סנטה מריה דלה סאלוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סנטה מריה דלה סאלוטה
Basilica di Santa Maria della Salute
Santa Maria della Salute from Hotel Monaco.jpg
מידע על המבנה
סוג כנסייה, votive church עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת דורסודורו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר עיריית ונציה-מוראנו-בוראנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
סיום הבנייה המאה ה־17 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל באלדאסארה לונגנה עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 45°25′51″N 12°20′04″E / 45.430833333333°N 12.334444444444°E / 45.430833333333; 12.334444444444
basilicasalutevenezia.it
(למפת ונציה רגילה)
Venezia location map.svg
 
סנטה מריה דלה סאלוטה
סנטה מריה דלה סאלוטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מבט על הכנסייה מהתעלה הגדולה.
מבט על הכנסייה מהתעלה הגדולה.
פנים הכנסייה - המזבח הגדול.

בזיליקת סנטה מריה דלה סאלוטהאיטלקית: Basilica di Santa Maria della Salute - בזיליקת מריה הקדושה של הישועה) המכונה "סאלוטה" (Salute) היא אחת הכנסיות הידועות והמפוארות בוונציה שבאיטליה.

הכנסייה ממוקמת במצר יבשה צר בין התעלה הגדולה לתעלת ג'ודקה למול כיכר סן מרקו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1629 פשטה מגפה בעיר ונציה. המגפה נמשכה במשך כשנתיים, ונפטרו בעטייה כשליש מאוכלוסיית העיר. תהלוכות דתיות ותפילות המוניות שנערכו בכנסיית סן רוקו וכנסיית סן לורנצו גוסטיניאני לא עצרו את המגפה. בניסיון לעצור את המגפה, על פי אמונת הוונציאניאנים, הוחלט להקים כנסייה. דבר זה בוצע בעבר, כאשר בניסיון לעצור מגפה תכנן אנדראה פאלאדיו את כנסיית איל רדנטורה המוקדשת לישו הנוצרי. ב-22 באוקטובר 1630 הכריז הסנט של ונציה על הקמת כנסייה המוקדשת למרים הבתולה, שנחשבה למגינה של רפובליקת ונציה. עוד נקבע בהחלטה שהסנאט של העיר יבקר בכנסייה מדי שנה בתהלוכה לכבוד מרים - תהלוכה שתיקרא "חג המדונה של ההצלה" (Festa della Madonna della Salute) - התהלוכה תצא מכיכר סן מרקו דרך רובע סן מרקו אל רובע דורסודורו (בו נמצאת הכנסייה), כאשר עוברים דרך גשר סירות מיוחד שמוקם בין הרבעים מעל התעלה הגדולה לצורך התהלוכה.

מיקום הכנסייה נבחר מבין שמונה מקומות אפשריים. השטח שנבחר ניצב למול כיכר סן מרקו (דבר המקל על בניית גשר הסירות). השטח, שהיה בבעלות הפטריארך הקתולי - נציג הוותיקן ברפובליקת ונציה הועבר לבעלות העיר, והריסת הבתים במקום החלה בשנת 1631.

אחד עשר הצעות הוגשו לתחרות האדריכלות לצורך הקמת הכנסייה, מתוכן נבחרו שתי הצעות לשלב הגמר: תוכניתו של האדריכל באלדאסארה לונגנה ותוכניתם של האדריכלים אנטוניו סמראלדי (המכונה "איל פרנקו") וסאמבטיסטי רוברטיני. תוכניתו של לונגנה נבחרה בשלב הגמר. תוכניתו של לונגנה הייתה ייחודית מבין התוכניות שהוגשו. יתר התוכניות תיארו כנסיות בסגנון פאלאדיאני, אולם באלדאסרה לונגנה כתב בתוכניתו:

יצרתי כנסייה בצורת רוטנדה. תוכנית חדשה, אשר לא נבנתה קודם לכן בוניציה, תוכנית נעלה ושאפיתם של רבים. כנסייה זו, המוקדשת למרים הבתולה, גרמה לי לחשוב, בכישרון המועט שהעניק לי האל, על בניית כנסייה בצורת כתר.

תוכניתו של לונגנה הצעיר (שהיה בן 26 בעת הגשת התוכנית), הוגשה לסנאט הוונציאני בו הצביעו 66 סנטורים בעד התוכנית, 29 נגדה (בשל העדפת הסגנון הפאלאדיאני) ו-2 נמנעים.

בניית הכנסייה הושלמה בשנת 1681 (זמן קצר לפני פטירתו של לונגנה).

מבנה הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה רחבת ההיקף ניצבת על 100,000 יתדות עץ השקועים באדמת האי. מבנה הכנסייה בנוי מאבן בחזיתו, וממארמורינו (לבנים המכוסות באבק שיש).

פנים הכנסייה המתומנת בנויה בסגנון ביזנטיני. כיפת הכנסייה הרחבה, הניצבת מעל האולם המתומן, נועדה לסמל את כתרה של מרים; האולם עצמו מסמל את רחמה של מרים, ושמונה עמודי האכסדרה את הכוכב בן שמונה הקצוות - סמלה של מרים.

כיפת הכנסייה המפוארת הפכה לאחד מסמליה הידועים ביותר של העיר ונציה.

פנים הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזבח הראשי של הכנסייה, הבנוי בסגנון בארוק, תוכנן על ידי לונגנה. במרכזו איקונין בסגנון ביזנטיני המתארת את מרים ואת ישו. איקונין זה צוייר במאה ה-12 או ראשית המאה ה-13 ושולב במזבח. קבוצת הפסלים שליד המזבח מתארת את "מלכת השמים מגרשת את המגפה" - פסל זה, שנוצר בשנת 1670 בסגנון הבארוק, הוא מעשה ידי הפסל הפלמי ז'וזה דה קורטה (Josse de Corte). בעת חנוכת הכנסייה הוצב במקום קבוצת פסלים זו ציורו של אלסאנדרו וארוטיירי בו תוארה מרים כמחזיקת תמונה של הכנסייה.

בין היצירות הידועות המוצגות בכנסייה ניתן למנות את היצירה "חתונה בקנה" מעשה ידי טינטורטו (בה מתואר הצייר עצמו כאחד מאורחי החתונה) וכן את היצירה "מרקוס הקדוש, עם הקדושים קוסמאמס, דאמיאן, סבסטיאן ורוש" מעשה ידי טיציאן. בחדר האוצר של הכנסייה מזבח מפואר נוסף, וכן ציורי תקרה המתארים את "דוד וגוליית", "עקדת יצחק", "קין והבל" ונושאי הבשורה הנוצריים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]