גמבו
 | |
| גמבו חסילונים על מצע אורז | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
צלי קדירה, מזון  |
| מטבח |
המטבח הקייג'וני, המטבח האמריקאי |
| מוצא |
ארצות הברית |
| מרכיבים עיקריים |
עגבנייה, חסילונים, רביכה, במיה, אוסטרידאה, בצל הגינה, בצל, סלרי, פלפל, filé, במיה, פלפל, סרטנים קצרי בטן |
  | |
גמבו (באנגלית: Gumbo) הוא מרק או נזיד, שמקורו במטבח הקריאולי או במטבח הקייג'ון של מדינת לואיזיאנה שבארצות הברית.[1]
המרק מכיל ציר דגים, בשר צדפות או סרטנים, וכן ירקות – סלרי, פלפלים ובצל. המרק מכיל חומר מסמיך – לרוב במיה או רו – תערובת של קמח ושומן. לעיתים מוסיפים למרק גם נקניק.
למרק שתי גרסאות שונות – בעוד שגרסה קריאולית נפוצה של הנזיד מכילה גם עגבניות, הגרסה הקאז'ונית אינה מכילה עגבניות, והיא כהה יותר וסמיכה יותר.
הנזיד מתבשל זמן רב (למעלה משלוש שעות על סף רתיחה) ומוגש עם אורז.
מקורו של המאכל במאה ה-18 בלואיזיאנה והוא מכיל מרכיבים האופייניים לאזור, ומשלב מסורות צרפתיות, ספרדיות ואפריקאיות. ייתכן שמדובר בשילוב בין נזיד דגים אפריקאים מסורתי לבין הבויאבז מהמטבח הצרפתי. המרק מתואר לראשונה בשנת 1802 ומופיע בספרי בישול רבים שפורסמו במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הפך המרק לפופולרי בכל רחבי ארצות הברית, ואף הופיע בתפריט סנאט ארצות הברית. הצלחתו של השף והידוען פול פרודהום, אשר פרסם מתכונים של המאכל, הביאה אף היא להתפשטות הפופולריות של המאכל.
בתקופת התענית, בה נוצרים קתוליים נמנעים מאכילת בשר, הוגשו גרסאות של המרק אשר כונו "גמבו ז'הרב" (gumbo z'herbes – "גמבו עם עשבי תיבול"). מרק זה הכיל כמות גבוהה יותר של ירקות עלים כגון לפת, עלי חרדל ותרד. ירקות עלים אלה בושלו למחית וסוננו על מנת להפיק נוזל ירוק אשר שימש כבסיס למרק.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן מספר סברות בדבר מקור שם המרק. יש מלומדים הסבורים כי מדובר במילה בשפת הבאנטו אשר דוברה על ידי עבדים ממערב אפריקה שהובאו ללואיזיאנה, ואשר קראו למרק "קי נגבומבו" על שם המרכיב העיקרי של המרק – הבמיה בשפתם.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מתכון משנת 1901
- עפר פרלמן, גאמבולנד: קורות המרק מניו אורלינס, באתר nrg, מגזין מטרופוליס
- גמבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Louisiana Laws - Louisiana State Legislature, legis.la.gov
- ↑ Joe Guilbeau, On the Lighter Side: The story of Cajun food, Plaquemine Post South (באנגלית אמריקאית)