גני קיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Palm House (glasshouse), Royal Botanic Gardens, Kew, London.jpg
בניין הדקלים
מדינה Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 2, 3, 4
צילום פנורמי של גני קיו
בנין טמפרנט
חזית מבנה החממה בגני קיו

גני קיו, או בשמם המלא הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו (אנגלית Royal Botanic Gardens, Kew), הם הגנים הבוטניים המפורסמים בעולם ונמצאים בלונדון, בריטניה.

גני קיו הוקמו ב-1759‏[1] כגנים פרטיים אקזוטיים של הלורד צ'פל. הם הורחבו במהלך השנים וב־1840 הוכרזו הגנים רשמית כ"גנים הבוטניים המלכותיים" של הממלכה המאוחדת. בניין הדקלים המפורסם נבנה בין השנים 1841 ו־1849 בידי הארכיטקט הוויקטוריאני דסימוס ברטון. הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו מחזיקים את בנק הזרעים הגדול בעולם. בשנת 2003 הוכרו הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

הגנים משתרעים על שטח של כ-1,210 דונם‏[2] הכוללים גנים וחממות, בשטח שבין ריצ'מונד לקיו אשר בלונדון הדרום-מערבית. גני קיו מהווים מוסד מחקרי וחינוכי חשוב בתחום הבוטניקה, הכולל צוות עובדים בן כ-800 איש‏[3], ומהם כ-650 חוקרים‏[4]. האתר מהווה יעד תיירות פופולרי, ובמהלך שנת 2009/2010‏[5] ביקרו בגנים מעל מיליון מבקרים‏[6].

שטחי הגן כוללים את אוסף הצמחייה הגדול בעולם, הספרייה אשר בגנים כוללת מעל 750,000 כרכים ואוסף איורים השמור בהם כולל למעלה מ-175,000 איורים של צמחים‏[7].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורם של הגנים בגן האקזוטי שהוקם על ידי לורד קייפל ג'ון, בעיירה טוקסברי (Tewkesbury) שבגלוסטרשייר. הגן הורחב על ידי הנסיכה אוגוסטה מווילס, אלמנתו של פרדריק, הנסיך מויילס, שעבורו האדריכל הסקוטי ויליאם צ'יימברס בנה מספר מבנים בגן. אחד המבנים הוא הפגודה הסינית שנבנתה בשנת 1761 וקיימת עד היום. ג'ורג' השלישי העשיר את הגנים בסיועו של סר ג'וזף באנקס. קיו פארק הישן (ששמו שונה ל"הבית הלבן"), נהרס בשנת 1802, ו"בית הולנד" הסמוך נרכש על ידי ג'ורג' השלישי בשנת 1871, וכיום הוא נודע בכינויו ארמון קיו.

אוספי הגן גדלו במקצת באקראי עם הזמן, עד למינוי של האספן הראשון בשנת 1771[8]. בשנת 1840 הגנים הוכרזו כגן בוטני לאומי, תחת מנהל הקיו, וויליאם הוקר. הגנים הורחבו ל-75 דונם, והגן הבוטני ל-270 דונם, ומאוחר יותר לגודלו הנוכחי 300 דונם.

חממת הדקליים נבנתה על ידי האדריכל דסימוס ברטון ויצרן הברזל ריצ'רד טרנר בין השנים 1844-1848. החממה היא המבנה הראשון בקנה מידה גדול שנעשה מברזל יצוק. שמשות המבנה מזכוכית ועבודת הניפוח שלה נעשתה ביד. הבית הממוזג, הכפול מגודלה של החממה, נבנה מאוחר יותר, במאה ה-19, וכיום נחשב לחממת הזכוכית ההוויקטוריאנית הגדולה בעולם.

בנוסף, בקיו צלח המאמץ מהמאה ה-19 להפיץ ולגדל עצי גומי מחוץ לדרום אמריקה.

ביולי 2003 הגנים הוכנסו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר "העשב הענק מכה שנית" של להקת הרוק המתקדם ג'נסיס מוזכרים גני קיו כמקום אליו הובא העשב מערבות רוסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גני קיו, באתר אונסק"ו
  2. ^ Places, אתר גני קיו
  3. ^ Organisational structure, Staff & Heads of Department, אתר גני קיו
  4. ^ After heading Royal Gardens, plant scientist Crane returning to Chicago, באתר University of Chicago Chronicle
  5. ^ עד 31 במרץ 2010
  6. ^ דוח שנתי לשנת 2009/2010, באתר גני קיו
  7. ^ Royal Botanic Gardens, Kew, באתר אודות אתרי המורשת העולמית
  8. ^ מילון ביוגרפיות קנדיות
Kew Gardens 6262-79.jpg
Magnify-clip.png


פארקים בלונדון

ביצות האקני | גבעת פרימרוז | גבעת פרלמנט | גני איילנד | גני מגדל ויקטוריה | גני קיו | גני קנזינגטון | גרין פארק | הייד פארק | המפסטד הית' | וימבלדון ופאטני קומונז | יער אוקסליס | יער אפינג | סטריטהאם קומון | פארסונס גרין | פארק אוסטרלי | פארק אחוזת מורדן | פארק אלכסנדרה | פארק באטרסי | פארק בושי | פארק ברג'ס | פארק ברוקוול | פארק גריניץ' | פארק הולנד | פארק המפטון קורט | פארק ווטרלו | פארק וימבלדון | פארק ויקטוריה | פארק ולנטיינז | פארק וסט האם | פארק טרנט | פארק מורדן | פארק מייל אנד | פארק סנט ג'יימס | פארק פינסבורי | פארק קאניזארו | פארק קווינז | פארק קלפהאם | פארק קליסולד | פארק קנזינגטון | ריג'נטס פארק | פארק ריצ'מונד | פלמפסט קומון | שדות לונדון | שדות לינקולנס אין