האי גוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האי גוף
Gough Island
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1995, לפי קריטריונים 7, 10
שטח האתר 91 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך איי גוף ואינאקססיבל
הערות הרחבה בשנת 2000
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס האטלנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°19′S 9°56′W / 40.32°S 9.94°W / -40.32; -9.94
שטח 91 קילומטר רבוע
אורך 13 קילומטר
רוחב 7 קילומטר
גובה מרבי פסגת אדינבורו
נתונים מדיניים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 6 (1956)
אזור זמן UTC+0
תאריך גילוי יולי 1505 עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת האוקיינוס האטלנטי רגילה)
 
האי גוף
האי גוף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האי גוףאנגלית: Gough Island; בעבר היה ידוע גם בשם Gonçalo Álvares - גונסאלו אלווארז) הוא אי געש המגיח מפני המים של האוקיינוס האטלנטי הדרומי ומגיע עד לגובה של 900 מטרים מעל גובה פני הים. שטח האי הוא 26 קמ"ר, והוא נכלל בארכיפלג טריסטן דה קונה, המהווה חלק מהטריטוריה הבריטית של "סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה". האי אינו מיושב, למעט צוות של תחנה מטאורולוגית מטעם התוכנית האנטארקטית הדרום אפריקנית הלאומית, המאייש אותה בקביעות מאז 1956. האי הוא אחד המקומות המבודדים ביותר שיש בהם נוכחות של בני אדם.

גאוגרפיה וגאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיינים הטופוגרפיים של האי הם פסגת אדינבורו, שהיא הפסגה הגבוהה באי, שיני המכשפה, הר רואט, מפרץ פיל הים, מפרץ קווסט ומפרץ הוקינס.

בסמוך לאי נמצאים כמה איונים וסלעים כמו האי הדרום-מערבי, האי סאדל, סלע טריסטיאנה, סלע איסולדה, האי העגול, האי קון, אשת לוט, סלע הכנסייה, האי פינגווין, והאדמירלים. האי מבודד ונמצא במרחק של 400 ק"מ דרומית-מזרחית לאיים האחרים בטריסטן דה קונה, 2,700 קילומטרים מקייפטאון, ולמעלה מ-3,200 קילומטרים מארץ האש שהיא הנקודה הקרובה ביותר אליו בדרום אמריקה.

רוב קו החוף של האי מאופיין בצוקים שגובהם עד 300 מטרים, אשר אינם מאפשרים את קיומם של נמלי מים חמים. המקום היחיד המתאים למטרה זו הוא מפרץ קווסט בחלק המזרחי של החוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי נקרא על שם הימאי הפורטוגלי גונסאלו אלווארש, שגילה אותו בשנת 1505 או 1506, אם כי בשל טעות דפוס במפה הוא זכה לשם "דייגו אלווארז". לדעת חלק מההיסטוריונים, הראשון שהגיע לאי, באפריל 1675, היה הסוחר הבריטי אנתוני דה לה רושה[1] האי זכה לשמו הנוכחי בהקשרו של צ'ארלס גוף, שלכאורה ביקר בו ב-1731.

האי נתון לשליטתה של הממלכה המאוחדת מאז 1675 במסגרת הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים, וביחד עם האיים אסנשן וטריסטן דה קונה הוא מהווה שטח חסות של סנט הלנה.

מלבד משלחת המחקר האי אינו מיושב, ולא ידוע על אוכלוסייה כלשהי שחיה בו בתקופה מסוימת. האי היה נושאם של כמה מסעות מחקר לאורך ההיסטוריה. המבקרים המעטים, מלבד החוקרים, שכן מגיעים אליו הם בגלל פעילות הדיג המתרחשת בו.

חיי הבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

איי גוף ואינאקססיבל הם שמורת טבע מוגנת שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1995. האיים מתוארים כאחת מהמערכות האקולוגיות היחידות מסוגן שלא הופרעו על ידי גורמי חוץ, והם אחד המקלטים הטובים ביותר לעופות ימיים המקננים באזור האוקיינוס האטלנטי. האיים מפורסמים בהיותם אתר הקינון המרכזי של האלבטרוס הטריסטני ושל הסערון האטלנטי (Pterodroma incerta)[2]. אולם, מעמד זה מצוי בספק מאז מאפריל 2007, כיוון שחוקרים פרסמו עדויות לכך שטריפה על ידי עכברי בית שהובאו לאזור מאיימת על אוכלוסיית האלבטרוסים והסערונים, וגורמת להם לסכנת הכחדה[3].

החברה הבריטית המלכותית להגנת עופות קיבלה מתוכנית הסביבה של הטריטוריות שמעבר לים (גוף המסונף לממשלת בריטניה) מענק של 62,000 לירות שטרלינג כדי לממן מחקר נוסף על העכברים באי גוף וכיצד להתמודד איתם בצורה המיטבית. המענק ישמש גם להערכת בעיית העכברים בטריסטן דה קונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האי גוף בוויקישיתוף
  • האי גוף באתר GlobalGuide
  • "מפה של האי גוף". אורכב מ-המקור ב-2012-07-20.
  • "האיים הדרום אטלנטיים והתת-ארקטיים: האי גוף". אורכב מ-המקור ב-2012-07-20.
  • האי גוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wace, N.M. (1969). The discovery, exploitation and settlement of the Tristan da Cunha Islands. Proceedings of the Royal Geographical Society of Australasia (South Australian Branch) 10: 11-40.
  2. ^ Cuthbert, J. & Sommer, E. Population size and trends of four globally threatened seabirds at Gough Island, South Atlantic Ocean. Marine Ornithology 32: 97–103.
  3. ^ R M Wanless, A Angel, R J Cuthbert, G M Hilton and P G Ryan, Can predation by invasive mice drive seabird extinctions?, 2007, volume 3, issue 3, pages 241-244, doi = 10.1098/rsbl.2007.0120