שוויינפורט
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| |||
 | |||
| חומות העיר וכנסיית סאנט. סלבאטור | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ |
 בוואריה | ||
| ראש העיר | סבסטיאן רמלה (CSU) | ||
| אדון ראש העיר | פרנקוניה התחתונה | ||
| שפה רשמית | גרמנית | ||
| תאריך ייסוד |
1254  | ||
| שטח | 35.71 קילומטר רבוע קמ"ר | ||
| גובה | 226 מטר מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 53,319 (דירוג: 1,500 לקילומטר רבוע, 31 בדצמבר 2020) | ||
| קואורדינטות | 50°03′00″N 10°14′00″E / 50.05°N 10.233333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +1:00 | ||
| https://www.schweinfurt.de | |||
  | |||
שוויינפורט (בגרמנית: Schweinfurt; מילולית: "דרך החזיר") היא עיר במחוז פרנקוניה התחתונה בבוואריה שבגרמניה.[1] העיר היא מובלעת של המחוז שלה והיא מוקפת במחוז שוויינפורט, הנקרא על שמה.
העיר שוויינפורט מהווה מרכז לתעשייה, תרבות והשכלה גבוהה. בעיר אוכלוסייה של 53,319 תושבים (נכון ל-31 בדצמבר 2020).
בעיר שוכן קמפוס של האוניברסיטה למדעים יישומיים וירצבורג-שוויינפורט.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקבות ההתיישבות הראשונים בסביבת העיר מתוארכים למאה ה-55 לפנה"ס (-5500).
שוויינפורט תועדה לראשונה בשנת 791, והיא אחת הערים העתיקות ביותר בבוואריה. במאות ה-10 וה-11 שלטה מרקיזות שוויינפורט בחלקים גדולים של צפון בוואריה.
במאה ה-12 הקיסר פרידריך ברברוסה עשה את שוויינפורט לעיר קיסרית חופשית באימפריה הרומית הקדושה, מעמד שעליו שמרה עד 1802.
בשנות ה-40 של המאה ה-13, העיר נחרבה במלחמה מול וירצבורג, ונוסדה מחדש ב-1254.
בשנת 1652 נוסדה בשוויינפורט האקדמיה הלאומית הגרמנית תחת השם הראשוני "האקדמיה של מסוקרני הטבע".
בשנת 1770, החלה ההיסטוריה התעשייתית של העיר, עם הקמתו של מפעל עופרת ראשון בעיר. מאז ועד היום, העיר היא מרכז לתעשייה.
במלחמת העולם השנייה ספגו האמריקאים את התבוסה האווירית הגדולה ביותר שלהם על שוויינפורט בפשיטה השנייה על שוויינפורט (יום חמישי השחור). ב־11 באפריל 1945, פלש הצבא האמריקאי לעיר.[2] במלחמה הקרה, חיל המצב של צבא ארצות הברית בשוויינפורט (או בקיצור: USAG Schweinfurt) שהוקם ב-1945 היה הריכוז הגבוה ביותר לאחר מלחמת העולם השנייה של יחידות לחימה אמריקאיות בגרמניה כולה. בצפון מערב שוויינפורט, צמחה עיירה אמריקאית, עם תשתית אזרחית מלאה הכוללת מגוון חנויות ל-12,000 אמריקאים, חיילים ואזרחים. עד נסיגת צבא ארצות הברית בשווינפורט בשנת 2014 הוצבו בעיר כ-100,000 חיילים אמריקאים.
במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר האיחוד הגרמני בשנת 1990, שווינפורט הפכה למרכז חשוב בגרמניה. העיר היא בעלת צפיפות התעסוקה הגבוהה ביותר (2015) והתוצר המקומי הגולמי השלישי בגובהו בין כל ערי גרמניה (2014). שלל חברות כגון SKF ו Schaeffler Group, מיקמו את המשרדים המרכזיים בשוויינפורט.[3]
ראש העיר הוא סבסטיאן רמלה מהמפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה (בראשי תיבות: CSU)[4]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר ממוקמת במרכז גרמניה, במרחק של כ-40 קילומטרים ממדינת באדן-וירטמברג, ממדינת הסן וממדינת תורינגיה. העיר שוכנת על נהר המיין, המחבר בין הים הצפוני לבין הים השחור דרך תעלת מיין–דנובה.
העיר ממוקמת בין הערים פרנקפורט (110 ק"מ מערבית) ונירנברג (90 ק"מ דרום מזרח).
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר ידועה בתעשיית המתכת שלה.
עם תוצר לנפש של 78,382 אירו, שווינפורט ממוקמת במקום השלישי בגרמניה, לאחר וולפסבורג ופרנקפורט.
על פי מחקר שנערך על ידי המכון השווייצרי למחקר כלכלי, שויינפורט היא אחת הערים הצומחות ביותר בגרמניה.
מחקר משנת 2010, דירג את שוינפורט כאחת הערים הדינמיות ביותר באירופה מבחינת אפשרויות פיתוח. ממקום 63 בשנת 2007, העיר השתפרה משמעותית למקום 16 בשנת 2010.
המצאות בתחום האופניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשוויינפורט הומצאו כמה המצאות חשובות בתחום האופניים: אופני הדוושה של פיליפ מוריץ פישר (1853),כמו גם מנגנון הגלגל החופשי (1889) ובלם ההרכבה (1903) של ארנסט זקס.
תרבות ואדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר ישנם מבנים ישנים ועתיקים רבים, המשתלבים בנוף העירוני המודרני.
בשנת 2009, נבנה בעיר מרכז קניות, שאורכו 300 מטרים.
עתיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר ממוקמת כנסיית סנט יוהנס, כנסייה שנחנכה בשנת 1297 וכנסיית סנט סלבדור, שנפתחה ב-1412.[5]
כמו כן, בעיר ממוקמת כנסיית רוח הקודש. כנסיית רוח הקודש המקורית נבנתה באמצע המאה ה-15 ונהרסה כמעט לחלוטין בשנת 1554. בסוף המאה ה-16, הוקמה על חורבות הכנסייה, כנסייה חדשה בסגנון גותי. לאחר הריסת כנסיית רוח הקודש הישנה, הכנסייה של היום נבנתה בסגנון רומנסקי בשני 1897 עד 1902.[5]
בשנת 1927, נחנכה בעיר כנסיית סנט קיליאן, שמלבד חלקים מהחומה ומהמגדל הראשי שלה, היא נהרסה כליל בעת ההפצצות במלחמת העולם השנייה. בשנת 1953, שוחזרה הכנסייה. בכנסייה קיים אחד מחלונות הכנסייה הגדולים ביותר בגרמניה, בגודל של 250 מטרים רבועים.[5]
בניין העירייה הישן של העיר נבנה בשנים 1570–1572. זהו אחד מבנייני העירייה מתקופת הרנסאנס המפורסמים ביותר.[5] בית הספר לדקדוק הישן, כיום מקום מושבו של המוזיאון המקומי, נבנה בין השנים 1582–1583.
מוזיאון גיאורג שפר שבעיר מציג ציורים גרמניים מהמאה ה-19, המוזיאון קיבל את שמו על שם המהנדס ואספן האמנות הגרמני גיאורג שפר, תושב העיר שהמוזיאון מבוסס על אוספו הפרטי. במוזיאון זה נמצא אוסף העבודות המקיף ביותר בעולם של יצירות קרל שפיצווג.
קהילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קהילת יהודי שוויינפורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים התיישבו בעיר שוויינפורט מאז שנוסדה מחדש ב-1254.
במקורות היהודיים העיר נקראה בשמות שונים: אשויין פורט, שויינבורט, שויינפורט, שווינוורט, שויינורדא ושוינוורטא.
ב-1298, הקהילה נפגעה קשה בפרעות רינדפלייש, 50 שנים לאחר מכן במגפה השחורה, היהודים הואשמו בהפצת המחלה ונערך טבח ביהודי שוויינפורט שחיסל את הקהילה, בתחילת המאה ה-15 יהודים הורשו לחזור לעיר ואף נהנו מזכויות בסיסיות חשובות, כמו חופש תנועה ומשפט בפני מועצת היהודים, היודנראט, ולא בפני שופטים נוצרים, אך הוטלו עליהם מיסים וקנסות שונים שהיו ייחודיים ליהודים. לקהילה היהודית היה בית כנסת ובית עלמין אשר הוחרמו בראשית המאה ה-16 והוכרזו כרכוש העירייה. ב-1555 גורשו היהודים מהעיר ויהודים התיישבו בעיר מחדש רק במאה ה-19. מ-1863 ישבה בשווינפורט רבנות המחוז. בעיר נפתח בית כנסת קטן בשנת 1866 ובשנת 1888 הוקם בית כנסת חדש אשר שופץ ב-1928.
ב-1874, הוקם בית קברות יהודי בעיר (גר').
מסוף המאה ה-19, פעלו בשווינפורט חברי קדישא. חברת גמילות חסדים, חברה לתמיכה במהגרים וקפת צדקה שהייתה שייכת לקהילה. בתחילת המאה ה-20 פעלו בעיר סניפים מקומיים של "צה - פאו" (.C.V) - "האגודה המרכזית של יהודי גרמניה", ההסתדרות הציונית, הקרנות הלאומיות, "ברית חיילי החזית היהודיים" (.R.J.F), חברת "כל ישראל חברים", "אגודת הנוער היהודי" (תנועות הנוער היהודיות הציוניות) ואגודת הצופים (Wanderverein). במסגרת ההכשרה להגירה, ארגנה הקהילה ב-1933 קורסים ללימודי השפה העברית.
ב-1933 היו בשוויינפורט 368 יהודים שהיוו 0.9% מכלל האוכלוסייה.
בליל 9 בנובמבר 1938 שהיה ליל הבדולח, הוצאו יהודי שווינפורט מבתיהם והובלו ברחובות העיר, כאשר בריונים מיידים בהם אבנים. נשים ונערות נכלאו במכלאות בקר. כ-30 גברים נשלחו למחנה הריכוז דכאו. בבית הכנסת השחיתו את ספרי התורה, החרימו תשמישי קדושה יקרי ערך, הרסו את מקווה הטהרה ואת כיתות בית הספר. במרץ 1939 נאלצה הקהילה למכור למועצת העיר, במחיר סמלי, את בניין בית הכנסת ואת בניין בית הקהילה.
בשנים 1933–1942 רבים מיהודי שוויינפורט היגרו מהעיר, ומהם 31 עלו לארץ ישראל. ב-1942 קהילת יהודי שוויינפורט נרצחה לחלוטין בשואה.
הקהילה המוסלמית בשוויינפורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנות השישים ואילך, האסלאם קיבל חשיבות בשוויינפורט בעקבות הגירת עובדים טורקים למרכז התעשייה הגדול. בראשית המאה ה-21 הגיעו לעיר מהגרים מוסלמים מכל רחבי העולם. כיום ישנם ארבעה מסגדים בעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שוויינפורט (בגרמנית)- קהילת יהודי שוויינפורט באתר מוזיאון העם היהודי, בית התפוצות
שוויינפורט (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Schweinfurt | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Conn Barracks, www.mihalko-family.com
- ^ Made in Schweinfurt - Major Schweinfurt Companies, www.schweinfurt.de
- ^ Erste Bürgermeister, Oberbürgermeister und Landräte, www.statistik.bayern.de
- ^ 1 2 3 4 Sights and Churches, www.schweinfurt.de