טייסת 69

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 69
IAF Squadron 69.png
סמל טייסת 69
מוטו: "את הקשה אנו מבצעים מיד, הבלתי אפשרי לוקח מעט יותר"
שם "טייסת הפטישים"
שם בעבר "טייסת ההפצצה הכבדה"
"טייסת המבצר המעופף"
סוג מטוסי קרב
יעוד עליונות אווירית, משימות תקיפה והגנה, בהן יירוט והפצצה.
עם מטוסי ה-F-15I רעם: הפצצה טקטית ואסטרטגית.
שנת הקמה 15 ביולי 1948
בסיס חצרים
כלי טיס F-15I ("רעם")
כלי טיס בעבר F-4 פנטום, PBY-A5 קטלינה,
הרווארד, B-17 מבצר מעופף
שני מפציצי B-17 מבצר מעופף של טייסת 69
מטוסי F-15I ("רעם") של טייסת 69 מעל מטווח נליס במהלך רד פלאג 04-3. 25 באוגוסט 2004

טייסת 69, המכונה גם "טייסת הפטישים", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה־F-15I ("רעם") מבסיס חצרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ומלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת הוקמה ב־15 ביולי 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, והייתה לטייסת השלישית של חיל האוויר, אחרי טייסת 101 ואחרי טייסת 103. המספר 69 נבחר עבורה בשל הקונוטציה המינית שלו[1] והיא כונתה תחילה "טייסת ההפצצה הכבדה" או "טייסת המבצר המעופף". כינויה הרווח בחיל - "טייסת הפטישים", ניתן לה בגלל שהפעילה מטוסי "B-17 מבצר מעופף" שכונו בחיל האוויר "פטיש" ומאוחר יותר מטוסי "F-4 פנטום" שכונו "קורנס" ולא בגלל שלל הגוזמאות הנפוצות בחיל הנוגעות לביצועיהם המיניים של אנשי הטייסת.

במלחמת העצמאות הפעילה הטייסת שלושה מפציצי "B-17 מבצר מעופף" ושני מטוסי הרווארד שנועדו לתרגול טיסות מכשירים. מפציצי ה-B-17 המריאו מבסיס זאטיץ' בצ'כוסלובקיה ב־15 ביולי 1948. בדרכם לישראל הפציצו המטוסים מטרות בקהיר, ובלילה נחתו בבסיס עקרון. בהמשך המלחמה הפעילה הטייסת את המפציצים מבסיס רמת דוד במשימות הפצצה מגובה רב בעזה, ברפיח, בפלוג'ה, בגליל ובשדה התעופה באל-עריש. הטייסת השתתפה בקרבות עשרת הימים, במבצע יואב, במבצע חירם ובמבצע חורב. בסך הכול ביצעה הטייסת למעלה מ-200 גיחות במהלך המלחמה. לאחר המלחמה עברה הטייסת לבסיס עקרון. ב־1950 צורפו לטייסת שלושה מטוסי PBY-A5 קטלינה ששירתו בטייסת במשך מספר חודשים.

בדצמבר 1954 הודממה הטייסת ומטוסיה הועברו לטייסת 103 ("טייסת הפילים") שם הופעלו במתכונת של גף. בתקופה זו נגרע מפציץ אחד מסדר הכוחות של הגף.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת נפתחה מחדש ב־1 במאי 1956 לקראת מלחמת סיני, ובמהלכה ביצעה שמונה גיחות והטילה 96 פצצות של 50 ק"ג ו-80 פצצות של 250 ק"ג. ב־1 באפריל 1957 נסגרה הטייסת. שניים ממטוסי ה-B-17 שלה נמכרו למדינות אחרות והמטוס השלישי הועבר לתעשייה האווירית, כדי לשמש כספק מתכת.

פתיחה מחדש כטייסת פנטום ומלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1 בנובמבר 1969 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת F-4 פנטום ("קורנס"), השנייה בחיל האוויר הישראלי. מפקדה הראשון כטייסת פנטום היה רס"ן אביהו בן נון. מיד לאחר הקמתה ובמקביל לקליטת המטוסים החדשים והכשרת צוותי אוויר בטייסת לקחה חלק אינטנסיבי במלחמה בין היתר בסדרת מבצעי פריחה לתקיפת מטרות איכות צבאיות בעומק מצרים. ב־30 ביולי 1970, השתתפה בקרב אוויר כנגד טייסים רוסיים שבו הופלו על ידה שני מטוסי מיג 21. ביולי 1972 קיבל סא"ל אמנון ארד את הפיקוד על הטייסת. ביולי 1973 קיבל את הפיקוד סא"ל יורם אגמון שהיה בין ראשוני טייסי הפנטום הישראלים.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים ביצעה הטייסת 850 גיחות תחת פיקודו של סא"ל יורם אגמון כשלצידו שירתו סגניו: אביאם סלע ויצחק גת. בין היתר השתתפה הטייסת במבצע תקיפת המטכ"ל הסורי, אולם בשל דיווחו של מוביל טייסת 107 יפתח ספקטור כי בשל עננות כבדה לאורך נתיב הטיסה הוא אינו רואה אפשרות לבצע את המשימה[2] שבו טייסי 69 אף הם אחור ונחתו בבסיסם[3]. הטייסת איבדה במלחמה שני צוותים, ארבעה צוותים נפלו בשבי ובסך הכול אבדו תשעה מטוסים. 11 הפלות של מטוסי אויב נזקפו לזכות הטייסת במלחמה. לאחר המלחמה נוספו לסדר כוחות הטייסת מטוסי פנטום שהגיעו לישראל במסגרת הרכבת האווירית שהפעילה ארצות הברית לטובת ישראל. מטוסים אלו כונו "קרפדות" על שום סכימת הצביעה שלהן.

מבצע ליטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1978 השתתפה הטייסת במבצע ליטני ובין ה-15 ל-20 במרץ ביצעה 50 גיחות בשמי לבנון, בהן גיחות תקיפה, צילום ופטרולי יירוט.

נפילתם של אבשלום רום ואביהו אכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בדצמבר 1977 יצאו שלשה מטוסי פנטום של הטייסת לטיסת אימון קרב אוויר מול שני מטוסי F-15 ("בז") מטייסת 133 ("אבירי הזנב הכפול"). במהלך תרגול קרב האוויר התנגשו שני מטוסי הפנטום זה בזה בגובה 20,000 רגל. מטוס "קורנס" מספר 305 (מספר יצרן 4287) שהוטס על ידי סא"ל אבשלום (אבשה) רום (פרידמן), מפקד הטייסת, ונווטו סרן אביהו איכר התרסק ושניהם נהרגו. הטייס רני פלק ונווטו ריק פלג שהטיסו את מטוס ה"קורנס" השני, מספר זנב 310, הצליחו לנטוש בשלום. מטוס הקורנס השלישי ושני הבזים חזרו לנחיתה בשלום.

אנדרטה ובה זנב הפנטום שהטיסו רום ואיכר הוקמה לזכרם בצומת אחיהוד שבגליל, על כביש עכו-צפת בכניסה לאזור תעשייה בר-לב.

הטייסת במלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת ביצעה מאות גיחות בזמן מלחמת לבנון הראשונה והשתתפה בהשמדת סוללות הטק"א SA-6, SA-8 הסוריות בבקעא בלבנון.

נפילת רון ארד בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה־80 פעלה הטייסת מבסיס רמת דוד והשתתפה במלחמת לבנון הראשונה וגיחות רבות אחריה. באחת מגיחות התקיפה בלבנון, שנערכה ב־16 באוקטובר 1986, נאלצו שני אנשי הצוות לנטוש את מטוס הפנטום, מספר זנב 306, שהטיסו עקב תקלה טכנית. הטייס חולץ בשלום, אך הנווט, סרן רון ארד נפל בשבי ארגון אמל השיעי.

מעבר לחצרים וסגירת הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־4 ביוני 1991 עברה הטייסת לבסיס חצרים, וב־1 במרץ 1994 נסגרה רשמית.

פתיחה מחדש כטייסת F-15I[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס קרב F-15I רעם בבסיס חצרים.
שני מטוסי F-15I ("רעם") של טייסת 69 מעל מטווח נליס במהלך רד פלאג 04-3. 25 באוגוסט 2004

ב-9 במאי 1996 החליט מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, כי מטוסי ה-F-15I ("רעם") החדשים שצפויים להגיע לישראל בתחילת 1998 יקלטו בטייסת 69. בקיץ 1997 נפתחה הטייסת מחדש בבסיס חצרים לקראת הגעת המטוסים וב־19 בינואר 1998 קלטה הטייסת את שני המטוסים הראשונים. מפקדה הראשון בעידן ה"רעם" היה סא"ל דרור בן דוד. הגיחה המבצעית הראשונה של ה-F-15I הייתה ב-19 בינואר 1999, במשימת תקיפת מטרות מחבלים בדרום לבנון, שביצעו זוג מטוסי F-15I באמצעות נשק מונחה.

לפי מקורות זרים ב-2007 השתתפו 7 מטוסי F-15I של טייסת 69 בתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, בה הושמד כור גרעיני סורי בשלבי בנייה.

סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה המקורי של הטייסת

סמלה המקורי של הטייסת עוצב על ידי רס"ן ג'רי ווינשטיין, מטילן מאנשי מח"ל מארצות הברית ששימש גם כגרפיקאי. הסמל כלל פצצה, שסימלה את משימות ההפצצה, זנב דג צהוב שסימל להבות כתוצאה מההפצצה ופטיש שסימל את כתישת המטרות[4].

לאחר שהטייסת נפתחה מחדש, הותאם הסמל למטוסים החדשים, הקורנסים. את הסמל החדש עיצב דויד דמיאו, מקלען אוויר וצלם אוויר מתקופת ה"מבצרים המעופפים". בסמל מצויר מטוס הפנטום במבט עילי, כשמשני צדדיו אזכור סמלי למספר הטייסת הנראה ממבט ראשון כשתי הלהבות הצהובות המופיעות בסמל המקורי[5].

מפקדי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממפקדי הטייסת: ריימונד קורץ, ויליאם כץ, סם פלדמן, פנחס בן פורת, יעקב ("בלק") בן חיים (במלחמת סיני), אביהו בן נון, אמנון ארד (פקטורי), יורם אגמון, אליעזר אדר, אבשלום רום, זאב רז, עמירם אליאסף, אלכס גן, אורי בקל, רפי ברקוביץ', דרור בן דוד, חגי טופולנסקי[דרוש מקור], תומר בר, אורי זייפרט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zvi Avidror, Shlomo Aloni, Hammers Israels Long-Range Heavy Bomber Arm: The Story of 69 Squadron, Schiffer Publishing, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טייסת 69 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונן ברגמן כותב בספרו "מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2009) שבחיל האוויר אומרים כי הטייסת קיבלה מספר זה "בשל ביצועי אנשיה, ולאו דווקא בקוקפיט." (פרק 14)
  2. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 257, "עוד אני מחפש בייאוש איזה חור, איזה חור בעננים, שיציל אותי... אבל אין שום חור ואין פתרון. שוב צריך להחליט בטיסה הזאת. אני שומע את קולי מדבר ברדיו, והוא קר וענייני. 'אסקוט, דובק, לאחור סוב'."
  3. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 259.
  4. ^ לא על הסמל לבדו, באתר חיל האוויר הישראלי
  5. ^ לא על הסמל לבדו, באתר חיל האוויר הישראלי