לדלג לתוכן

גוליילמו הראשון, מלך סיציליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוליילמו הראשון, מלך סיציליה
Guglielmo I di Sicilia
לידה 1121
סיציליה
פטירה 7 במאי 1166 (בגיל 45 בערך)
סיציליה
שם מלא גוליילמו הראשון "הרע" "המרושע", מלך סיציליה
מדינה ממלכת סיציליה הנורמנית
מקום קבורה קתדרלת פלרמו, סיציליה
בת זוג מרגרט מנווארה
שושלת בית הוטוויל
תואר מלך סיציליה
כינוי "הרע" "המרושע"
אב רוג'רו השני, מלך סיציליה
אם אלווירה מקסטיליה, מלכת סיציליה
צאצאים רוג'רו
רוברט
גוליילמו
הנרי
מלך סיציליה
26 בפברואר 11547 במאי 1166
(12 שנים)

גוליילמו הראשוןאיטלקית: Guglielmo I; ‏1121, סיציליה7 במאי 1166, סיציליה) היה מלך ממלכת סיציליה הנורמנית. הוא היה בנו של רוג'רו השני, מלך סיציליה, ואשתו אלווירה מקסטיליה. הוא מלך במשך 12 שנים החל מפטירת אביו ב-26 בפברואר 1154, ועד מותו ב-7 במאי 1166.

הוא ידוע בכינוי "הרע" או "המרושע". עם זאת, כינוי זה הוא ככל הנראה פרי המצאתם של היסטוריונים בני התקופה אשר עוינו אותו.

תחילת דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוליילמו נולד בשנת 1121. הוא היה בנו הרביעי של רוג'רו השני, מייסד ממלכת סיציליה הנורמנית. אמו הייתה אלווירה נסיכת קסטיליה. מכיוון שהיה הרביעי מבין הבנים, הוא לא ציפה לרשת את הכתר. למרבה ההפתעה, אחיו מתו בזה אחר זה: טנקרד בשנת 1138, אלפונסו בשנת 1144, ורוג'רו בשנת 1148. עם זאת, כאשר מת אביו ב-26 בפברואר 1154, גוליילמו עדיין לא היה מוכן מספיק כדי לתפוס את מקומו.

גוליילמו המשיך במדיניות שהנחתה את אביו בשנים האחרונות לשלטונו. הוא הדיח את השר האנגלי תומאס ברון מתפקידו, ומינה את מאיונה מבארי ל"אמיר האמירים" (לטינית: Ammiratus Ammiratorum, תואר שהתגלגל למילה אדמירל), השר הראשי בממשלתו, אולם פרט לכך לא שינה דבר. מאיונה, היה האיש שהתווה את המדיניות בראשית שלטונו של גוליילמו. מאיונה נקט מדיניות של צמצום כוח האצולה, ואף את חירותן של הערים צמצם. הברונים, שתמיד חתרו נגד בית המלוכה, עודדו התקוממות, בעזרת האפיפיור אדריאנוס הרביעי, שנעלב מכך שגוליילמו לא ביקש את הכרתו. הם גם כרתו ברית חשאית עם מנואל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית ופרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

בסוף שנת 1155 שלח הקיסר הביזנטי את חייליו לחצי האי האפניני, והללו כבשו את בארי, טראני, אנדריה וטאראנטו, והטילו מצור על ברינדיזי. גוליילמו נחת על חצי האי, תקף את הצי הביזנטי והשמיד 4 ספינות. הוא גם תקף את החיילים היוונים בברינדיזי ב-28 במאי 1156, הסיר את המצור מהעיר וכבש חזרה את בארי. ב-18 ביוני 1156 האפיפיור הכיר בגוליילמו כמלך, וחתם עמו על שלום בנוונטו. בקיץ 1157, הוא שלח כוח פלישה שכלל 164 ספינות נושאות 10,000 חיילים, כדי לכבוש את איי יוון. הם כבשו את אביה ואלמירה. בשנת 1158 הוא עשה שלום עם הקיסר הביזנטי.

בד בבד עם הצלחות אלו, ומנגד, איבד גוליילמו את "ממלכת אפריקה" (אנ'), קולוניה נורמנית בשטחי תוניסיה של ימינו שייסד אביו ב-1135. חליפות אל-מוואחידון תקפה את הממלכה, וייתכן שמאיונה יעץ לגוליילמו לפנות את האזור לנוכח הסכנות המאיימות עליה מצפון. בשנת 1156 פרץ בספקס מרד מוסלמי שהתפשט במהירות לכל רחבי הממלכה. בשנת 1159 האדמירל הסיציליאני ממוצא מוסלמי פטר (או בשמו המקורי אחמד), ערך פשיטה על האיים הבלאריים עם צי שכלל 160 ספינות, ולאחר מכן נע עם הצי אל חוף אפריקה בניסיון להקל מהמצור על המוצב הנוצרי האחרון בצפון אפריקה - מהדיה. הוא לא הצליח להגיש סיוע ממשי, וב-11 בינואר 1160 נכנעה העיר ובכך בא הקץ על ממלכת אפריקה הנורמנית.

עם זאת, תקופת מלכותו של גוליילמו לא הייתה יציבה מבחינה פנימית, מאיונה נרצח בנובמבר 1160 בידי הברון מתיו בוניילו. הרצח של מאיונה היה חלק מקונספירציה גדולה בהרבה. זמן קצר לאחר הרצח, קבוצת ברונים שהתנגדה למלך, הסתערה על הארמון בהנהגת אחיו למחצה של המלך סימון, שהמלך הדיח אותו משלטונו בטאראנטו, ואחיינו הממזר טנקרד שליט לצ'ה. המלך ומשפחתו נלכדו כולם, ומספר אבירים אלימים במיוחד רצו להרוג אותם. למזלו של גוליילמו, ריכרד, רוזן מוליזה, אחד מהקושרים, נעמד בין המלך לבין הרוצחים וסירב לאפשר לפגוע בו. הקושרים ערכו מצעד ניצחון ברחובות פלרמו, והודיעו שבעוד שלושה ימים יתקיים בקתדרלת פלרמו טקס ההכתרה של בנו הרך בשנים של המלך, רוג'רו הרביעי, דוכס אפוליה. הברונים קיוו שיכולו לשלוט בסיציליה באמצעות שליט בובה.

הקושרים דחו שוב ושוב את ההוצאה להורג של המלך, ובהדרגה העם והצבא החלו להתלכד סביבו. העם הסתער על הארמון במטרה לשחרר את המלך הכלוא, ובמהלך ההתקפה נהרג רוג'רו מחץ סורר. אם כי יש הסוברים שגוליילמו הורה למעשה בחשאי על רציחתו של בנו. שנות מלכותו האחרונות היו שלוות, והתאפיינו בחיזוק היחסים עם מדינת האפיפיור ובהידרדרות היחסים עם האימפריה הרומית הקדושה. הוא מת ב-7 במאי 1166, ונקבר בקתדרלת פלרמו. מאוחר יותר הועברו עצמותיו לקתדרלת מונריאלה לאחר שבנייתה של זו הושלמה.

גוליילמו נישא למרגרט מנווארה, בתו של גרסיה רמירז מנווארה. היא ילדה לו ארבעה בנים:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]