היפיאס רבה (דיאלוג אפלטוני)

היפיאס רבא
Ἱππίας μείζων

מידע כללי
מאת	אפלטון
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	דיאלוג אפלטוני
סדרה
הספר הבא	היפיאס זוטא

היפיאס רבה (ביוונית עתיקה: Ἱππίας μείζων) הוא דיאלוג אפלטוני העוסק בשאלה מהו היפה. מבחינת תוכנו ומבנהו היפיאס רבה תואם לדיאלוגים המוקדמים של אפלטון, בהם סוקרטס מנסה להבין יחד עם בן השיח שלו מהי ההגדרה לתכונה מסוימת וניסיון זה נגמר באפוריה. העלילה של הדיאלוג מתרחשת יומיים קודם לזו של הדיאלוג היפיאס זוטא.

הייחוס של דיאלוג זה לאפלטון מוטל בספק, וייתכן שלא נכתב כלל על ידיו. עם זאת, הייחוס לאפלטון נחשב על ידי חוקרים מסוימים לאותנטי, וקיים מחקר רב אודות הטקסט.

תוכן

הדיאלוג מתאר שיחה בין סוקרטס לבין הסופיסט היפיאס שהגיע לאתונה בשליחות מן העיר אליס. בתחילת הדברים סוקרטס מציין את הכנסותיו הגבוהות של היפיאס מעבודתו כסופיסט, והיפיאס מתגאה שהוא עולה בחכמתו על כמה משבעת חכמי יוון וגם על פילוסופים כמו אנכסגורס, תאלס, כיוון שאלו לא ידעו לנצל חכמתם בחיים הציבוריים. היפיאס אמנם אינו מלמד קוסמולוגיה, גאומטריה, אריתמטיקה, תחביר או הרמוניה, אך הוא זוכה לאהדה גדולה כשהוא מלמד היסטוריה ומתאר את הגנאלוגיה של הגיבורים המיתולוגיים ושל בני אדם. גאוותו של היפיאס על חכמתו עומדת בניגוד לאופן שבו הוא מצטייר בדיאלוג. חוקרים שונים ציינו את העובדה שהיפיאס הוא דובר חסר בינה באופן יוצא דופן ביחס לשאר בני השיח של סוקרטס, ובין השאר כינו את היפיאס "an intellectual lightweight" ואף "dim". גרגורי ולסטוס אף הוא מכנה את היפיאס "hopelessly inept", וסבור שזו הסיבה לכך שבשלב מסוים בדיאלוג סוקרטס מתחיל להציע הגדרות ליפה, במקום היפיאס.

ההגדרות של היפיאס ליפה

בתחילת הדיון על היפה היפיאס טוען שלפי הגיבור המיתולוגי נסטור המעשים היפים הם אלו שיהפכו אדם מסוים למפורסם אם יעשה אותם בעודו צעיר. בניסיון להציע הגדרה משל עצמו ליפה, היפיאס אינו מבחין תחילה בין היפה לבין הדברים היפים, ומציע הגדרה לפיה נערה יפה היא יפה. לדעת היפיאס אין הבדל בין השאלה "מהו היפה?" לבין השאלה "מהם הדברים היפים?". הגדרתו של היפיאס נחשבת על ידי אפלטון להגדרה בעייתית מעצם כך שהיא הגדרה מתוך דוגמה . יתר על כך, סוקרטס טוען שהגדרתו של היפיאס היא צרה מדי, שכן הרבה דברים יכולים להיות יפים מלבד נערות, ביניהם אפילו כלי בישול פשוטים. בנוסף, סוקרטס מצטט פרגמנט של הרקליטוס: "היפה שבקופים מכוער בהשוואה למין האדם". אם הרקליטוס צודק שיופיים של דברים הוא יחסי, הרי שגם הנערה היפה לא תהיה יפה אם תעמוד בהשוואה לאלים.

היפיאס מציע הגדרה נוספת מתוך כוונה למצוא מאפיין כללי יותר של דברים יפים: מה שגורם לדברים להיות יפים הוא הזהב. סוקרטס עונה שאפילו במקרה של פסלים, ישנם פסלים שלא עשויים מזהב אלא מחומרים אחרים והם בכל זאת יפים. אפילו אבן פשוטה יכולה להיות יפה אם היא נמצאת במקום המתאים לה בפסל. כהמשך למענה של סוקרטס, היפיאס מציע הגדרה חדשה לפיה מה שהופך דבר מסוים ליפה הוא מה שמתאים לו. על כך משיב סוקרטס שעץ הוא חומר מתאים יותר לייצור של כפיות מאשר זהב, ולפיכך עץ יהיה חומר יפה יותר מזהב, דבר שהיפיאס מסכים שהוא אינו מתקבל על הדעת.

לאחר ניסיונות כושלים אלו, היפיאס מעלה בדעתו שסוקרטס מחפש הגדרה ליפה שתחול בכל מקום וזמן. בהתאם לכך הוא מציע שבכל מקום וזמן, היפה הוא להיות איש עשיר ובריא שזוכה לכבוד מהיוונים, מגיע לגיל מבוגר, עורך טקס אשכבה מפואר להוריו וזוכה לטקס אשכבה כזה מילדיו. סוקרטס מצביע על כך שההגדרה של היפיאס היא שוב הגדרה מתוך דוגמאות, ושהיא צרה מכדי לחול על כל המקרים. למשל, לא נוכל לומר שהאלים יפים כיוון שהם אינם מתים ולא יוכלו לזכות לטקס אשכבה מפואר.

ההגדרות של סוקרטס ליפה

לאחר שניסיונותיו של היפיאס להציע הגדרה ליפה נכשלים, סוקרטס מציע כמה הגדרות בעצמו, דבר שחריג ביחס לדיאלוגים הסוקרטיים של אפלטון. סוקרטס מזכיר תחילה את הבחנתו של היפיאס שמה שהופך דבר מה ליפה הוא מה שמתאים לו. הגדרתו הראשונה של סוקרטס היא שהיפה הוא המתאים עצמו, או טבעו של המתאים. כחלק מן ההפרכה של הגדרה זו, סוקרטס טוען שיש להבחין בין היפה לבין מה שגורם לדברים להיראות יפים, ושואל את היפיאס לאיזה צד בהבחנה זו משתייך המתאים. כיוון שהיפיאס סבור שהמתאים הוא מה שגורם לדברים להיראות יפים, כמו בגדים שמתאימים לאדם, סוקרטס טוען שאם כך הוא איננו הדבר שגורם לדברים להיות יפים אלא רק לכך שהם נראים יפים. הדבר שגורם לדברים להיות יפים בהכרח שונה מזה שגורם להם להיראות יפים, כיוון שלפעמים רק אחד משני התנאים מתקיים בלי השני.

ההגדרה השנייה שמציע סוקרטס היא שהיפה הוא השימושי. הגדרה זו מסתמכת על כך שהמשמעות של הצירוף "τὸ καλόν" ביוונית עתיקה איננה רק "היפה" אלא גם "הטוב" ו"האצילי", ויש לה גם משמעות שקשורה לשימושיות של דבר. לפי סוקרטס, אם היפה הוא השימושי הרי שמה שיפה בבני אדם הוא היכולת שלהם לעשות דברים. אולם, היכולת של אדם ספציפי עשויה להיות נמוכה, אז היא תוביל לעשייתם של דברים גרועים. אם כך, נצטרך לומר שהיפה מוביל לעשייה של דברים גרועים, מסקנה שמובילה את היפיאס ואת סוקרטס לדחות את ההגדרה של היפה כשימושי.

היפיאס טוען שיש להוסיף להגדרת היפה עשייה רק של דברים טובים, ובעקבות כך סוקרטס מציע הגדרה חדשה ליפה, על פיה היפה הוא המועיל, ולא פשוט השימושי. אם כך, מסביר סוקרטס, היפה הוא הסיבה לטוב. אך מכך נובע שהיפה והטוב הם דברים שונים, כשם שהאבא הוא הסיבה לילד והם שני דברים שונים. המסקנה שנובעת מכך היא שהיפה אינו טוב והטוב אינו יפה, מסקנה שהיפיאס וסוקרטס דוחים, וסוקרטס אף טוען שהיא הגרועה מכל המסקנות שהגיעו אליהן עד אותו שלב.

בהגדרה הרביעית שמציע סוקרטס, הוא פונה לכיוון חדש וטוען שהיפה הוא מה שנעים בשמיעה ובראייה. הגדרה זו תלויה בכך שסוקרטס והיפיאס יצליחו למצוא מה מייחד את ההנאות של השמיעה והראייה לעומת הנאות אחרות שברור שאינן יפות, כמו האכילה והמין. סוקרטס מתחיל בהבהרה לגבי טבען של תכונות. ישנן תכונות שיכולות לחול על שני דברים ביחד אבל לא על כל אחד מהדברים הללו לחוד. לדוגמה, סוקרטס והיפיאס מקיימים כל אחד את התכונה של להיות אחד, אך ביחד הם שניים. לדעת סוקרטס היפה איננו יכול להיות תכונה שחלה רק על זוג דברים אבל לא על כל אחד מהם בנפרד. היפה צריך להיות תכונה של הדברים היפים גם עבור שני המקרים של הראייה ושל השמיעה ביחד, וגם עבור כל אחד מן המקרים לחוד. אבל "נעים בשמיעה ובראייה" היא תכונה שחלה רק על שני המקרים ביחד, ולא על כל אחד מהם לחוד, ולכן הגדרה זו של היפה נדחית.

ההגדרה האחרונה שמציע סוקרטס היא שהיפה הוא הנאה בלתי מזיקה. סוקרטס מסביר שהגדרה זו שקולה להגדרה של היפה בתור המועיל, שכבר נדחיתה קודם. הדיאלוג מסתיים במצב של אפוריה, כך שסוקרטס והיפיאס לא הצליחו להגיע להגדרה של היפה. סוקרטס מצביע על המצב המסוכן בו הם נמצאים, שבו לא יוכלו לזהות אילו דברים הם יפים כיוון שאינם יודעים מהו היפה. עם זאת, סוקרטס סבור שהחקירה עצמה שהם ניהלו היא מועילה.

השפעה

גוטלוב פרגה ציין שקריאה בהיפיאס רבה השפיעה על תחילת דרכו בחקר יסודות האריתמטיקה. בפרט, פרגה הושפע מן ההבחנה שאפלטון עורך בין תכונות שחלות על שני דברים יחדיו אבל לא על על דברים בודדים. הבחנה זו עוררה בפרגה את התובנה שמספרים אינם "ערימות" של דברים, סדרות של דברים, או תכונות של "ערימות" של דברים, אלא שספירה היא קביעה של עובדה בנוגע למושג, למשל שהוא מושג שחל על שני אובייקטים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היפיאס רבה בוויקישיתוף