גלימפיריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גלימפיריד
Glimepiride.svg
שם IUPAC
3-ethyl-4-methyl-N-(4-[N-((1r,4r)-4-methylcyclohexylcarbamoyl)sulfamoyl]phenethyl)-2-oxo-2,5-dihydro-1H-pyrrole-1-carboxamide
נתונים כימיים
כתיב כימי C24H34N4O5S 
מסה מולרית 490.617 גרם/מול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 100%
מטבוליזם עוברת פירוק בכבד על ידי האנזים CYP2C9 ליצירת מטבוליט עם פעילות פרמקולוגית נמוכה יותר מזאת של גלימפיריד. מטבוליט זה עובר חמצון נוסף ונוצר מטבוליט לא פעיל
זמן מחצית חיים 5-9 שעות. למרות זמן מחצית חיים קצר, לתרופה יש משך פעילות ארוך של עד 24 שעות
הפרשה כ-60% בשתן והיתר בצואה
בטיחות
מעמד חוקי תרופה המחייבת מרשם
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון C עריכת הנתון בוויקינתונים
סיכון לתלות נמוך
דרכי מתן פומי
מזהים
מספר CAS 93479-97-1
PubChem 3476
ChemSpider 3357
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלימפריד (שם באנגלית: Glimepiride שמות מסחריים בישראל: Amaryl, Glimepiride-Teva) היא תרופה לטיפול בסוכרת, ממשפחת הסולפוניל-אוראה. בדומה לכל התרופות ממשפחה הסולפוניל-אוראה, גלימפריד מורידה את רמות הסוכר בדם על ידי גירוי הפרשת אינסולין מהלבלב. גלימפיריד יצאה לשוק בשנת 1995 ומאז היא מהווה אופציה טיפולית בסוכרת מסוג 2. יתרונה הוא בכך שהיא ניתנת פעם ביום, מה שעוזר לשפר הענות לטיפול התרופתי.

התרופה משווקת בישראל במינונים של 1,2,3 ו-4 מ"ג.

מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סולפוניל-אוראה

התרופה פועלת על תאי ביתא בלבלב, שם היא גורמת לחסימת תעלות אשלגן שגורמות לכניסת סידן לתאים ובעקבותם עלייה בשחרור אינסולין מהלבלב. גלימפיריד המעלה רמות אינסולין בדם גם תורמת להפחתת ייצר גלוקוז בכבד.

מאפיין נוסף של גלימפיריד הוא טווח פעילות ארוך של 24 שעות, וזה ללא קשר לזמן מחצית החיים של התרופה שהוא קצר יותר. טווח פעילות ארוך זה הוא בין היתר תוצאה של תוצר פירוק מטבולי פעיל פרמקולוגית.

יעילות טיפולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלימפיריד יכול להינתן כטיפול יחידני (מונותרפיה) או בשילוב עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת כגון מטפורמין, אינסולין, מעכבי האנזים Dipeptidyl Peptidase IV ו-מעכבי SGLT2. טווחי המינונים של גלימפיריד הם 1-8 מ"ג ליום, אך יחד עם זאת מתן מינון של 8 מ"ג איננו שונה ממתן של 4 מ"ג מבחינת איזון הסוכרת ולכן המינון המקסימלי המרבי המומלץ הוא בדרך כלל 4 מ"ג ליום. על פי קווי המנחה של איגוד הסוכרת האמריקאי (American Diabetic Association, ADA) גלימפיריד מהווה קו שני לטיפול בסוכרת מסוג 2 בנוסף לטיפול במטפורמין[1]. היתרון של גלימפיריד בהשוואה לתרופות אחרות ממשפחת הסולפוניל-אוראה הוא מידה פחותה יותר של היפוגליקמיה. אך יחד עם זאת המתן שלו גם כרוך בעלייה במשקל בדומה לתרופות אחרות ממשפחה זאת. היעילות של התרופה היא בהורדת רמות גלוקוז בדם בצום, רמות גולוקז בדם לאחר הארוחה והמוגלובין מסוכרר[2]. גלימפיריד גם בטוח בחולים עם מחלות לב וכלי הדם ואין לו השפעה מזיקה על מחלות איסכמיות. יתרונות נוספים של גלימפיריד הם ספיגה מלאה ומהירה ממערכת העיכול[3] ועלות כספית נמוכה למטופל (תרופה זולה).

התוויות נגד ואזהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לתת גלימפיריד למטופלים שיש להם רגישות יתר לתרופה או למרכיבים אחרים בתכשיר המכיל את התרופה. אין לתת את התרופה למטופלים שסובלים מחמצת קטוטית סכרתית.

יש להיזהר במתן של גלימפיריד לחולים קשישים (שרגישים יותר לתופעות הלוואי וכנראה ידרשו גם מינונים נמוכים יותר) ובחולים עם בעיות בתפקוד הכלייתי והכבדי.

מאחר שתרופות ממשפחת הסולפוניל-אוראה עלולות לגרום להיפוגליקמיה, גם בטיפול עם גלימפיריד יש להיזהר ולעקוב אחרי סימנים של היפוגליקמיה. ההיפוגליקמיה עלולה להיות מהותית יותר אצל קשישים, מטופלים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי או הכבדי.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היפוגליקמיה
  • סחרחורות וכאבי ראש
  • בחילות
  • עלייה מתונה באנזימי כבד ALT
  • באופן נדיר התרופה עלולה לגרום להפרעות המטולוגיות כגון לויקופניה (ירידה בספירת תאי הדם הלבנים), אגרנולוציטוזיס, תרומבוציטופניה ואנמיה המוליטית. אנמיה המוליטית עלולה להתרחש בתדירות גבוהה יותר במטופלים עם חוסר G6PD אבל היא איננה מהווה התווית נגד בחולים אלו וניתן לתת אותה להם עם מעקב אחרי בדיקות דם.
  • התרופה עלולה לגרום גם להיפונתרמיה בתדירות נמוכה. יש לעקוב אחרי האלקטרוליטים, במיוחד שנותנים את התרופה עם תרופות אחרות שעלולות לגרום להיפונתרמיה כגון SSRI ותרופות ממשפחת התיאזידים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Standards of Medical Care in Diabetes 2015(American Diabetes Association) Diabetes Care Volume 38, Supplement 1, January 2015
  2. ^ Basit A et al. Glimepiride: evidence-based facts, trends, and observations. Vasc Health Risk Manag. 2012; 8: 463–472.
  3. ^ Briscoe VJ et al. The role of glimepiride in the treatment of type 2 diabetes mellitus. Expert Opin Drug Metab Toxicol. 2010 Feb;6(2):225-35. doi: 10.1517/17425250903512955

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.