תנין אמריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןתנין אמריקני
תנין אמריקני
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: תניניים
תת־משפחה: תנין
סוג: תנין
מין: תנין אמריקני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocodylus acutus
קיוויה, 1807
תחום תפוצה
מפת תפוצה של התנין האמריקני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תנין אמריקני (שם מדעי: Crocodylus acutus) הוא תנין המצוי בעיקר במרכז אמריקה. הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר מבין 4 מיני התניניים המצויים ביבשת אמריקה.

תפוצה ומרחב מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייתו משתרעת מחופי האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט של דרום מקסיקו ועד פרו וונצואלה שבדרום אמריקה. הוא מתרבה אף בקובה, בג'מייקה ובהיספניולה, וקיימת אף אוכלוסייה של כ-2,000 פרטים בפלורידה, ארצות הברית. התנין חי לרוב באזורי החוף. הוא גדול ממיני תנינאים אחרים באזור: הזכרים עשויים להגיע לאורך של 6.1 מטרים (20 רגל) במרכז ובדרום אמריקה, אך בדרך כלל אורכם לא עולה על 5 מטרים (16 רגל).

התנין האמריקני שוכן בבתי גידול כמו מנגרובים, ביצות, אגמי מים מתוקים ומלוחים, אגני ניקוז של נהרות ואף עשוי להימצא בים. מדרום פלורידה, האנטילים הגדולים ודרום מקסיקו ועד קולומביה ואקוודור. אוכלוסייה גדולה שלו מצויה בקוסטה ריקה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנינים מתחת לגשר בקוסטה ריקה

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנינים הקטנים בוקעים באורך 22 סנטימטרים (8.7 אינץ') ובמשקל 20 גרם. אורכו הממוצע של תנין בוגר זכר הוא 4 מטרים (13 רגל) ומשקלו 382 קילוגרם (842 ליברות) לזכרים, ועבור נקבות - אורך ממוצע של שלושה מטרים ומשקל של 173 קילוגרם (381 ליברות). באזורים מסוימים בקוסטה ריקה נמצאים פרטים באורך 4 ו-5 מטר ואף עשויים להיות באורך של 6 מטרים (20 רגל). תנינים גדולים עשויים לשקול כ-400 עד 500 ק"ג, כאשר הפריטים באורך 6 מטר ומעלה עשויים להגיע למשקל של 1,000 קילוגרם (2,200 ליברות).

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין האמריקני רגיש יותר לקור מאשר האליגטור האמריקני. רגישות זו לקור היא הסיבה בגינה חושבים שתפוצת התנין לא הצפינה כמו האליגטור האמריקני. התנין האמריקני, לעומת זאת, בעל קצב גדילה גדול יותר מזה של האליגטור והוא הרבה פחות רגיש למים מלוחים ממנו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין האמריקני ניזון ממגוון רחב של חיות החל מחרקים הנאכלים על ידי התנינים הקטנים ועד לבקר הנאכל על ידי בוגרים גדולים. תזונתו כוללת בין היתר גם עופות, יונקים, דגים, צבים, סרטנים, צפרדעים ואף לעיתים פגרים. לזכר הבוגר של מין זה אין טורפים טבעיים והוא מסוגל לטרוף כל בעל חיים המצוי על קצה המים אם כי מרבית מזונו של התנין האמריקני הוא דגים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין האמריקני מככב בספר פיטר פן בתור התנין שטרף את היד עם השעון של קפטן הוק ומאז רודף אותו תוך השמעת טקטוק.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תנין אמריקני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תנין אמריקני באתר הרשימה האדומה של IUCN