דהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דהודה
Dhuoda
Carrer de Duoda (Barcelona).jpg
לידה 800?
האימפריה הקרולינגית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה Uzès
שפות היצירה לטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מדריך עבור וילהלם עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – ערך בלתי־ידוע עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ברנרד מספטימניה (יוני 824) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים וילהלם מספטימניה, ברנרד פלנטפיסולה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עמוד מתוך Liber Manualis (סוף ספר 10, תחילת ספר 11).

דהודה (Dhuoda; פעלה בשנים 824–843 לספירה) הייתה אשת אצולה פרנקית מאקוויטניה,[1] רעייתו של דוכס ספטימניה (אנ') ורוזן של ברצלונה. היא חיברה את Liber Manualis, ספר הדרכה בלטינית שכתבה עבור בנה.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעט שידוע על חייה של דהודה מגיע מתוך ספר ההדרכה (Liber Manualis) שכתבה לבנה הבכור, וילהלם (או גיום, Guillelmus), בין השנים 841–843.[2] היא נולדה בתחילת המאה ה-9 למשפחת אצולה מאזור העיר נים (Nîmes).[3] לא ידוע מי היו הוריה, אך השכלתה וקשריה מעידים כי משפחתה הייתה עשירה. הועלו השערות כי שמה יוצא הדופן הוא למעשה השם הבסקי "טודה" (Toda), וייתכן כי הייתה בתו של סאנצ'ו הראשון, דוכס גסקוניה (אנ').

דהודה נישאה לברנרד מספטימניה (אנ') ב-24 ביוני 824,[2] בארמון המלכותי באאכן, אם כי מקור אחר מציין את התאריך 29 ביוני 824. ברנרד היה בנו של וילהלם מאקוויטניה (אנ'),[2] בן דודו של קרל הגדול, שלימים נקרא הקדוש פטרון האבירים. ברנרד עצמו היה אחד מהחשובים שבאנשי חצרו של בנו של קרל הגדול, לואי החסיד. זמן קצר לאחר נישואיה של דהודה, קיבל ברנרד מידי לואי החסיד את רוזנות ספטימניה שעל גבול ספרד. בתחילה התלוותה דהודה אל בעלה במסעותיו, אך לאחר פחות משנה שלח אותה לעיר אוזה (Uzès) באקוויטניה, שם בילתה את שארית חייה.[4] ב-29 בנובמבר 826 נולד בנם הראשון, וילהלם (אנ'), וב-22 במרץ 841 נולד בנם השני, ברנרד (אנ').[2] בתקופת הביניים, בני הזוג כנראה גרו בנפרד רוב הזמן: היא באוזה שבעמק הרון בדרום צרפת, והוא בחצר המלוכה באאכן. דהודה עצמה מזכירה אותו מעט מאוד בתקופה זו. לדבריה, היא בילתה את הזמן הזה במאמצים לשמור על סמכותו של בעלה בארצם ובגבול פרנקיה. היא מילאה את האחריות המנהלית והצבאית של ספטימניה הפרנקית מטעמו של המלך לואי החסיד. מלומד אחד הציע כי בשנת 844 נולדה לה בת, שכן כרוניקן אחד מדווח על נישואיה של אחותו של וילהלם.

בשנת 829 מונה ברנרד לשומר ראשו של קרל הקירח, בנו של לואי החסיד, אך בשנת 830 הואשם בניאוף עם המלכה יהודית (אנ')), אשתו השנייה של לואי החסיד, וגורש מן הארמון. ברנרד איבד את מעמדו הבכיר בחצר המלך, אך לא איבד את אדמתו ואת תוארו. מספר שנים לאחר שגורש מהחצר, נערך פיוס בינו לבין לואי החסיד, אולם בניו של לואי החסיד נותרו חשדניים כלפיו. לאחר מותו של לואי בשנת 840, פרץ מאבק בין בניו, שבו לחם ברנרד בצבאו של פפין השלישי מאקוויטניה. אלא שפפין הובס בקרב בשנת 841, ורוזנות ספטימניה סופחה לממלכתו של קרל הקירח. ברנרד נאלץ להתפייס עם קרל, כדי שיאפשר לו להמשיך ולהחזיק ברוזנות ספטימניה, וכצעד של פיוס שלח את בנם וילהלם, שהיה אז בן 14, לחצר המלך כבן ערובה של רצון טוב.[4] לצורך שירותו בחצרו של קרל הקירח, חיברה עבורו דהודה מדריך להתנהגות טובה.[1] היא החלה לכתוב את המדריך ב-30 בנובמבר 841,[2] כשבעלה ובנה הבכור אינם לידה, וכשלבנה השני עוד לא מלאה חצי שנה.[4] היא סיימה את כתיבתו ב-2 בפברואר 843, בזמן שחיה בנפרד מבעלה ומשני בניה. בנה השני, ברנרד, נלקח ממנה לפני הטבלתו ונשלח לאקוויטניה על מנת לשמור על ביטחונו, שם התגורר עם אביו.[2] ידוע שהספר נשלח אל וילהלם בשנת 843.

בשנים הללו נלחמו ביניהם שלושת בניו של לואי החסיד (לותאר הראשון (אנ'), לואי הגרמני וקרל הקירח) ובסופו של דבר חילקו ביניהם את האימפריה בחוזה ורדן בשנת 843: לואי החזיק בשלטון על פרנקיה המזרחית, קרל התבסס בפרנקיה המערבית, ולותאר קיבל את פרנקיה התיכונה. דהודה כתבה כי השנאה בתוך בית המלוכה הקרולינגי החלה למעלה מעשר שנים קודם לכן, כאשר בניו של לואי החסיד החלו למרוד בסמכות אביהם. מאבק השלטון שהתחולל בקרב האצולה הפרנקית סיבך את האצולה עם היורשים, ובין היתר גם את בעלה של דהודה, שהחזיק בכוח רב כשליט ספטימניה, ובגלל כוחו זה, הוחזק בנם כבן ערובה על מנת להבטיח את נאמנותו של אביו.

דהודה ככל הנראה לא האריכה ימים לאחר כתיבת החיבור, שכן היא מתארת את עצמה כחלשה וקרובה למוות, היא מביעה את צערה על כך שלא תזכה לראות את וילהלם כשיהפוך לגבר, וכותבת בעצמה את הכתובת שהיא רוצה שיכתוב על מצבתה. כך ייתכן שנחסך ממנה הצער שבידיעה שבעלה, ברנרד, הורשע במרד והוצא להורג בשנת 844. בנה וילהלם נהרג בשנת 850, ובנה ברנרד בשנת 872.[2]

ספר ההדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ההדרכה Liber Manualis ידוע מכתב יד מהמאה ה-17 בספרייה הלאומית של צרפת בפריז, ומקטעי כתב יד מהתקופה הקרולינגית, שנמצאו בספרייה של העיר נים. הספר כולל 73 פרקים וכן מבוא, תפילה ופרולוג.[2] הוא מלא בהנחיות מוסריות מעשיות שמטרתן לסייע בהנחיית בניה לאורך החיים. זהו מסמך שלא יסולא בפז, גם להיסטוריה הכללית של התקופה הפרנקית, אך גם להיסטוריה של החינוך ולסטנדרטים של חינוך שנשים יכלו להגיע אליהם אפילו בתחום הגבולות הנהוגים של החברה בימי הביניים המוקדמים. הספר מכיל ציטוטים רבים מהביבליה והתייחסויות אליה, וגם כמה התייחסויות לסופרים חילונים.[2] החיבור מלמד על השכלתה הרחבה של דהודה ועל יכולתה לקרוא, להבין ולמסור את הדברים בלשונה.[5]

המדריך מחולק לעשרה פרקים ועוסק בשני נושאים מרכזיים: הדת הנוצרית ואורח החיים האצילי. דהודה סוקרת את עיקרי הדת ומסבירה לבנה כיצד לנהוג כנוצרי מאמין, אך גם מפרטת לפניו את חובותיו ואת האידיאלים האריסטוקרטיים שיש לנהוג על פיהם.[5]

עורך התרגום לצרפתית משנת 1975 חילק את החיבור לספרים הבאים:

  • פרולוג - המחברת וסיבותיה לכתיבה
  • ספר 1 - אהבת האל
  • ספר 2 - תעלומת השילוש
  • ספר 3 - סדר חברתי והצלחה חילונית
  • ספר 4 - חיים מוסריים
  • ספר 5 - ענישתו של אלוהים את אלה שהוא אוהב
  • ספר 6 - התועלת של הברכות
  • ספר 7 - המוות של הגוף ושל הרוח
  • ספר 8 - כיצד להתפלל ולמי
  • ספר 9 - פירוש מספרים
  • ספר 10 - סיכום הנקודות העיקריות של היצירה, עוד על המחבר
  • ספר 11 - התועלת של אמירת מזמורי תהילים

דהודה כתבה את ספר ההדרכה עבור בנה וילהלם, אך הפצירה בו לחלוק אותו עם אחיו הצעיר כשיגדל. הספר נועד להיות מצפן מוסרי ומדריך כיצד צריך להתנהג בתקופה זו צעיר נוצרי. בפתיחה לחיבורה מתארת דהודה את הסיבות לכתיבתו:

דברים רבים גלויים להרבה אנשים, אך ממני הם נסתרים. אנשים כמוני, שבינתם הסתתרה, חסרים הבנה; אלא שאני מבינה עוד פחות מהם. ואולם תמיד נמצא לצדי זה "הפותח פיות אילמים ומעניק דיבור לילדים".[6] על אף חולשת דעתי, אני, דהודה, שאיני ראויה לחיות בין נשות המעלה, אמך אני, בני וילהלם, ואליך אני מפנה את דברי במדריך [זה]. כפי שלעיתים נדמה שמשחקי השולחן הם המתאימים והיאים ביותר לצעירים מבין כל העיסוקים הארציים האחרים, או כפי שנשים אחדות נוהגות לבחון את פניהן במראה,[7] כדי לכסות כתמים ולמרוח אותם בשמן, למען ימצאו חן בעיני בעליהן בעולם הזה, כך אני מקווה שתקרא... לעיתים קרובות בספרון זה ששלחתי אליך. וכך, למען זכרי, אל תזניח אותו, כפי [שנשים] לא מזניחות את המראה, או צעירים את משחקי השולחן. גם אם יהיו לך ספרים רבים אחרים, קרא נא את חיבורי הקטן לעיתים קרובות, ובעזרת האל הכל יכול תוכל להבינו ולהפיק ממנו תועלת. תמצא בו בקיצור כל מה שתבקש לדעת; תמצא בו גם מראה שבה תוכל, בלא ספק, להביט [ולהרהר] בישועת נשמתך, כך שתוכל לְרַצוֹת לא רק את העולם הזה, אלא גם את [האל], אשר יצר אותך "עפר מן האדמה".[8] מה שנחוץ, וילהלם בני, הוא שתוכיח את עצמך בשני התחומים, כך שתמיד תועיל ככל שתוכל בעולם הזה, ותְרַצֶה את האל בכל מעשיך.[9]

חיבורה של דהודה הוא היחיד ששרד מהתקופה הקרולינגית, שנכתב על ידי אישה. הוא חשוב בכך שהוא מציע התבוננות על חינוך נשים, גידול ילדים, סדר החברה, חשיבותם של האבות וכיצד הנצרות השפיעה על חיי האצולה הפרנקית. דהודה מדגישה לעיתים קרובות את החשיבות של ציות לאבות, אפילו מעל מלכים. החברה הפרנקית הייתה פטריארכלית ביותר. היא אומרת: "כעת עלי לעשות כמיטב יכולתי להדריך אותך כיצד עליך לפחד, לאהוב ולהיות נאמן לאדונך ולאביך, ברנרד, בכל הדברים, הן כאשר אתה איתו והן כאשר אתה בנפרד ממנו" (ספר 3).

דהודה השתמשה לצורך כתיבתה במקורות רבים ומגוונים. בדרך כלל היא אינה מצטטת את מקורותיה, אך היא כותבת שעשתה שימוש בספרים שונים הנמצאים ברשותה. המקורות שהיא כן מצטטת הם חיבורו של דונטוס (אנ'), ה-Synonima של איזידורוס מסביליה, וה-Cura Pastoralis (אנ') של גרגוריוס הגדול. מתוכן דבריה ומסגנונה ניתן ללמוד שהכירה את שירתו של המשורר הנוצרי ממוצא ספרדי פרודנטיוס (Prudentius) (פעל בסוף המאה ה-4 ותחילת המאה ה-5), וככל הנראה גם את שירתו של המשורר הרומי אובידיוס. מבין אבות הכנסייה היא הכירה חיבורים של אוגוסטינוס מהיפו ושל גרגוריוס הגדול.[5] היא מתייחסת לעיתים קרובות ליצירות של הוגים כמו גרגוריוס מטור ורבים אחרים. מבין המלומדים בני זמנה הכירה את חיבוריהם של אלקווין מיורק ושל אב המנזר אמברוזיוס אוטפרטוס (אנ') (Ambrosius Autpertus, מת בשנת 784). דהודה הכירה היטב גם את הביבליה, וחיבורה משובץ ציטוטים רבים מתוכה. שפת כתיבתה אינה לטינית קלאסית, אך לדברי יצחק חן, "שפתה וכתיבתה מעידות על הבנה מעמיקה ועל רגישות לניסוח ולסגנון".[5]

חיבורה של דהודה לא נחקר בהרחבה עד שנת 1975, כאשר פייר רישה (Pierre Riché), היסטוריון צרפתי של ימי הביניים המקודמים, תרגם את הטקסט לצרפתית והוא היה זמין להפצה רחבה יותר. רישה אמר כי הרקע האינטלקטואלי של דהודה מייצג את החינוך שהוצע לנשים בתקופת שלטונם של קרל הגדול ולואי החסיד. לדברי יצחק חן, ייחודו של החיבור שכתבה דהודה "נובע לא רק מפירוטו הרב ומתיאוריו את אורח חייה וגינוניה של האצולה הפרנקית, אלא גם מעצם העובדה שנכתב בידי אישה".[1] לדבריו, חיבורה הוא "עדות נדירה להשכלתן של הנשים האצילות בממלכה הקרולינגית".[3] חיבורה של דהודה הוא יחיד במינו, אין בידינו עדות אחרת דומה ולכן קשה לדעת עד כמה דהודה מאפיינת את השכלתן של נשות האצולה בממלכה הקרולינגית. עם זאת, ידוע על חיבורים שהוקדשו לנשות אצולה, על חיבורים שהוזמנו בידיהן, על ספרים שהחזיקו ברשותן, על ספרים ששאלו או שהשאילו לאחרים, והידיעות הללו מצביעות על כך שדהודה היא כנראה דוגמה בולטת לתופעה די רחבה.[5]

על שמה של דהודה (Duoda) נקרא "מרכז המחקר של נשים דואודה" (Duoda Women's Research Centre) או "מרכז למחקר על נשים" באוניברסיטת ברצלונה, ספרד.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-Liber manualis (כותרתו המלאה: Liber manualis Dhuodane quem ad filium suum transmisit Wilhelmum) נערך ותורגם:

  • Thiebaux, Marcelle (ed. and tr.). Dhuoda. Handbook for her warrior son. Cambridge Medieval Classics 8. Cambridge, 1998. (תרגום לאנגלית)
  • Riché, Pierre (ed.), Bernard de Vregille and Claude Mondésert (trs.), Dhuoda: Manuel pour mon Fils. Sources Chrétiennes 225. Paris, 1975. (תרגום לצרפתית)
  • Bondurand, Édouard (ed. and tr.). Le Manuel de Dhuoda. Paris: Picard, 1887. (תרגום לצרפתית)
  • Mabillon, Jacques (ed.). PL 106.109–118. מהדורה חלקית
  • Neel, Carol (tr.). Handbook for William. A Carolingian woman’s counsel for her son. Regents Studies in Medieval Culture. Lincoln: University of Nebraska Press, 1991.
  • Thiebaux, Marcelle (tr.). The Writings of Medieval Women. New York, 1987. 65–79. (תרגום בררני לאנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Peter Dronke, Women Writers of the Middle Ages, Cambridge 1984, 2. Dhuoda, pp. 36-54

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דהודה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 257, הערה 11.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Dhuoda, האנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
  3. ^ 1 2 יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 197.
  4. ^ 1 2 3 יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 199.
  5. ^ 1 2 3 4 5 יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 200.
  6. ^ ספר חכמת שלמה, פרק י, פסוק 21: "כי החכמה פתחה פי־אלמים ותרנן לשון עוללים" (תרגום מנחם שטיין) [1].
  7. ^ זהו משחק מילים: פירוש המילה speculum הוא גם מראה וגם ספר הדרכה.
  8. ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק ז': "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה".
  9. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 7, עמ' 199–200.