נסים יושע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נסים יושע
Nissim Yosha.jpg
ד"ר נסים יושע, 2008
לידה 3 במרץ 1933
ביטולה ממלכת יוגוסלביהממלכת יוגוסלביה  ממלכת יוגוסלביה
פטירה 6 באפריל 2011 (בגיל 78)
רחובות ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה רחובות
השכלה מחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית
מקצוע דיפלומט, מחנך וחוקר מחשבת ישראל
תפקיד שגריר ישראל בחוף השנהב ובקפריסין

ד"ר נסים יושע (3 במרץ 1933, ביטולה, ממלכת יוגוסלביה - 6 באפריל 2011, רחובות, ישראל) היה חוקר מחשבת ישראל, מחנך ודיפלומט ישראלי. התמחה בהגות היהודית של האנוסים ששבו ליהדות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו האישיים ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושע נולד בשנת 1933 למשפחה יהודית ספרדית שעלתה לארץ באותה השנה, מהעיר ביטולה שבממלכת יוגוסלביה (בהמשך במקדוניה). גדל והתחנך בירושלים, בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית. כשהיה סטודנט לתואר ראשון בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים, עסק בהוראה ובניהול בבית-ספר לנערים עובדים בירושלים. שלט בעברית, אנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית ולטינית.

יושע היה נשוי לצילה ונולדו להם שלושה ילדים. בנם הבכור, עובד יושע, היה פרופסור בבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת תל אביב.

נפטר באפריל 2011 ונקבר ברחובות.

בשירות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 התקבל כצוער למשרד החוץ ולאחר הכשרה של שנתיים מילא יושע תפקידים שונים בשירות החוץ. היה מזכיר שני בשגרירות ישראל בהאג, מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בסטוקהולם, קונסול כללי במילאנו, יועץ מדיני בשגרירות ישראל ברומא וממונה על השגרירות, קונסול כללי בסן-מארינו, שגריר ישראל בחוף השנהב, שגריר ישראל בקפריסין. שירותו במשרד נמשך 21 שנים.

במלחמת ששת הימים ואחריה הקים באיטליה את הארגון (UDAI (unione democratica amici d'Israele, האיחוד הדמוקרטי של ידידי ישראל, אשר פעלו בו נציגי כל המפלגות, להוציא את הקומוניסטים ואת הנאו-פשיסטים. ארגון זה פעל בהצלחה רבה לחיזוק הידידות לישראל באיטליה כולה. כאשר היה ממונה על השגרירות ברומא בשנת 1968 ניהל בהצלחה את המשא ומתן עם אלג'יריה, באמצעות איטליה, לשחרור מטוס אל על ונוסעיו שנחטפו על ידי החזית העממית מרומא לאלג'יריה. המטוס, צוותו וכל נוסעיו שבו לישראל בשלום.

בהיותו שגריר בקפריסין, בשנת 1976, דאג לחיזוק מעמדה של ישראל אצל הנשיא מקאריוס. אותו נשיא נמלט תחילה לעיר פאפוס שבמערב קפריסין, אחרי הפיכה צבאית נגדו והפלישה הטורקית לקפריסין.

פעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד כשהיה סטודנט לתואר ראשון בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים, עסק בהוראה ובניהול בבית-ספר לנערים עובדים בירושלים.

בשנת 1977, עם פרישתו ממשרד החוץ, התמנה לראש המרכז לשילוב מורשת יהדות ספרד והמזרח בחינוך ובתרבות. ההישג המשמעותי ביותר בפעילותו זאת היה הרחבת תחומי המחקר וההוראה על אודות קהילה זאת באקדמיה ובמערכת החינוך. יושע עמד בראש המרכז בשנים 1989-1977. במקביל שימש עמית מחקר במרכז דינור שליד האוניברסיטה העברית, היה חבר במועצה לתרבות ולאומנות, יו"ר המכון האקדמי "משגב ירושלים" וחבר במועצת יד בן-צבי.

עם פרישתו ממשרד החינוך והתרבות, בשנת 1989, התמסר יושע להשלמת השכלתו האקדמית ולהרחבת פעילותו בה. הוא למד לתואר שני באוניברסיטה העברית בחוג למחשבת ישראל, והשלים את השכלתו לתואר השלישי באוניברסיטה העברית. בשנים 2000-1994 נמנה עם צוות מקימי שלוחת רחובות של הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית[1] והיה ממנהלי התוכנית. הוא הִרצה בשלוחה זו ובפקולטה לחקלאות במחשבת ישראל במסגרת התוכנית ללימודי היהדות ולימודי העשרה.

בשנת 2003 התמנה לעמית מחקר במרכז מוסיוף לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן.

ארגון יוצאי מקדוניה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19992003 עמד בראש העמותה של דור ההמשך של יוצאי מקדוניה בישראל. במסגרת זאת ניהל מאבק ציבורי שמטרתו הייתה לבטל את האנדרטה שהוקמה ב-"יער בולגריה" של קק"ל (ליד חרובית וכפר מנחם) לכבוד מלך בולגריה בוריס השלישי, שהיה בן בריתו של היטלר במלחמת העולם השנייה.

האנדרטה הוקמה על ידי פעילים של יוצאי בולגריה בארצות הברית שרצו להנציח את העובדה שיהדות בולגריה גופה לא נשלחה למחנות ההשמדה. ברם, בוריס וממשלתו היו אחראים לשילוחם לטרבלינקה במעבורות וברכבות בולגריות של 11,343 יהודי תראקיה (יוון לשעבר), מקדוניה הווארדרית (לשעבר ביוגוסלביה) והעיר פירוט (לשעבר אף היא ביוגוסלביה). שטחים אלה נמסרו על ידי היטלר לשלטונה הישיר של בולגריה באפריל 1941 ועד ספטמבר 1944 הם היו חלק בלתי נפרד של "בולגריה המאוחדת" הרחבה.

כתוצאה מפעילות העמותה בראשותו של ד"ר יושע, הקימה קק"ל ועדה בראשות השופט ד"ר משה בייסקי לבירור הנושא. החברים האחרים בוועדה היו איש הציבור אריה לובה אליאב ופרופ' דליה עופר מהאוניברסיטה העברית. ביולי 2000 פסקה ועדת בייסקי כי יש לסלק את אנדרטת בוריס ולהקים במקומה אנדרטה לזכר הנספים שהושמדו בטרבלינקה ולזכרם של הבולגרים שסייעו להישרדותם של יהודי בולגריה הישנה. ואכן, הוקמה אנדרטה חדשה ביער בולגריה, על-פי החלטת הוועדה.

פרטי הפרשה מתועדים בספרו של ניר ברוך (עורך), השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת, שיצא לאור בשנת 2003 על ידי העמותה לחקר הקהילות היהודיות בבלקן ולהנצחתן.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר יושע פרסם מאמרים פובליציסטיים, חינוכיים ומדעיים שונים. ספרו "מיתוס ומטאפורה - הפרשנות הפילוסופית של הירירה לקבל האר"י", שיצא לאור בשנת תשנ"ד בהוצאת הספרים ע"ש מאגנס ומכון בן-צבי, זכה בפרס יצחק בן-צבי לשנת תשנ"ה.

יושע תרגם מכתבי היד הספרדיים מהמאה ה-17 לעברית את כתבי הרב אברהם כהן דה-הירירה ("בית אלהים" ו"שער השמים") שיצאו לאור בשנת תשס"ב במכון בן-צבי. עניינו העיקרי במחקר הוא בתרומתם של צאצאי האנוסים למחשבת ישראל.

עורך משנה של ניר ברוך (עורך), "השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת", תל אביב תשס"ג, העוסק בשואת יהודי תראקיה ומקדוניה בשנת תש"ג תחת משטר הכיבוש הבולגרי.

בשנותיו האחרונות עסק בההדרת כתבי אברהם מיכאל קרדוזו (לדעתו של יושע יש לאיית שם זה "קארדוֹסוֹ" - Cardoso), אנוס לשעבר שחזר ליהדות והיה מראשי התנועה השבתאית במאה הי"ז. כמו כן עסק אז בהכנה לדפוס של ספר מסכם על דמות זו ותרומתו למחשבת ישראל, בשם "אנוס בחבלי משיח" (עם שתי המשמעויות של חבלים: עבותות וייסורים).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו את שנתוני הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית לשנים תשנ"ה - תש"ס