דוד חנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד חנין נואם בוועידה ה-19 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ברקע בשורה הראשונה, מימין לשמאל מאיר וילנר, תופיק טובי ותופיק זיאד.

דוד (סשה) חנין (18 באפריל 1923 - 9 במאי 2000) היה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש.

צעירותו בבלארוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד חנין נולד בעיר הומל בבלארוס, שהייתה אז בשליטת ברית המועצות, ליעקב אלתר חינין, חסיד חב"ד ומוסיה חיה חינין. כילד השתתף חנין באחת מהקבוצות הקומוניסטיות לילדים (הפיונירים). מלחמת האזרחים בספרד השפיעה מאוד על קבוצת הפיונירים, שמדריכה, יעקב, נסע להלחם בה לצד כוחות הרפובליקה במסגרת הבריגדות הבינלאומיות.

נערותו במחתרת הקומוניסטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936 קיבלה משפחת חנין מחבר הפוליטביורו, מיכאיל קלינין, אישור להגר מברית המועצות. בסוף השנה עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. אחרי עלייתו פגש נערים מתנועת הנוער ע"ש דב בר בורוכוב, והצטרף יחד עם אחיו לתנועה זו. במסגרת זו פגש לראשונה פעילי מחתרת מהנוער הקומוניסטי, המשמרת הצעירה של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה. מספר חודשים לאחר הצטרפותו לנוער הקומוניסטי התמנה לראש קבוצה שעסקה בפעילויות טכניות כהדבקת כרוזים, חלוקת עיתונים, המצאת סיסמאות וכו'. במסגרת זו עסק בלילות בגרפיטי ברחובות העיר לפני החגים הקומוניסטיים: אחד במאי, יום המהפכה ברוסיה וכו'. בתקופה זו קיבל את כינוי המחתרת שלו, סשה, שם שבו דבק עד מותו.

בשנת 1939, באחת מפעולות המחתרת הליליות, יצא חנין ביחד עם אחד מחברי הקבוצה. בסיום הפעולה, נתפס החבר על ידי סיור משטרה משום שרכב על אופניו ללא פנס. אף על פי שהוזהר על ידי חנין שלא יישא עליו חומר תעמולה, נמצא עליו במהלך חיפוש שנערך בכליו כרוז שנועד לתלייה באותו לילה. הנער נלקח לתחנת המשטרה והוכה עד שהחל למסור את שמות החברים בקבוצה. הנער לא ידע את שמו האמיתי של חנין, אלא רק שהוא עולה מברית המועצות וחבר בתנועת נוער כל שהיא. הבולשת הבריטית החלה לחקור וגילתה שחבר מזכירות של הנוער הבורוכובי הוא יוצא ברית המועצות. חנין נעצר על ידי חוקרי הבולשת והוכה קשות במשך זמן רב ולטענתו באופן מקצועי על מנת שלא יתגלו סימני העינויים.

בבית הכלא ביפו החל ללמוד אנגלית בעזרת ספר שקיבל מקומוניסט כלוא אחר ומילון אנגלי שנתן לו אביו. חנין נשפט למספר חודשי מאסר בבית הסוהר וכשנה מאסר בית. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוגלה דוד חנין לבת ים. למרות ניסיונותיו לראות מה שלום משפחתו בזמן הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב, הוא לא הצליח. בתחילת שנת 1942, בעקבות פתיחת החזית המזרחית במלחמה והפשרת יחסי הממלכה המאוחדת ורוסיה כתוצאה מכך, שוחררו חנין ואסירים קומוניסטים נוספים. כששוחררו, למרות שהיו תנועה אסורה לפי חוק, החלו לפעול בגלוי והפיצו כרוזים הקוראים להקמת חזית שנייה נגד הנאצים. בזמן זה חנין ניסה להתגייס לצבא הבריטי, אך מזכירות הנוער הקומוניסטי, שביססה עליו את בניית התנועה, לא התירה לו להתגייס. בסיום המלחמה נודע לחנין שאחיו הבכור, בוריס, נהרג במלחמה, ככל הנראה בקרבות לשחרור בודפשט.

דוד חנין הצטרף למקהלת רון, שהייתה קשורה למפלגה הקומוניסטית, והיה מהזמרים הבולטים בה. במקהלה פגש את חברתו לחיים, שולה שגדלה במשפחה דתית בכרם התימנים

זו הייתה השאלה ששאל אבא הצעיר (דוד חנין) את נערת העוני היחפנית מכרם התימנים שפגש במקהלת הפועלים רון: "מי קרוב אליך יותר" - הוא שאל אותך - "בעל בית החרושת לשוקולד שהעביד אותך בשכר רעב, יהודי, או אותו ערבי נכה שהיה מגיע לשוק הכרמל, ליד הכרם, למכור את מעט הירקות כדי לפרנס את הילדים שהשאיר בבית?"

דברי דב חנין בהלוויית אמו, 1.7.2007., אתר הגדה השמאלית

בשנת 1947 נבחר למזכ"ל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). בתקופת כהונתו כמזכ"ל מנה סניף בנק"י בתל אביב מאות חברים.

אחרי קבלת תוכנית החלוקה באו"ם ותמיכת ברית המועצות בה, התגייס חנין לארגון "ההגנה", ובמרץ 1948 נפצע בקרב לפריצת המצור על קיבוץ ניצנים, אחרי שפינה פצועים תחת אש כבדה. משהכניס את אחד הפצועים למחסה טיפס למשוריין וצרור כדורים פגע ברגלו. בזמן האשפוז בארץ נאמר לו שכנראה יאלצו לכרות את רגלו. חנין התנגד לכך בתוקף ובסיוע חבריו הועבר לניתוח בצ'כוסלובקיה שבו רגלו הוצלה והוא נותר בצ'כוסלובקיה לתקופת שיקום.

תפקידו במפלגה הקומוניסטית הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 נבחר דוד חנין לתפקיד מזכיר מחוז תל אביב של מק"י, המחוז הגדול ביותר של המפלגה באותה העת. לאחר בחירתו פרש מתפקידו כמזכ"ל בנק"י. בתחילת שנות ה-50 נבחר ללשכה הפוליטית של מק"י ובמסגרתה היה אחראי על הפעילות האיגוד מקצועית של המפלגה.

בפילוג שחל במק"י בשנת 1965 היה חנין מראשי הצד שנקט במדיניות האנטי-ציונית, יחד עם מאיר וילנר, תופיק טובי ואמיל חביבי, פלג שכלל את מרבית חברי המפלגה הערבים והקים את מפלגת רק"ח.

אחרי הפילוג היה חנין מרכז בפועל של מזכירות המפלגה והיה אחראי על ארגון המפלגה, על קשרי החוץ של המפלגה ועל פעילותה בתחום האיגוד המקצועי. הוא היה נציג המפלגה בפגישות הבינלאומיות של המפלגות הקומוניסטיות, ובשם המפלגה נפגש בין היתר עם ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין, צ'ו אן לאי, ועם מנהיג קובה, פידל קסטרו.

בוועידה ה-22 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, הראשונה שאחרי נפילת ברית המועצות, השתתף חנין בוויכוח בנושא מדוע נפלה ברית המועצות. חנין תיאר את ההתמוטטות כנובעת מכשלים בסיסיים במבנה המשטר ובעיקר מהתפיסה שהפרידה בין סוציאליזם לבין דמוקרטיה פוליטית. עמדתו זו נותרה במיעוט באותה וועידה מול עמדתו של מאיר וילנר, שגרסה שבברית המועצות אמנם היו שגיאות אבל לא כשלים מבניים. בסוף הוועידה, לראשונה מאז נבחר לוועד המרכזי של המפלגה, לא נבחר דוד חנין למוסד זה. הוא נותר חבר פעיל במפלגה והמשיך להשתתף בוויכוחים שהובילו לשינוי בעמדת המפלגה בוועידה ה-23 וה-24 שלה, בכיוון של עמדותיו הבסיסיות.

רעייתו של חנין, שולה, הייתה שותפה קרובה לדרכו. היא עבדה כגננת בשכונת התקווה בתל אביב. לזוג היו שני ילדים - דב ובלה. שולה נפטרה ב-28 ביוני 2007.

ב-9 במאי 2000 נפטר דוד חנין ממחלה.

על מצבתו נכתב: "הוא היה אדם פשוט..." מתוך שירו של אלכסנדר פן "נגד!".