גנש

גנש
गणेश

תרבות	הינדואיזם, בודהיזם
אב	שיווה
אם	פרוואטי
אחים	סקאנדה
בן או בת זוג	סידהי, רידהי
צאצאים	שובא לאבה סנטושי מאטה

איור של גנש, על רמכו מושיקה, מראשית המאה ה-19

גַנֶש (או גַאנֶש וגם גַנֶשַה, בסנסקריט: गणेश) הוא אל האחראי בהינדואיזם על מכשולים והסרתם וגם על רווחה, שגשוג והצלחה בעבודה (ידוע כ-SIDHI DATA). הוא גם קשור באמנות וספרות ונחשב לפטרונם של גנבים. הוא נחשב גם אל החוכמה והידע. על פי המסורת הוא הבן של שיווה ופרווטי ובעליהן של בהרטי, רידהי וסידהי. באמנות הוא מתואר כאיש שמן, לרוב צהוב או אדום, שלו ארבע ידיים וראש של פיל בעל חט אחד שלם ואילו השני חסר או שבור. לרוב נראה רוכב או מלווה על ידי מוּשיקה (עכבר בסנסקריט).

לרוב מתקשר שמו של גנש למילה ההינדית לכבוד: "שרי".

מיתוסים ואמונות

פסל של גנש בתהלוכה במסגרת הפסטיבל לכבודו בהיידראבאד

פסל של גנש מוטבל במים בחוף מומבאי בסוף הפסטיבל לכבודו

לסיפור על ראש הפיל של גנש, יש גרסאות שונות ומגוונות. בגרסה המקובלת ביותר, עיצבה פרווטי, אימו של גנש, את גופו של הילד מהאבק שהסירה מגופה ואז הציבה אותו בכניסה לבית על מנת שאיש לא יפריע לה בזמן המקלחת. כאשר הופיע שיווה, בעלה של פרווטי, הוא לא הכיר את הילד אשר לא נתן לו להיכנס לבית והגיב על ידי עריפת ראשו. לאחר שנודע לו כי הילד הוא בנו, חיפש שיווה, יחד עם שאר האלים, ראש חלופי לילד, עד שלבסוף מצאו ראש של פיל צעיר. כפיצוי, נתן שיווה לגנש את תפקיד ראש משרתיו. בגרסה אחרת של הסיפור, הראתה פרווטי את תינוקה החדש לשיווה, אשר למראה פניו שרף את ראשו של התינוק. במצוות האל ברהמה החליף שיווה את ראשו השרוף של גנש בראש הראשון אותו מצא, ראש של פיל.

החוסר בחט אחד מוסבר גם הוא על ידי מיתוסים שונים. לפי אגדה אחת, האווטאר (התגלמות מוחשית) השישי של וישנו, שנקרא פאראשורמה, הגיע יום אחד לבקר את שיווה אך נתקל בדרכו בגנש שחסם את הדרך. פאראשורמה זרק לעברו את הגרזן שלו וגנש, ביודעו שהגרזן נשלח אליו על ידי שיווה, התיר לו לכרות את אחד מחטיו. מיתוס אחר טוען שבשעת הכתיבה של המָהַאבּאראטַה (שהוכתבה לו על ידי ויאסה), נשברה הציפורן איתה כתב גנש את הטקסט. ובבהילות הכתיבה של דברי הקודש הוא כרת את חטו השמאלי כתחליף לעט השבור.

גנש ידוע כאומקרה, כיוון שגופו משקף את מנטרת האוֹם, בשל כך נתפס גנש כהתגלמותו של היקום כולו. ראש הפיל שלו מסמל את החוכמה והיופי של הפיל החזק אך העדין. כלי התחבורה שלו הוא עכבר, מה שמסמל את יכולתו לגלות כל סוד קיים. בחירתו בעכבר כבן לוויה מעידה בנוסף על צניעותו הרבה של גנש.

גנש הוא אל המזל, אל אחזקת הבית ואל הכתיבה. הוא נחשב למסיר מכשולים מאיימים ולכן נהוג לפנות אליו לפני ביצוע כל משימה בתפילה: אַוּם שְרִי גַאנֶשאַיה נַמַה (ברכו את שמו של גנש). הוא נחשב לרחום עד כדי כך שדי אך להיזכר בו כדי לקבל את ברכתו והגנתו.

גנש צ'אטורתי

לכבודו של גנש נחגג פסטיבל שנתי שמתחיל בגנש צ'אטורתי, הארבעה בחודש בהאדרה (שנופל באוגוסט או ספטמבר), ונמשך 10 ימים. הפסטיבל מגיע לשיאו בתהלוכות בהן נושאים פסלי חמר של האל תוך כדי שירה, ומטבילים אותם במקווי מים עד שהפסלים מתמוססים במים.

הפסטיבל נחגג כחג פומבי מאז ימי האימפריה המראטהית, אולם בימי השלטון הבריטי בהודו הוא איבד את אופיו הציבורי והפך לחגיגה משפחתית. בסוף המאה ה-19 חידש מנהיג תנועת העצמאות ההודית לוקמאניה טילאק את החגיגות הציבוריות של הפסטיבל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גנש בוויקישיתוף

• דנה בכטינגר, גנשה: אל הפיל בהינדואיזם
• מידע על גנש, Sri Ganesha (lord of the attendants)
• גנש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גנש, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)