דב פרומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דב פרומר
דב פרומר
דב פרומר
לידה 12 בפברואר 1912
וולברום, אולקוש, פולין
פטירה 10 בפברואר 1989 (בגיל 76)
השכלה שען
עיסוק ממקימי שכונת עמק זבולון
מפלגה אגודת ישראל, הפועל המזרחי, המפד"ל
יושב ראש ועד קריית שמואל וחבר מועצת העיר של עיריית חיפה
חבר המועצה הדתית חיפה
איש עסקים ונדבן

דב פרומר (כ"ד בשבט ה'תרע"ב, 12 בפברואר 1912 - ה' באדר א', ה'תשמ"ט, 10 בפברואר 1989) היה פעיל ציבור, איש עסקים ונדבן, ממייסדי קריית שמואל, יושב ראש ועד הקריה וחבר מועצת העיר חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפולין, בעיירה וולברום שבמחוז אולקוש לראובן ופייגל-לאה. בנעוריו למד בישיבה בוורשה שם ספג רעיונות ציוניים. כדי להגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל, רכש מקצוע כשען והצטרף ל"הכשרה" של אגודת ישראל ליד העיר אולקוש. בשנת תרצ"ה (1934) נשא לאשה את לאה-רוזא לבית פרייליך וכחצי שנה לאחר מכן עלו בני הזוג ארצה באוניה "גליליאה".

קריית שמואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית פרומר בקריית שמואל. הבית שנבנה ברחוב בר-אילן של ימינו היה אחד מ-13 הבתים הראשונים שעלו לקרקע ב-1938

בשנים הראשונות לאחר עלייתם, גרו בני הזוג פרומר בחיפה, אצל משפחת אמיתין. לפרנסתו עסק דב בשענות, המקצוע שרכש כשוליה אצל חותנו. ב-1936 הצטרף לקבוצת אנשי הפועל המזרחי, שהחלו בייסוד שכונה חדשה בעמק זבולון השומם, בסמוך לקריית חיים, על קרקע שרכשה הקרן הקיימת. ביתו היה בין 13 הבתים הראשונים שנבנו על הקרקע החולית, ברחוב בר-אילן של ימינו. מכיוון שהבתים נבנו באזור שומם, כשממערב להם רק דיונות חול ובהן פזורים אוהלי בדואים, נאלצו התושבים לבצע בעצמם את השמירה על היישוב "בעזרת רובה ציד ברישיון ושני אקדחים בלתי ליגליים". [1]

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נסעה אשתו של פרומר, לאה-רוזא, לביקור משפחתי בפולין, בה נלכדה עם כיבושה על ידי גרמניה הנאצית, ורק לאחר מאמץ דיפלומטי נרחב שהובילה ממשלת בריטניה התאפשר חזרתה לארץ, בתוך קבוצת תושבי ארץ ישראל נוספים.[2]

פרומר הקים בחיפה את חברת "המצליח", שאותה ניהל עד סוף ימיו, ושימש כסוכן הראשי של מפעל הפיס באזור חיפה. במקביל, כיהן כחבר ולאחר מכן כיושב ראש ועד קריית שמואל, כחבר המועצה הדתית בחיפה וכחבר מועצת העיר חיפה מטעם המפד"ל. עסק בפעילות ציבורית ענפה, שכללה את הקמת בית הכנסת המרכזי בקריית שמואל, והקמה של מוסדות חינוך וצדקה. בשנת 1957 סייע בהעברת ארון הקודש מרג'ו אמיליה לישראל והעמדתו באולם בית הכנסת המרכזי.

הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולת הכותרת של פועלו הייתה הקמת ישיבת בני עקיבא פרחי אהרן בקריה. בהיעדר מוסד חינוך תורני שאינו חרדי בכל אזור חיפה והקריות, נאלצו ילדי הציוניות הדתית באזור להרחיק נדוד עד לכפר הרא"ה ולירושלים.[3] פרומר לחץ על מרכז ישיבות בני עקיבא כדי שיזרזו את פתיחת הישיבה בקריית שמואל.[4] פרומר וחבריו בוועד קריית שמואל הצליחו לשכנע את ראש העירייהאבא חושי, להכיר בישיבה גם כתיכון עירוני. לפי עדותו של פרומר, את ההחלטה קיבל אבא חושי בפגישה שבה השתתפו יו"ר ועד קריית שמואל, יוסף שטרן, אברהם יוסיפון ופרומר עצמו, לאחר ששטרן "שבה את לבו ברעיון החדשני, שעירית חיפה תהיה הראשונה להקמת ישיבה עירונית".[5] דבר זה הפך אחר כך למודל ארצי לשיתוף פעולה בין רשויות עירוניות לבין מרכז ישיבות בני עקיבא ואיפשר את פתיחתן של ישיבות תיכוניות עירוניות במקומות נוספים ברחבי הארץ. לאחר שזכתה הישיבה להכרה מוניציפלית, המשיך פרומר לכהן בהנהלתה, במקביל לכהונתו במועצת העיר.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות הקדיש דב את זמנו להוצאה מחודשת ומורחבת של כתבי דודו מצד אביו, הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב.[6]

זמן קצר לאחר פטירתו ב-1989, הפיקה החברה הממשלתית למדליות ומטבעות את המדליה הממלכתית "הכותל",[7] שהייתה פרי יוזמתו, כעדות לקשר החזק של העם היהודי לירושלים.[8]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב דב פרומר בשכונת קריית שמואל קרוי על שמו.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדותו של דב פרומר, מתוך: אריה שנטל (עורך), איש האמונה והנאמנות, ועד קריית שמואל, תשל"ו, עמ' 64
  2. ^ חגי הוברמן, מפולין לישראל בדרכון נאצי, מצב הרוח, 280, 2014
  3. ^ ישיבת בנ"ע "פרחי אהרון" - תולדות הישיבה
  4. ^ הרב משה צבי נריה, אדם ביקר, חסיד בכל מעשיו, תשמ"ט
  5. ^ אריה שנטל (עורך), איש האמונה והנאמנות, ועד קריית שמואל, תשל"ו, עמ' 66
  6. ^ לדוגמה ראו ארץ צבי: אמרות, טהורות, דברי מוסר וחסידות על סדר הפרשיות
  7. ^ המדליה הממלכתית "הכותל" באתר החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
  8. ^ הכותל - על פני מדליה ממלכתית, הצופה, 30 בנובמבר 1989
  9. ^ חגי הוברמן, נפילת אמנון פקטורי וישראל פרימור בשבי הלבנוני, מרקיע שחקים
  10. ^ אמיר אורן, המלחמה שלא נגמרה, הארץ
  11. ^ אמציה פלד, רחוב דב פרומר, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה