גורליצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גורליצה
Gorlice

POL Gorlice COA.svg
סמל העיר

POL Gorlice flag.png

דגל העיר
Gorlice panorama.jpg
מדינה / טריטוריה Flag of Poland.svg  פולין
פרובינציה POL województwo małopolskie flag.svg  פולין קטן
שטח 23.56 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

28,539‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 49°40′N 21°10′E / 49.667°N 21.167°E / 49.667; 21.167קואורדינטות: 49°40′N 21°10′E / 49.667°N 21.167°E / 49.667; 21.167
אזור זמן UTC +1
http://www.gorlice.pl
אנדרטה לזכר יהודי גורליצה שנספו בשואה, בבית הקברות בחולון

גורליצהפולנית Gorlice, ביידיש גאָרליץ, נהגה "גוֹרליץ") היא עיר קטנה בדרום פולין (בעבר בגאליציה), 287.2 קילומטר דרומית לוורשה, ובה אוכלוסייה של 28,707 איש (נכון ל-2004).

בשנת 1401 הוענק לה מעמד של עיר, ופרנסתה התבססה בעיקר על סחר בתבואות.

בשנת 1689 פגעה בעיר דליקה קשה, ובמאה ה- 19 הוקמו בה מפעלים לזיקוק נפט.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, במאי 1915, העיר הייתה המוקד של מתקפת גורליצה-טרנוב.

יהודי גורליצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה נאסר על יהודים להתיישב בעיר, אך החל מראשית המאה ה-18 החלה להתפתח בעיר קהילה יהודית, ובמחצית השנייה של המאה ה-18 הוקם בה בית כנסת.

במחצית השנייה של המאה ה 19 קיימו יהודי העיר יחסי מסחר עם הונגריה, וייסדו בעיר מספר בתי זיקוק לנפט.

בשנים 1874 ו-1898 נערכו פרעות ביהודי העיר על ידי איכרים פולנים.

בתחילת המאה ה-20 הוקמו בעיר מספר תלמודי תורה ובתי ספר יהודיים, בעיקר של חסידות באבוב, וכן פעלו בה חוגים ציוניים ותנועות נוער ציוניות, ובהן השומר הצעיר, בני עקיבא ובית"ר.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו יהודי העיר לסבול מאנטישמיות גוברת מצד שכניהם הפולנים, שכללה מספר מקרים של הכאת יהודים, וכן גילויי חרם והצבת משמרות לפני חנויות של יהודים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-6,000 איש, מחצית מתושבי העיר.

בימים הראשונים של ספטמבר 1939 עזבו אותה כשליש מיהודיה, ונסו מזרחה. מנגד, הגיעו אליה פליטים יהודים ממערב פולין.

ב-7 בספטמבר נכבשה העיר על ידי הגרמנים, ואלו החלו בלקיחת יהודים לעבודות פרך ובמעשי התעללות פומביים, כגון גזיזת זקנים. כמו כן, בתי הכנסת של העיר חוללו ונשרפו, ומצבות בית העלמין של העיר נעקרו ממקומן, ושימשו לאבני מדרכות בעיר.

בינואר 1940 צוו היהודים בעיר לשאת על ידם השמאלית סרט עם מגן דוד, והוקם בה יודנראט בראשות עורך הדין הציוני הנריק ארנולד, אשר הוכה ונורה על ידי הגרמנים במשרדו בשנת 1941 לאחר שסירב למלא את הוראותיהם.

באוקטובר 1941 הוקם בעיר גטו, אשר הפך בפברואר 1942 לגטו סגור, בו שררה צפיפות גדולה (כעשרה עד חמישה עשר איש בחדר), והיהודים אולצו למסור את דברי הערך שלהם, כאשר משפחות שלא עשו כן נרצחו בשלמותן.

ביום 22 ביולי 1942, ערב תשעה באב, ציוו הגרמנים על כל הגברים היהודים להתייצב בכיכר העיר (כיכר דבוז'יסקו), וכ-300 צעירים נשלחו למחנה פלאשוב.

ביום 14 באוגוסט 1942, לפנות בוקר, כותר הגטו בעיר על ידי הגרמנים ואנשי המשטרה הפולנית והאוקראינית, והיהודים צוו להתייצב בכיכר דבוז'יסקו. שטח הגטו נסרק, ומי שנמצא בו נרצח במקום. מבין היהודים שהתייצבו בכיכר, כ-200 צעירים נשלחו למחנה פלאשוב וכ-700 זקנים וילדים נשלחו במשאיות לאתר "גארבץ" שליד הכפר אומנישונקה, ושם נרצחו. אנשי היודנראט ומשפחותיהם נרצחו ליד בניין הגסטאפו.

הנותרים בכיכר הועברו לצריפים מול תחנת הרכבת בעיר, שם הוחזקו בצפיפות גדולה, ללא מזון או שתייה, כשלושה ימים, עד שליחתם בקרונות משא למחנה ההשמדה בלז'ץ.

מעט היהודים שנותרו בעיר ובכפרי המחוז שלה, והועסקו בעבודות כפייה, הוכנסו לגטו חדש שהוקם בעיר, בו שוכנו כ-700 איש. ביום 14 בספטמבר 1942 חוסל גטו זה, ויהודיו שולחו לבלז'ץ.

ביום 17 בינואר 1945 שוחררה העיר, וכ-200 יהודים חזרו אליה, אך עזבוה במהרה, וכיום לא נותרו בה יהודים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]