גאורג קרשנשטיינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גאורג קרשנשטיינר
Georg Kerschensteiner
גאורג קרשנשטיינר ב-1932
גאורג קרשנשטיינר ב-1932
לידה 29 ביולי 1854
מינכן, ממלכת בוואריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בינואר 1932 (בגיל 77)
מינכן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בוואריה, הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר הרייכסטאג של האימפריה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העם הפרוגרסיבית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • סופי קרשנשטיינר (1886–1915)
  • מארי קרשנשטיינר (1917–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דיוקן של גאורג קרשנשטיינר מאת לאו סמברגר (גר')

גֶאוֹרְג קֶרְשֶׁנְשְׁטַינֶר (בגרמנית: Georg Michael Anton Kerschensteiner‏; 29 ביולי 1854 – 15 בינואר 1932) היה מחנך גרמני, מורה בתיכון למתמטיקה ופיזיקה ומייסד בית הספר העמלני. בפרט, הוא תרם רעיונות חשובים לפיתוח בתי ספר יסודיים ובתי ספר מקצועיים בגרמניה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרשנשטיינר נולד במינכן. הוריו של קרשנשטיינר היו בני הזוג הסוחרים העניים אנטון וקתרינה קרשנשטיינר. מגיל שש למד בבית הספר של הקהילה הקתולית הייליגיסט במינכן. הוא נעצר על גניבה כחלק מכנופיה כשהיה בן שמונה. ב-1866, בהיותו בן שתים-עשרה, למד במכינה ובסמינר המלכותי למורים, ובין 1871 ל-1873 עבד כעוזר בבתי ספר כפריים בפורסטינינג (אנ') ובלכהאוזן (גר'). בשנת 1874 עזב קרשנשטיינר את בית הספר לבקשתו ולקח שיעורים פרטיים, למד בשני הכיתות האחרונות של בית ספר תיכון והתפרנס משיעורי נגינה. מ-1877 עד 1880 הוא למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה הטכנית של מינכן, ומ-1880 עד 1883 באוניברסיטת מינכן עם דוקטורט סופי תחת פיליפ לודוויג פון זיידל (אנ'). נושא עבודת הגמר שלו היה: "על הקריטריונים לסינגולריות של עקומות רציונליות מסדר רביעי".

עבודה כמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1883 היה קרשנשטיינר עוזר תיכון למתמטיקה ופיזיקה בבית הספר התיכון "מלנכתון" בנירנברג, משנת 1885 מורה למתמטיקה בבית הספר המסחרי בעיר, משנת 1890 מורה תיכון למתמטיקה ופיזיקה בגימנסיה גוסטב-אדולף בשוויינפורט, ומשנת 1893 בגימנסיה לודוויג (Ludwigsgymnasium) במינכן. בשנת 1895 הוא נבחר לחבר במועצה העירונית של בתי הספר במינכן. בתפקיד זה, כיו"ר חבר הנאמנים בשנת 1910, הוא הוביל את הקמת הקולג' המסחרי של מינכן. ב-1918 הוא התפטר מתפקידו כחבר העירונית של בתי הספר והתקבל כפרופסור שלא מהמניין במינכן.

רפורמטור של בית הספר ותאורטיקן של החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירה למועצה העירונית של בתי הספר במינכן ב-1895 הפנתה את תשומת לבו לרפורמה בתוכנית הלימודים של בית הספר היסודי, למשל עם הוספת שנה שמינית ללימוד חובה. לאחר מכן, בשנת 1900, יסוד כיתות עבודה ובתי ספר לעבודה, מבשרי בתי הספר המקצועיים של ימינו. זמן קצר לאחר מכן צוידו בתי הספר לעבודה בסדנאות ובגן ירק. פדגוגיית העבודה ביססה את מעמדה כמונח לעקרון ההוראה המוכר כיום כלמידה פעילה.

בשנת 1901 הוא הציג את רעיונותיו הבסיסיים ב"החינוך האזרחי של הנוער הגרמני" (Die staatsbürgerliche Erziehung der deutschen Jugend), שזיכה אותו בפרס הראשון בתחרות באקדמיה של ארפורט: "מה הכי שימושי לחינוך אזרחי של הנערים שלנו מרגע שחרורם מבית הספר היסודי ועד שהם נכנסים לשירות צבאי?" בית ספר מקצועי חדש היה אמור להגן על צעירים מהזנחה מוסרית של שוטטות ברחובות ולעזור להאצלת המדינה כולה באמצעות הכשרה מקצועית ו"חינוך אזרחי" עם אזרחות פוליטית וחינוך לבריאות, כמו גם התעמלות וטיולים רגליים. הדרישה לחינוך פוליטי הייתה חדשה לכולם. המטרות החינוכיות השמרניות יותר היו עבודה קשה וצייתנות ללא תנאי. עבור קרשנשטיינר, "תעודת היסוד" הזו של בית הספר המתקדם לאימון (או מאוחר יותר בית הספר המקצועי) הייתה תרומה לפתרון השאלה החברתית (אנ'). במינכן הוא עיצב מחדש את מערכת הלימודים והיו לו חקיינים רבים מבית ומחוץ.

מאז 1918 לימד כפרופסור מחוץ למניין באוניברסיטת מינכן ובזקנתו זכה בהצטיינות ופרסים רבים מבית ומחוץ. בשנת 1920 הוא השתתף בוועידת החינוך של הרייך, והתנגד להוגו גאודיג (גר'), במיוחד במחלוקת על הכיוון הנכון של החינוך לעבודה. באותה שנה הוא הפך לפרופסור מן המניין במינכן ובשנת 1921 פרסם עבודה על הכשרת מורים, "נשמתו של המחנך" (Die Seele des Erziehers). לאחר מכן הגיעו "תורת החינוך" (Theorie der Bildung‏; 1926) ותורת ארגון הכיתה (Theorie der Unterrichtsorganisation‏; לאחר מותו, 1933).

קרשנשטיינר גם התבלט כדידקטיקן בהוראת האמנות ופרסם את "התפתחות כישרון הרישום" (Die Entwicklung der zeichnerischen Begabung) ב-1905 לאחר שניתח כשלוש מאות אלף ציורי ילדים.

קרשנשטיינר היה אחד המחנכים המוכרים הראשונים שהעמידו את חשיבות הדת בפרספקטיבה. "צריך להתייחס לזה יותר כאמצעי חינוך מאשר כיעד חינוכי". הוא שמר על מרחק מהכנסייה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1912 עד 1918 היה קרשנשטיינר חבר ברייכסטאג מטעם מפלגת העם הפרוגרסיבית (Fortschrittliche Volkspartei, לימים המפלגה הדמוקרטית הגרמנית) ובמחוז הבחירה של הרייכסטאג של בוואריה עילית 1. במהלך מלחמת העולם הראשונה גילה עמדה לאומנית חזקה. הוא אוים במהלך מהפכת נובמבר במינכן ב-1918.

פדגוגיה מתוקנת ותאוריה חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של גאורג קרשנשטיינר מאת רודולף בלינג, 1932

עבור קרשנשטיינר – כמו עבור יוהאן היינריך פסטלוצי וג'ון דיואי – היה חיוני ללמד ילדים יותר רצון ויכולת במקום שפע של ידע, ולקדם את השקפתם ועצמאותם בילדות ובהתבגרות במקום פשוט להכפיף אותם להוראה פסיבית. "מהותם של בני האדם בזמן זה היא לעבוד, ליצור, לעבוד, להתנסות, לחוות, להתנסות, כדי ללמוד בלי הפסקה במדיום המציאות." (בתוך: "בית הספר של העתיד הוא בית ספר לעבודה" (Die Schule der Zukunft eine Arbeitsschule). עמ' 27 ו') ספונטניות ופעולה ידנית הם חלק מהעשייה החינוכית. בנוסף להכנסת שיעורי פיזיקה וכימיה ידידותיים לילדים, הקים קרשנשטיינר סדנאות עץ ומתכת, מטבחים בבתי הספר וגינות ירק. לדבריו, העבודה החינוכית חייבת להיות ידנית, מעשית ואינטלקטואלית בו זמנית.

כתומך בהערכה עצמית של ביצועי בית הספר, הוא הציע שכל תלמיד ישפוט את עצמו. מטרתו הייתה חינוך, אותו הבין במקביל לפיתוח אופי וחינוך לאזרחות; לדעתו ניתן להשיג זאת גם באמצעות הכשרה מקצועית.

כיבודים, מחוות והנצחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1918 הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן וב-1928 מהאוניברסיטה הטכנית של דרזדן.
  • בשנת 1921 הפך קרשנשטיינר לחבר בהנהלת המוזיאון הגרמני. גישתו לעבודת גישור מכוונת מבקרים עם מודלים רבים (פונקציונליים) יכולה להיחשב פורצת דרך עבור חינוך מוזיאוני (אנ') מודרני. מתקן המחקר המקיים סמינרים וקורסי הכשרה מומחים במוזיאון הגרמני נקרא Kerschensteiner Kolleg (עמית קרשנשטיינר) לכבודו.
  • האגודה הגרמנית לפיזיקה (אנ') מעניקה מדי שנה את "פרס גאורג קרשנשטיינר" (Georg-Kerschensteiner-Preis) למורים מצטיינים לפיזיקה.
  • מאז 1995, מינכן מעניקה את מדליית קרשנשטיינר (Kerschensteiner-Medaille) לאישים שתרמו במיוחד לחינוך.
  • בשנת 1956 נקראת סימטת קרשנשטיינר (Kerschensteinergasse) בווינה על שמו.
  • רחובות בערים רבות כמו אשפנבורג, ברלין, ברמן, המבורג ועוד נושאים את שמו.
  • כמה בתי ספר, בעיקר מקצועיים, נקראים על שם קרשנשטיינר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die staatsbürgerliche Erziehung der deutschen Jugend. 1901 (10. und mehrfach veränderte Auflagen bis 1931)
  • Grundfragen der Schulorganisation. 1907
  • Begriff der Arbeitsschule. 1912; Wissenschaftliche Buchgesellschaft, Darmstadt 2002, ISBN 3-534-15195-X
  • Charakterbegriff und Charaktererziehung. 1912
  • Wesen und Wert des naturwissenschaftlichen Unterrichts. 1914
  • Die Volksschule. In: Handbuch der Politik, Berlin/Leipzig 1914
  • Das Grundaxiom des Bildungsprozesses und seine Folgerungen für die Schulorganisation. 1917; Dieck, Heinsberg 1999, ISBN 3-88852-406-7
  • Deutschlands Recht. Verlagsanstalt Carl Gerber, München 1919
  • Die Seele des Erziehers und das Problem der Lehrerbildung. 1921. (4. Auflage 1949. Digitalisat)
  • Autorität und Freiheit als Bildungsgrundsätze (= Entschiedene Schulreform Heft 28). Ernst Oldenburg Verlag, Leipzig 1924
  • Theorie der Bildung. 1926
  • Pädagogik der Gegenwart in Selbstdarstellung, 1. 1926
  • Texte zum pädagogischen Begriff der Arbeit und zur Arbeitsschule. Schöningh, Paderborn 1982, ISBN 3-506-78327-0

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיאורג קֶרשנשטַינר, מהות בית הספר העמלני: עם חמישה לוחות וששה ציורים בגוף הספר; תרגמו מגרמנית: א[ריה] אילן וי[הודה] דבוסיס [=דביר], ירושלים: הסתדרות המורים העברים בא"י ('ספרית הד החנוך'), תרפ"ט.
  • גיאורג קֶרשנשטַינר, מושג וחינוך באופי, תרגמו מגרמנית: א[ריה] אילן וי[הודה] דבוסיס [=דביר], כרך 8 מתוך אוצר המורה, הוצאת הסתדרות המורים העברים בארץ-ישראל, 1929
  • גיאורג קרשנשטיינר, נפש המחנך ובעיית הכשרת המורים; תרגם יהושע עמיר; בעריכת יוסף ולק; עורך כללי ברוך שראל, ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ושל משרד החינוך והתרבות, תשכ"ה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gabriele Fernau-Kerschensteiner: Georg Kerschensteiner oder Die Revolution der Bildung. Steinebach, München und Düsseldorf 1954.
  • Philipp Gonon: Kerschensteiner and Education. In: T. Husen, T. N. Postlethwaite (Hrsg.): The international Encyclopedia of Education. 2. Auflage, Pergamon, Oxford 1994, Band 6, S. 3133–3138.
  • Johannes Jung: Georg Kerschensteiner (1854–1932) und die Arbeitsschulbewegung. In: Astrid Kaiser, Detlef Pech (Hrsg.): Geschichte und historische Konzeptionen des Sachunterrichts. Schneider-Verlag Hohengehren, Baltmannsweiler 2004, ISBN 3-89676-860-3, S. 102–105.
  • Marie Kerschensteiner: Georg Kerschensteiner. Der Lebensweg eines Schulreformers. Oldenbourg, München/Berlin 1939; 3. erweiterte Auflage ebd. 1954.
  • Michael Knoll: Dewey versus Kerschensteiner. Der Streit um die Einführung der Fortbildungsschule in den USA, 1910–1917. In: Pädagogische Rundschau. Band 47, 1993, S. 131–145.
  • Michael Knoll: „Two Roads to Culture“. John Dewey und Georg Kerschensteiner im Streit um die Berufs- und Allgemeinbildung. In: Franz-Michael Konrad, Michael Knoll (Hrsg.): John Dewey als Pädagoge. Erziehung – Schule – Unterricht. Klinkhardt, Bad Heilbrunn 2018, S. 271–291.
  • Susanne May, Elisabeth Tworek, Willibald Karl (Hrsg.): München machte Schule. Georg Kerschensteiner. Symposium zum 150. Geburtstag des Münchner Reformpädagogen. Dokumentation der Münchner Volkshochschule. Allitera-Verlag, München 2005, ISBN 3-86520-097-4 (Leseprobe als PDF).
  • Christine Mayer: „… und daß die staatsbürgerliche Erziehung des Mädchens mit der Erziehung zum Weibe zusammenfällt“ – Kerschensteiners Konzept einer Mädchenerziehung. In: Zeitschrift für Pädagogik. Band 38, 1992, Nr. 5, S. 771–791, urn:nbn:de:0111-pedocs-139782.
  • Ingo Nickel: Von Kerschensteiner bis zur Lernwerkstatt. Theorie und Praxis einer ganzheitlichen Berufsorientierung. Mit Modellbeispielen. Schneider-Verlag Hohengehren, Baltmannsweiler 2005, ISBN 3-89676-981-2.
  • Gerhard Wehle: Praxis und Theorie im Lebenswerk Georg Kerschensteiners. Beltz, Weinheim 1956, 2/1964.
  • Gerhard Wehle: Bibliographie Georg Kerschensteiner. Im Druck erschienene Schriften, Reden und nachgelassene Manuskripte. Westdeutscher Verlag, Opladen 1987, ISBN 3-531-03213-5.
  • Theodor Wilhelm: Die Pädagogik Kerschensteiners. Vermächtnis und Verhängnis. Metzler, Stuttgart 1957.
  • Jörg Willer: Georg Kerschensteiner und die Lernzieldiskussion der Gegenwart. In: Reinhard Dithmar, Jörg Willer (Hrsg.): Schule zwischen Kaiserreich und Faschismus. Darmstadt 1981, S. 197 ff.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאורג קרשנשטיינר בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גאורג_קרשנשטיינר&oldid=37191797"