paul (17 April 2007). "Declining use of 'war on terror'". BBC.
  21. ^ Norton-Taylor, Richard (2 September 2011). "MI5 former chief decries 'war on terror'". The Guardian (London).
  22. ^ Scott Wilson and Al Kamen (25 March 2009). "'Global War On Terror' Is Given New Name". The Washington Post. p. A04. Retrieved 14 September 2014.
  23. ^ Jai Singh and Ajay Singh, "The War on Terror – Over?", Small Wars Journal, 28 August 2012.
  24. ^ David Kravets, "Former CIA Chief: Obama's War on Terror Same as Bush's, But With More Killing", Wired, 10 September 2012.
  25. ^ Bergen, Peter (2006). The Osama Bin Laden I Know: An Oral History of Al-Qaeda's Leader. Free Press. pp. 60–61.
  26. ^ Cooley, John K. (Spring 2003). "Unholy Wars: Afghanistan, America and International Terrorism" (reprint). Demokratizatsiya. Archived from the original on 19 February 2008.
  27. ^ Van Voris, Bob; Hurtado, Patricia (April 4, 2011). "Khalid Sheikh Mohammed Terror Indictment Unsealed, Dismissed". BusinessWeek. Archived from the original on 2011-04-17. Retrieved 2011-09-03.
  28. ^ 1998 U.S. Embassies in Africa Bombings Fast Facts. CNN. Retrieved 27 July 2015.
  29. ^ Holmes, Stephen (2006). "Al Qaeda, 11 September 2001". In Diego Gambetta. Making sense of suicide missions. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-929797-9.
  30. ^ Matthew J. Morgan (August 4, 2009). The Impact of 9/11 on Politics and War: The Day that Changed Everything?. Palgrave Macmillan. p. 222. ISBN 0-2306-07632.
  31. ^ "Bin Laden claims responsibility for 9/11". CBC News. October 29, 2004. Retrieved 2011-09-01. Al-Qaeda leader Osama bin Laden appeared in a new message aired on an Arabic TV station Friday night, for the first time claiming direct responsibility for the 2001 attacks against the United States.
  32. ^ "Statement by the North Atlantic Council". NATO. September 15, 2001. Retrieved 2011-09-04.
  33. ^ Written, produced and directed by Michael Kirk, produced and reported by Jim Gilmore (March 24–25, 2008). "Bush's War". FRONTLINE. Transcript. Event occurs at 8:40. PBS. WGBH. Retrieved 2011-09-04.
  34. ^ 9/11 Commission Report, pp. 334-336
  35. ^ eMediaMillWorks (20 September 2001). "Text: President Bush Addresses the Nation". The Washington Post.
  36. ^ בסיכום חודשי מרץ-אפריל 2003: Iraq Coalition Casualties: Fatalities by Year and Month, באתר iCasualties
  37. ^ Iraqi Freedom ends as last combat soldiers leave Baghdad
  38. ^ נטשה מוזגוביהארצות הברית סיימה את הלחימה בעיראק, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2011
  39. ^ "EUCOM: Operations and Initiatives". United States European Command. Archived from the original on 9 January 2007. Retrieved 6 February 2007.
  40. ^ "Africans Fear Hidden U.S. Agenda in New Approach to Africom". Associated Press. 2008-09-30. Retrieved 2008-09-30.
  41. ^ "CJTF-HOA Factsheet". Hoa.africom.mil. Retrieved 26 January 2012.
  42. ^ "Pakistani Admiral Takes Command of Regional Maritime Task Force". United States Navy. 24 April 2006. Archived from the original on 9 January 2007. Retrieved 11 January 2007.
  43. ^ http://jp.dk/udland/article1415216.ece
  44. ^ "Suspected Pirates Captured Off Somali Coast". United States Central Command. 22 January 2007. Archived from the original on 27 February 2008. Retrieved 3 November 2007.
  45. ^ "NATO Task Force Neutralizes Two Pirate Mother Ships". NATO. 8 January 2012.
  46. ^ "Denmark Piracy Raid off Somalia Leaves Two Dead". BBC. 28 February 2012.
  47. ^ "NATO Warship Disrupts Another Pirate Ship". NATO. 13 January 2012.
  48. ^ 48.0 48.1 "Operation Enduring Freedom, Djibouti, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Djibouti)
  49. ^ 49.0 49.1 "Operation Enduring Freedom, Kenya, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Kenya)
  50. ^ 50.0 50.1 "Operation Enduring Freedom, Ethiopia, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Ethiopia)
  51. ^ 51.0 51.1 "Operation Enduring Freedom, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death accordingly)
  52. ^ 52.0 52.1 Plane crash kills four US military personnel in Djibouti – Voice of America, 20 February 2012
  53. ^ 53.0 53.1 STATEMENT: U.S. Aircraft Crashes in Djibouti, Four Fatalities – AFRICOM.mil, 19 February 2012
  54. ^ 54.0 54.1 Chris Woods (22 February 2012). "Militants and civilians killed in multiple US Somalia strikes". Bureau of Investigative Journalism. Retrieved 2 April 2013.
  55. ^ 55.0 55.1 Marthe Van Der Wolf (20 March 2013). "Group Envisions Legal Plan to Prosecute Somali Pirates". Voice of America.
  56. ^ "EUCOM: Operations and Initiatives". EUCOM. Archived from the original on 9 January 2007. Retrieved 6 February 2007.
  57. ^ 57.0 57.1 ""US to get Africa command centre" 6 February 2007". BBC News. 6 February 2007. Retrieved 19 May 2011.
  58. ^ 58.0 58.1 "U.S., Morocco Plans Fifth "African Lion" Exercise". World Tribune. 12 February 2012.
  59. ^ "Canada Sends Special Forces to Aid African Al-Qaida Fight". Montreal Gazette. 2 December 2011.
  60. ^ "US, Mali Armies Kick off Exercise Atlas Accord; Postpone Exercise Flintlock". DefenseWeb. 13 February 2012.
  61. ^ "Al Qaeda retreats from West Mali Camps-Military Sources". Reuters Africa. 5 August 2011.
  62. ^ "Flintlock 10 Begins in Burkina Faso". AFRICOM. 4 May 2010.
  63. ^ "Canada Sends Special Forces to Aid African Al-Qaida Fight"
  64. ^ "Operation Enduring Freedom – Trans Sahara (OEF-TS)". GlobalSecurity.org. Retrieved 6 February 2007.
  65. ^ Varun Vira and Anthony Cordesman "Pakistan: Violence versus Stability: A Net Assessment." Center for Strategic and International Studies, 25 July 2011.
  66. ^ "Guardians of the Pacific". Special Operations Command, Pacific. 3 January 2009. Retrieved 19 January 2011.
  67. ^ "Joint Special Operations Task Force – Philippines (JSOTF-P)". GlobalSecurity.org.
  68. ^ "Improving Lives: Military Humanitarian and Assistance Programs". American Institute in Taiwan. November 2004. Retrieved 19 January 2011.
  69. ^ "Operation Enduring Freedom – Philippines". GlobalSecurity.org. Retrieved 19 January 2011.
  70. ^ 70.0 70.1 "Operation Iraqi Freedom, Iraq, Fatalities". iCasualties. 30 August 2011. Retrieved 30 August 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Philippines)
  71. ^ 71.0 71.1 300 killed(2002-2007) 15 killed (February 2012)
  72. ^ Spencer, Richard (28 December 2009). "Detroit terror attack: Yemen is the true home of Al-Qaeda". The Daily Telegraph (London). Retrieved 26 December 2010.
  73. ^ "Yemen: new air-strikes target al-Qaeda". World War 4 Report. Retrieved 26 March 2011.
  74. ^ MacLeod, Hugh (28 December 2009). "Al-Qaida: US support for Yemen crackdown led to attack". The Guardian (London). Retrieved 9 April 2010.
  75. ^ 260 killed in 2003,[2] 15,196 killed from 2004 through 2009 (with the exceptions of May 2004 and March 2009),[3] 67 killed in March 2009,[4] and 1,100 killed in 2010,[5] thus giving a total of 16,623 dead
  76. ^ "Iraq War". Retrieved 2012-11-18.
  77. ^ http://www.defense.gov/news/casualty.pdf
  78. ^ "Casualty". Retrieved 2012-11-18.
  79. ^ "Ministry of Defence | Fact Sheets | Operations Factsheets | Operations in Iraq: British Fatalities". Mod.uk. Retrieved 17 October 2009.
  80. ^ 33 אוקראינים, 31+ איטלקים, 30 בולגרים, 20 סלבדורים, 19 גאורגים, 18 אסטונים, 16+ פולנים, 15 ספרדים, 10 רומנים, 6 אוסטרלים, 5 אלבנים, 4 קזחים, 3 פיליפינים ו-2 תאילנדים. סה"כ פצועי כוחות הקואליציה למעט צבאות ארצות הברית ובריטניה: 212
  81. ^ "Operation Iraqi Freedom". iCasualties. Retrieved 24 August 2010.
  82. ^ "Home and Away: Iraq and Afghanistan War Casualties". CNN. Retrieved 30 March 2010.
  83. ^ Many official U.S. tables at "Military Casualty Information". See latest totals for injury, disease/other medical
  84. ^ "Casualties in Iraq".
  85. ^ iCasualties.org (was lunaville.org). Benicia, California. Patricia Kneisler, et al., "Iraq Coalition Casualties"
  86. ^ "Defence Internet Fact Sheets Operations in Iraq: British Casualties". UK Ministry of Defense. Latest combined casualty and fatality tables.
  87. ^ "U.S. Department of Labor — Office of Workers' Compensation Programs (OWCP) - Defense Base Act Case Summary by Nation". Dol.gov. Retrieved 15 December 2011.
  88. ^ T. Christian Miller (23 September 2009). "U.S. Government Private Contract Worker Deaths and Injuries". Projects.propublica.org. Retrieved 23 October 2010.
  89. ^ Press release (28 October 2003). "New Study Finds: 11,000 to 15,000 Killed in Iraq War; 30 Percent are Non-Combatants; Death Toll Hurts Postwar Stability Efforts, Damages US Image Abroad". Project on Defense Alternatives (via Common Dreams NewsCenter). Retrieved 2 September 2010.
  90. ^ Conetta, Carl (23 October 2003). "The Wages of War: Iraqi Combatant and Noncombatant Fatalities in the 2003 Conflict — Project on Defense Alternative Research Monograph #8". Project on Defense Alternatives (via Commonwealth Institute). Retrieved 2 September 2010.
  91. ^ 597 killed in 2003, 23,984 killed from 2004 through 2009 (with the exceptions of May 2004 and March 2009), 652 killed in May 2004, 45 killed in March 2009, 676 killed in 2010, 451 killed in 2011 (with the exception of February), thus giving a total of 26,405 dead
  92. ^ "Amnesty: Iraq holds up to 30,000 detainees without trial". CNN. 13 September 2010. Retrieved 6 January 2011.
  93. ^ "Iraq Body Count". Iraq Body Count. Retrieved 14 December 2011.
  94. ^ 94.0 94.1 "‘49,000 Pakistanis have been killed since the war on terror began in 2001’". The Express Tribune. April 30, 2013. Retrieved April 30, 2013.
  95. ^ "Forgotten victims of Pakistan’s Taliban war". dawn.com. Retrieved May 23, 2011.
  96. ^ "U.S. Fatalities in and around Afghanistan". iCasualties. September 9, 2005. Retrieved July 4, 2010.
  97. ^ http://www.satp.org/satporgtp/countries/pakistan/database/casualties.htm
  98. ^ Pakistani Civilians, costsofwar.org
  99. ^ "Red Cross 'gravely concerned' about conditions in Swat Valley". CNN. May 31, 2009. Retrieved March 26, 2011.
  100. ^ 100.0 100.1 100.2 100.3 100.4 "OEF: Afghanistan: Fatalities By Year". icasualties.org. 9 September 2005. Retrieved 9 August 2013.
  101. ^ צרפתים: 86 הרוגים, גרמנים: 54, איטלקים 48. אחרים למעט אמריקנים, בריטים, קנדיים, צרפתים, גרמנים ואיטלקים: 310 הרוגים
  102. ^ "While U.S. debates Afghanistan policy, Taliban beefs up". Mcclatchydc.com. 14 October 2009. Retrieved 9 February 2010.
  103. ^ "Violence kills 100 afghan police every month".
  104. ^ "Police killed in Afghan bombing".
  105. ^ Morello, Carol; Loeb, Vernon (6 December 2001). "Friendly fire kills 3 GIs". Post-gazette.com. Retrieved 2 October 2008.
  106. ^ Terry McCarthy/Kunduz (18 November 2001). "A Volatile State of Siege After a Taliban Ambush – Printout – TIME". Time. Retrieved 2 October 2008.
  107. ^ John Pike (9 December 2001). "VOA News Report". Globalsecurity.org. Retrieved 9 February 2010.
  108. ^ "US Bombs Wipe Out Farming Village". Rawa.org. Retrieved 9 February 2010.
  109. ^ Wyatt, Caroline. "Reporting Afghanistan casualties". The Editors. BBC. Retrieved 24 May 2012.
  110. ^ Brown University Watson Institute for International Studies (27 February 2001). "Afghan Civilians". Costs of War. Retrieved 30 June 2013.
  111. ^ 111.0 111.1 http://www.criticalthreats.org/yemen/aqap-and-suspected-aqap-attacks-yemen-tracker-2010
  112. ^ 112.0 112.1 http://www.google.com/hostednews/afp/article/ALeqM5h8jD1Ye0mKEIZDauJJu7fHEHICog?docId=CNG.57af47f3cbe2260c211d864cfe7f5c93.211
  113. ^ בנוסף, נהרגו גם 2 חיילים סעודים[6]
  114. ^ "Yemeni pair charged in USS Cole bombing". CNN. 15 May 2003. Archived from the original on 2 June 2003.
  115. ^ http://www.criticalthreats.org/yemen/aqap-and-suspected-aqap-attacks-yemen-tracker-2010
  116. ^ Amy Belasco (16 July 2010). "The Cost of Iraq, Afghanistan, and Other Global War on Terror Operations Since 2011". Congressional Research Service. Retrieved 25 June 2012.
  117. ^ K. Alan Kronstadt (6 February 2009). "Pakistan-U.S. Relations". Congressional Research Service. Retrieved 25 June 2012.
  118. ^ Congressional Research Service (11 February 2011). "Long-Term Implications of the 2011 Future Years Defense Program". Retrieved 25 June 2012.
  119. ^ Eisenhower Study Group (2011). "Cost of Iraq, Afghanistan, and Anti-Terrorism Operations". Watson Institute for International Studies, Brown University. Retrieved 24 June 2012.
  120. ^ Singel, Ryan (13 March 2008). "FBI Tried to Cover Patriot Act Abuses With Flawed, Retroactive Subpoenas, Audit Finds". Wired. Retrieved 13 February 2012.
  121. ^ Richissin, Todd (2 September 2004). ""War on terror" difficult to define". The Balitmore Sun. Retrieved 28 January 2009.
  122. ^ Williams, Shirley. "The seeds of Iraq's future terror". The Guardian, 28 October 2003.
  123. ^ [www.middlebury.edu/media/view/214721/original/OdomPaper.pdf American Hegemony: How to Use It, How to Lose It by Gen. William Odom]
  124. ^ "America's Image in the World: Findings from the Pew Global Attitudes Project". Pew Research Center. 14 March 2007. Retrieved 13 February 2012.