גלנקור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלנקור
Glencore logo.svg
מנכ"ל החברה בשנים 2001 עד 2020, איוון גלסנברג
מנכ"ל החברה בשנים 2001 עד 2020, איוון גלסנברג
נתונים כלליים
בורסה
מייסדים מארק ריץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1974–הווה (כ־48 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
  • Glencore (Canada)
  • Glencore Nikkelverk
  • Glencore Agriculture Czech עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה באר עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה כרייה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 170,497,000,000 דולר אמריקני (נכון ל־2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח −8,114,000,000 דולר אמריקני (נכון ל־2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל Gary Nagle עריכת הנתון בוויקינתונים
יו"ר Tony Hayward עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 156,468 (נכון ל־2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.glencore.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גלנקוראנגלית: Glencore plc) היא חברת מסחר סחורות רב-לאומית אנגלו-שווייצרית, בעלת מטה בבאר, שווייץ. משרדה הראשי לסחר בנפט וגז ממוקם בלונדון, ומשרדה הרשום הוא בסנט הלייר, באי ג'רזי המשמש לה כמקלט מס. החברה הנוכחית נוצרה באמצעות מיזוג של גלנקור עם חברת Xstrata, ב-2 במאי 2013[1]. נכון לשנת 2015 היא דורגה במקום העשירי ברשימת Fortune Global 500 של החברות הגדולות בעולם.

לפני המיזוג גלנקור אינטרנשיונל, כבר הייתה אחת המובילות בעולם בתחום סחר הסחורות וייצור הסחורות. היא הייתה החברה הגדולה ביותר בשווייץ וחברת סחר הסחורות הגדולה בעולם, עם נתח שוק עולמי בשנת 2010 של 60% בסחר באבץ, 50% בסחר בנחושת, 9% בסחר בשוק התבואה הבינלאומי ו-3% בשוק הנפט הסחיר.

גלנקור לבדה הייתה אחראית ל-0.38% מפליטת גזי החממה התעשייתיים העולמית בין השנים 1988 ל-2015, ובכך היא אחת התורמות הגדולות ביותר לשינויי האקלים, הנושאים סיכונים משמעותיים לבריאות, פרנסה, ביטחון תזונתי, אספקת מים, ביטחון אנושי, והצמיחה כלכלית של העולם[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה בשנת 1974 בשם "Marc Rich & Co AG" על ידי סוחרי הסחורות מארק ריץ' ופינקוס גרין. ריץ' היה סוחר סחורות שעבד 21 שנה בחברת פיליפ ברדרס, חברת סחר הסחורות הגדולה בעולם בעולם באותה עת. תוך שנים ספורות נהפכה החברה שהקים למתחרה שווה לפיליפ ברדרס[3].

בשנת 1994, לאחר שלא הצליח להשתלט על שוק האבץ והפסיד 172 מיליון דולר, נאלץ ריץ' למכור את חלקו הגדול בחברה לגלנקור אינטרנשיונל, חברת סחר ותעשייה. שמה של גלנקור הוא קיצור של "Global Energy Commodity Resources". במשך יותר מעשר שנים התמקדה גלנקור ברכישת נכסים. היא הוציאה 10 מיליארד דולר על רכישות בין 1995 ל-2005[3].

בשנת 2001 מונה איוון גלסנברג לתפקיד נשיא החברה, תוך חמש שנים הוא הגדיל את ביותר מפי חמישה את הרווח הנקי של גלנקור שב-2006 הגיע ל-5.3 מיליארד דולר, שסך ההכנסות הגיע ל-116 מיליארד דולר באותה השנה[4].

במאי 2011 ביתע החברה הנפקה ראשונה לציבור שהייתה הגדולה ביותר בעולם באותה השנה. גלנקור הונפקה בלונדון ובהונג קונג במקביל לפי שווי של כ־60 מיליארד דולר וגייסה כ-10 מיליארד דולר[5]. בשנת 2011 זינקו ההכנסות השנתיות של גלנקור ב-28% והגיעו ל-186 מיליארד דולר[6].

ביקורת ושערוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקעות בקולומביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 דיווחה הטלוויזיה הציבורית השווייצרית כי נגד גלנקור הועלו טענות על שחיתות והפרות חמורות של זכויות אדם עקב התנהלותה של חברת הבת שלה בקולומביה - Cerrejón. נשיא איגוד העובדים המקומי, פרנסיסקו רמירז, האשים את Cerrejón בהפקעות כפויות של קרקעות ופינוי כפרים שלמים כדי לאפשר את הרחבת פעולות הכרייה שלה, בשותפות עם הרשויות בקולומביה. נציג האינדיאנים המקומיים של שבט וואיו האשים גם את היחידות הצבאיות הקולומביאניות, כולל אלה שעסקו באבטחה של פעילות הכרייה של Cerrejón, בכך שפינו בכוח את בני הוואיו מאדמתם[7]. הפחם שמפיקה גלנקור בקולומביה מיובא גם לישראל על ידי חברת החשמל[8].

בשנת 2012, תחקיר של ה-BBC חשף מסמכים שהראו כי החברה שילמה כספים למקורבי רוצחים שכירים מארגון פרה-מיליטרי בקולומביה. בשנת 2011 נאמר לבית משפט קולומביאני על ידי חברי הארגון לשעבר כי הם השתלטו על קרקעות כדי שימכרו לחברת בת של גלנקור, במטרה להקים מכרה פחם פתוח. בית המשפט קיבל את עדותם והגיע למסקנה שפחם הוא המניע לטבח שבוצע באזור. גלנקור חלקה על פסיקת בית המשפט.

השקעות בזמביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013, חשף סרט תיעודי, "לגנוב את אפריקה", את סיפורו של מכרה נחושת הגדול בזמביה, אשר נמכר לגלנקור. הסרט חשף מניפולציות חוקיות שמביאות לכך שהיא כמעט ולא משלמת מיסים בזמביה ואף מקבלת שירותים מהמדינה בשווי שעולה על המיסים שהיא משלמת. את מרבית המיסים הנמוכים שהיא בכל זאת משלמת, היא משלמת בשווייץ[9].

פעילות כרייה בקונגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000 הקים אנשי העסקים הישראלים דן גרטלר ובני שטיינמץ חברה בשם "ניקנור" שהחזיקה במכרות קובלט ונחושת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לאחר שגרטלר יצר קשרים עם הרודן לורן דזירה קבילה, נשיא קונגו, שהעניק לגרטלר זיכיון בלעדי ליצוא יהלומים מקונגו תמורת 20 מיליון דולר, ואחר כך קיבל גם זיכיונות לכריית מחצבים[10]. בנובמבר 2007, לאחר גיוסי הון של מאות-מיליוני דולרים בבורסת לניירות ערך לונדון[11], התמזגה ניקנור עם חברת "קטנגה מיינינג" הקנדית, שכמו ניקנור הפעילה מכרות קובלט ונחושת באזור קטנגה בקונגו. בהודעה שפורסמה עם המיזוג נאמר שהשווי המשותף של החברות יהיה 3.3 מיליארד דולר ובכך תיהפך החברה הממוזגת ליצרנית הנחושת הגדולה באפריקה וליצרנית הקובלט הגדולה בעולם[12]. אלא שלאחר ההודעה על המיזוג הידרדר מצבה של קטנגה מיינינג ושווי החברה ירד ב-98%, ממיליארדי דולרים לעשרות מיליונים בודדים, כתוצאה מירידה בערך הקובלט והנחושת בעולם וכרייה נמוכה מהמצופה של המתכות[13]. המחסור של קטנגה במזומנים אילץ את החברה להעביר את השליטה בה לחברת גלנקור שהפכה שותפה של גרטלר ושטיינמץ בעסקי הכרייה בקונגו[14].

במהלך השנים נחשפו מספר שערוריות בפעילות של גלנקור וגרטלר בקונגו:

ב-2012 נחשף כי בית זיקוק לנחושת של החברה השתמש בחומצה להפקת הנחושת. במשך שלוש שנים לאחר השתלטות על המכרות, הוא המשיך לאפשר לחומצת הפסולת לזרום לנהר הסמוך. המנכ"ל, איבן גלסנברג, התראיין לתוכנית התחקירים פנורמה של ה-BBC ואמר "אי אפשר היה לתקן זאת מהר יותר" וכי "הזיהום החל הרבה לפני שהחברה השתלטה על בית הזיקוק וכי הוא הסתיים כעת". כתב של הגרדיאן מצא ילדים בני עשר שנים עובדים מתחת לאדמה במכרה טילווזמבה, שהחברה אמרה בתשקיף לשנת 2008 כי הוא נסגר בגלל ירידת מחירי הנחושת. המנכ"ל גלסנברג אמר כי החברה אינה מרוויחה מעבודת ילדים, והילדים הכורים יצאו לכרייה בלתי חוקית שגלנקור ניסתה למנוע. אך התוכנית פנורמה עקבה אחר משלוח נחושת מהמכרה למפעל מתכת של גלנקור בזמביה[15].

במאי 2012, דו"ח של ארגון גלובל וויטנס, שפועל לחשיפת שחיתויות ברחבי העולם, שפורסם לקראת האספה השנתית הראשונה של בעלי המניות של גלנקור מאז הפיכתה לחברה בורסאית, חשף כי ממשלת קונגו מכרה נתחים במכרות מרכזיים במדינה במחירים זולים באופן חריג מהערכות השווי שהעניקו להם מומחים. תהליך המכירה בוצע בחשאי ובאמצעות חברות זרות, שמרביתן קשורות לגרטלר. גלובל וויטנס הביע דאגה מיוחדת ביחס למכירת הנתחים של חברת הכרייה הממשלתית של קונגו במכרות קנסוקי (Kansuki) ומוטנדה (Mutanda) במחוז קטנגה שבדרום המדינה, לחברות זרות הקשורות לגרטלר בשנים 2010 ו-2011. לטענת הארגון, העסקות בוצעו בחשאי, והיו מעורבות בהן חברות שרשימת בעלי המניות המלאה שלהן לא נחשפה. שני המכרות הללו היו צפויים להיות אחראים על ייצור של כ-40% מתפוקת הקובלט העולמית. דבר מכירת נתחי הממשלה במכרות נחשף רק עם הגשת תשקיף גלנקור לקראת הנפקתה. נתח של 25% בקנסוקי נמכר תמורת 17 מיליון דולר בלבד - הרבה פחות מהערכות השווי שמומחים העניקו לו שהגיע עד ל-209 מיליון דולר. לפי הדו"ח מחירי מכירה נמוכים בעסקות הללו ובאחרות עלו לממשלת קונגו באובדן הכנסות של מיליארדי דולרי[16]. שנתיים אחר כך, במאי 2014, חשפה גלובל ויטנס כי גלנקור, העניקה לגרטלר הלוואות של יותר מחצי מיליארד דולר, כדי שיוכל להשתתף, בסדרת עסקות בשנים 2007–2010. לפי גלובל ויטנס, הרווחים של גרטלר מהעסקות, בצורת מזומנים ומניות, תועלו אליו באמצעות חברות במקלטי מס[17].

בדצמבר 2018, קטנגה, חברה הבת של גלנקור וחלק ממנהליה, הסכימו לשלם קנס של 22 מיליון דולר במסגרת הסכם פשרה עם הרשויות בקנדה. בעקבות הסתרת הסיכונים בעסקים שעשו עם דן גרטלר. הסכם הפשרה בין רשות ניירות הערך של אונטריו וחברת קטנגה, שרשומה למסחר בקנדה, התייחס לפעילות החברה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בין השנים 2016-2014[18].

סחר עם איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2013, נחשף כי גלנקור הרוויחה מיליוני דולרים לאחר שמכרה סחורות לאיראן ובין יתר לחברה מקומית שסיפקה אלומיניום לתוכנית הגרעין האיראנית. גלנקור סחרה בסחורות ובין היתר אלומינה (תחמוצת אלומיניום) בהיקף של 659 מיליון דולר ב-2012. לפי החברה, היא הפסיקה לסחור עם הגופים באיראן לפני שהאיחוד האירופי הטיל סנקציות על פעולות אלה ומיד לאחר שהבינה את הקשר לארגון האנרגיה האטומית של איראן[19].

חשיפת מסמכי פרדייז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2017, מסמכי פרדייז, אוסף בן 13.4 מיליון מסמכים המתעדים הימנעות מתשלום מס, שהודלף לציבור, גילו כי גלנקור הלוותה 45 מיליון דולר לגרטלר בתמורה לעזרתו עם פקידי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו במשא ומתן על מיזם משותף. עם חברת Gécamines שבבעלות המדינה במכרה הנחושת קטנגה, בו אחד מחברי הדירקטוריון היה בעל המניות העיקרי של גלנקור, תליס מיסקידיס. גלנקור, שהשתלטה למעשה על קטנגה, והסכימה להצביע בעד הקמת המיזם המשותף. מסמך ההלוואה קבע במפורש כי יהיה להחזיר את ההלוואה, אם לא יושג הסכם תוך שלושה חודשים. גרטלר וגלנקור הכחישו.

מסמכי פרדייז חשפו גם כי הסניף באוסטרליה של גלנקור ביצע עסקאות ב מכשירים פיננסיים מורכבים של החלפות ריביות במטבעות שונים בסך של כ-25 מיליארד דולר, ושמשרד המיסוי האוסטרלי חושד שגלנקור השתמשה בהן כדי להימנע מתשלום מיסים באוסטרליה.

חקירת משרד המשפטים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2018, פתח משרד המשפטים האמריקאי פתח בחקירה נגד גלנקור בחשד להלבנת כספים ושחיתות. חקירות דומות נפתחו במקביל בברזיל, בבריטניה ובשווייץ, בה נמצא מטה גלנקור. במוקד החקירה עומדת פעילות גלנקור ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ועסקיה עם המיליארדר הישראלי גרטלר דן, שעליו הטילה ארצות הברית סנקציות בשל שחיתות ב 23 בפברואר 2021 התפרסם בישראל דיווח של הוושינגטון פוסט שלפיו טראמפ הסיר את הסנקציות לשחרר כספים של גרטלר שהיו מוקפאים וזה בתמורה שזה יעביר דיווח על הכנסותיו[20].

בדצמבר 2020, אייוון גלסנברג, מנכ"ל החברה פרש עקב חקירות השחיתות, בדיקות של התנהלותה הסביבתית ומחיר מניה שנחתך במחצית בעשור שחלף[21].

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-20, רכשו בתי זיקוק לנפט בחיפה את רוב הנפט הגולמי שלהם מחברת גלנקור. בשנת 2000, בעקבות ביקורת של רואי החשבון של החברה, הפסיקו בתי זיקוק כמעט לחלוטין את הרכישות, לאחר שהתברר שגלנקור גבתה מחירים גבוהים שגרמו ברוב המקרים להפסדים לבתי הזיקוק[22].

בשנת 1998 רכשו קבוצת בורוביץ וחברת גלנקור את השליטה בחברת גרנית הכרמל (54%) תמורת 207 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 383 מיליון דולר[23]. במרץ 2006 הודיעה גלנקור כי מכרה את גרנית הכרמל לחברת השקעות מארצות הברית, אך העסקה אחר כך בוטלה[24]. באוקטובר 2006 רכשה לבסוף קבוצת עזריאלי את החברה[25].

בתחילת 2007, הצטרפה גלנקור לגרעין השליטה שרכש את בתי הזיקוק[26]. אך בנובמבר 2007, החליט היועץ המשפטי לממשלה לא לאשר את השתתפותה של גלנקור בגרעין השליטה מאחר שיש לה פעילות במדינות ערב, ולא ראוי שתהיה לה החזקה בנכס אסטרטגי במדינת ישראל[27].

בפברואר 2008, הודיעה גלנקור כי היא שוקלת לתבוע את מדינת ישראל, לאחר שהועבר מידע על החברה לרשות נגד הלבנת הון של רוסיה[28].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלנקור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדב נוימן, ‏מיזוג של 90 מיליארד דולר בעסקת ענק בתעשיית הסחורות, באתר גלובס, 7 בפברואר 2012
  2. ^ "Top 100 producers and their cumulative greenhouse gas emissions from 1988-2015". The Guardian. נבדק ב-29 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 בלומברג, החברה הכי מצליחה שלא שמעתם עליה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2007
  4. ^ אתר למנויים בלבד בלומברג, מתהילת ההנפקה ועד חקירות השחיתות: גלסנברג פורש לאחר 18 שנה בראש גלנקור, באתר TheMarker‏, 4 בדצמבר 2020
  5. ^ סוכנויות הידיעות, הנתח של מנכ"ל גלנקור בחברה לאחר ההנפקה - 9.6 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 4 במאי 2011
    יעל גרונטמן, ‏גלנקור נסחרת מתחת למחיר ההנפקה ביום הראשון בלונדון, באתר גלובס, 24 במאי 2011
    גרדיאן, ענקית הכרייה גלנקור צפויה לגייס כ-6 מיליארד דולר בהנפקה בלונדון, באתר הארץ, 16 במאי 2010
  6. ^ סוכנויות הידיעות, המכירות השנתיות של גלנקור זינקו ב-28% ל-186 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2012
  7. ^ יעל אלנתן, ‏ענקים ללא כבלים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 באוגוסט 2018
  8. ^ איתי רום וליאור ברון, ‏מה זה שחור, יקר, קל ומלכלך את הידיים?, באתר גלובס, 5 במרץ 2008
  9. ^ יוסי לוס, לגנוב את אפריקה: על הפרטה של משאבים טבעיים, באתר "העוקץ", 4 במרץ 2013
  10. ^ גידי וייץ, אורי בלאו, יותם פלדמן, כיצד הפך היהלומן דן גרטלר לאחד האנשים החזקים בקונגו?, באתר הארץ, 25 ביוני 2009
  11. ^ אפרת נוימן, ניקנור לא תיהפך לפרטית - החברה תגייס 790 מיליון ד', באתר הארץ, 3 ביוני 2007
  12. ^ אפרת נוימן, האקזיט של בני שטיינמץ: ימכור את ניקנור ב-2 מיליארד ד'; יקבל 110 מיליון ד' במזומן ומניות בחברה הממוזגת, באתר TheMarker‏, 6 בנובמבר 2007
  13. ^ אורה קורן, המשבר הפיננסי מתקרב לשטיינמץ: חברת קטנגה בוחנת מחדש את השקעותיה לאור משבר האשראי העולמי, באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2008
  14. ^ סוכנויות הידיעות, שטיינמץ ידולל בחברת המכרות קטנגה בעקבות העברת השליטה בה לגלנקור השווייצית, באתר TheMarker‏, 13 בינואר 2009
  15. ^ סוכנויות הידיעות, "גלנקור מעסיקה ילדים עבדים במכרה בקונגו", באתר כלכליסט, 16 באפריל 2012
  16. ^ סוכנויות הידיעות, רויטרס, גלובל וויטנס: דן גרטלר תיווך בעסקות בקונגו עם חשש לשחיתות, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2012
    שירות בלומברג, ‏"גרטלר בוזז את קונגו על חשבון תושביה", באתר גלובס, 6 בדצמבר 2012
  17. ^ גרדיאן, גלובל ויטנס: גלנקור העשירה את דן גרטלר בדרך לזכייה במכרות בקונגו, באתר TheMarker‏, 25 במאי 2014
  18. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, גלנקור נקנסת בקנדה בגלל עסקיה עם דן גרטלר בקונגו, באתר TheMarker‏, 17 בדצמבר 2018
  19. ^ גרדיאן, גלנקור הרוויחה מיליוני דולרים ממסחר באלומיניום עם איראן, באתר TheMarker‏, 22 באפריל 2013
  20. ^ אתר למנויים בלבד בלומברג, ארה"ב חוקרת חשד לשחיתות והלבנת כספים של גלנקור באפריקה; המניה צונחת ב-10%, באתר TheMarker‏, 3 ביולי 2018
    אתר למנויים בלבד בלומברג, בריטניה חוקרת חשד לתשלומי שוחד שביצעה גלנקור בסיוע דן גרטלר בקונגו, באתר TheMarker‏, 18 במאי 2018
  21. ^ אתר למנויים בלבד בלומברג, מתהילת ההנפקה ועד חקירות השחיתות: גלסנברג פורש לאחר 18 שנה בראש גלנקור, באתר TheMarker‏, 4 בדצמבר 2020
  22. ^ דוד חיון, ‏דו"ח ביקורת על בתי-הזיקוק גרר קיצוץ חד ברכישות הנפט מגלנקור, באתר גלובס, 7 בדצמבר 2000
  23. ^ דוד חיון, ‏אחד מראשי גלנקור: אין לנו שום כוונה למכור את אחזקותינו בגרנית, באתר גלובס, 3 במרץ 2004
  24. ^ גולן פרידנפלד, ‏גלנקור יוצאת מגרנית הכרמל לאחר שמונה שנים והפסד של 20 מיליון דולר, באתר גלובס, 29 במרץ 2006
    גולן פרידנפלד, ‏קופר ריבר לא תרכוש אחזקות גלנקור בגרנית הכרמל לפי שווי של 300 מיליון דולר, באתר גלובס, 30 ביולי 2006
  25. ^ רועי מלצר, ‏דוד עזריאלי השתלט על גרנית ומגיע סוף-סוף לבורסה של ת"א, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2006
  26. ^ ליאור ברון והדס מגן, ‏גלנקור קשורה לשני בתי הזיקוק: היתר השליטה בבז"ן חיפה עלול להתעכב, באתר גלובס, 17 באפריל 2007
  27. ^ סטלה קורין ליבר וליאור ברון, ‏מזוז החליט: קבוצת גלנקור לא תוכל להחזיק בגרעין השליטה בבז"ן חיפה, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2007
  28. ^ הדס מגן וליאור ברון, ‏גלנקור שוקלת תביעת רשלנות נגד ישראל: העבירה סודות מסחריים לרוסים, באתר גלובס, 15 בפברואר 2008
    הדס מגן, ‏פרשת הדלפת המידע לשלטונות הרוסיים ממכרז בז"ן: אחרי גלנקור - גם ליאוניד נבזלין שוקל לתבוע המדינה, באתר גלובס, 19 בפברואר 2008