גשר החירות (ונציה)
 | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| שימוש | כלי רכב |
| מיקום |
ונציה, איטליה  |
| קואורדינטות | 45°27′10.89″N 12°17′58.49″E / 45.4530250°N 12.2995806°E |
| מידע על ההקמה | |
| מתכנן | אוגניו מיוצי |
| מבנה | גשר קשת |
| חומרים | בטון ולבנים |
| תאריך התחלה | 1931 |
| תאריך סיום | 25 באפריל 1933 |
| מידות | |
| אורך | 3,850 מטרים |
גשר החירות (באיטלקית: Ponte della Libertà - "פונטה דלה ליברטה") הוא גשר באורך של 3,850 מטר, החוצה את לגונת ונציה, ומקשר בין העיר ונציה לעיר מסטרה.
הגשר תוכנן בשנת 1931 על ידי האדריכל אוגניו מיוצי[1] ונחנך בשנת 1933 בנוכחות בניטו מוסוליני בשם "גשר ליטוריו" (Ponte Littorio). הגשר, בו שני מסלולים לכל כיוון, נבנה בצמוד לגשר הרכבת אל העיר (שהוקם בשנת 1846 וכלל שתי מסילות ברזל לכל כיוון), במטרה לאפשר הגעת כלי רכב לאיי ונציה. בתום מלחמת העולם השנייה שונה שמו של הגשר לשמו הנוכחי - "גשר החירות", לציון תום השלטון הפשיסטי באיטליה ושחרור העיר ונציה בפרט ואיטליה בכלל מהכיבוש הנאצי.
הגשר מגיע לאי טרונקטו, שם נמצאים מגרשי החניה לכלי רכב, ומאפשר הגעת אטובוסים לתחנת האוטובסים המרכזית הנמצאת בפיאצלה רומא (Piazzale Roma). על הגשר שני מסלולים בכל כיוון, והוא נמצא בקצה המזרחי של הכביש הארצי SS11, המגיע מטורינו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תכנית למנהרה, למרחב, 18 בפברואר 1955
