ערך מומלץ

תנין היאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןתנין היאור
תנין יאור שוחה בנהר כשפיו פעור
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[2]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
תת־סדרה: זאוריה
משפחה: תניניים
תת־משפחה: crocodile
סוג: תנין
מין: תנין היאור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocodylus niloticus
Laurenti, 1768[1]
תחום תפוצה
Crocodylus niloticus Distribution.png
תנין יאור בנהר אומו שבאתיופיה פוער את פיו לרווחה
מבט מהצד על תנין היאור
וידאו של תניני יאור בגן חיות באיים הקנריים.

תנין היאור (שם מדעי: Crocodylus niloticus) הוא מין של תנין החי באפריקה. זהו מין התנינאי השני בגודלו; רק תנין הים (שחי במזרח אסיה ואוסטרליה) גדול ממנו. אורכו הממוצע של זכר בוגר נע בין 4.1 ל-5 מטרים ומשקלו הממוצע הוא כ-450 ק"ג, אך פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של יותר מ-6 מטרים ולמשקל של יותר מטון.[3] תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו - מרבית אפריקה שמדרום לסהרה והאי מדגסקר. אף שהוא אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות.[1] הוא מצוי בדרך-כלל בבתי גידול ביצתיים, בנהרות, בבורות מים ובאגמים. תנין היאור הוא טורף מימי-למחצה שאורב לטרפו כשהוא שקוע במים. הוא עולה ליבשה כדי להתחמם בשמש וכדי להטיל ביצים. לרוב הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים, ובהם בני אדם.

תנין היאור הוא טורף-על בתחום מחייתו, ונחשב לתנינאי אגרסיבי במיוחד, שתוקף כמעט כל יצור חי, לרבות האדם.[4] יצור זה הורג מדי שנה כ-300 בני אדם בממוצע באפריקה - שני רק להיפופוטם הגדול שמהווה סכנה גם לתנין היאור. תנין היאור מעדיף לתקוף את טרפו ממארב. הוא שוחה במים, רוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף, שוחה בשקט אל עבר טרפו - ואז מזנק בפתאומיות וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. נשיכתו של תנין היאור היא מן החזקות בעולם החי כיום (שנייה אולי רק לתנין הים[5]). שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות" ובולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור; מערכת העיכול החזקה והיעילה שלו מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה.

תניני היאור הם בעלי חיים מאוד חברתיים. הם חולקים אתרי שיזוף (התנין צריך להשתזף תחת השמש כדי להעלות את טמפרטורת גופו, בהיותו הטרותרמי, כלומר "בעל דם קר") וכן מזון שהם צדים. מקומם של הפרטים בהיררכיה נקבע על פי גודלם, לפיכך הזכרים הגדולים ביותר זוכים לתנאים הטובים ביותר. נקבות תנין היאור חופרות גומות ליד מקווי מים ושם הן מטילות את הביצים. בכל הטלה מטילה הנקבה כמה עשרות ביצים, ואלו בוקעות כעבור 80–90 ימים. הנקבות שומרות על הקן, וכאשר התנינים הקטנים בוקעים הן דואגות להם ומשגיחות עליהם מפני טורפים אחרים. למרות זאת, רק מעטים מהאבקועים שורדים עד לבגרות.

לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. זהו כנראה מין התנין הידוע ביותר בתרבויות האנושיות שמוצאן באגן הים התיכון. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא שנוא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה, שבה נחנטו תנינים ששימשו כאלים. באפריקה תוקפים תניני היאור מדי שנה מאות בני אדם וחלק גדול מהתקיפות מסתיים במוות.[6] בעקבות הביקוש לעור התנין ניצודו תניני יאור רבים, דבר שהביא לאיום על המין. חוקים להגנת הסביבה, תיירות אקולוגית והקמת חוות תנינאים שבהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור ומיני תנינאים אחרים בעולם. בארץ ישראל היו תנינים בטבע עד תחילת המאה ה-20, אך כיום הם קיימים בארץ רק בשבי. כיום תנין היאור אינו נמצא בסכנת הכחדה, בטבע מצוים מאות אלפי פרטים ומצב שימורו מוגדר כ"ללא חשש" בידי ה-IUCN.

שם ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המדעי של תנין היאור, Crocodylus niloticus, נגזר מיוונית עתיקה ומלטינית. שם הסוג תנין, Crocodylus, נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος שפירושו "תולעת חלוקי-אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλος = תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת.[1] שם המין, niloticus, הוא נטייה לטינית גניטיבית של השם נילוס, ופירושו "של הנילוס", על שם נהר הנילוס שבו הוא שוכן.

בשפות אפריקניות הוא נקרא גם ממבה (Mamba), גרווה (Garwe) ונגוויניה (Ngwenya).[1][7] בערבית הוא נקרא تمساح النيل ("תמסאח אל-ניל").

תיאור המין ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנין יאור בשמש, מציג את גופו הגדול לראווה
תניני יאור נחים כשפיהם סגור
תניני יאור רובצים בשמש
שלד ופוחלץ של תנין היאור

תנין היאור הוא תנין טיפוסי גדול ומבנה גופו מותאם היטב לאורך חייו המימי-למחצה. הוא זוחל בעל 4 רגליים קצרות הפרושות לצדדים. ברגליו הקדמיות 5 אצבעות, 3 מהן מסתיימות בטפרים, ואילו ברגליו האחוריות 4 אצבעות המחוברות בקרומי שחייה. גופו ארוך ופחוס ומכוסה קשקשי שריון גרמיים הנקראים אוסטאודרמים המצופים בקרטין. תנין היאור משוריין בגבו וזנבו, בגרון וחלקית בצדדים אך הגחון שלו חסר אוסטאודרמים ולכן עורו הוא מצרך מבוקש לתעשיית העורות. בחלקו האחורי של התנין נמצא זנב ארוך ושרירי שמשמש כאיבר השחייה העיקרי של התנין. אורך הזנב הוא כמחצית מאורכו הכולל של התנין ולאורך חלקו העליון פרושים שני טורי קשקשים מוגבהים המגדילים את פני השטח של הזנב החובטים במים.

גולגולתו של תנין ארוכה וחזקה וחמושה בזוג לסתות שבהן 64–68 שיניים חרוטיות עבות וחזקות. מבנה הגולגולת חזק וקשיח ונועד לעמוד בכוחות האדירים שמפעיל התנין כאשר הוא נושך וכאשר הוא מבתר את טרפו. איברי החישה, עיניים, אוזניים ונחיריים מצויים כולם בחלק העליון של הגולגולת, דבר המאפשר לתנין להתחבא שקוע כמעט כולו במים שרק עיניו, אוזניו ונחיריו בולטים מעל פני המים. התנין יכול גם לצלול כולו לפרקי זמן ארוכים בעת הצורך ולהישאר שקוע כולו במים במשך שעה עד שעתיים ללא צורך להעלות לשאוף אוויר.

צבע עורו אפור-ירוק זית-חום-צהוב כאשר הגב כהה יותר ואילו צידי הגוף בהירים יותר בצבעי חום-צהוב-ירוק דהוי, צבע הגחון צהוב-בהיר. לעתים קרובות ישנם פסים כהים לאורך גוף התנין, בעיקר בצידיו. דוגמת הצבע המדויקת משתנה מפרט לפרט וכן משתנה ככל שהתנין גדל ומתבגר. נמצא שצבעיהם של תנינים החיים במקווי מים זורמים בהירים יותר מאשר תנינים החיים במקווי מים עכורים (דוגמת ביצות). הצבעים הכהים יותר מסייעים להסוואה של התנינים החיים במים העכורים.

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנין היאור הוא גדול גוף: אורכו הממוצע של תנין בוגר הוא בין 4 ל-5 מטרים[8] ונצפו פרטים שאורכם 6 מטרים ומעלה,[3] הידוע שבהם הוא התנין גוסטב (שידוע גם בהיותו אוכל אדם קטלני) שאורכו 6.1 מטר.[9] תנין היאור הגדול ביותר שממדיו נמדדו בדיוק טוב הוא זכר בוגר, שניצוד בטנזניה: אורכו היה 6.45 מטר ומשקלו 1,090 ק"ג.[10] ייתכן שיש גם תניני יאור באורך 7 מטר אך הם נדירים ביותר עקב הציד האינטנסיבי במאה ה-20. בארצות הקרות מרבית הפרטים הם באורך של 4 מטרים. ידועות שתי אוכלוסיות של תניני יאור גמדיים, במאלי ובמדבר סהרה, שאורכם 2–3 מטרים. משקלו של תנין יאור בוגר נע בין כמה מאות ק"ג עד לטון[3] כאשר המשקל הממוצע הוא 450 ק"ג.

בתנין היאור ישנה דו-צורתיות זוויגית בולטת: הזכרים גדולים יותר באופן ניכר מהנקבות - גודלו של הזכר הוא כ-30% יותר מגודלה של הנקבה. עם זאת, ההבדלים בין זכרים לנקבות חריפים פחות מאשר במינים אחרים של תנינים. אורכן של נקבות תנין היאור נע בין 2.2 ל-4 מטר ומשקלן בין 40 ל-250 ק"ג, כאשר האורך הממוצע הוא כ-3 מטרים והמשקל הממוצע הוא כ-116 ק"ג. האורך הממוצע של הזכרים הוא בין 4 ל-5 מטר, אך כאשר לוקחים בחשבון את הגודל הממוצע של אוכלוסיית תנינים הבוגרים, כולל הנקבות, האורך הממוצע קרוב יותר ל-3.5–3.65 מטרים.

גודל זכר נקבה
אורך גוף מרבי 645 ס"מ[10] כ-500 ס"מ[7]
אורך גוף ממוצע בין 400 ל-500 ס"מ[11] 305 ס"מ
טווח אורכים נפוצים 400–550 ס"מ 220–400 ס"מ
משקל מרבי 1,090 ק"ג[10] כ-600 ק"ג[7]
משקל ממוצע 450 ק"ג 116 ק"ג
טווח משקלים נפוצים 150–700 ק"ג 50–300 ק"ג

תנין היאור הוא התנינאי השני בגודלו, פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של יותר מ-6 מטר ומשקל של למעלה מטון.[3][10] רק תנין הים גדול ממנו באופן עקבי. מספר תנינאים אחרים כמו קיימן שחור, גאביאל וגאביאל חקיין יכולים גם הם להגיע עד לאורך של 6 מטר, וכנראה אף קצת ארוכים יותר בממוצע, אך הם פחות מסיביים וכבדים מתנין היאור. מבחינת משקל, תנין היאור שוקל בערך כמו צב ים גלדי וקצת פחות מתנין הים. תנין הים (Crocodylus porosus) הוא הזוחל הגדול ביותר שחי כיום: אורכו המרבי יכול להגיע ל-6–7 מטרים ומשקלו המרבי ל-1–2 טון.

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולגולת ופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולגולת של תנין יאור
גולגולת של תנין היאור לצד גולגולת אדם.

גולגולתו של תנין היאור ארוכה וחזקה וחמושה בזוג לסתות חזקות שבהן עשרות שיניים חדות. ראשו של התנין, ובפרט פיו, הוא כלי נשקו העיקרי ואחד הגורמים ההופכים אותו לטורף אימתני וקטלני ביותר.

ראשית כל, מבנה הגולגולת חזק וקשיח ונועד לעמוד בכוחות האדירים שמפעיל התנין כאשר הוא נושך וכאשר הוא מבתר את טרפו (בפרט ב"גלגול המוות" בו מסתובב התנין בפראות, ראו #תזונה וציד). חוזק זה מאפשר לראש התנין לשמש גם כפטיש שנותן מכות הולמות חזקות שמהממות את הטרף. עצמות הגולגולת חזקות ובחלק האחורי של הגולגולת יש עוגנים לשרירים חזקים במיוחד המאפשרים לתנין לסגור את פיו בכוח רב (עוצמת הנשיכה של התנין היא מבין הגדולות בטבע, ראו בהמשך) אך גם בעדינות רבה בעת הצורך. עם זאת, השרירים שתפקידם לפתוח את הפה חלשים יחסית.

שנית, עוצמת הנשיכה של התנינאים היא ככל הנראה החזקה ביותר בעולם החי כיום.[12][13] בפרט, עוצמת הנשיכה של תנין היאור עומדת על כוח של כ-22,000 ניוטון[14][15] (כלומר, כוח שמפעיל משקל של קצת יותר מ-2.2 טון) ועולה על זו של אריות וצבועים.[12] לשם השוואה, עוצמת הנשיכה שנמדדה עבור פרט ממין תנין הים (Crocodylus porosus) באורך 5.2 מטר היא כ-16,460 ניוטון ואקסטרפולציה לתנין ים שאורכו 6 מטר נותנת הערכה של כ-34,000 ניוטון,[12] ואילו עוצמת הנשיכה של הכריש קרחה לבנה (Carcharodon carcharias) היא 17,790 ניוטון.[12] נשיכתו החזקה של תנין היאור מאפשרת לשיניו להינעץ בחזקו בטרף וכאשר התנין תופס טרף במלתעותיו הוא גורם לו נזק גדול, ולטרף קשה מאוד להשתחרר.

שיניו של תנין היאור חרוטיות, עבות וחזקות.[13] הן גדלות ומתחלפות לכל אורך חייו של התנין.[16] ניביהם החדים מותאמים היטב ללכידת הטרף, לאחיזתו ולגרירתו. השיניים הטוחנות קצרות וקהות, והן משמשות למחיצת הטרף. לתנין היאור 64–68 שיניים, מהם 14–15 בכל צד של הלסת התחתונה, 13-14 בכל צד של הלסת העליונה (maxilla) ו-5 בכל צד של קדם לסת עליונה (premaxilla).[1] מבנה השיניים מאפשר אחיזה איתנה בטרף, שסיכוייו להימלט קטנים מאוד מרגע שנתפס. עם זאת, שיני התנין אינן משמשות לחיתוך ולעיסה,[13] ועל כן אוכל התנין את הטרף שלו בנתחים גדולים אותם הוא מבתר מהגופה. בתוך פיו יש לו איבר לשוני הנקרא שסתום גרוני (palatal), האוטם את פתח הגרון ובכך מונע בליעת מים, חנק וטביעה כאשר התנין פותח את פיו מתחת למים.

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש תנין יאור

בדומה לבעלי ארבע רגליים ימיים או אמפיביים, האוזניים, העיניים והנחיריים נמצאים כולם באותו משטח וממוקמים גבוה בחלק העליון של ראשו, על מנת לאפשר לתנין להיות שקוע במים כאשר רק עיניו ואפיו מציצים החוצה.

חוש הראייה של התנין מפותח והוא רואה היטב בשעות היום. האישונים שלהם אנכיים,[17] בדומה לאלו של החתוליים, ולכן ראיית הלילה שלהם טובה יותר. בנוסף, מאחורי הרשתית נמצאת שכבה מחזירת אור (Tapetum lucidm) שמשפרת באופן ניכר את ראייתם באור מועט. בנוסף לשני העפעפיים הרגילים, יש להם עפעף שלישי, קרום שקוף שנקרא "קרום מצמצוץ" (Nictitating membrane) שמגן על עיניהם מתחת למים.[4] עם זאת, העפעף השלישי מפריע להם למקד את ראייתם מתחת למים, ולכן בזמן החיפוש אחר טרף במים הם מסתמכים על חושים אחרים, כגון ריח ושערות חישה הרגישות לתנודות במים. מתחת לקרום המצמצוץ ישנה בלוטת דמע שתפקידה לסכך את תנועתו ולנקותו. ההפרשה של הבלוטה הזו ניגרת החוצה כאשר התנין על היבשה וקרום המצמוץ פתוח (זה המצב בו פוגשים בדרך כלל בני אדם בתנינים) דמעות אלה הולידו את הביטוי "דמעות תנין".

תוף האוזן נמצא מאחורי העיניים, והוא מכוסה בחתיכת עור הניתנת להזזה.[17] בזמן צלילה היא משמשת למניעת חדירת מים לראשם. בחלל האוזן התיכונה קיימת רשת מורכבת של מעברים גרמיים, ושם גם נמצאת חצוצרת השמע. חוש הריח של התנינאים מפותח מאוד, אף שאין להם איבר יעקובסון (איבר המשמש להרחה). קצות עצבי ההרחה שלהם נמצאים בחללי האף המחוברים לנחיריים הנמצאים בקדמת הלסת העליונה.

כמו כל הזוחלים, מוחו של התנין קטן יחסית לגודל גופו. עם זאת, מוחו מפותח יותר ממוחם של מרבית הזוחלים האחרים. הלסת העליונה והלסת התחתונה מכוסות בנקודות שחורות וקטנות על העור.[18] מאחורי נקודות אלו קיימות פקעות רבות של סיבי-עצבים, המגיבות לכל שינוי קל בפני המים. בעזרת אלו מסוגל תנין היאור לזהות תנודות ושינויים קלים בלחץ המים. יכולת זו מסייעת לו בזיהוי טרף, סכנות האורבות לו ופולשים שחדרו לתחומו, וזאת גם בזמן חשיכה מוחלטת. איברי חישה אלו נקראים בשם Dermal Pressure Receptors ‏(DPR).

עור וקשקשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב על עור התנין והקשקשים שלו

עורו של תנין היאור מכוסה בקשקשים שאינם מכסים זה את זה. הקשקשים מורכבים מהחלבון קרטין, אותו חלבון שמרכיב פרסות, קרניים, שיער, טופרים וציפורניים של אורגניזמים רבים. העור שעל ראשם מחובר לעצמות הגולגולת. מתחת לקשקשים נמצאות לוחיות עצם. בדומה לטבעות בגזעי עצים, ללוחיות אלו ישנן טבעות צמיחה שנתיות, שבעזרתן ניתן באופן תאורטי לחשב את גילו של התנין. את הלוחיות הללו ניתן למצוא בייחוד בגב, ובמינים מסוימים הן נמצאות גם באזור הבטן. הלוחיות מסודרות במבנה של שורות, ויחד הן משמשות כמעין שריון מגן. מתחת ללוחיות קיימת שכבה חזקה וגמישה שמספקת הגנה נוספת. לקשקשי התנין יש גם תפקיד בתרמורגולציה - ויסות טמפרטורת הגוף של התנין, וזאת בשל חשיפתם הגדולה לסביבה החיצונית (למשל, הם מתחממים בשמש) וכלי הדם הרבים העוברים בהם.

עורו של התנין נחשב לאיכותי ויוקרתי ומשמש כחומר גלם בתעשיית העורות לייצור אביזרי לבוש כמו תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים. עובדה זו הביאה לציד רב של התנין. לעוד מידע בנושא ראו #ציד ושימור.

מטאבוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנינאים: פיזיולוגיה ומטבוליזם
תנין יאור בספארי ברמת גן רובץ בשמש כדי להתחמם

לתנין היאור יש לב בעל 2 חדרים ו-2 עליות (4 מדורים) בדומה ללב של העופות. כתוצאה מכך משערים פלאונטולוגים שגם הדינוזאורים, שותפיהם שנכחדו לקלייד ארכוזאוריה, היו גם הם בעלי לב עם 4 מדורים. עם זאת, כמו הזוחלים, תנין היאור הינו הטרותרמי, "בעל דם קר", שתלוי בחום מהסביבה כדי לווסת את טמפרטורת גופו. כדי להתחמם רובצים התנינים תחת השמש, וטבילה במים מצננת אותם. לעתים קרובות ניתן לראות תנין יאור משתזף בשמש ופוער את פיו לרווחה, הוא עושה זאת כדי לפזר עודפי חום ולקרר את ראשו (ובפרט את המוח ואיברי החושים) בזמן שיתר הגוף מתחמם. בחורף גופם קר יותר בכמה מעלות צלזיוס מאשר בקיץ, אך למרות זאת, דווקא בעונה הקרה הם פעילים יותר, אף כי שהייה במים קרים מאטה את קצב חילוף החומרים.

מכיוון שקצב חילוף החומרים שלו איטי, תנין היאור יכול לשרוד תקופות ממושכות (סדר גודל של מספר חודשים) ללא מזון. עם זאת, תנין היאור מסוגל לאכול בפרק זמן קצר אוכל שכמותו היא כמחצית ממשקל גופו של התנין. יכולות אלה עוזרות מאוד להישרדות כאשר הספקת המזון אינה סדירה וכן עוזרות לשרוד בתקופות של מחסור ובצורת. בתקופת בצורת קיצונית יכול התנין להיכנס למעין תרדמת למשך מספר חודשים: הוא חופר לעצמו מאורה בערוץ נחל או באזור הגדה ובה מאט באופן ניכר את קצב חילוף החומרים שלו, דבר שמאפשר לו לשרוד פרק זמן ממושך בהרבה ללא מזון.[7]

מערכת הנשימה של תנין היאור יעילה למדי ומחמצנת את הדם ביעילות. בנחיריו נמצאים קפלי עור שאוטמים אותם בעת שהתנין צולל. תנין היאור יכול לצלול ולהישאר תחת המים עד כשעתיים (אם הוא לא פעיל) ועד כחצי שעה (אם הוא כן פעיל), אך בדרך כלל הוא לא צולל מעבר ל-5 דקות. דמו של התנין רווי ביותר בחומצות חלב (lactic acid). ריכוז חומצות אלה בדמו מאפשר לו לארוב מתחת למים ללא תזוזה במשך זמן ארוך ומסייע לו בעיכול המזון. עם זאת, ריכוז גבוה מידי של חומצות חלב הוא קטלני: הריכוז שבדמו של התנין היה הורג את רוב החולייתנים האחרים, ויכול להיות מסוכן גם לתנין עצמו כאשר הוא עובר רף מסוים. מאחר שפעילות נמרצת יוצרת חומצות חלב בשריריו ומאחר שמנגנון פינוי החומצות משריריו איננו יעיל - פעילות נמרצת לפרק זמן ארוך מידי עלולה לגרום לריכוז יתר ולמותו של התנין. לכן אחרי פעילות נמרצת ארוכה (יותר מרבע שעה) זקוק התנין למנוחה ממושכת. בטבע נדיר מאוד שתנינים מתים בגלל סיבה זו, אך כאשר בני אדם לוכדים תנין בצורה לא נכונה הוא יכול להיכנע לעקה ולפלוט כמות יתר של חומצות חלב בניסיון נואש להשתחרר, דבר שגורם למותו.

מערכת החיסון של תנין היאור חזקה ביותר ויכולה לעמוד בזיהומים קשים (כגון מים מזוהמים בחיידקים, זיהומים שנגרמים בפצעים ואכילת פגרים מרקיבים) שבעלי חיים אחרים מתים מהם. נראה שלדמם של התנינאים סגולות רפואיות כלשהן נגד חיידקים ונגיפים.[19]

התנהגות ואורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנין היאור שוחה באמצעות הנעת הזנב בתנועות גליות (התמונות מסודרות מימין לשמאל).
תנין יאור בזמן "הליכה גבוהה"
תניני יאור צעירים שוחים בבריכת מים רדודים בחוות תנינאים בספרד

תנין היאור מסוגל לנוע הן ביבשה והן במים. בעוד שהתנין מבלה חלק ניכר בזמנו במים, בייחוד לצורכי ציד מזון, הוא שוהה גם ביבשה, אך מרבית זמנו ביבשה מבלה תנין היאור ברביצה ובהתחממות בשמש (כדי לווסת את טמפרטורת גופו) וללא תזוזה כלשהי. נקבת התנין עולה ליבשה גם כדי להטיל ביצים ולקנן. לעתים רחוקות צד התנין גם ביבשה. כמו כן עשוי התנין לחצות מרחקים גדולים ביבשה כאשר הוא נודד בין מקווי מים.

תנין היאור הוא שחיין מעולה, והשחייה מתבצעת בעיקר בעזרת הזנב שמשמש לא רק כהגה מכוון אלא גם כ"מנוע" הדוחף את התנין. התנין מתקדם במים על ידי הנעה גלית של הזנב באופן דומה לתנועתם של נחשים. בזמן שחייה מהירה, צמודים גפיו של התנין לצדי גופו. שינוי כיוון התנועה במים נובע מהזזת פלג הגוף העליון והראש, או מהזזת הזנב באופן אסימטרי. מהירות שחייתם יכולה להגיע ל-30–35 קמ"ש למרחקים קצרים.[7] ביבשה, לעומת זאת, נע תנין היאור באופן מגושם יחסית אך אין זה אומר שמחוץ למים הוא לא מסוכן.

בשהייה על היבשה, אופן התנועה העיקרי של תנין היאור הוא זחילה על הגחון,[20] כאשר רגליו נמצאות בצדי הגוף ולא מתחת לבטן. צורת הליכה נפוצה פחות של תנין היאור היא "High walk" (מילולית: "הליכה גבוהה"), שהיא הליכה שבמהלכה בטנם רחוקה מהקרקע ורגליהם אנכיות לגופם.[21] מהירותה של ההליכה הגבוהה היא 4.5-0.3 קילומטרים בשעה. צורת תנועה זו יוצאת דופן בקרב הזוחלים, שגפיהם מזדקרות בכיוון צדי הגוף ולא כלפי מטה. בשל כך, הזחילה הרגילה של מרבית הזוחלים היא נמוכה מאוד, בניגוד להליכה הגבוהה של התנינים, שבה הגפיים המזדקרות מטה מביאות להגבהת הגוף. בהיותם על היבשה תנין היאור אף מסוגל לדהור (Gallop),[22] תנועה שבמהלכה נמצא התנין לזמן קצר כולו באוויר, בדומה לדהירת הארנב. במרחקים קצרים הוא מסוגל להגיע למהירות של 13–17 קילומטרים בשעה, שהיא גבוהה משמעותית ממהירותם במצב של הליכה גבוהה. עם זאת, דהירה זאת דורש מאמץ ניכר מתנין היאור ואחרי פרק זמן קצר הוא נאלץ לעצור ולנוח למשך זמן ממושך.

תזונה וציד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תניני היאור הם טורפים סתגלנים ואופורטוניסטים שיטרפו כל בעל חיים שביכולתם להרוג, החל מחסרי חוליות ודגים, עבור בזוחלים ויונקים קטנים-בינוניים וכלה ביונקים גדולים ואף בני אדם. יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא תחת המים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים הופכים אותם לציידים סתגלניים אפקטיביים של טרף גדול, עם זאת התנינים הם גם אוכלי נבלות[1] וממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בכך שהם אוכלים גוויות שנמצאות בתוך המים.

תזונת התנין משתנה עם גדילתו ונהיית יותר מגוונת. תנינים צעירים ניזונים מחרקים ומחסרי חוליות מימיים קטנים ותוך זמן קצר לומדים לאכול גם דגים, דו-חיים, זוחלים ועופות. אולם אף כבוגר, כ-70% מתזונתו של תנין היאור מורכבת מדגים, על אף שתנינים גדולים מסוגלים לאכול כמעט כל חולייתן שבא לשתות משפת המים, למעט היפופוטמים ופילים בוגרים. תזונתו של תנין היאור הבוגר כוללת כמעט כל יונק שבא ללגום ממקווה המים בו הם שורצים. הם ידועים כאוכלי זברות, תאואים אפריקנים, צבי ואנטילופות כדוגמת גנו כחול, קובוס המים, אימפלה, ואף חתולים גדולים[7] ותנינים אחרים (קניבליזם). לעתים רחוקות הם גם תוקפים היפופוטמים צעירים וטורפים אותם.[1][23][24] תועדו אף כמה מקרים נדירים של טריפת קרנפים ופילים צעירים.[25] הם טורפים גם עופות וזוחלים. תניני היאור של נהר המארה שעובר בשמורות מסאי מארה וסרנגטי, ממתינים מידי עונה לנדידה הגדולה של עדרי הגנו הכחול (שם מדעי: Connochaetes taurinus, שם נפוץ Wildebeest) והזברות, ומתקבצים בהמוניהם בנתיבי החצייה כאשר התנינים הגדולים והחזקים ביותר זוכים במקומות הטובים יותר. הנדידה הגדולה מביאה שפע מזון לתנינים והם מנצלים את ההזדמנות מאחר שבשאר חלקי העונה כמות המזון דלה יותר.[26][27] תנין היאור טורף בשמחה גם חיות משק מבויתות כגון בקר, כבשים, עזים ותרנגולות כאשר הן בנמצא.

שני תניני יאור תוקפים זברה, אחד מהם נועל את שיניו על רגלה הקידמית של הזברה.

לתנין היאור שיטות ציד מגוונות אך בדרך כלל הוא מעדיף לתקוף את טרפו מהמארב. גופו הותאם באופן טוב מאוד למארב תת-מימי, בייחוד במים לא צלולים: עיניו, אוזניו ונחיריו ממוקמים הכי גבוה בראשו, דבר המאפשר לו לצוף כשכל גופו שקוע מתחת למים למעט איברים אלה. הוא שוחה במים, כשרוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים המצויים לאורך גופו הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף, שוחה בשקט אל עבר טרפו כאשר הוא שקוע לחלוטין בתוך המים - ואז מזנק בפתאומיות ובמהירות (באמצעות זנבו השרירי) על הטרף וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. בגלל עוצמת הנשיכה החזקה שלו (מבין החזקות ביותר כיום בעולם החי, ראו בפרק #גולגולת ופה) והשיניים האימתניות לפיתת תנין היאור חזקה וכואבת וקשה מאוד להשתחרר ממנה. בעל החיים שנתפס במלתעות התנין יכול למות ממספר סיבות: עוצמת הנשיכה, טראומה גופנית, איבוד דם רציני מקטיעת איברים או תלישת בשר, זיהומים (חיידקים בפיו של התנין יכולים לגרום להמוליזה[28]) חנק וטביעה.

תנין יאור טורף דג אמנון (Oreochromis) גדול. תזונתו של תנין יאור (גם בוגר גדול שיכול לצוד יונקים גדולים) מורכבת ברובה מדגים.

אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות": התנין אוחז בגווייה במלתעותיו ואז מסתובב, מתפתל ומתגלגל סביב עצמו בפראות, במהירות ובעוצמה, וכך קורע נתחים מן הגופה.[7][29] גולגולתו של התנין בנויה לעמוד בכוחות ומומנטים האדירים הדרושים לתמרון זה. לעתים קרובות עובדים התנינים בצוות: תנין אחד אוחז בגווייה כעוגן ואילו השני מבתר אותה באמצעות גלגול המוות.[1] תנין היאור בולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור, ואינו לועס את מזונו. עיבוד המזון מתבצע במערכת העיכול החזקה והיעילה שלו, שבזכות חומצות הקיבה החזקות שבה מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה.[7][4] כמו כן, נמצאו גסטרוליתים בקיבתם של התנינים שכנראה מסייעים אף הם לטחינת ועיכול המזון. לעתים הם משאירים חלק מהגופה המבותרת לא אכולה ומטמינים אותה במסתור מתחת למים[26] כדי שתהליכי הריקבון יפרקו וירככו את הגופה למאכל, וגם כאוכל זמין לפרק זמן מאוחר יותר.

תניני היאור הם גם אוכלי נבלות וינצלו הזדמנות לאכול פגרים של בעלי חיים שמתו בקרבת מקווה המים בו הם חיים. עם זאת, קבוצות של תניני יאור עשויות להתרחק מאות מטרים מנתיב מים כדי לאכול גווייה. נבלות של בעלי חיים גדולים כגון פיל אפריקני או היפופוטם מסוגלים להזין מספר לא קטן של תנינים בוגרים ולכן יימשכו לעברם טורפים רבים, בהם תנינים, אריות וצבועים.[30]

דגים מהווים חלק מרכזי בתזונת התנין: תניני יאור בוגרים משתמשים בגופם ובזנבם כדי לאסוף קבוצות דגים לכיוון הגדה, ולאכול אותם באמצעות זינוק מהיר הצידה עם ראשם. כמו כן הם משתפים פעולה כדי לחסום דגים נודדים על ידי יצירת חצי-מעגל לרוחב הנהר. התנין הדומיננטי ביותר יאכל ראשון.[1]

על אף שאת עיקר הציד התנין מבצע במים הוא גם צד לעתים מזון ביבשה, לרוב בחסות הלילה, אז הוא מתגנב בשקט בחושך, תוקף את הקורבן וגורר אותו למים.[4]

כמו כן הם יעלו ליבשה כדי לחטוף טרף של טורפים שונים שטרפו טרף בקרבה כלשהי למים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצים של תנין יאור
אבקועי תנין יאור קטנים

הרבייה מתרחשת באזורים שונים בתקופות שונות: בצפון היא מתרחשת בעונה היבשה ואילו בדרום בתחילת העונה הרטובה, בדרך כלל בנובמבר עד סוף דצמבר.[1] בזמן עונת ההזדווגות, הזכרים מושכים נקבות באמצעות נהמות, הטחת חוטמם במים, נשיפת מים דרך אפם וכן דרך הרעדת המים בתדירויות נמוכות. ככלל, ככל שהזכר גדול יותר הוא חזק יותר ומצליח יותר, ולכן מושך יותר נקבות. בזמן החיזור התנינים נוגעים זה בזה באזורי הראש והצוואר, מקומות בהם ריכוז הקולטנים התחושתיים גבוה, הם מתחככים אחד בשני ומשפשפים את החלק התחתון של הלסתות אחד בשנייה.[31][32] ההזדווגות מתרחשת על פני המים. כחודשיים אחרי ההזדווגות מטילות הנקבות ביצים.

הנקבות בונות את קיניהן על היבשה, קרוב למים. הן חופרות בורות בעומק 50 ס"מ בסמוך לגדות מקווה המים, מטילות בו את הביצים ומכסות אותן בחול. בכל הטלה מטילה הנקבה בין 40 ל-60 ביצים, ואלו בוקעות כעבור 80 - 90 ימים.[1] כמו במיני תנינאים רבים גם אצל תנין היאור זוויג האבקוע נקבע בא על פי טמפרטורת הקן: הם יהיו זכרים בטמפרטורות 31.7°C - 34.5°C (מעלות צלזיוס) ונקבות בשאר הטמפרטורות. במהלך הקינון הנקבות נשארות קרוב לקן ושומרות עליו מפני טורפים. למרות זאת, ביצים רבות נשדדות ונטרפות בידי לטאות כוח, צבועים ואף בני אדם, זה קורה בעיקר כאשר האם נאלצת לנטוש את משמרתה ולרדת להתקרר במקווה המים.[1]

כאשר הביצים בוקעות האבקועים משמיעים קולות המושכים את האם. היא מגיעה לכן, חופרת אותו ועוזרת לאבקועים לבקוע מן הביצה. לאבקועים יש שן ביצה העוזרת להם בבקיעה. האם נושאת את האבקועים בעדינות בפיה אל מקווה המים הקרוב, שם הם בטוחים יחסית. הן האם והן האב מפגינים דאגה לצאצאים ומטפלים בהם בשנתיים הראשונות. למרות זאת, בגיל זה הם עדיין פגיעים מאוד ורק כ-2% מהאבקועים מגיע לבגרות.[7]

התנינים הצעירים גדלים לאט, אך לכל אורך חייהם. בגיל 3 שנים הם עוברים את אורך ה-100 ס"מ (1 מטר) ובגיל 6 שנים מגיעים לאורך 2 מטר.[7] הנקבות מגיעות לבגרות מינית כאשר הן מגיעות לאורך 2.6 מטר והזכרים מגיעים לבגרות כאשר הם באורך 3.1 מטר,[1] שזה יוצא בסביבות הגיל 12 שנים.[7] עם זאת, הזכרים מתחילים להזדווג רק כאשר הם גדולים יותר ועד אז מתרחקים מטריטוריות של זכרים בוגרים, גדולים וחזקים יותר.

משך החיים של תניני היאור יכולה להגיע עד 70–100 שנים ויש המעריכים את אורך החיים המרבי ב-120 שנה. עם זאת, בדרך כלל הן בטבע והן בשבי תוחלת החיים שלהם נמוכה יותר: תניני יאור רבים מתים טרם הגיעם לבגרות וגם הבוגרים לעתים מתים כבר בגילאים 45-60.[7] גילו של התנין הענק גוסטב מוערך ב-60 שנה. בגן החיות ביוהנסבורג ישנו תנין יאור בשם הנרי, שנולד ב-1900 וגילו כיום הוא 114 שנים.[33]

מבנה חברתי ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של תניני יאור צעירים בחמת גדר.
תניני יאור מבתרים ואוכלים גנו ביחד בנהר המארה כשלצידם היפופוטם

תניני היאור הם בעלי חיים חברתיים וניתן לראות אותם בקבוצות שוחים במים או רובצים ביבשה. גודל הקבוצות (שנקראות floats), שיכול לנוע בין בודדים לעשרות, תלוי בגודל מקווה המים ובזמינות המזון בסביבה (סביבה שבה המזון מצוי בשפע יכולה לכלכל יותר תנינים).[7] בקבוצות ישנו מדרג היררכי, בעיקר בקרב הזכרים ופחות בקרב הנקבות. הזכרים הגדולים והחזקים יותר הם השולטים ונהנים מעדיפות בכל הנוגע לנקבות, לטריטוריה ולמזון. התנינים בקבוצה משתפים פעולה לעתים בציד, בייחוד של טרף גדול (כגון תאו) או רב (למשל בחצייה העונתית של עדרי הגנו את נהר המארה בשמורות סרנגטי ומסאי מארה שבטנזניה וקניה). אחרי שהטרף ניצוד מבתרים אותו התנינים ביחד באמצעות "גלגול המוות", כאשר לעתים קרובות הם משתפים פעולה: תנין אחד אוחז את הגווייה כעוגן ואילו השני מסתובב ומתגלגל בפראות ותולש נתחים מהגווייה. התנינים הגדולים והחזקים יותר יאכלו ראשונים. בתקופת בצורת, כאשר המזון לא מצוי בשפע ומקווי המים מתייבשים הקבוצות מתפרקות והתנינים מפתחים אופי יותר טריטוריאלי ומתחרים על מקווי המים שנותרו וכן על המזון המועט שמגיע מדי פעם. במאבקים אלה בדרך כלל התנין הגדול יותר מנצח והתנין החלש יותר נאלץ לחפש את מזלו במקום אחר.[7]

התנינאים מתקשרים ביניהם באמצעות קולות, תנועות, ריחות, מחוות גופניות ומגע, או בשילוב שלהם. מגע גופני בין פרטים מקובל ולעתים ניתן לראות תנינים רובצים אחד על השני (בייחוד בתא שטח יבשתי קטן וצפוף). רפרטואר הקולות המימי של התנינים מותאם היטב לאופי החיים האמפיבי שלהם. הדרכים הבולטות ביותר להשמעת קולות במים הן חבטת הראש במים (Headslap) ונקישת הלסתות (Jawclap), שמבוצעות בסמוך לפני המים. חבטת הראש כוללת את הרמת הראש מעל לפני המים, פתיחה וסגירה חזקה של הפה, ואז חבטה חזקה של הראש במים. מיצג זה מייצר רעש רב, והוא נועד, כנראה, כדי להכריז על נוכחותו ועל מיקומו של המבצע. אמצעי נוסף להעברת מסרים במים הוא השמעת קולות אינפרא-סוניים (קולות נמוכים מאוד). הדרך להפקת קולות אלו היא הרעדת שרירי הגו במהירות. הקולות המופקים הם בתדירות שבין 1 ל-10 הרץ. זכרי תנינים משתמשים בקולות אלו בזמן החיזור.

תמותה וטורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפופוטם בוגר, גור היפופוטם ותנין יאור. בין התנינים להיפופוטמים שוררת מערכת יחסים מתוחה ולעתים אלימה.

תניני היאור פגיעים במידה הרבה ביותר כשהם עוברים (בביצה) ובחודשים הראשונים לחייהם. ככל שהם גדלים הם חשופים פחות ופחות לטורפים - שיעור הטריפה של האבקועים הקטנים גבוה למדי, אולם כשהם בוגרים וכשגודלם מלא, רק טורפים מועטים (בעיקר בני אדם ותנינאים אחרים) מסוגלים לאכול אותם. בראשית חייהם, ביצי התנינים נתונות תחילה לחסדי מזג האוויר: גשמים חזקים יכולים להביא לירידת הטמפרטורה מתחת לרמה הדרושה להישרדות העוברים או לטביעתם, בעוד שגם היעדר גשם ורמות לחות נמוכות עלולות להביא להתייבשות העוברים ולגוויעתם. במרבית המקרים הקנים נבנים באתרים שעלולים להיפגע מתנאי מזג-אוויר קשים, כמו הצפות וסופות.

סכנה אחרת שאורבת לביצים ולתנינים הצעירים היא טריפה על ידי בעלי חיים אחרים. טריפת הביצים היא מנהג שנמצא בשגרתן של כל נקבות התנינים. מגוון בעלי חיים נוהג לטרוף את הביצים, כלביים וחתוליים, לטאות ובפרט לטאות כוח, קופים וחולדות. במקומות מסוימים, הביצים מהוות חלק ניכר מתזונתם של מינים מסוימים. כך למשל, כוח הנילוס (Varanus niloticus[34]) הנפוץ ביבשת אפריקה אחראי לגניבתן של יותר ממחצית מכל הביצים המוטלות ביבשת בעונות קינון אחדות. במספר מדינות באפריקה, בני אדם פוגעים גם הם בביצי התנינים - אם בשל סגולות רפואיות שמיוחסות להן, ואם לשם אכילתן. לאחר שהתנינאים בוקעים מהביצים ויוצאים לאוויר העולם, הם מהווים מקור מזון גם לבעלי החיים שניזונים מהביצים, וגם לבעלי חיים שחיים בסביבה מימית. כך למשל, תנינים צעירים נאכלים גם על ידי צפרדעים, נחשים, דגים (בעיקר דגים גדולים) ומיני עופות (קורמורנים וחסידות למשל). גורם תמותה נוסף של האבקועים הוא פגמים מולדים, כמו עיוורון, זנבות מסובבים או לא-מפותחים וגידולים ממאירים.

בהגיעם לאורך של מטר אחד, מספר הסיבות הטבעיות לתמותתם של התנינאים יורד באופן משמעותי. רק טורפים מעטים יכולים להורגם ולאוכלם. כך, אריות טורפים תניני יאור שמסתובבים בשעות החשיכה על האדמה. גם היפופוטמים מתקיפים והורגים תניני יאור, בעיקר בהגנה על גוריהם (על אף שאינם טורפים אותם), ולכן בדרך כלל תנינים נמנעים מלהטריד אותם. מלבד אלו, נצפתה תופעה של קניבליזם ברמת המין (פרטים בוגרים שאוכלים פרטים קטנים יותר מאותו המין). עם זאת, אין הסכמה בקרב החוקרים על שכיחות התופעה[דרוש מקור]. מעל כל אלה, הטורפים העיקריים של התנינים הם בני האדם, שהורגים אותם בשל פחד, הגנה עצמית או מטרות מסחריות. הסיבות הטבעיות לתמותת התנינים שוליות וזניחות ביחס לשיעור התמותה הנגרם בשל ציד ובשל אובדן בתי גידול.

תפוצה ומקום חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנין יאור באגם Chamo באתיופיה.
תנין יאור בוגר על גדת נהר הנילוס באזור אגם ויקטוריה.
תנין יאור על גדת נהר הצ'ובה, יובל הזמבזי בשמורת צ'ובה בבוטסואנה
תניני יאור גדולים רובצים בשמש בחוות התנינאים קרוקולוקו שבערבה בישראל.

תנין היאור חי במקווי מים שונים: אגמים, בורות מים גדולים, נהרות, שפכי נהרות ודלתאות, ביצות מים מתוקים ואף מקווי מים מליחים.[1] הפרטים המתבגרים מתרחקים מאתרי הרבייה ומתפזרים למקומות המחיה השונים, כאשר אורכם מגיע ל-1.2 מטר.[1] מעריכים כי אוכלוסיית המין מונה 250,000 עד 500,000 פריטים.[7]

תנין היאור נפוץ ברוב אזורי אפריקה למעט במדבריות כגון מדבר סהרה (אם כי יש אוכלוסייה קטנה של תנינים גמדיים סביב אחד מנאות המדבר[4]). בתחומי התפוצה שלו נכללות המדינות הבאות: בורונדי, אתיופיה, קניה, רואנדה, סומליה, טנזניה, אוגנדה, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, גינאה המשוונית, גבון, מצרים, סודאן, אנגולה, בוטסואנה, מדגסקר, מלאווי, מוזמביק, נמיביה, דרום אפריקה, סווזילנד, זימבבואה, זמביה, בנין, בורקינה פאסו, צ'אד, חוף השנהב, גמביה, גאנה, גינאה, גינאה ביסאו, ליבריה, מאלי, מאוריטניה, ניז'ר, ניגריה, סנגל, סיירה לאון, זאיר וטוגו.[1]

בפארק גורונגוסה במוזמביק גילו המדענים ריכוז ענק של למעלה מאלף תניני יאור גדולים, שמתרכזים בקטע מסוים של הנהר שם לצרכיי רבייה ואכילה. המדענים גילו שבקטע זה של הנהר יש שפע של דגים בכמות שמספיקה להאכיל את כל התנינים שם. שפע זה של מזון תורם לכך שהתנינים שם כמעט שלא נלחמים אחד בשני, שכן יש מספיק מזון לכולם והם "מלאים מידי בשביל להילחם זה בזה".[35]

עד תחילת המאה ה-20 היה נפוץ תנין היאור גם בארץ ישראל. הפרט האחרון בארץ ניצוד כנראה ב-1912 בנחל תנינים. ב-2009 חמישה תנינים צעירים נמלטו מחווה לגידול תנינים באזור נחל הבשור שבצפון מערב הנגב, ונצפו בטבע על ידי מטיילים וחקלאים.[36] בסופו של דבר, אחרי מצוד שנמשך כשנתיים, הצליחה רשות הטבע והגנים ללכוד את כולם.[37] כיום ניתן לראות את תנין היאור בישראל רק בחוות התנינים בחמת גדר,[38] בחוות קרוקולוקו בערבה[39] ובגני החיות הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי.

בתחילת המאה ה-19, עוד היה נפוץ באיי קומורו.[1]

ב-2016 נלכדו מספר תניני יאור בדרום פלורידה. ככל הנראה מדובר בפליטי תרבות שהגיעו לשם בסחר לא חוקי בחיות בר וברחו משביים. קיים חשש שתנינים אלה יהפכו למין פולש עקב ריבויים וסתגלנותם הגדולה.[40]

מיון וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנין היאור הוא מין בסוג תנין במשפחה תניניים בסדרה תנינאים.

בעבר, במסגרת המיון הלינאי, היה מקובל לשייך את סדרת התנינאים למחלקה זוחלים, אך כיום יודעים שמחלקת הזוחלים אינה קבוצה מונופליטית ולכן איננה קלייד (קבוצה הכוללת אב קדמון משותף וכל צאצאיו). כיום סדרת התנינאים משויכת לקבוצת דמויי-תנינאים שהיא בתורה חלק מהקלייד ארכוזאוריה שכולל גם את הפטרוזאורים והדינוזאורים (שתי קבוצות אלה נכחדו) ואת העופות (שהם למעשה צאצאים של הדינוזאורים). ארכוזאוריה היא קלייד השייך לקלייד זאורופסידה המאגד את כל הזוחלים וצאצאיהם. זאורופסידה היא קלייד של בעלי שפיר עוברי השייך למערכת מיתרניים.

להרחבה בנושא, ראו זוחלים#סיווג ומיון.

מינים קרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאובנים של תנין היאור ידועים מתקופת הפליסטוקן ומתוארכים ל-2.5 מיליון שנה לפני זמננו. מאובנים של תנינים אחרים מהסוג Crocodylus שקרובים פילוגנטית לתנין היאור הם Crocodylus checchiai מהמיוקן בקניה, Crocodylus anthropophagus מהפליו-פליסטוקן בטנזניה ו-Crocodylus thorbjarnarsoni מהפליו-פליסטוקן בקניה. המין C. checchiai היה דומה במראהו וגודלו לתנין היאור המודרני אך C. anthropophagus ו-C. thorbjarnarsoni היו גדולים יותר עם אורך מרבי שעמד על 7.5–7.6 מטר.[41][42] בהסתמך על המורפולוגיה, תקופה ומקום של המאובנים, מדענים שיערו ש-C. checchiai הוא החולייה המקשרת בין תנין היאור והתנינים הנאו-טרופיים של היום. ככל הנראה, תנין היאור יותר קרוב פילוגנטית לתניני אמריקה (תנין הים, תנין קובני, תנין מורלט ותנין אורינוקו) מאשר לתנין המערב-אפריקני ותנינים אחרים שחיים באפריקה כיום.[41]

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לתפוצתו הרחבה, משוער כי קיימים מספר תת-מינים. אולם הנחה זו טרם נבחנה בצורה סופית, וטרם נחקרו ההבדלים בין תת-המינים באזורי התפוצה השונים.

תת-המינים המשוערים הם:[1]

  • C. n. africanus - תנין יאור מזרח אפריקאי
  • C. n. chamses - תנין יאור מערב אפריקאי
  • C. n. corviei - תנין יאור דרום אפריקאי
  • C. n. madagascariensis - תנין יאור מדגסקרי
  • C. n. niloticus - תנין יאור אתיופי
  • C. n. pauciscutatus - תנין יאור קנייתי
  • C. n. suchus - תנין יאור מרכז אפריקאי, נקרא גם תנין יאור מערב אפריקאי

לאחרונה הופרד תת-המין C. n. suchus למין טקסונומי חדש Crocodylus suchus.[43] מין זה חי במערב אפריקה ולכן נקרא תנין מערב אפריקני. תנין זה קטן יותר ופחות תוקפני מתנין היאור. בעבר חי גם במצרים העתיקה ושימש לצורכי פולחן.

תנין היאור והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנינאים#התנינאים והאדם
תניני יאור בחוות תנינאים Djerba Explore
תנין יאור בגן חיות בצרפת
אדם מאכיל תנין יאור הנחשב למקודש ב-Bazoulé, בורקינה פאסו

לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. הוא אולי מין התנין הידוע ביותר בתרבות האנושות שמוצאה מאגן הים התיכון. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא נשנא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה שבה נחנטו תנינים ונעבדו כאלים. מערכת היחסים בין התנין לאדם מאופיינת באלימות הדדית: תניני היאור תוקפים וטורפים בני אדם, ומנגד בני האדם צדים את התנינים עבור בשרם ועורם. עם זאת, התנינים מרתקים את האדם ונחשבים לאטרקציה פופולרית בגני חיות ומסעות ספארי באפריקה.[4]

ציד ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-20 התנינים באפריקה נפגעו מאוד מציד ומספר פחת והידלדל באופן משמעותי. מאחר שעורו של התנין נחשב לאיכותי ויוקרתי ומשמש כחומר גלם בתעשיית העורות לייצור אביזרי לבוש כמו תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים גבר הביקוש לעור התנין. בנוסף לכך, בשר התנין נחשב למעדן. כתוצאה מכך תניני יאור רבים ניצודו בציד המוני בלתי-מבוקר, דבר שהביא לאיום על המין. כתוצאה מכך הבינו ארגונים לשמירה על הסביבה וגם הממשלות עצמן שיש לשמור על תנין היאור ולהגן עליו פן ייכחד כתוצאה מציד בלתי מבוקר. בעקבות תובנה זו, בין 1959 ל-1970 מספר מדינות אפריקניות הגנו במידה משתנה על תנין היאור, על התנין דק החרטום ועל התנין הגמדי. ב-1967 נאסר על ציד מסחרי של תנינאים. ההתקדמות הבאה בשימור התנינאים הגיעה עם החתימה על אמנת וושינגטון לחיות מוגנות (CITES) ב-1973. חוקים להגנת הסביבה, תיירות אקולוגית (שלה חלק חשוב בדרבון מדינות אפריקה לנקוט בצעדים לשימור בעלי חיים, בשל הרווח הגדול מתיירות זו[4]), הקמת גרעיני רבייה והקמת חוות תנינאים בהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור וכיום הוא מוגדר כמין שלא נמצא בסכנה (LC). עם זאת, במספר ארצות אוכלוסיות של תנין היאור הידלדלו באופן חמור ונמצאות בסכנת הכחדה.[1] בנוסף למאמצי השימור מתנהלים מחקרים רבים על תניני היאור, חייהם, השפעתם האקולוגית ומצבם בטבע. מטרות המחקרים הן להבין יותר את טוב את הביולוגיה והאקולוגיה של התנין, לתרום למדע, להעריך את מצבן של אוכלוסיות התנינים השונות (האם הן בריאות? האם הן מאוימות?) ועל ידי כך לשפר את תוכניות השימור השונות.

חוות תנינאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוות תנינאים

חוות תנינאים הינה חווה חקלאית שבה מגדלים תנינאים. ישנן חוות המתמקדות בגידול מין אחד בלבד וישנן כאלה המגדלות מספר מינים. רוב חוות התנינאים הן מסחריות ומטרתן גידול תנינאים כדי לקצור את עורם לתעשיית העורות ואת בשרם הנחשב למעדן. כיום רוב עורות התנינים מגיעים מחוות שכאלה ולא מציד, ובכך עיקר תרומתן לשימור התנינים.[4] ישנן חוות שנועדו גם למטרות שימור וחינוך, הן כוללות גרעיני רבייה להגדלת אוכלוסיית התנינים בטבע ומאפשרות ביקורים בחווה בהם לומדים המבקרים על התנינים, אורחות חייהם וחשיבותם האקולוגית. בישראל ידועות שתי חוות תנינאים: חוות התנינאים בחמת גדר[38] וחוות קרוקולוקו בערבה[39] חוות תנינים נוספת נמצאת במושב פצאל שבבקעת הירדן אך עומדת בפני סגירה, ומספר פעמים ברחו ממנה תנינים צעירים.[44]

תקיפת בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנין היאור הוא בעל חיים גדול, חזק, תוקפני ומסוכן לאדם. הוא כנראה מין התנינאי הקטלני ביותר: באפריקה תוקפים תניני יאור מדי שנה בין 275 ל-745 בני אדם וכ-63% מהתקיפות מסתיימות במוות.[6]

תניני היאור תוקפים בני אדם מכמה סיבות. המרכזית שבהן היא טריפה.[4] בני אדם הם יונקים גדולים יחסית, אולם לא מעבר לגודלו המרבי של הטרף שתנין היאור מסוגל לאכול - תנין יאור בוגר בגודל מלא מסוגל לאכול גם בהמות גדולות ממנו במשקל רב בהרבה משל אדם. סיבות אחרות כוללות הגנה על טריטוריה (במקרה של זכרים) או על הקן והביצים (במקרה של נקבות). מקרי התקיפה בשל הסיבות האחרונות מתרחשים בעיקר בחודשי עונת הרבייה. כך למשל, דווח על מקרים בהם תנינאי מסוים תקף סירה בה ישבו בני אדם, ולאחר שאלו ברחו מהסירה הטובעת לחוף מבטחים, התנין המשיך להרוס את הסירה. סיבה נוספת מדוע תנינאים תוקפים בני אדם היא כאשר הם בעצמם מותקפים על-ידם, כלומר הגנה עצמית. ההבחנה בין הסיבות נעשית לרוב לפי פרטי האירוע: תנין שיראה באדם טרף פוטנציאלי יתגנב לסביבת האדם בחשאי; לעומת זאת, נקבה שתרצה להרחיק אדם מהקן שלה תראה סימני עצבנות גלויים וברורים כדי להרחיקו.[4]

אף על פי כן, מקרים רבים של התקפת בני-אדם על ידי תנינים נבעו מחוסר זהירות ברור או מחוסר ברירה. באפריקה חיות אוכלוסיות שלמות של בני-אדם בסמוך למקורות מים בהם חיים תנינים. הקשר של האדם למקורות המים הוא חלק מהשגרה היומית, והוא כולל השקיית משק החי, כביסה, רחצה, שיט בסירות קאנו ודיג. עבורם, קיומם של תנינים במקורות המים ידוע, והוא מהווה עבורם מעין סכנת טבע.[4] המחשבה ששהייה קבוצתית במקורות המים ועשיית רעש רב עשויה למנוע את תקיפת התנינים רווחת אצל חלקם הגדול, אולם היא לא הוכחה מעולם. בנוסף, תקיפות רבות התרחשו במקומות שבהם התנהגו בני האדם בחוסר זהירות ברור, שעיקרו אי-ציות לשילוט שאוסר על כניסה למקורות מים שורצי תנינים. כתוצאה מהסמיכות בין התנין לאדם ואופיו התוקפני של תנין היאור מספר ההתנגשויות ביניהם הוא רב, ומאחר שתנין היאור הוא חזק וקטלני, תקיפות רבות נגמרות במוות של הקורבן או בפציעות קשות (הפציעות האופייניות הן אובדן גפיים, עצמות שבורות, חורי נשיכות וזיהומים).[4]

אחד מהתנינים טורפי האדם הידועים לשמצה באפריקה הוא התנין הענק גוסטב שאורכו כ-6.1 מטרים ומשקלו מעל לטון.[45] גוסטב חי בבורונדי. השמועות טוענות שהרג כ-300 בני אדם בגדות נהר רוזיזי והחוף הצפוני של אגם טנגנייקה. אף שקשה לאמת מספר זה, גוסטב השיג מעמד של כמעט-מיתוס והוא זוכה ליראה רבה מתושבי האזור. מדענים והרפטולוגים שחקרו את גוסטב טוענים שגודלו הרב והנדיר פוגע ביכולתו לצוד חיות זריזות כמו דגים, אנטילופות וזברות, ולכן הוא תוקף בעלי חיים גדולים ואיטיים יותר כמו היפופוטמים, גנו, ובמידה מסוימת, גם בני אדם. מדענים ופקחי טבע ניסו ללכוד את גוסטב במשך שנים אך נכשלו. גוסטב שימש כבסיס לסרט האימה Primeval (במקור נקרא "גוסטב") שעוקב אחרי צוות חדשות שנשלח לבורונדי כדי ללכוד תנין ענק אוכל אדם, גרסה מוגזמת של גוסטב.

בתרבות האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנינאים#התנינאים בתרבות האנושית

באפריקה, ובייחוד באזור חלקו העליון של נהר הוולטה ובאזור האגמים הגדולים, עמים רבים העריצו את התנינים. כך למשל, תושבי כפרים ששכנו בסמוך למקווי מים שורצי תנינים נהגו להביא לכבודם מזון ולהעניק להם שמות. התנינים נחשבו לרוחותיהם של תושבי הכפר הקודמים ששבו להגן על הכפרים. האי דמבה שבאגם ויקטוריה הוקדש לתנינים. תושבי בוגנדה נהגו להשליך חלקים מגופות אויביהם למים בשביל התנינים. בקרב קבוצות אחרות הסגידה לתנינים הייתה מאופקת יותר. הנארים כיבדו אותם אם הטוטם שלהם היה בדמות תנין, ואם הטאבו על הריגת תנינים הופר, הם נהגו להקריב לו קורבן. במדגסקר התנינים שויכו לרעיונות של עונש וגמול. כך למשל, עיקרון של "עין תחת עין" חל גם בכל האמור לגבי תנינים - מותר היה להרוג תנין רק אם התנין הרג אדם, ואם תנין אחד ניצוד באופן שרירותי, הם ציפו כי אדם אחר ייהרג. בנוסף, התנין במדגסקר היווה מעין "רשות שופטת": על אדם שעשה מעשים רעים הוטל לחצות נהר; אם תפס אותו תנין - הרי שהיה אשם, ואם לאו - הרי שהוא חף מפשע. עמים אחרים, בגאנה למשל, קישרו את התנינים למושג הנקמה, והאמינו כי מכשפות מסוגלות לשלוח נחשים, זבובי צה צה ותנינים לשליחויות נוראות.

המצרים הקדמונים העריצו את התנינים וראו בהם בעלי חיים מקודשים. מאחר שמספר רב של תנינים פקד את אדמות המצרים עם הצפות הנילוס העונתיות, המצרים קישרו אותם לנצחיות אדמותיהם. האל סובק מהמיתולוגיה המצרית היה אל-תנין. הוא תואר כבעל גוף אנושי וראש של תנין. בידו השמאלית אחז מקל, ובידו הימנית - את הענח' (סמל לאריכות ימים בתרבות המצרית העתיקה). שני אתרים מרכזיים שימשו לסגידה לסובק: המרכזי שבהם - בקרוקודילופוליס, והקטן יותר - באזור העיר פיום. מקדש נוסף, שחלקו שימש לסגידה לאל סובק, הוא מקדש קום אומבו, והוא משמש כיום כאתר תיירות. במקדש נמצאו כמה מאות של תנינים חנוטים.

בכתביו מתאר הרודוטוס עוף קטן המנקה עלוקות וטפילים מפיו של התנין והוא בתמורה נמנע מלאכול אותו. הוא הביא זאת כדוגמה לסימביוזה בין בעלי חיים, בה שני הצדדים יוצאים מרוויחים. עם זאת, בתצפיות רבות שנערכו, תועדו רק מספר מועט של מקרים שבהם חרטומניים פלו טפילים וניקו את פיו או קשקשיו של תנין היאור.

תנין ביהדות ובתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנינאים#במקרא ובתרבות היהודית

תנין היאור הוזכר רבות בתנ"ך, בדרך כלל כסמל כללי לבעל חיים מפלצתי, איום ונורא. הוא מוזכר בסיפור הבריאה בספר בראשית:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. : וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב"

בראשית, א, כ-כא

בעוד שבמיתולוגיות של עמים קדומים התנין היה יצור אלוהי שמרד ונלחם באל, בדת היהודית התנין נברא על ידי אלוהים כמו כל שאר בעלי החיים. עם זאת, גם בתנ"ך משמש התנין סמל לרשע ולמפלצת נוראית, אותה מביס האל.

תנינים היו בארץ ישראל עד תחילת המאה ה-20. הפרט האחרון ניצוד ב-1912 בנחל תנינים. ליד הנחל נמצא תל תנינים המזוהה עם העיר העתיקה "קרוקודילופוליס" שהייתה מיושבת מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית. שם העיר ניתן לה בשל התנינים ששרצו בנחל, שגם הוא קיבל את שמו בזכותם.

בצבא הגנה לישראל מספר כלי שיט קרויים אח"י תנין על שם תנין היאור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייקל גרלוק (Michael Garlock),‏ Killer Gators and Crocs: Gruesome Encounters from Across the Globe, הוצאת Globe Pequot Press,‏ 2006 (מידע בגוגל-ספרים) ובפרט פרק 10: Africa's Crocs: Death on the Nile.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 Crocodylus niloticus (Laurenti, 1768) באתר Crocodilian.com. עודכן ב-2009 ואוחזר ב-28 בספטמבר 2014.
  2. ^ תנין היאור באתר הרשימה האדומה של IUCN
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "Nile crocodile". Philadelphia Zoo. 25 ביולי 2003. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2014. 
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 מייקל גרלוק, Killer Gators and Crocs, ספר מ-2006 (ראו כאן) - פרק 10.
  5. ^ ראו דיון בפסקה גולגולת ופה וכן דיון בערך תנין הים: עוצמת נשיכה.
  6. ^ 6.0 6.1 Crocodilian attacks. 2008 IUCN SSC Crocodile Specialist Group
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 7.12 7.13 7.14 תנין היאור באתר Wildlife Ranching (גישה דרך ארכיון האינטרנט), אוחזר ב-6 באוקומבר 2014.
  8. ^ "Nile Crocodile (Crocodylus niloticus) - FactSheet". Nas.er.usgs.gov. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2014. 
  9. ^ Grant, R. Patrice and Gustave. A Different Kind of Oscar, 15.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Wood, The Guinness Book of Animal Facts and Feats. Sterling Pub Co Inc (1983), ISBN 978-0-85112-235-9.
  11. ^ אין נתון מספרי אחד מדויק. מספר מקורות מציינים את האורך הממוצע כנע בין 4 ל-5 מטר.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 בריאן הנדוורק, נשיכת התנין היא החזקה ביותר שנמדדה, נשיונל ג'אוגרפיק, 23 באפריל 2012.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 פרופ' לו גילט, Crocodile Teeth - תמונה והסבר בפליקר.
  14. ^ תוכנית של נשיונל ג'אוגרפיק "Bite Force" בהנחיית ד"ר בריידי באר.
  15. ^ כמה תנינים בדיוק ברחו מהחווה בבקעת הירדן?, ערוץ היוטיוב של חדשות 2, 2011 - דקות 7:50-8:15 בסרט.
  16. ^ ראו תמונה זו המציגה את שיניו של תנין היאור כולל שיני החלפה, מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
  17. ^ 17.0 17.1 ראו תמונה זו של העין והאוזן של תנין היאור, מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
  18. ^ ראו תמונה זו וההסבר מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
  19. ^ Crocodile blood antibiotics hope, BBC News, 19 August 2005.
  20. ^ Belly Crawl
  21. ^ High Walk
  22. ^ Gallop
  23. ^ לפי סרט טבע של נשיונל ג'אוגרפיק תנין היאור הענקי גוסטב נצפה הורג וטורף היפופוטם.
  24. ^ ראו סרטון Crocs rip hippo in half during feeding frenzy בערוץ היוטיוב של FiveZero Safaris.
  25. ^ ראו סרטון Amazing Crocodile Kill and Eat Baby Elephant ביוטיוב.
  26. ^ 26.0 26.1 קובץ וידאו Blood Rivrer Crossing, סמית'סוניאן.(הקישור אינו פעיל, 27 בפברואר 2017)
  27. ^ Wildebeest and Zebra are attacked by Crocodiles as they cross the Mara river, מצגת תמונות באתר הדיילי טלגרף.
  28. ^ Ward Round - Crocodile bites in Malawi: microbiology and surgical management, כתב העת Malawi Medical Journal.
  29. ^ ראו ב סרטון זה ביוטיוב קבוצת תנינים המבתרת גוויית היפופוטם וניזונה ממנו, בין השאר תוך ביצוע "גלגול המוות".
  30. ^ תמונות של תנינים אוכלים נבלת פיל אפריקני: תמונה 1, תמונה 2, תמונה 3.
  31. ^ ראו למשל תמונה זו מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
  32. ^ תניני יאור מזדווגים: תמונה 1 ו תמונה 2, מאת צחי אבנור בפליקר.
  33. ^ Johannesburg: World's oldest crocodile turns 114, דצמבר 2014.
  34. ^ כוח הנילוס, באתר הספארי ברמת גן.
  35. ^ "אפריקה הפראית - לידה מחדש", נשיונל ג'אוגרפיק WILD, פרק 4.
  36. ^ שחייה חופשית: תנין יאור בנחל הבשור, באתר ynet, 14 באוקטובר 2009.
  37. ^ ארז ארליכמן, המצוד הסתיים: כך נתפס תנין חמקן בדרום הארץ, באתר ynet, 8 במאי 2011.
  38. ^ 38.0 38.1 תיאור קצר של חוות התנינאים בחמת גדר, בה יש תנינאים מסוגים שונים כולל תנין היאור, אליגטורים, קיימנים וגאביאלים.
  39. ^ 39.0 39.1 על חוות קרוקולוקו באתר הוצאת מפה.
  40. ^ Florida now has a Nile crocodile problem, עיתון Orlando Weekly,‏ 19 במאי 2016.
  41. ^ 41.0 41.1 Brochu, C. A. & Storrs, G. W. (2012). "A giant crocodile from the Plio-Pleistocene of Kenya, the phylogenetic relationships of Neogene African crocodylines, and the antiquity of Crocodylus in Africa". Journal of Vertebrate Paleontology 32 (3): 587–602. doi:10.1080/02724634.2012.652324. 
  42. ^ Brochu, C. A.; Jackson Njau; Robert J. Blumenschine; Llewellyn D. Densmore (2010). "A new horned crocodile from the Plio-Pleistocene hominid sites at Olduvai Gorge, Tanzania". PLoS ONE 5 (2): e9333. PMC 2827537. PMID 20195356. doi:10.1371/journal.pone.0009333. 
  43. ^ רד יונג, Nile crocodile is two species,‏ Nature,‏ 2011.
  44. ^ אלישע בן קימון, הפתעה בשיחים: תנין התגלה בבקעה. צפו, באתר ynet, 4 בנובמבר 2015.
  45. ^ McRae, Michael (מרץ 2005). "Gustave: Have You Seen This Crocodile?". National Geographic Adventure. Updated on 2007-01-08, 2007-04-19, and 2008-01-05 



ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg