חגי הוברמן
 | |
| חגי הוברמן | |
| לידה |
2 במאי 1959 (בן 64) כ"ד בניסן ה'תשי"ט |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| פרסים והוקרה |
פרס עמינח (2010)  |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | 100004620452113 |
| טוויטר | huberman120 |
  | |
חגי הוברמן (נולד בכ"ד בניסן ה'תשי"ט, 2 במאי 1959 בחיפה) הוא עיתונאי ישראלי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגי הוברמן גדל בחיפה. אמו הייתה בתו של הרב גרשון כהן, רב שכונת "נחלת שמעון" בירושלים. היה חניך תנועת בני עקיבא בעיר, ובוגר בית הספר התיכון "יבנה" בעיר. שירת בגרעין נח"ל בכפר עציון, לאחר שירותו הצבאי נשאר להתגורר ביישוב.
היה ממקימי קיבוץ נצרים בגוש קטיף וחבר המועצה האזורית חוף עזה בשנים 1986–1987. לאחר נישואיו התגורר מספר שנים במושב בני דרום. לאחר מספר שנים של עבודה בקיבוץ, עבד במושב בני-דרום לאחר חתונתו ולאחר מכן החל לעבוד כעיתונאי, בתור כתב בעיתון "הצופה". לאחר 18 שנות עבודה בעיתון, התאחד הצופה עם מקבילו השבועי "מקור ראשון". עם איחודם הסופי של העיתונים, מונה הוברמן לכתב הצבאי של העיתון.
הוברמן שימש שנים רבות ככתב לענייני יש"ע בעיתון "הצופה". בין ינואר 2009 למאי 2010 שימש הוברמן ככתב הצבאי של עיתון "המבשר", שם כתב תחת שם העט ח. בן אפרים. הוא פוטר בעקבות ביקורת קשה שמתח על חבר הכנסת יעקב ליצמן בשל מאבקו על קברים של בית החולים ברזילי מאשקלון. לדעתו ליצמן היה צריך להאבק באותה מידה על בתי קברות שפונו במהלך תוכנית ההתנתקות[1].
מאז 2009 משמש כעורך השבועון הדתי "מצב הרוח". כמו כן שימש ככתב המדיני והצבאי בשבועון החרדי "בקהילה".
ב-2010 זכה הוברמן בפרס עמינח לחקר תולדות ההתיישבות הציונית דתית, על ספריו "שורשים בחולות" ו"כנגד כל הסיכויים"[2].
במהלך בחירות 2015[דרושה הבהרה] עורר הוברמן סערה עקב מאמר שכתב נגד אלמנתו של סא"ל דולב קידר[3], הדברים גררו שורת גינויים מכל הקשת הפוליטית.
בשנים 2018–2019 שימש ככתב הצבאי בשבועון החרדי "יום ליום".
ב-2021 היה בין העיתונאים המעטים בציונות הדתית ומהימין, שהביעו תמיכה בממשלת בנט-לפיד[4].
הוברמן נשוי ואב לחמישה. מתגורר כיום באלקנה. דודו היה העיתונאי יונה כהן, ובת דודו היא הבמאית והמחזאית צביה הוברמן.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארץ-מורשת - טיולים בארץ-ישראל בעקבות עברה, הוצאת ספריית בית אל, 1994.
- ייחודו של כפר - סיפורו של מושב כפר הרואה, 2003.
- שורשים בחולות - גוש קטיף מהקמתו ועד סופו, 2005.
- כנגד כל הסיכויים[5] - 40 שנות התיישבות ביש"ע, הוצאת ספריית נצרים, 2008.
- חנן פורת - סיפור חייו, ידיעות ספרים, 2013.
- קהילה יהודית בעזה - הקהילה היהודית מתקופת החשמונאים ועד פרעות תרפ"ט, 2020.
- גוש קטיף - אהבה עזה - סיפורו של צבי הנדל וההתיישבות בקטיף, 2020.
- רב, אלוף[6] - סיפור חייו של אלוף במיל' הרב מרדכי פירון, 2021.
כמו כן ערך מספר ספרים ("סמבטיון", "גוש-אמונים - הסיפור שמאחרי הקלעים" ואחרים).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגי הוברמן, ברשת החברתית פייסבוק
חגי הוברמן, ברשת החברתית טוויטר
חגי הוברמן (1959-), דף שער בספרייה הלאומית- חגי הוברמן, באתר ערוץ 7
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסי כץ, וב' מחלב, הכל בקול, "המבשר אוהב את ליצמן כמוני" • ראיון, 23 במאי 2010, באתר חדשות בחדרי חרדים
- ^ נתנאל כ"ץ, פרס עמינח הוענק ל-4 יוצרי ספרות ציונית-דתית, באתר ערוץ 7
- ^ בלומנטל, איתי (2015-03-08). "המאמר שמזעזע את הרשת: "הרגה את בעלה ובוכה שהיא אלמנה"". Ynet. נבדק ב-2022-09-18.
- ^ 103FM, חגי הוברמן: "בחירות הן אסון גדול מממשלת אחדות", באתר ערוץ 7, 2021-04-29
- ^ עדי גרסיאל, כתב הבית והקרוואן, באתר ערוץ 7, 3 באפריל 2008
- ^ ספר חדש של חגי הוברמן: "רב, אלוף", באתר ערוץ 7, 28 בדצמבר 2021