דיבוב בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפרירה זכאי, חלוצת הדיבוב העברי

הדיבוב בישראל נעשה בשפה העברית, וראשיתו בשנות ה-70 של המאה ה-20. לעומת מדינות רבות בעולם בהן מדבבים סרטים גם לקהל בוגר, הדיבוב בארץ נעשה כמעט לגמרי לסרטי ולסדרות ילדים, למעט כמה יוצאי דופן.

הסדרה "בילבי" משנת 1973, שהייתה סדרה מצולמת, נחשבת לסדרה המדובבת הראשונה בעברית,[1] ולפניה היה נהוג לשדר סדרות ילדים זרות כשהן מלוות בכתוביות.

חלוצת הדיבוב העברי היא שפרירה זכאי, שעסקה בדיבוב מ-1973 עד 2008.

בשנת 1980 הציע הסופר וחבר הכנסת משה שמיר הצעת חוק לשימוש בדיבוב לשם ביסוס מעמד השפה העברית. חוקר הספרות מנחם פרי התנגד בחריפות:[2]

פס הקול של הסרט הוא חלק מן הקומפוזיציה שלו. גם באמצעות אופן הדיבור אמרו הבמאי והשחקן מה שרצו לומר. השחקנים משחקים גם בקולם ולא רק בידיהם. סיטואציה כזו, של הידיים ידי עשיו אך הקול קול יעקב, היא חיתוך חלק מיצירת אמנות והשלכתו לפח.

אולפני דיבוב בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ * אייטם ברדיו בנושא דיבוב בישראל, בפורום דיבוב וקריינות בתפוז אנשים, 4 במרץ 2013
  2. ^ מנחם פרי, "אויב האות העברית", סימן קריאה 11 (מאי 1980), עמ' 7, כפי שצוטט בספר "לא על המילה לבדה", עמ' 91