דבור (כלי שיט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דבור
Dabur860r.jpg
ספינת דבור במפרץ אילת
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת סיור קלה
צי חיל הים הישראליחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי
סדרה עוקבת דבורה
דגל חיל הים הישראלי
ציוני דרך עיקריים
מספנה ישראלישראל רמת"א, התעשייה האווירית
נתונים כלליים
הדחק 39 טון
מהירות 29 קשר (מרבית), 21 קשר (ממוצעת)
גודל הצוות 6 עד 9 איש
חימוש שני תותחי אורליקון 20 מ"מ
שני מקלעים בקוטר 12.7 מ"מ
תותח ללא רתע קרל-גוסטב 84 מ"מ
פצצות עומק

דבּוּר היא ספינת סיור קלה בשרות חיל הים הישראלי, המשמשת בפלגות הבט"ש לפעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ולסיכול פעולות טרור ימיות ושמירה על חופי ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים, התעורר הצורך בהצטיידות של כלי שיט לחיל הים למטרות סיור לאורך גבולותיה הימיים הארוכים של ישראל. הצורך בהצטיידות בספינת בלט גם לנוכח החשש מחדירת מחבלים בדרך הים. לאחר, שצרפת שהייתה ספקית הנשק העיקרית של ישראל עד למלחמה, הטילה אמברגו על אספקת נשק לישראל, פנה חיל הים לצי האמריקני שהציע ספינת משמר מדגם Swift -50ft ששימשה במלחמת וייטנאם. משלחת ישראלית ברשותו של קצין ההנדסה אמנון סלעי נשלחה לבדוק התאמת הספינה אך החליטה לבסוף לבחון ספינה אזרחית שיוצרה במספנת Swift Ships שתוכננה להובלת נוסעים ומטען למתקני קידוח נפט בים ולתכנן בה שינויים כדי להתאימה לצורכי חיל הים.

משלחת נוספת שנשלחה באותה השנה בראשותו של מפקד בסיס אשדוד אל"מ מיכאל ברקאי, שהיה המנחה המקצועי בחיל הים לכלי שיט קטנים, ונציגי 3 היחידות שאמורות היו לקבל את הדבורים, אישררה את הדגם על פי אפיון של הצוות הראשון ומבחני ים (למעשה שלוחת נהר המיסיסיפי) והזמינה במעמד הביקור שמונה ספינות כאלה שלימים נקראו "דבור".

שתי ספינות ה"דבור" הראשונות, 852 ו-871 הגיעו בנובמבר 1970. הן צוידו במנועים תוצרת ג'נרל מוטורס בעלי 12 בוכנות GM12V71TN, במכ"ם דקא 916, ג'יירו חדיש של חברת ANCHUTS, זרקור 30 ס"מ, ונוסף לו על התורן במשך הזמן זרקור קסנון, ב 3 צריחים בעלי מקלעים 0.5 דו קני בעלי הפעלה חשמלית מקומית בעל קצב אש גבוה עם מחסנית של 500 כדור כל אחד, שהוחלפו במהלך השנה הראשונה במקלע 0.5 רגיל חד קני והצריח האחורי הוחלף בתותח אורליקון 20 מ"מ ותותח אורליקון נוסף בחרטום הספינה, ובמכשירי קשר שונים. לאחר כשנה, בספטמבר 1971 הגיעו מארצות הברית עוד שש ספינות דבור - 3 לזירת ים סוף ו-3 לבסיס חיפה.

דבור 881 שהשתתף בפעילות אבטחה ותפיסת סירות מחבלים רבות ובהן ה'קסלרדי' באוגוסט 1985

לאחר הזמנה זו התבצעה בניית הספינות במפעל רמת"א של התעשייה האווירית בבאר שבע. ברמת"א נוספו לספינות שיפורים ותוספות נוספות.

בסוף שנות ה-70, עקב התפתחות אמצעי הלחימה בקרב ארגוני הטרור, נולד הצורך בשיפור ספינות הדבור למה שנקרא אז "דבור מוסב" בעל מנועי GENERAL MOTORS V16 (בעלי 16 בוכנות), מכלי דלק נוספים, תורן יעיל יותר לגילוי מטרות במכ"ם. אך לאחר זמן מה הוחלט כי יש צורך בכלי חדש שיענה להתפתחות המהירה של ארגוני הטרור. בשנת 1978 השיק רמת"א את ה"דבורה": ספינת בט"ש המבוססת על הדבור אך גדולה יותר ומהירה יותר. הדבורה התבססה על התכנון והמבנה של הדבור, תוך שילוב טכנולוגיות מתקדמות יותר (שו"ב, מנוע, מערכת הנעה, אמצעי לחימה, אלקטרוניקה). בשנת 1989 הוחלט בחיל הים להצטייד בדבורה. הדבורים והדבורות משרתים עד היום בהצלחה בחיל הים הישראלי. בחיל הים משרתות שתי ספינות מדגם "דבורת שערים" - זהו דגם האבטיפוס של הדבורה שדומה מאוד לדבור.

מאז שנות השבעים עסקו הדבורים בהגנה שוטפת על חופי מדינת ישראל. הדבורים השתתפו גם במלחמת יום הכיפורים וסיכלו עשרות התקפות מצד חיל הים המצרי בים סוף, לרבות התקפות קומנדו. הדבורים אף הטביעו כלי שיט מצרים.

אחרי המלחמה התמקדו הכלים בפטרולים לאורך חופי ישראל, מאחר שבאותה תקופה נעשו מספר רב של ניסיונות חדירה של ארגוני טרור ומחבלים פלסטיניים דרך הים (רובן מכיוון לבנון). אחת החדירות של המחבלים מלבנון הסתיימה בפיגוע כביש החוף ב-1978 שהיה אחד הגורמים למבצע ליטני וכן לשיפור כלי הבט"ש של חיל הים.

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הוחלט לשפר את כושר העמידות של הדבור והוכנסו בה מספר שינויים ושיפורים אשר הגבירו את מהירותה וכושר התמרון שלה. עד היום סיכלו צוותי הדבורים ניסיונות רבים של פיגועים דרך הים והטביעו ספינות אויב רבות.

מדינות משתמשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]